אני אתחיל בהודאה. אני ג’אנקי של חדשות.
חדשות מעניינות אותי, אם הן בטלויזיה, ברדיו או בעיתונים.

אני והחולצה. צילום עצמי

מעבר לזה, הגעתי מתחום החדשות (הייתי צלם עיתונות) והשילוב של אהבת חדשות עם ההרפתקן החולה אדרנלין שבי הביא לי הרבה רגעים של אושר צרוף ותמונות לא רעות בכלל.

מעבר לזה, אני כבר לא מצלם חדשות וכבר לא רוכב על אופנוע (לצערי), אבל מה שאני כן עושה זה מחפש שיטות שיווק וטרנדים חדשים באינטרנט כחלק מהמקצוע שלי. למה אני מספר את כל זה?

מכירים את זה שביום חמישי אתם פותחים ynet ונותנים לכם הצצות על מה הולך להיות כתוב בעיתון סופהשבוע של ידיעות אחרונות?
במשך זמן רב ביקרתי ביני לבין עצמי את המהלך השיווקי הזה. אני בטוח למדי שעמוד הטמ”ל ב- ynet מכניס יותר כסף לאורך זמן מעיתון סופשבוע שנמכר בדוכני העיתונים ושהופכים להיות כשלג דאשתקד ביום ראשון. רבים וטובים לפניי כבר דיברו על מותו של העיתון (כמדורת השבט השנייה או השלישית אחרי הטלויזיה והרדיו) ולדעתי יש צופים רבים יותר שקוראים ynet על בסיס יותר מאנשים שקונים ידיעות אחרונות או שמקבלים אותי חינם (ע”ע משה, לא תקבל אאודי A6, קצב). דעתי זו נסמכת על התבטאויות פומביות רבות של יון פדר, עורך ynet, שסיפר כי לאתר בראשו הוא עומד יש 700 אלף יוניקים ביום (מישהו יודע מה המספר העדכני ל- 2008?).

כל זאת עד אתמול. אתמול , אני יכול לומר עכשיו, הפרסום של ynet עבד עלי והיום קניתי את עיתון סוף השבוע.
אני אוהב לקרא את הפוליטי הפנימי. אני אוהב לקרא על פוליטיקה, על צבא וגם את המדיני אני לא מזניח. כמה פעמים נחשפתי לקדימונים האלה ומעולם לא נחתה ידי בארנקי, עד היום. טוב, אולי זה הבית החדש, אולי אני סתם מתגעגע לקריאה של יום שישי. אולי פשוט הפירסום עבד עלי סוף סוף.

Leave a Reply