מכירים את זה שקיץ, אתם יושבים בחדר עם עוד אנשים, המזגן פועל ואחת הנשים פתאום אומרת “נכון קר פה?”. זוכרים שהייתם בבית הספר, חורף, כולם עם מעילים בכיתות, הידיים קופאות ופתאום אחד הילדים אומר “אין אוויר, תפתחו את החלון!” ופתאום אין לכם אוויר?.

אני מניח שנתקלתם בדוגמאות כאלה בימי חייכם יותר מפעם אחת. אלה הן לא דוגמאות שנועדו לבדוק אם חם או קר, אבל אלה הן כן דוגמאות שנועדו להגיד משהו על התייקמותה של הרשת 2.0 שלנו, ה- ווב 2.0 שאנחנו מרבים לדבר ולהגג בה.

מהי מציאות בהסכמה?
הדוגמאות שנתתי אינן דוגמה לחום ולקור, הן דוגמה למציאות בהסכמה.

המציאות שלנו נקבעת ע”י משא ומתן מתמשך ובלתי פוסק בעניין הגדרות חוויה של העבר, ההווה והעתיד. מספיק שתסתכלו על הויכוח שנסוב סביב מלחמת לבנון השניה ותוכלו להבין שאנחנו נאבקים פה על מהו ניצחון ומהו כישלון- שתי מילים שכל כולן בנויות ממשא ומתן מלכתחילה.
המציאות שלנו מוגדרת, יותר מכל אולי, לא על ידי מה שמתרחש בה, אלא על ידי התכתיבים הלשונייים שאנו ואחרים כופים עליה, שימוש במילים ובשפה.

הנה עוד כמה דוגמאות למציאות בהסכמה:

המזג אוויר חרא. הוא כזה קרציה. היא בחורה משגעת.
הבית מבולגן. אוכל מהמם. חם פה. קר פה. מחניק פה. אין פרטנר.
יש פרטנר. אני לא מסוגל לעשות את זה. אני הבנאדם המתאים.
הם קשוחים. זה נכון. זה לא בסדר. זה צריך להיות אחרת. ועוד ועוד…

מציאות בהסכמה אינה מציאות. מציאות בהסכמה היא צורת חיים בה אנו במשחק תמידי על מנת להמציא להתאים ולשנות את התפיסה שלנו ושל אחרים כלפי איזשהו מצב שמלכתחילה נמצא במשא ומתן (המציאות שלנו אם כן היא וויקי מציאות). אנחנו ממילא לא נוגעים או חווים את המצב האובייקטיבי עקב זה שאנחנו חווים את מה שהחושים שלנו מסוגלים להעביר לנו, אבל אנחנו כן אומרים על זה משהו כל הזמן. ההבנה שאנחנו חיים בתוך מציאות בהסכמה ולא בתוך “המציאות” היא בעלתערך רב ופוטנציאל להמון כוח ועוצמה פנימיים מכיוון שהסכמה ניתן לשנות אם מבינים שהיא עניין של-לא-יותר-מאשר משא ומתן, בעוד שכדי להתמודד עם “מציאות” אנחנו נדרשים לתעצומות נפש ועוד כל מיני דברים מתחום בריאות הנפש.

אז איך משנים מציאות? משנים את ההסכמה לגביה. שינוי ההסכמה משנה את המציאות, גם אם אין לנו נגיעה במציאות.

ועכשיו 2.0:

אם אתם שואלים אותי, יש דבר כזה ווב 2.0.
בקצרה ורק בראשי פרקים אני חושב שווב 2.0 זה עניין משולב של מספר תחומים שמשולבים יחד והסינרגיה בינהם יוצרת את התופעה הלשונית בעלת המשמעותית הייחודית שלה אנו קוראים 2.0.  מדובר על שיתוף של תוכן גולשים (מה שנקרא באנגלית user generated content- או ugc בקיצור), כולל יכולת התגובה, התיוג והשליחה לצורותיהן, על ממשק המאפשר חיבור בין פלטפורמות- בין וידאו, טקסט, תמונות ואודיו בתוך פלטפורמה והן התממשקות בין פלטפורמות שונות  (מה שנקרא mashup), על גרפיקה מסוימת (משהו עם צבעי פסטל) אם כי זו הקלושה מכל הפרמטרים, וכמובן- תוכן מוכוון חיפוש. אבל יותר מהכל, אני עדיין חושב ש- 2.0 (והנה, כתבתי על זה משהו התחלתי בינואר 2007) זו בעיקר חוויית משתמש. בפוסט ההוא קראתי לזה חווית מגרש משחקים, ואני חושב שזה עדיין נכון, ואולי בהדגשה רבה יותר אפילו, ההנאה מלהוסיף חומרים, למצוא אותם, לתייג אותם ולאנדקס אותם בצורות חדשות היא חוויית מגרש המשחקים שכל כך מתרקת בחוויית ה- 2.0.

אם אם אנחנו מדברים על זה ומסכימים לגבי זה, זה כנראה שם, או שלא, תלוי כמה אתם מוכנים לשנות את ההסכמה בנוגע לזה- גם ככה מדובר פה על העולם הוירטואלי.

2 comments on “האם יש ווב 2.0? ווב 2.0 כמוצר של שפה

Leave a Reply