הזכות להשפיע, אולי זו חובה?
פוליטיקה בארץ היא מילה גסה. פוליטיקה היא פסבדון ללכלוך, מילה נרדפת למאעכריות, זוהמה, דילים, מעטפות, יחיאל חזן ואחד עוזי כהן. זכרונו לברכה.

אנחנו נגעלים מפוליטיקה כי עזבנו אותה. לא יודע מי מביניכם עשה פעולה במגרש הפוליטי אי פעם בחייו, אבל אני לא מאשים אתכם על שאתם נגעלים ממה שאתם רואים בטלויזיה וממה שאתם קוראים באינטרנט ובעיתון. עזבתם את הפוליטיקה לפני שנכנסתם אליה וויתרתם על הזכות שלכם להשפיע. טוב, אני לא תמים, לא כל האזרחים רוצים להשפיע וזו זכותם, חלקם מעדיפים להשפיע ביום הבחירות, זה שבא פעם בשנתיים (מישהו זוכר כשזה היה ארבע? זה היה טוב, לא? מה דעתכם? נו, שישנו את החוק כבר, שיחזירו את זה לארבע שנים). האם זה מספיק?

אומרים שבארץ אין בלוגרים משפיעים, אבל אני אומר שיש. אתם. איך אני יודע שיש? כי כשרוצים לצאת בקמפיין כלשהו, בא איזה מישהו ששמע שיש עולם בלוגים שלם כמגלה עולמות ואומר בואו נשתמש במה שבלוגרים אומרים כדי להראות שיש אמירה מהשטח ואז הולכים ללקק להם (בטעם רע) ולבקש מהם טובות. כשרוצים לראיין בלוגר על כל מה שהולך באינטרנט היום מתקשרים לליאת בר און (דודה מלכה), כשרוצים לדבר על דברים מוניציפליים מתקשרים ליואב לרמן, כשרוצים דיני אינטרנט מדברים עם יהונתן קלינגר ואלה רק דוגמאות פעוטות.

יש משתנה נוסף במשוואה הזו, הבלוגרים עצמם. הבלוגרים עצמם לא מאמינים שהם משפיעים. אבל אתם כן. מי שכותב משפיע על דעת קוראיו והיום, כשלכל אחד יש כמה פלטפורמות בהן הוא משתמש מידת ההשפעה שלו גדלה, הוא רק צריך להכיר בזה. בתור אחד שפועל על מספר פלטפורמות יש לי נגיעה בקהלים שונים ובדעות שונות. אני מסוגל לשלוח את התוכן שלי למקומות רבים בבת אחת ובלי מאמצים מיוחדים. כל אחד נהיה סינדיקציה.

אם מחזירים את השיחה הזו לפוליטיקה, בלוגר שיתחיל לכתוב את דעתו על מצב העניינים, ידבר לקהל שלו בגובה העיניים, ידע לפבלש את עצמו (לייצר/לפרסם/להפיץ) ויעשה את זה לאורך זמן, יהיה מישהו שהעיניים יהיו נשואות אליו. אולי זה יתחיל מכמה עשרות, אבל זה יגדל לכמה מאות ויעלה אפילו לכמה אלפים, של קוראים כמובן. אדם כזה מסוגל להניע לפעולה.

שררה לא מקבלים- שררה לוקחים
אני אומר יותר מזה, וזכותכם לא להסכים איתי, אבל זו דעתי, בענייני עתיד המדינה, ועוד כשמדובר על תקופת בחירות- על בלוגרים לנקוט עמדה. עליהם להגיד במי הם תומכים ואם לא, אז לפחות למי הם מתנגדים. יש בזה סיכון, יש בזה סיכון מאד גדול, אבל הצד השני של המשוואה הזו הוא הרווח שיצמח להם, ראשית בכל הנוגע למעמדם בציבור ושנית- הוכח שאנשים שיודעים לכתוב ושיודעים לגעת בקהל מתחילים לעשות כסף מהכתיבה שלהם או מהכשרון שאותו הם נתנו עד כה בחינם.

ארץ לא נודעת
שררה לוקחים כשנוקטים עמדה בנוגע למשהו. יכולים להיות מחירים, אבל הדימוי העצמי והדימוי הציבורי, יחד עם ההזדמנויות העסקיות שנפתחות מזה גדלים. אם בלוגרים רוצים רוצים שיכבדו אותם, אם בלוגרים רוצים להשפיע, אם בלוגרים רוצים להיות אלה שמשפיעים על דעת הקהל באמת עליהם לשים את עצמם בחזית ולדעת שהם ניצבים מול הרוח ואל להם לפחד מהעתיד, זו עדיין ארץ לא נודעת עם הזדמנויות המוגבלות רק על ידי הדמיון עצמו.

בני אדם יכולים להשפיע אם יחליטו שהם מעוניינים להשפיע. אפשר לבכות עד אין קץ שלפוליטיקה שלנו נכנסים כל מיני זבלים קטנים ותועלתניים ששוחים במיץ של הזבל, שכל האנשים הטובים עזבו כדי לעשות לביתם, שאיבדנו את הערכים שלנו ושלעם ישראל מגיע את המנהיגים שהוא בוחר לעצמו, ואפשר גם אחרת, אם אתם אנשים טובים- השפיעו, אימרו את דעתכם, ותרו על הזכות לשתוק, היפכו את הזכות להשפיע למחויבות שלכם, השפיעו על אחרים להשפיע גם. זה לא גמור עד שכל הקולות נספרים, האמינו בזה.

ניב קלדרון

Leave a Reply