[...] עוד בנושא טוויטר: טוויטפיק שלי מתי טוויטר יפרוץ לחיינו [...]

I agree, Twitter ROCKS!!!1!

עבור אלו מאיתנו שאינם גיקים, השאלות הטכניות שאתה מעלה לא כל כך רלוונטיות (שלא להגיד, חלקנו לא מבינות את כולן בכלל). השאלה מבחינתי היא לא אם אפשר או אי אפשר למחוק משהו שהעליתי, או אם האתר יציב או לא יציב - השאלה היא האם האתר עונה על צורך שלי. גל מור כתב על מישהו שהעלה טויט על כך שהוא יורד במעלית. מדי פעם, כשנכנסתי לאתר לראות מה-זה-הדבר-הזה נתקלתי בכל מיני "אוכל צהרים", "בעבודה ומשעמם לי", "בדרך לראות סרט". בלוגים אני קוראת כי מעניין לי. כנ"ל לגבי פליקר. לא מעניין אותי לדעת אם החברים שלי בדיוק קנו כרטיס טיסה לניו יורק (כלומר, מעניין אותי שהם נוסעים לניו יורק, אבל לדעת שבדיוק הרגע הם גמרו לדבר עם סוכנת הנסיעות?). אם זה מופיע כשורת סטטוס במסנג'ר, זה משעשע ונחמד. אם זה מופיע ככיתוב מתחת לתמונה בפליקר, כנ"ל. אבל כמידע העומד בפני עצמו?
לא תמיד גבולות הפריצה הם טכנים. נראה לי שבנוגע לקהילת-הלא-גיקים גבולות הפריצה הם במידה רבה (גם) מהותיים.

@גילית-
1- תודה
2- בכיף
3- איזה זין זה, דווקא קיויתי שזה יימחק
4- יש המון חוסרים איפיוניים בטוויטר, טוויטר זה לא לחלשים
5- גילית, אף פעם לא נמאס לשמוע אותך אומרת לבעלך שאת רוצה ילד, זה הפך להיות סוג של פטיש.
6- כפרעליך, אוהבים אותך

דור-
בארצות הברית זה לא ממש מצליח. אבל מעניין שדווקא ביפן מנסים לעשות פרסומות וכסף מטוויטר.
הנוער? כן, אתה צודק בנוגע לזה.
תפוז? סיפור עצוב מראש.

שרון-
תגובה מעניינת, את פלרק אני עוד צריך ללכת להכיר
יש שם הרבה משתמשים?

לפני יותר משנה "נטשתי" את טוויטר, מפאת שעמום והיעדר אנשים אחרים שהשתמשו בו. ואז חזרתי להשתמש בו לפני מספר חודשים. למה? כי היתה שם כבר קהילה משמעותית, והיה לי עם מי לדבר שם. מבחינת הקהילה הגיקית, אין ספק שאנחנו כבר שם. כולנו יודעים מה זה, ויש לנו דעה בנדון - לטוב ולרע.

גם לבלוגים לקח כמה שנים טובות לפרוץ אל מחוץ לספרה הגיקית, ולהפוך למושג שגור בפי כל, מבלי שיסתכלו על מי שאומר שהוא כותב בלוג כאילו שהוא איזה אקסהביציוניסט מטורף (ועדיין, לא חסרים אנשים שמוצאים "אתר" באינטרנט, קוראים את מה שיש בו, ואין להם מושג בכלל שמדובר בבלוג, וגם לא אכפת להם מזה.

ייתכן מאוד שטוויטר יישאר בחזקת צעצוע של האנשים שמבינים שלא חייבים בלוג שלם בשביל להשתמש במדיום הזה כדי להפיץ מידע ולהביע את הרעיונות שלהם בפומבי, ולקיים באמצעותו תקשורת דו-כיוונית בלתי היררכית.

ההנחה שלי שאם זה יפרוץ, זה יקרה אחרי שהאסימון ייפול לעוד כמה אנשים, ושהם יבינו שאפשר להשתמש בזה לפעמים על תקן של מסנג'ר ציבורי שאפשר להציף בו מידע או רעיונות, ולתקשר באמצעותו עם אנשים נוספים.

וייתכן בכלל שצריכים להתקיים כאן שני תנאים שאינם ממש קשורים לזה:

א. שיפור משמעותי של היציבות של המערכת. כי מערכת שנופלת כל שני וחמישי היא לא מערכת שמישהו (שאינו גיק משוגע-לדבר) מסוגל או רוצה לאמץ אותה.
ב. קיומה של תחרות. כרגע כמעט כולם משתמשים בטוויטר. יש לה אפשרויות מוגבלות (ורוב השימושים המעניינים בטוויטר לא נעשים ע"י טוויטר עצמו, אלא ע"י מפתחים חיצוניים), והן נעשות אפילו מוגבלות יותר לאחרונה (ע"ע ההיעלמות של "with friends"). מעבר לזה שמעניין אותי לשמוע מה יש לחברים שלי (או לסתם אנשים) להגיד, צריך גם לעניין אותי להשתמש בזה. וזה צריך להיות פשוט לשימוש (ע"ע השאלה שלך בנוגע לעדכונים במייל).

מכאן שחשוב לדעתי לא רק שיהיה ריבוי משתמשים במערכת, אלא שיהיה גם ריבוי אפשרויות. המינימליזם של טוויטר הוא נפלא בעיניי, אבל הוא לא באמת מעניין.

תשווה למשל בין טוויטר לבין Plurk. אותו רעיון, אבל ויזואליזציה שונה של העדכונים, עם צורת ביטוי שונה לחלוטין בכל הנוגע לתקשורת עם משתמשים אחרים.

מה שמעניין זה שבארה"ב זה מצליח יחסית, ובארץ לא ממש - כמות המשתמשים נמוכה למדי. אפילו תפוז העלו יוזמה דומה, ואפילו בעברית - אבל זה לא כל כך תופס, ככל שאני מבין.

אני חושב שנקודת המפנה המשמעותית תהיה כשהנוער ייכנס לזה, ואולי זה יהיה דווקא כשתהיה אינטגרציה יותר טובה של טוויטר לסלולרי בארץ. (או כשיתחילו לדוגמא לייבא אייפון…)

אז ככה, כמה דברים:

1. אהבתי את העיצוב של הבלוג.
2. מי אמר שלבן זה לא סקסי? ניב, תעשה לי חולצה…
3. הידעת שכאשר אתה מוחק הודעה בטוויטר בדף הבית של טוויטר היא עדיין מופיעה אצל העוקבים אחריך (שלא כמו בפייסבוק). מה שנקרא - בלי חרטות. מעצבן.
4. הייתי רוצה לעשות יותר סדר ב"חברים" שלי בטוויטר. עוקבים ונעקבים. לקטלג. למה הכל נראה שם כל כך רנדומלי?
5. וכמו שאני מקבלת הודעה על מי עוקב אחרי (גם לא תמיד, למה?) הייתי רוצה לדעת למי נמאס לשמוע אותי מצייצת ל- @yosit שיעשה לי ילד, והתחרט.
6. ואחרון. גילוי נאות. אני מכורה. לטוויטר.