בסוף הפוסט הזה אבקש מכם להביע את דעתכם בעניין.
מדבר כצלם
בינואר השנה כתבתי פוסט על הצלם הכי בר מזל עלי אדמות, פיט סאוזה. זה הצלם הראשי של הבית הלבן והצלם שבתקופתו התחיל הבית הלבן להשתמש במדיה החברתית כדי לשרת את הציבור. לאחרונה התבשרנו שממשלת ישראל על משרדיה השונים החלה להשתמש בפליקר, יוטיוב, פייסבוק וטוויטר על מנת לשדר לעולם את מעלליה. אני שמח שיש אנשים במשרדים ואגפים שונים בממשלה שקיבלו מנדט לשדר לציבור הישראלי מה נבחריו עושים וללא הסתמכות על עיתונאים ועל מהדורות מודפסות שישמשו כחיץ הבין הבוחר לנבחריו. איכות ההשקעה של התקשורת עם הציבור (זו שהוציאו עליה בינתיים כספים כדי לקנות לפטופים ואייפונים-מפגרים) היא בדיוק זו- השקעה, כזו שתניב רווח אם ידעו אלה שמנווטים את המקלדת להשתמש בה נכון.
רה"מ- מחלקת הסברה
במחלקת ההסברה במשרד רה"מ יושבים אדם או שניים שיודעים לנווט לכיוון הנכון והחלו להשתמש במדיה במתכונת האמריקאית (המבוססת והמוצלחת מאד), כך שאם אתם רוצים, אתם יכולים לקבל עדכונים שוטפים על הנעשה בטוויטר, פייסבוק ופליקר. על אנשים אלה מוטלת עדיין חובת ההוכחה. לא בהאִם ישתמשו בכלים אלא בכיצד ימקסמו את התועלת הגלומה בהם. (הצורך בשימוש במדיה חברתית ידוע בין פקידי ושרי הממשלה ואינו משהו שצריך לכלות עליו אנרגיה. רק על איכות צריך לדבר, כמות ואיכות)
בנימין נתניהו עולה למטוס בדרך לפסגה בשארם (צילום: משה מילנר, לשכת עיתונות ממשלתית)
קרוב אל העין נכנס אל הלב
התמונה שאתם רואים כאן צולמה כאמור על ידי משה מילנר, צלם ותיק בלשכת העיתונות הממשלתית, המתלווה לרה"מ במסעותיו. הייחוד בתמונה הזו הוא בזה ש1- זו תמונה שבחיים לא תראו בעיתון (כי אף עורך לא יבחר בה), 2- נתניהו מסתכל אל מילנר עצמו, 3- זו תמונה שיש לה איכות של צילום אייפון אותנטי (רוצה לומר: קרוב, אינטימי, בטוח. אולי תרצו לקרא את הכתבה הזו של אלכס ליבק) ו4- זו תמונה שמתאימה לאנשים שהתרגלו להיות מוּזַנים דרך מערכת התמונות של פייסבוק, א.ק.א- אתם. זו תמונה גדולה, מפני שהיא, יותר משאר התמונות שתראו בעיתונות מסמלת את ההבנה שם אצל רה"מ שזה מה שהציבור צריך לראות ושכמו שצדק צריך להיעשות וגם להיראות, כך ענייני ראש הממשלה צריכים להגיע לציבור בצורה הכי ישירה שניתן כיום.
כבוד והערכה
צריך לכבד ולהעריך את המאמץ שעושים במשרדי הממשלה על מנת להשתמש במדיה החברתית. אתם הרי יודעים שהכל אצלנו הולך יותר לאט מאשר בארצות הברית, ואין מה לעשות, בשוק עוד לא תפסו את כל הפוטנציאל של השימוש ועדיין צריך להסביר לאנשים מה יצא להם מזה, אז תכפילו את זה בעשרות מונים של בירוקרטיה וקיבלתם מה שקורה בממשלת ישראל. ועם זאת, זה לא מאבק בתחנות רוח והנה, עובדה שיש תנועה ויש פעולות יפות וכהוכחה- אתם יכולים לקרוא כמעט בלייב מה קורה בפסגה בשארם, אתם יכולים לקבל תמונות משם יחסית מהר. תאמינו לי, זה הרבה יותר טוב מהכלום שהיה עד היום. הרבה.
ובכל זאת, הנה כמה דברים שהייתי רוצה לראות:
מה אני מצפה
1- אמרתי במקום אחר כבר שגופים ממשלתיים יודעים להפיק תוכן אך לא להפיץ, שאז זה רק 50% ממה שהמדיה הזו צריכה- יתכבדו רבותיי בלשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ. ידעתם שיש להם פייסבוק?) ויקצו סכום כסף להכנת תשדיר שיספר לציבור על כל ערוצי המדיה החברתית של הממשלה. הצלחתם יפה להעלות את המודעות לחיסכון במים, יאללה, תעלו את המוּדעוּת לתקשורת הישירה עם הציבור. אפשר בטלויזיה- אפשר גם בפייסבוק.
2- צריך להכין "עמוד מדיה חברתית" לממשלת ישראל, אינדקס שירכז את כל הלינקים הקיימים לכל המקומות ושיהיה עדכני. הנה, ככה גוגל עושה את זה עם כל חשבונות הטוויטר שלה, והנה גם דל עושה את זה.
3- צריך לייצר נוכחות חברתית לכל משרדי הממשלה שאין להם, לכולם. כן, פרוצדורה וזה, אבל קדימה. מישהו צריך לנער את הדינוזאורים, אז קדימה אתם שם למעלה, תנערו אותם, תייצרו מכרזים. אנשים יבואו. תזדרזו.
4- מקום טוב להתחיל לפרסם בו את כל הלינקים האלה זה במערכת gov.il. אם זו מערכת השירות לציבור אז יאללה לשרת את הציבור. אגב, יש נוכחות מדיה חברתית למערכת gov והיא מופיעה בעמוד הראשי.
5- מי אמר אסטרטגיה תקשורתית למדיה חברתית למשרדי הממשלה? (אם אתם אומרים "בוא נסתפק בזה שלכל משרד יהיו עמוד בפייסבוק" אתם סתם לוזרים)
6- לאנשים אצל רה"מ- תמונות מראים כל יום, לא רק מאוויר פסגות.
עכשיו תורכם
מה אתם הייתם רוצים שיקרה מבחינת המדיה החברתית של ישראל? מה חסר?
אני בטוח שאם תיערם פה רשימה של הצעות וכיוונים מעניינים, נוכל לקדם את זה במעלה הסולם למי שמקשיב. יאללה דברו!
"רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר". את האמירה הזו שמעתי לראשונה ב- 2008 אצל שרלין לי (שכתבה את Groundswell) במצגת ששינתה את איך שראיתי טכנולוגיה עד אותו זמן. ייבאתי אותה לארץ בדמות דף רקע לטוויטר שלי כדי להזכיר שמדובר ברעיון שעתיד להתגשם בקרוב.
היום כל מי שמתעסק באינטרנט כבר יודע… סליחה, כבר חי, שרשתות חברתיות הן אוויר.
יותר מזה. הנהירה של הציבור אל תוך הרשתות החברתיות אולי התחילה בגלל ש"כולם שם" או שהם היו סקרנים, אבל מרגע שגמרתם עם פייסבוק ועברתם לטוויטר ועכשיו לבאזז וכולי, אתם עוברים בין רשתות כי זה פשוט משפיע לכם על צורת התקשורת. גם כאן, המדיום הוא המסר- המדיום מגדיר את הארכיטקטורה של המסר. ברשתות חברתיות, הארכיטקטורה של התקשורת מגדירה איך אנשים ינהלו את השיח ביניהם. במילים אחרות, הפלטפורמה תשפיע על איך תחשבו על המצב ואיך תדברו אותו. כמה פעמים אמרתם "הייתי מצייץ את זה בטוויטר עכשיו" או "יואו, זה מתאים לי לשורת סטטוס"? פעם כצלם חדשות הייתי נשלח לסקר אירועים והיה ברור מה אני צריך לצלם, לא היתה שאלה. היום כשאני נמצא איפשהו ואני רואה פריים שמתאים לצילום אני שולף את האייפון שלי ויודע שזה יעלה לפייסבוק כשאומר שעכשיו אני כאן.
בפייסבוק אנשים מדברים בתמונות בדיוק כפי שהם מדברים בסטטוסים, אבל הם גם מדברים דרך צ'אט ודרך המיילים ובשאר הצורות שפייסבוק מאפשרת. בטוויטר אתם מדברים עם כולם יחד ב- 140 תווים אבל זה לא נגמר בכמות התווים. זה החוקים הלא כתובים של השיח, זה ההשלכות של מה שאתם יודעים שיקרה אם תדברו בצורה מסוימת, זה שאתם יודעים שעוקבים אחריכם 4000 איש (כמו במקרה שלי) ומבינים שלמה שאתם אומרים יש משמעות אחרת מאשר אדם עם פחות תפוצה. אין דברים כאלה. אבל לא צריכים לעקוב אחריכם 4000 בני אדם כדי שתבינו את התחושה של מה זה כשאנשים מקשיבים לכם, מספיק שתהיו עם 500 עוקבים. זו צורת ביטוי שלא היתה לנו פעם, הארכיטקטורה היא זו שקובעת.
באותו הקשר, אני רוצה להמליץ על שני פוסטים מצוינים. לכו לקרוא מה ירדן לוינסקי כתב על גוגל באזז והפסיכולוגיה שלו ומה שגל מור כותב על עידן "פוסט רשתות חברתיות" . ששני הפוסטים האלה, יחד עם זה של כותב שורות אלה יוצרים משולש קונטקסטואלי מרתק.
——–
——–
הפוסט הראשון: רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר
גם מתקשר לנושא: מי ששולט בפלטפורמה שולט בעולם
הסתכלתי קצת על תחזיות לשנה החדשה בכל הנוגע למדיה חברתית… אני רוצה להגיד כמה מילים על המדיה החברתית בישראל ב- 2010:
1- קונסולידציה: מילת מפתח שנחווה אותה יותר ויותר ב- 2010. אתרים קטנים יתאחדו יחד כדי ליצור כוח מרכזי יותר ברשת הישראלית. אפשר לראות את זה קורה עם נענע10- ומ.ס.נ כבר היום, אבל אנחנו נראה את זה גם עם מיזמים קטנים יותר ובין יזמים שיבינו שעדיף לשלב את הצדדים החזקים של אחרים במקום לספוג כשלונות עם הצדדים החלשים של עצמם. מעבר לזה, אני מאמין שנראה את זה עם בלוגים ובלוגרים שיראו את הפוטנציאל באיחוד כוחות ברשת, יחד עם ההנכחה המתחזקת והולכת של בלוגרים בעולם השיח הישראלי וההתייחסות של המדיה הישנה (טלויזיה, רדיו, עיתון) אליהם. בלוגים ובלוגרים שיאחדו כוחות ויבנו מודל עיסקי נכון (צריך איש מכירות, צריך פלטפורמה, צריך תוכן טוב וצריך לרצות לעשות כסף ולא רק לדבר אידאולוגיה) יוכלו להנות לא רק ממוניטין אלא גם מהיכולת למכור את כתיבתם ולייצר מסת קוראים שתוכל להתחרות (או לפחות לנגוס) בנפח של האתרים הגדולים. יחד.
2- מפתחים: זוהי שנתם של מפתחי האפליקציות לאייפון. בחצי השנה הראשונה של 2010 תהיה צמיחה גדולה בביקוש למפתחי אפליקציות. בעוד בתי תוכנה יגייסו מפתחים מוכשרים, רבים יקימו בתי סטודיו עצמאיים. מבתי תוכנה זעירים אלה יצמחו האפליקציות היותר מגניבות לדעתי ואני אמליץ למי שישאל ללכת דווקא אליהן ולא לבתי הסטודיו הגדולים (בגלל המחיר, בגלל השירות האישי ובגלל שזה יהיה טוב לשוק. בחצי השנה השני של 2010 אני מעריך שתחל גדילה בדרישה למפתחי אפליקציות לאנדרואיד, מערכת ההפעלה של גוגל לסלולרים. הדרישה תתחיל לקרות ביתר שאת כאשר חברות הסלולר יתחילו להזרים הנה מכשירים נאותים. עוד מבחינת פיתוח, בחודשים האחרונים של 2010, עם ההתפתחות של גוגל ווייב תתחיל התעוררות כלשהי בתחום הפיתוח לפלטפורמה הזו. עם זאת, ההתעוררות האמיתית תתחיל באזור אמצע 2011. אפרופו גוגל ווייב- נרשמתם לסופשבוע פיתוח אפליקציות של אמצע ינואר?
3- חברות: מקצוע חדש יכנס לשוק התעסוקה הישראלי, כתבתי עליו כבר בעבר. חברות יכוננו תקן חדש למנהל המדיה החברתית בארגון. התפקיד שלו יכלול הנכחת הארגון באינטרנט החברתי, הפנים של הארגון ברמת המרקום, אסטרטג חברתי מחד ואיש המחובר לשטח הדינמי של הרשתות החברתיות והבלוגים. התפקיד ישלב מרקטינג, תמיכה, שירות לקוחות וניהול מוניטין. כבר כעת מתחילות חברות הפרסום לשלב בתוכן אנשי מדיה חברתית בתוכן כדי להכיר את העולם הזה מבפנים. כעת אין רבים בארץ (כאלה המבינים לעומק את התחום), הדרישה להם תגדל (הם מגיעים בעיקר מהשוק העצמאי), חברות יצטרכו לוותר על המקובעות שלהן בנוגע למדיה חברתית, להודות שהן אינן מבינות (זה בסדר, לא חייבים להבין בהכל) ולהפתח לעולם שעלול להפחיד אותן מחד, אבל שהוא הוא מנוע הצמיחה המרכזי שלהן בשנים הקרובות.
4- אייפון: 2010 היא שנת האייפון בישראל- כל אתר גדול יצטרך אפליקציה לאייפון. הדור הנוכחי של האפליקציות של האתרים הגדולים בסיסיות למדי וזה בסדר לעת עתה. ב- 2010 יצטרכו להכניס יותר פי'צרים חברתיים לאפליקציות כדי לעשות אותן דינמיות ושמסוגלות לקדם את עצמן (עזרי שיתוף למשל). אתר בלי אפליקציה משמעותית ישאר מאחור בתחרות של הגדולים.
5- פייסבוק: לאתרים הגדולים אין ממש נוכחות מושקעת ברשתות חברתיות. האתרים הגדולים יצטרכו להתחיל לשים את עצמם בפייסבוק. הנוכחות של אתרים אלה בינתיים גובלת בבינוניות (חוסר השקעה, מחסור בדמיון, חוסר הבנה באיך להגדיל את מספר העוקבים/מעריצים/קוראים, כל אלה הבעיות של הנוכחים העכשוויים) עד כדי התעלמות הזויה, כל זה יצטרך להשתנות. קפיאה על השמרים זה מאד ברית המועצות.
מבחינת אחוזי שימוש ישראלי בפייסבוק: אם בסוף 2009 עומדת כמות הישראלים בפייסבוק על בערך מליון וחצי משתמשים, ב- 2010 כמות הישראלים תחצה את השני מליון וחצי יוזרים דוברי עברית.
בלוגים ישראלים נוספים שכתבו תחזיות ל-2010:
1- 140 של מעיין כהן
2- טרנדספוטינג של טלי וייס
כתבתי על זה סטטוס בפייסבוק. הוא קצר קולע ולא דורש הרחבה:
פלאפון ואורנג' יעשו יותר כסף ממכירת האייפון מאשר שהסיבסוד יעלה להם. כל בר דעת יגיד לכם שמאז שיש לו אייפון הוא מסמס יותר ונמצא יותר באינטרנט. עכשיו תמירו את זה למזומנים ותבינו למה הם לא יפסידו שקל.
טוב, אולי הרחבה קטנה: שסלקום יפסיקו לבלבל את המוח עם הפיק בירכיים שלהם ושיכנסו לתחרות. עדיף מאוחר ממאוחר יותר.
דוד סרנגה מוכר לכם ככל הנראה מטוויטר. דוד סרנגה (זה הטוויטר שלו) הוא קונסול התקשורת וההסברה בקונסוליה בניו יורק ואולי שמעתם עליו תחילה במבצע עופרת יצוקה עת הרים טוויטר לקונסוליה בניו יורק וערך את מסיבת העיתונאים הראשונה עבור מדינת ישראל בטוויטר. מיותר לציין שזו היתה מסיבת העיתונאים ה"מדינית" הראשונה אי פעם בהיסטוריה שנערכה אונליין איפשהו ברשת, וכמובן הראשונה בטוויטר. מאז מוביל סרנגה מהפכה יחד עם משרד החוץ הישראלי במדיניות ה"דיפלומטיה הציבורית" של מדינת ישראל ברשת. "דיפלומטיה ציבורית" הוא הכינוי שבחר משרד החוץ בכדי לתאר את פעולות ההסברה של מדינת ישראל ברשתות חברתיות עקב מחסור במילה "הסברה" בשפות רבות, בכללן אנגלית. הביטוי בא לתאר הסברה, יחסי ציבור דיפלומטיים ו- engagement של המדינה בדרגות שונות בשיחות עם גולשים ברשת. מדיה חברתית בשירות המדינה.
דוד סרנגה- הקונסול בניו יורק
מר סרנגה הסכים להקדיש מזמנו ולהתראיין בעברית (דבר יוצא דופן, רוב מוחלט של ראיונות עיתונאיים שלו מועברים באנגלית) בראיון דרך המייל בו נשאל על הכנס האחרון של ג'ף פולבר בנושא טוויטר, דיפלומטיה ציבורית והנעשה באירן. דבריו מובאים כאן בשם אומרם ולא נעשתה בהם שום עריכה מצד כותב שורות אלו.
איך היה בכנס #140אותיות של ג'ף פולבר? על מה דיברו שם? מי תפס את תשומת ליבך? על מה אתה דיברת?
מבחינתי הכנס שאירגן ג'ף פולבר היה אחד הדברים המעניינים ביותר שצפיתי בהם בתחום המדיה החדשה בשנה האחרונה. במשך יומיים הוא ריכז בניו יורק את מיטב המומחים מתחומים שונים בנושא טויטר. אין מדובר באנשים בעלי השכלה או ידע תאורטי בנושא, אלא, באנשים בעלי ניסיון המשתמשים ברשת זו יום יום ככלי עבודה. כל אדם שדיבר או הציג ניסה לשתף את האחרים באופן בו הוא משתמש ברשת חברתית זו, מתוך מטרה שקהילת האנשים שבטוויטר, יחד, תוביל התחום קדימה.
עקב תחום העיסוק שלי – מדיה, וגם עקב היות הנושא רלוונטי, מה שתפס את תשומת ליבי היה הפאנל בנושא טוויטר והמדיה הקונבנציונאלית. בפאנל השתתפו אנשי תקשורת מסי. אן. אן., פוקס ניוז ואן. בי. סי. הדבר התרחש יומיים בלבד לאחר שקהילת טוויטר ביקרה קשות את סי. אן. אן. על שהתעלמה מסיקור האירועים באיראן, עם תחילת המהומות. מעניין היה לראות את ריק סנשז' מהרשת מתפתל על כסאו ומנסה למצוא תרוצים – אני חייב לציין כי הקהל לא קנה תרוצים אלו. בטוויטר אפילו יצרו כינוי לכישלון סי. אן. אן. קראו לזה: cnnfail# . כותרת ההרצאה שלי היתה "השימושים בטוויטר בתחום הדיפלומטיה הציבורית" או במילים אחרות, איך משרד החוץ/הקונסוליה בניו יורק משתמשים בטוויטר ככלי הסברתי.
איזו ביקורת יש לך על הכנס? איזו ביקורת שמעת מאחרים?
מבחינתי היו יותר מידי דוברים (140 כמספר התווים המותרים בטוויטר) ובתחומים רבים ושונים, אשר לא כולם היו רלוונטיים בעבורי. משער כי הסיבה לכך, נעוצה בעובדה שרבים כל כך משתמשים בטוויטר בתחומים שונים כל כך. היו שביקרו את הזמן המועט שהוקצב לכל דובר (10-15 דקות), אם כי אני בדעה שג'ק פולבר השכיל לעשות, בכך שתחם את הזמן לעשר דקות. אם בעידן טוויטר אנשים לא יודעים לדבר בקצרה, הם לא מתאימים לכנס ושנית, 10 דקות הם די והותר להצגת נושא – והראייה כי כמעט כולם עמדו במשימה.
מה החשיבות שאתה מוצא במדיה חברתית בכל הנוגע לדיפלומטיה?
מבחינתי מדובר במהפכה – אם בעבר, כדי להעביר את המסר הרשמי של ישראל נזקקנו לאמצעי התקשורת, שאינם תמיד אובייקטיבים, כיום יש לנו דרך ישירה להגיע לדעת הקהל באמצעות טוויטר. נכון, עדיין כמות האנשים הרשומה ברשת היא יחסית מוגבלת (30 מיליון?), אך יחד עם זאת מבדיקה שקיימנו מבין האנשים העוקבים אחר הקונסוליה (@israelconsulate)
כ- 30 אחוזים הם עיתונאים, בלוגרים או מובילי דעה ברשתות החברתיות, מה שאומר שבאמצעותם אנחנו יכולים להגיע לקהל מאוד גדול. יתרה מכך, מצאנו כי אנשים אוהבים לנהל עימנו דיאלוג, דבר היכול לסייע להסביר את עמדתנו בצורה טובה יותר, לענות על שאלות בצורה אישית ופרטנית, ולהעביר למתעניינים בישראל גם על החיים הנורמליים שקורים בארץ, ואשר אמצעי התקשורת בעולם אינם מרבים לסקר. חשוב לציין כי המדיה החדשה לא באה להחליף את המדיה הקונבנציונאלית, דוגמת הטלוויזיה או העיתונות הכתובה. מדובר בכלי משלים, אשר יכול להעצים את המסר ולשמש כמנוף לפעילות ההסברתית. הייתי מגדיר את טוויטר כפלטפורמה חשובה נוספת באמצעותה ניתן להגיע ישירות לכמות גדולה של גורמים בדעת הקהל בכלל ומובילי דעה בפרט.
איך אתה חושב שהמדינה צריכה להשתמש במדיה חברתית? כמה משקיעה מדינת ישראל במדיה חברתית? האם ה"שימוש של המדינה" הוא בגלל שיש מספר אנשים, כמוך, שמשתמשים בשם המדינה או שזה יותר עמוק מזה?
הקונסוליה בניו יורק היא למעשה חוד החנית של משרד החוץ ביישומים הנעשים בתחום המדיה החדשה, ואני חושב שזה טבעי מעצם העובדה שאנו יושבים בניו יורק ונחשפים לקורה בתחום לפני כל אחד אחר. היינו הראשונים להקים את הבלוג הראשון של גורם ממשלתי כלשהו בעולם, לפני למעלה משלוש וחצי שנים, כשאנשים עוד טרם הבינו את משמעותו www.isrealli.org,
היינו הראשונים בפייסבוק, במיי ספייס ואף השקנו בלוג נוסף, העוסק בנושאים פוליטיים אזוריים www.israelpolitik.org,
יש לנו ערוץ ביו טיוב http://www.youtube.com/user/IsraelConsulate ובמלחמה האחרונה גם דובר צה"ל הצטרף במלוא העוז למהפכה זו ופתח ערוץ ביו טיוב שסייע מאוד להעביר המסר.
יחד עם זאת משרד החוץ, אשר הינו החלוץ לפני המחנה, אינו יכול להעביר מהפכה שלמה, ישנן יוזמות יפות של משרד התיירות בתחום הקמפיינים הוויראליים, אך עדיין אנחנו, כולנו צריכים להפנים יותר ויותר כי המהפכה כבר כאן וכדאי להצטרף אליה.
מה אתה חושב על הנעשה באירן? לאן זה הולך?
הנעשה באיראן מבחינת המדיה החדשה הינו מהפכה תרתי משמע – בשנה האחרונה היו מספר דוגמאות להצלחת המדיום – הדרך בה אובמה ניצל הרשת החברתית במהלך קמפיין הבחירות, הפיגועים במומבי והמידע שהגיע דרך טוויטר וכעת הקורה באיראן. זו דוגמא נפלאה לכך שהטכנולוגיה מסייעת לדמוקרטיה. ככל שישנם קולות רבים יותר ברשת, המביאים סיפור מקיף יותר, כך אנו נעים לעבר עולם טוב יותר. בעיקר במדינות טוטליטריות דוגמאת איראן, הרבה יותר קשה היום למשטר לסתום פיות. במזרח בתיכון, באזור בו אנו חיים, מידע רב יותר ואמין יותר, ממקורות מגוונים יותר אשר יגיע לידיעת הציבור ודעת הקהל, רק יכול לסייע לבנות עולם טוב יותר.
עד כאן,
אני לא מסכים עם גל מור שכותב היום בוויינט שלמרות שרוב היוזרים שונאים את העיצוב החדש של פייסבוק, זהו כנראה מהלך מוצלח מצד החברה. גל כותב שפחות משנה מה אנשים חושבים או כותבים, ולאיזה סקר דעת קהל בפייסבוק הם מצטרפים על מנת למחות על המהלך, מה שמשנה (מבחינת פייסבוק) זה הפעולות שלהם, כלומר המהלך שיוזרים עושים באתר, החל מהכניסה, דרך השיטוט ועד המעשים עצמם, כלומר כתיבה והעלאה של תכנים.
אז אני לא מסכים. ואני לא מסכים מסיבה אחת: אנשים לא יפסיקו להשתמש בפייסבוק, אבל זה לא אומר שהם נהנים.
גל כותב: "האם המשתמשים תמיד טועים? לא בהכרח. אך הנחת הייסוד בעיצוב ממשקים היא כי רובם תמיד יתנגדו לכך שיזיזו להם את הגבינה. ככל שהשינוי גדול יותר כך תגבר ההתנגדות ובשביל שינוי מינורי ולא מורגש – למה לטרוח בכלל? במבדקי שימושיות וניתוחי סטטיסטיקה לא מייחסים חשיבות למה שהמשתמשים אומרים אלא בוחנים את מעשיהם. ההגיון המנחה את פייסבוק הוא פשוט: התכנים של החברים מעניינים בהרבה מפעילויות שונות שביצעו באתר. זרם של עדכונים טריים הוא מעניין בהרבה מלקט אקראי של פעולות אוטומטיות בחלקן המחוללות על ידי ישומים שונים, כמו השלכות תרנגולים, מבחני טריוויה אוויליים ושלל קשקושים שהופיעו בדף העדכונים הקודם. על פי הצלחות העבר, אפשר להניח שבפייסבוק יודעים מה הם עושים. אם, כפי שחזיתי כאן בשבוע שעבר, הממשק החדש יביא לגידול באינטראקציה של הגולשים עם האתר, הביקורת תגווע במהרה. בינתיים, על פי Compete.com, נראה כי זמן השהייה של גולשים באתר לא פחת השבוע לעומת השבוע שעבר."
להסתכל רק על זמן ההישארות באתר הוא מהלך חסר מפני שכל שינוי בממשק דווקא מעלה את זמן ההישארות ולא מוריד אותו. היה הגיוני שפייסבוק לא ישנו את פניהם באופן גורף (כפי שקרה עם נענע10 למשל, שם חזו בירידה משמעותית בטראפיק), אבל כן נעלמו אופציות, כן זזו הגדרות, כן השתנתה הדרך בה אנשים צורכים את התכנים בעמוד הבית… לחשוב שזה יוביל לפחות שהייה באתר זו לא מסקנה הגיונית באמת, רק למראית עין. אם לדבר על עצמי לרגע, בעקבות השינוי אני גולש פחות באתר ויותר דרך האפליקציה באייפון שלי. הממשק אמנם חסר, אבל הניוז פיד נותר כפי שהיה לפני השינוי, ואני לא יודע אם אני אשדרג אותו כשתצא החלופה לשוק.
מעבר לזה, שינוי הממשק הוביל אצלי לשינויים בדפוסי הגלישה באתר ולשינויים חברתיים לרעה, אמנה מספר:
1- אני כבר לא יודע למי יש יום הולדת במבט אחד. אני אצטרך להסתכל על איזור האירועים שנמצא בראש הדף מימין ולזכור להקליק על "עוד". אני אוהב לדעת למי מהאנשים שאני מכיר יש יומולדת. עכשיו אני מרגיש מנותק מזה, חבל.
2- אני מסתכל על פחות תמונות של חברים וכתוצאה מזה אני מגיב פחות. רוב האלבומים נמצאים בצד הימני של האתר. לאט לאט אני מתעלם ממנו יותר ויותר כתוצאה מכך שהחומר המוגש שם הפך לספאם חברתי
3- ספאם חברתי: בצד הימני אני מקבל חומרים שחברים שלי הגיבו או סימנו אותם בדרך כלשהי אך הם אינם מופרדים מהחומר של החברים שלי בשום צורה, לכן אני נאלץ להגיע אל החומר כדי לבדוק מהו ולבדוק אם הוא מעניין אותי. פעם זה היה אחרת: החומרים שהחברים שלי סימנו היה מופיע לי בפיד, אבל היה לי ברור של מי החומר והייתי רואה "תמונת אצבע" עם כיתוב מסביר. היום זה לא ככה יותר. משום מה זה מזכיר לי את ביקון.
4- פוקים. אני לא מפציץ גדול בפוקים, אבל אני אוהב להשתמש בהם כדי להזמין אנשים אלי, כדי לפתוח את הפרופיל שלי לאנשים שהוא חסום אצלהם ובכלל כאמצעי להתחלה של תקשורת. לזה זה נועד. הפוק ירד לתחתית ההיילייטס, אני לא זוכר להשתמש בו, ואז כשאני נזכר אני מוצא שם רשימה שלא שמתי לב אליה.
אותו דבר פלוס קליק. בעליון: זרזיף מידע. בתחתון: כל המידע. למה אני צריך ללחוץ בכלל בשביל לראות יותר ולא לראות הכל מראש?
חזרתן של האפליקציות. תיקון. חזרתם של השאלונים. אלהים, תצילו אותי מכל האנשים הטיפשים שעונים על שאלונים, למען השם. אם אתם עונים על שאלונים אתם טיפשים, תפתחו עיתון לאשה וקחו עט, ככה לפחות לא תטרידו את החברים שלכם. אני אגיד שוב, אלהים. פעם, במהלך אחד חיסלתי את כל הספאם שהיה מגיע לי מאפליקציות ומעידכונים. הייתי הולך לעמוד האפליקציות, חוסם אותן, ואז מפסיק לקבל הזמנות וגם עדכונים מחברים שמשתמשים בהן. היום זה לא ככה, אני הולך וחוסם, ועדיין מקבל עדכונים על שאלונים שהחברים שלי (את מי זה מעניין) עונים עליהם. מעיק, מעיק מאד.
שורה תחתונה:
להוציא את האירועים, הפוסטים והתמונות מחוץ לפיד הוא טעות. כשכל מה שיש לך זה סטטוסים כמו בטוויטר, המהלך הזה הוא נכון. אבל כשיש לך מערכת שהיא מכלול שלם של אפליקציות שאחת תומכת בשנייה וכולן נשפכות כמו נחלים אל הים נוצר מדרג שבראשו עומדים הסטטוסים ואחריהם כל שאר חומרי המדיה השונים.
אחד הפוסטים היותר מוגבים אצלי בפייסבוק, בו שאלתי את חבריי, איזו אפליקציה מאפליקציות המקור הכי חשובה להם בפייסבוק, היווה בשבילי מקור השראה כשעבדתי בוויזר קודס בזמן שעבדנו על רשת חברתית. התגובות, המצאת ידע בפני עצמן, הוכיחו שלרוב האנשים קשה לנתק בין כל הפונקציות ושאנשים אוהבים את השילוב השווה. ג'ף פולבר הגיב ראשון ואמר:
I can't choose just one. I use: Status, Notes, Photos, Events, Videos, Chat and Groups. Together they represent the heart of Facebook for me….
אחרים בחרו תמונות, או אירועים ושאר צורות תקשורת, לא בהכרח את שורות הסטטוס. כאן פייסבוק קובעת בשבילנו ששורת הסטטוס היא השחור החדש. לא בלי צדק, אבל בכפייה.
עם השנים התרגלנו לפחות ופחות פרטיות בכל הנוגע להרגלי הגלישה שלנו ולכמות המידע החשוף ברשת עלינו. פייסבוק כיווץ את העולם שלנו באופן סופי והיום אתם כמעט ולא תמצאו מישהו שלא מחובר איכשהו למישהו אחר (אולי לאחד מהם יש איידס) ואנשים מדברים אחד על השני, מרכלים (מרכלות), מעבירים מידע על עצמם, על אחרים, על מי לא.
אבל פייסבוק הוא לא מהות הכל, אל תיטעו. פייסבוק הוא מראית עין, זירה בה אנשים מנהלים את "הצגת העצמי ביום יום" שלהם, אולי ראוי להתייחס לזה בפוסט אחר, אעזוב את זה כעת.
בתחילת הדרך של פייסבוק בארץ, אי שם ב- 2007 תחילת 2008 שמעתי מאנשים רבים שהם רוצים לנהל את "הצגת העצמי" שלהם בצורה שונה עם הקונטקטים שלהם בפייסבוק כפי שהם עושים ביום יום שלהם מחוץ למחשב. הם ביקשו להראות פן מסוים שלהם בעבודה, פן אחר עם המשפחה, מידע מסוים עם התלמידים שלהם וכו' ולא ידעו איך עושים את זה- הפוסט הזה הוא בשבילכם.
(טיפ: אם אתם לא רוצים לקרוא את כל הפוסט, מספיק שתלחצו על כל הלינקים פה על מנת להגיע לכל עמודי עריכת הפרטיות הרלוונטיים לכם, ועם זאת, כדאי לכם להמשיך לקרוא)
הגדרות הפרטיות בפייסבוק
זהו עמוד הגדרות הפרטיות בפייסבוק, מכאן אתם יכולים להגיע לארבעה מקומות:
1- הגדרות פרטיות לפרופיל שלכם.
2- חיפוש- מי ימצא אתכם בחיפוש ומי לא.
3- וול וניוז פיד- מה יופיע לכם בפרופיל שלכם ומה חברים שלכם יקבלו לניוז פיד שלהם
4- אפליקציות- איזה מידע עליכם זמין לאפליקציות שאתם משתמשים בהן (כולל הרשאות לשליחת נוטיפיקציות במייל)
בעמוד הגדרות פרטיות הפרופיל שלכם אתם תוכלו להחליט מי יראה מה, כשנקודת המוצא היא שהפרופיל שלכם מחולק לקוביות מידע שונות. אתם יכולים להחליט מי יראה איזו קוביה, ויותר מכך, אם תכניסו חברים לקבוצות ותתנו לכל קבוצה שם, תוכלו לשלוט בקלות על מי רואה מה ולא לעבור שם שם. מה שזה ידרוש מכם זו השקעת זמן חד פעמית של לסדר את קבוצות החברים שלכם, למשל, עבודה, נטוורקינג, משפחה, אוניברסיטה, חברים, דייטים כושלים וכדומה.
שימו לב לאפשרות ה- customize, זו האפשרות החשובה ביותר. כאן למעשה אתם קובעים ממי לשלול את החופש עם המידע שלכם, כאן אתם תחליטו למי אין גישה לשורת הסטטוס שלכם או לתמונות השיכרות מהמסיבה האחרונה או מרשימת החברים שלכם. ברגע שסיימתם את זה אתם מכוסים. אתם אפילו יכולים לברר מה כל אחד מהחברים שלכם רואה כשהוא נכנס לפרופיל שלכם. בראש העמוד נמצאת השורה הבאה שמאפשרת לכם את זה ואומרת: See how a friend sees your profile.
פה אתם יכולים לבחור אילו אנשים או קבוצות לא יראו את הפרטים שלכם
צד נוסף, חשוב לא פחות, שקשור בהגנה על פרטיותכם הוא עמוד הטיפול באפליקציות (בגלל שפייסבוק לא השכילו לשים את כל ההגדרות בעמוד אחד הם החליטו להתרווח לשני עמודים).
שימו לב לפופאפ שנפתח לכם כשאתם בוחרים לערוך הגדרות פרטיות לאפליקציה, אתם תראו ארבעה טאבים. הראשון ישאל אתכם כיצד אתם רוצים שאייטם יוצג בפרופיל שלכם, השני ישאל אתכם למי אתם רוצים שהוא יוצג (גם פה, אתם יכולים לבחור אנשים או קבוצות מהם תימנע הצפייה. השלישי ישאל אם אתם רוצים לשים אייקון בשורת המשימות התחתונה של האתר (אזור הצ'ט), הרביעית תשאל אתכם באילו מקרים תרצו לקבייל מייל מפייסבוק כשמשהו משתנה באפליקציה. חשוב להתעסק בעמוד הזה, כי הוא בעצם משלים את העיסוק שלכם בפרטיות ובהצגת העצמי שלכם מול כל העולם שלכם.
הצד השני של המשוואה: פרטיות מצד האפליקציות
מקום נוסף בו דרוש טיפול הוא מה אחרים רואים כשאתם עושים פעולות הקשורות בכם ובחברים שלכם, כלומר מה נרשם בפיד שלכם והאם הוא מוצג. התשובה לשאלה הראשונה היא הכל, התשובה לשאלה השנייה היא: מה שתרצו שיוצג. זהו העמוד המדובר. פה תוכלו בין השאר לקבוע אם חבריכם יקבלו הודעה כשאתם מוסיפים חבר, מורידים מידע מהפרופיל, משנים סטטוס יחסים, מגיבים על לינק וכדומה. שימו לב גם לטאב השני, טאב ה- social ads, שם ישאלו אתכם אם אתם מעוניינים להופיע בפרסומות אצל החברים שלכם או לא, החליטו בעצמכם.
אתם מחליטים מה אחרים רואים
בונוס: הפסקת משלוח האימיילים מפייסבוק:
אם קצה נפשכם מכל המיילים שעושים בתיבת המייל שלכם סיקול ממוקד ואתם רוצים לצאת לאופנסיבה נגד המחבלים, היכנסו לעמוד החשבון שלכם וגשו לטאב הנוטיפיקציות (שם נקי לספאם) וסמנו OFF בכל השורות. שרת הדואר שלכם ישלח לכם מכתב תודה בסיום הפעולה.
פשוט אימרו לא
אני מקווה שהפוסט הזה שפך אור לכל אלה מכם המעוניינים להתעסק בדרגות הפרטיות שלהם בפייסבוק. אם יש אילו שהן שאלות, אנא השתמשו בתגובות כאן. אלה היו 60 שניות על הגדרות הפרטיות בפייסבוק.
חומר נוסף בנושא פרטיות בפייסבוק:
קפטן אינטרנט מתרגם את רדנל סטרוס מהניו יורק טיימס: פרטיות בפייסבוק- מי צריך אותה
הארץ מתרגמים את שרה פרז מהניו יורק טיימס: איך מחזירים קצת פרטיות לפייסבוק
והנה כאן: מדיניות הפרטיות בפייסבוק
1- the new "Facebook Like" is spammy by nature. כך כתבתי לא מזמן בטוויטר שלי וזכיתי מיד במספר "מחבבים" בפייסבוק שלי, עת נע הסטטוס שלי מטוויטר לפייסבוק.
2- מצד שני, אם פעם רציתם לדעת כמה אנשים קוראים את הסטטוסים שלכם, זו דרך טובה בה הם אומרים לכם "הייתי פה". מהבחינה הזו, הצליחו שם.
גילוי נאות: במערכת הבחירות הזו לקחתי חלק במטה הבחירות של קדימה בשלבים שונים בתחום שימוש במדיה החברתית. עכשיו, אחרי שאמרתי את זה:
3- מבחינת פוליטיקה ומדיה חברתית הבחירות הכלליות הבאות מתחילות החל ממחר בבוקר. הוכח מעל לכל ספק ששימוש במדיה חברתית הוא הכרח כדי להגיע להמונים. יש עיתונות, יש שלטי חוצות, יש טלויזיה, יש רדיו, יש באנרים באינטרנט ויש מדיה חברתית. כל אחד מהם הוא מדיה שונה עם חוקי התנהגות שונים. אם יש מקום בו אפשר לעשות אנגייג'מנט עם הבוחרים זה במדיה החברתית.
4- לכן, אם למישהו יש רצון להטמיע את עצמו בדעת קהל הבוחרים שלו, אין זמן טוב יותר להתחיל את עבודה עם הקהל מאשר מחר בבוקר.
ובנימה אישית- לא נעלמתי, יש לי בלוק כתיבה בכל הנוגע לסושל מדיה וחוויית משתמש, גם הפוסט הזה יצא תחת איומי סכין. יש לי עוד הרבה מה לכתוב, הן לספר על המלחמה ההיא (אחת האשמות בבלוק אגב) והן לספר על סושל מדיה במערכת הבחירות, שני מקומות שביליתי בהם לא מעט זמן. לעדכונים תחופים יותר ממני אפשר למצוא אותי בטוויטר שלי ובפייסבוק שלי.
ערכה מאוחרת: התחברתי לפייסבוק קונקט בנענע10 לראות מי מהחברים שלי נמצא שם (כמעט 700 חברים), וכלום. מעניין מה זה אומר על החברים שלי. מעניין מה זה אומר על נענע.
