בפוסט הקודם שלי תיארתי איך הצעירים התורכים משתמשים במדיה החברתית לעורר קולות של מהפכה.  למעשה, המפגינים התורכיים ניהלו את המחאה דרך פייסבוק וטוויטר מה שהקשה מאוד על המשטרה התורכית להתחקות אחר המארגנים והמנהיגים של ההפגנות ותרם להתמשכותם הרבה מעבר למה שציפו בתורכיה.  הפקת הלקחים של ארדואן מרמזת שהוא לא מרוצה מחוסר השליטה שלו ברשתות החברתיות, ומחליט במקום  להיאבק עם המפגינים במגרשם בסגנון If you can’t beat them, join them אבל לנקוט בגישת אם אני לא יכול לנצח אז אין משחק.

אחרי שארדואן תיאר את טוויטר בתור “מגיפה” (תרגום מאנגלית ל “Scourge”), תורכיה יצרה קשר עם החברה וביקשה שיקימו משרדים בתורכיה על מנת שהחברה תוכל להדק את קשריה עם הממשל המקומי.  שר החוץ התורכי, בינאלי ילדרים, ציין שכאשר ישנה לממשל טענה לגבי טעויות שמתבצעות בטוויטר הם רוצים שיהיה להם לאן לפנות.  טוויטר לא הגיבו וככל הנראה אין בכוונת החברה לפתוח משרדים במדינה.

photo: Michael Fleshman

הממשל התורכי נוהג בבורות ובזלזול כלפי המדיה החברתית.  ההיעדרות של הממשל מהשיח שמתחולל בטוויטר ופייסבוק תרם רבות לכוחם של המפגינים.  קשה לדמיין סיטואציה כזאת מתחוללת בטלוויזיה.  ארדואן לא היה מסרב להגיב לכתבת טלוויזיה הבוחנת את רגשי הציבור לגבי משהו מהותי שקורה במדינה.  להיפך, הוא היה עושה ועשה שימוש מקסימלי במדיום כדי לקדם את המסרים שלו ולהפוך את מתנגדיו לשוליים.

מצב שכזה נובע לרוב מחוסר הבנה שגם למדיה החברתית יש מוסדות ומסודות אלה הם אותם אנשים שיש להם צבא של עוקבים שמפיצים את המסרים במהירות.  כשאתה נעדר מהמרחב תקשורתי כלשהו, אתה מאפשר ליריבים שלך להשתלט על המוסדות, על השיח, ואחרי שכבר התרגלו למקורות מידע מסוימים ולמדו להאמין למסרים שלהם קשה מאוד לנווט את האנשים למקורות מידע חדשים וסותרים. אך ארדואן לא השכיל להפיק את הלקחים מהטעויות של ישראל (מי אמר מרמרה?) ולא רק שהוא מבצע את אותן טעויות הוא גם עושה חדשות.

פייסבוק הודתה שבעקבות בקשות של הממשל התורכי נסגרו קבוצות הקשורות להפרות הסדר במדינה.  לטענת פייסבוק, המהלך בא בעקבות שימוש בפרופילים מזויפים בקבוצות ולא בגלל הדרישה התורכי.  למרות זאת, בפייסבוק לא מכחישים שהם קיבלו בקשות למידע על משתמשים מהתורכים אך דחו אותם.  כאן שוב באה לידי ביטוי היהירות של ארדואן בכל הקשור למדיה החברתית.  הוא לא היה מעז לבקש, ודאי לא בגלוי, מעיתונים וערוצי חדשות לספק למשטרה מידע על מפגינים.  מהלך כזה היה נתפס כאנטי דמוקרטי בעליל.  יש לציין גם שכל גוף חדשותי עצמאי המכבד את עצמו גם לא היה חושב לרגע לספק מידע שכזה.  ארדואן יצטרך להפיק את לקחיו ולהבין שהמאבק שלו כבר לא מתרחש בחדרי הישיבות ובמסדרונות אלא על גבי הטיימליין והפיד.  בישראל הפוליטיקאים כבר למדו – מי שלא מצטרף למהפכה, מוצא את עצמו מאחור.

פוסטים קודמים:

המהפכה לא תשודר בטלוויזיה

יש תעודת זהות? לא, אבל יש לי פייסבוק

Leave a Reply