<p align="right">‎את ימי כבלוגר התחלתי אי שם באוגוסט 2003 בישראבלוג. הייתי סטודנט אז, שנה ראשונה לסוציולוגיה ופילוסופיה.
בבלוג הראשון שלי טמונים כמה מאוצרות חיי, הן מבחינת כתיבה אישית ואו חושפנית, הן מבחינת רעיונות שהתעסקתי איתם, הן מבחינת כתיבה אקדמית שמצאה את דרכה אל הרשת והן מבחינת ההבשלה שלי כאיש רשת וליתר דיוק, כבלוגר במלוא מובן המילה.
זה מזכיר לי שפעם הייתם מזהים בלוגר אדוק על ידי זה שהוא היה אומר לכם משפט כמו "זה דורש פוסט" או משפטים דומים. היום הטרנד הוא לומר "שניה, אני הולך לעדכן בסטטוס בפייסבוק". כך או כך, אני עומד בשני הקריטריונים האלה.

<p align="right">‎אחר כך פתחתי בלוג חובבני לצילום, אחר כך פתחתי בלוג על חוויית השימוש שלי במחשבים ובאינטרנט, אחר כך פתחתי בלוג עצמאי ואז עוד בלוג על אינטרנט (לתקופה קצרה בלבד, כאקט שיווקי וצרכני), אחר כך פתחתי בלוג בקפה, ואז בבננות (כי הזמינו אותי) ואז את קונקטד, זה הנוכחי.

<p align="right">‎עזבו, זה לא על להראות כמה בלוגים יש לי, זה על לספר לכם איפה אתם לא תקבלו יותר עדכונים ממני אבל לא בכזו ישירות.

‎<p align="right">ישראבלוג. בעוד אני מחובר שם בטבורי לארבע שנים של כתיבה, נשים, לימודים, חוויות ומלחמה אחת אנילא יכול לראות את עצמי כותב שם שוב כפי שכתבתי בעבר למרות המקום הנוח שיצרתי לי שם. כל מה שאני רואה שם זה בני נוער, ילדות ילדים, ונמאס לי מזה. אם זה מקום לכולם זה כבר לא מקום בשבילי ולחפש בלוגים איכותיים בישראבלוג קשה יותר מלמצוא בלוגים איכותיים בטכנורטי. אבסורד, אבל נכון. מעבר לזה, עייפתי מהודעות פקאצתיות שמבקשות ממני לתרום את הפרו שלי. זה מביך ומפגר.

<p align="right">‎תפוז. עבדתי שם תקופה קצרה  וראיתי איך הדברים מתנהלים. בתקופה הזו הייתי עסוק בלאפיין את הממשקים של הקומונות והאלבומים מחדש. עשיתי את זה ותוך כדי גם נתתי שירות לגולשים של תפוז, חלקם נחמדים, חלקם בטוחים שהעולם סובב סביבם, חלקם מנותקים מהמציאות. כל ישראל שם, אבל לראות את זה מבפנים זו חווייה אחרת. בנוגע לממשק- תפוז סובלת מבעיות ממשקיות קשות שקשורות בהיות חלקים מהמערכת לא מאופיינים כלל ובהיות מנהלי הפורומים קבוצת לחץ קשה מנשוא למקבלי ההחלטות. את הבעיות הממשקיות אגב מנסים מנהלי המוצרים לפתור על ידי טלאים שהם ממציאים ושלא לוקחים הרבה זמן וגם אני נאלצתי להמציא כל מיני טריקים שלא לוקחים זמן מתכנתים כדי לקדם ולו במעט את הבלאגן שם. מדהים שלאפיין את הבלוגיה, אחרי שיצאה משולחן העבודה של מנהל המוצר לוקח כל כך הרבה זמן, חודשים ארוכים. אני לא חושב שאלה המאפיינים שאשמים אלא ה"סדר עדיפויות". בתפוז, לדעתי, יושבים כמה אנשים שאולי יודעים לחשוב על איך עושים כסף (וכהוכחה, הפופאפים הזוועתיים האלה שמטנפים את חוויית הגלישה באתר למורת רוח הגולשים), אבל שאין להם מושג באינטרנט של היום, ויסלחו לי כל אותם חברים קרובים שלי בתפוז על ה"שחצנות" שלי בנושא, לא עליכם אני מדבר, אתם יודעים את זה. אין סיבה שדברים יקחו כל כך הרבה זמן אם כל המתכנתים יושבים אין-האוס ויש לכם שם כמה אנשים ממש טובים. אין סיבה שאיפיונים שהיו מוכנים לפני שלושה וארבעה חודשים לא יעלו כבר לפאקינג בטא או לקבוצת מיקוד מקרב הגולשים הנבחרים (ויש כמה כאלה בתפוז). כך או כך- קשה לי לחזור לכתוב בתפוז, אבל לא תשמעו מילה רעה אחת על הפורומים- גם אם הם נראים לא משהו- הם עדיין מערכת הפורומים הטובה בעולם ומדהים- אבל כבר הרבה שנים שאני חושב ככה.

<p align="right">‎קפה דה מרקר זה בית זונות אחד גדול. פעם עוד הייתי מפרסם שם אי אילו רשומות שלי בנוגע לאימון אבל קרה שם משהו לא יאמן-
הגולשים משתמשים ברשימת החברים שלהם בכדי לשלוח דואר זבל בתפוצה, זה פשוט בלתי נסבל.
איך מתחיל כל מייל כזה?
<p align="right">ציטוט: "אני בדרך כלל לא עושה דברים כאלה אבל הפעם באמת הייתי חייב" ואז הלינק. או "אני נורא אשמח אם תגיבו על הפוסט שלי" ואז הלינק.
זה פשוט זוועה, וזה מה שקרה לאנשים שלא היו פעם בלוגרים וזו התרבות שאליה הם נחשפו. מי מפרסם מיילים כאלה? בעיקר אנשים שבטוחים שהם מרכז היקום או שהכתיבה שלהם או הנושא שלהם נורא חשוב (אצבע לגרון) או שאנשים שאשכרה משתמשים ברשימה שלהם כדי ליחצן את עצמם או אחרים. זה זילות, זו הזניה ובאמת לא אמרתי כלום על הממשק (עוד יבוא היום לזה).<p align="right">
גם שם אני לא רואה את עצמי כותב שוב, זה הכל ביחד אני מניח, הממשק, הספאם הנוראי. אנשים אולי מגיבים ואולי רוצים להוסיף אתכם לרשימת הקונטקטים שלהם, אבל התיבת דואר שלי בוכה מאז ואין שום דרך לעשות הסרה מסודרת של כל השמות, בעיה.