מאת אייל כץ

אנתוני גידנס

אין כמו יום כיפור בשביל קצת חפירות אקדמאיות על טכנולוגיה, גלובליזציה, ופוליטיקה.  בדומה לאקדמאי משבוע שעבר, מנואל קסטלס, גם אנתוני גידנס הבריטי, שבו הפוסט הזה עוסק, הוא סוציולוג וגם הוא פוליטי מאוד.  הוא כותב טור קבוע בגארדיאן, שימש יועץ לטוני בלייר בתקופת שלטונו, חבר בבית הלורדים האנגלי, ובעל תואר אצולה של ברון. הוא נחשב לאחד הסוציולוגים המובילים בעולם עם כ 40 ספרים שתורגמו למעל 40 שפות, מה שאומר שהוא מפרסם בערך ספר לשנה, נתון ראוי להערצה ממי שלוקח לו שבוע לכתוב פוסט של 500 מילים.

בשנות ה – 90 גידנס החל לבחון תהליכי מודרניזציה. כמו קסטלס, גם גידנס טען ששינויים טכנולוגיים – חברתיים באים בגלים ושהחברה שלנו לא מתקדמת בצורה ליניארית.  אבל, הוא גם טוען שתהליכי הגלובליזציה של המאה ה – 20 הם יותר חזקים מהמהפכות הכושלות של פעם ובגלל חוזקה של התקשורת הגלובלית לא ניתן להחזיר אחורה את השינויים שכבר התחוללו ומתחוללים בעולם.

גידנס מחלק את ההיסטוריה העכשווית לתקופה הפרה – מודרנית ולתקופה המודרנית כשההבדל המהותי בין התקופות האלה הוא ביכולת של אנשים מודרניים להתנתק מהגדרות ישנות של מרחב וזמן. בשביל האדם הפרה מודרני, המרחב שלו היה המרחב הפיזי הנתון שבו הוא נע והחוויה של לנוע באותו מרחב נמדדה בזמן. לאדם המודרני אין אותם הגבלים פיזיים של תנועה. האדם המודרני יכול להיחשף למרחבים שאין לו גישה פיזית אליהם דרך הטלוויזיה למשל, אם כי הוא חווה את המרחב הזה בצורה מתווכת.

הפוסט הראשון בסדרה: על הקשר בין טכנולוגיה לתהליכים חברתיים

אין חשיבות למרחב הפיזי

כמו הטלוויזיה, גם האינטרנט מספק מרחב אחר, וירטואלי, אבל עם חוויה יותר ממשית ואינטראקטיבית. באינטרנט אין חשיבות למרחב הפיזי אלא נוצר למעשה מרחב חדש שאינו תלוי מיקום, כלומר, שני גולשים מרעננה מסוגלים לחוות חוויות שונות לחלוטין ולעומת זאת גולש מסין וגולש מברזיל יכולים לחוות חוויה כמעט זהה במרחב הווירטואלי.

גידנס מתייחס לכך שהתקשורת הגלובלית, שכלי התעבורה שלה העיקריים שלה הם הטלוויזיה והאינטרנט, היא הסיבה למעבר מחברה פרה – מודרנית למודרנית או גלובלית.  סוציולוגים רבים מסכימים אתו אך מוסיפים אזהרה מפני החלשות כוחן של מדינות ועליית כוחם של תאגידים בין – לאומיים שמעוניינים בעיקר ברווח כספי.

גידנס דווקא היה יותר אופטימי. הוא האמין שאין ביכולתם של התאגידים לנהל את חיי הפרט והמדינה יכולה לתפוס מחדש את השלטון אם יבחרו בדרך ניהול יותר מוצלחת וב”פוליטיקה חדשה”. במידה מסוימת גידנס כבר חזה את קרב הפרטיות שמתנהל כיום בין מדינות לבין תאגידים ושם במרכז את זכות הפרט לנהל ולשלוט במידע שלו.

ספינה השטה בחלל ללא קברניט

למרות האופטימיות שגידנס מגייס לטובת כוחן של המדינות הוא גם מזהיר שהטכנולוגיה שבה אנחנו משתמשים היא לא צפויה וטומנת בחובה סיכונים ולכן יש בתקופה המודרנית תחושה של חוסר וודאות מתמדת.  גידנס אף מדמה את התקופה המודרנית לספינה השטה בחלל ללא קברניט שינווט אותה.

בנוסף, גידנס מאפיין את התקופה המודרנית ככזאת שבה קיים איתגור קבוע ומתמשך של המוסדות המסורתיים של המדינה וגם של המדע.  כלומר, אם בתקופה של ההורים או הסבים שלנו מדינאים היו נערצים ומידת אמינותם ומנהיגותם לא הייתה מוטלת בספק, כיום פוליטקאיים כמו יאיר לפיד מורמים על ידי התקשורת לדרגה משיחית רק כדי להוריד אותם בחזרה לקרקע (או לקבור אותם מתחתיה) תוך כמה חודשים.

קריאה נוספת: טכנולוגיה, יחסים בינלאומיים ומסע בין כוכבים

אם לפני כמה עשורים בודדים למחקר מדעי היה מעמד של אמת מוחלטת, כיום על כל מחקר יש מחקר נוסף שמפריך אותו. לכן,  ככל שהמדע מתקדם הוא גם מגדיל את חוסר הוודאות הקיימת

לגבי מחקר מדעי, גידנס טוען שלכל פעולה יש שתי פרשנויות.  אחת למבצע הפעולה ועוד אחת לחוקר שמנסה להעניק משמעות לאותה פעולה. אם לפני כמה עשורים בודדים למחקר מדעי היה מעמד של אמת מוחלטת, כיום על כל מחקר יש מחקר נוסף שמפריך אותו. לכן,  ככל שהמדע מתקדם הוא גם מגדיל את חוסר הוודאות הקיימת בתקופה המודרנית ובאופן פרדוקסלי מרחיק את הציבור הרחב ממנו ושולח אותו לחפש מקורות ידע שמספקים אמת אבסולוטית כמו דת, אסטרולוגיה, וכיו”ב.

אבל כמו שציינתי, גידנס דווקא אופטימי לגבי העתיד ובמיוחד במישור הפוליטי. הוא מאמין שעוד לא מאוחר מדי להציל את הספינה ששטה בחלל ושניתן להושיב קברניט מאחורי ההגה. אבל הקברניט לא יכול להגיע ממפלגות ימין וגם לא יכול להגיע ממפלגות שמאל אלא מ”דרך שלישית”, שתיצור דרך שוויונית ודמוקרטית יותר. החלוקה החברתית העכשווית כבר לא מבוססת על מעמדות אלא על בחירות של סגנון חיים, מה שאומר שיש הרבה יותר מקום להתקדם. כלומר, זה לא משנה אם אתם אשכנזים, מזרחים, רוסים, אתיופים או ערבים. מה שמשנה זה הבחירות שאתם מבצעים בחיי היומיום. לי זה נראה כי אם נחפש בין חבריו של יאיר לפיד בפייסבוק נמצא שם את אנתוני גידנס.

קריאה נוספת: כמה מילים על מדיניות גרעינית

בשנים האחרונות, גידנס החל לחקור מוטיבציות של מחבלים ובאווירת ה – 11 לספטמבר,  משהו על השקפת עולמו של גידנס לגבי הטרור הג’יהאדיסטי.  במאמר שכתב לגארדיאן, ניסה גידנס להבין למה אל קאעידה מנסה לתקוף מטוסים ושדות תעופה שוב ושוב. ללא ספק, יש יעדים שבהם אפשר לגרום לנזק ובהלה רבים בלי הסיכון הגבוה לכישלון שכרוך בתקיפת היעדים המבוצרים ביותר שיש במדינות המערב.  בשביל גידנס, הטרור האיסלאמי, בניגוד לטרור של המסורתי של ה- IRA  או המתחתרת הבסקית, הוא טרור סימבולי בעל מטרות לא מוגבלות, לא ברורות וגלובליות.  סוג טרור כזה יעדיף להתמקד בערך הסימבולי של פעולת הטרור על פני הערך הפרקטי. לכן, ייתכן שאל קעידה, ארגון טרור שנלחם נגד מודרניזציה וגלובליזציה, הוא למעשה תוצר של החברה המודרנית שלנו: טרור מודע לעצמו, ללא גבולות, ללא מטרה אחת ברורה ומוגדרת, שפועל בחזיתות שונות ולכן הוא הטרור הדומיננטי של התקופה המודרנית.

3 comments on “על הקשר שבין הטכנולוגיה, פוליטיקה וטרור: פוסט שני

Leave a Reply