=== עדכון: רשימה רשמית של נוכחות ישראל במדיה החברתית עלתה בתאריך 30/1/2011 ===
1-
יסבירו לי כל הדחילילים במשרדי הממשלה מה קשה? מה קשה בלייצר רשימה של כל הנוכחויות של המדינה במדיה החברתית. מה קשה? למה קשה לפתוח וורדפרס, או פייסבוק, או יוטיוב, או גוגל דוק, או טאמבלר, או טוויטר, או שקר כלשהו, וליידע את הציבור, ליידע את הציבור כדי שהציבור ידע להתחבר לממשל שלו.
למה זה כל כך קשה?
2-
פעם לפני עשר שנים, ביחידה בה שירתתי בצבא, המציאו את הכלי שיודע להודיע לכל מי שצריך להתגייס שהוא קיבל צו 8, ועכשיו ומיד, ובואו נעשה תרגיל ונראה שזה עובד. לפני עשר שנים מארק צוקרברג היה בן 16. הוציאו על זה מליונים אז.
למה פיקוד העורף חושב אלף פעמים לפני שהוא שופך קצת כסף לפייסבוק ולא מודיע לו להתחבר לעמוד שלו כדי שיפעל בשיא המרץ בשעת החירום הקרובה? למה רק חושבים שם על להשתמש בפייסבוק? ואגב, בכתבה הזו כתוב שיש שיקולים נגד שימוש בפייסבוק, כי אפשר לכתוב שם נגד הפיקוד ונגד האלוף. זה כמובן לא נכון. אפשר לחסום את הקיר בכל עמוד ציבורי. מה עוד צריך פיקוד העורף כשיש מקום אחד בו כל ישראל מחוברים ומקשיבים?
3-
אגב, אם טילים יפלו על ישראל (אם??) ותשתית הסלולר תקרוס, מה זה אומר על האינטרנט הסלולרי?
אז עכשיו סתם מחשבה שעלתה לי כי אני אוהב מדע בדיוני: במקרה של נפילת טילים על ישראל, תוזנק למקום הנפילה משאית שתשדר אינטרנט אלחוטי לכל האזור כדי לאפשר ללכודים לצייץ הצילו בטוויטר. מי אמר האיטי ולא קיבל?
4-
אתם יודעים, במדינות מתוקנות, אזרחים אשכרה חושבים שאם משהו לא קורה מטעם השוק החופשי והאזרחים, אז על הממשלה או על הרשות המקומית לדאוג שהדברים יקרו. אגב, זה קורה ככה לא מעט בארצות הברית ואצל עוד כמה מדינות נשכחות בגלובוס. בישראל, לעומת זאת, כשהממשל לא עושה משהו או עושה לא נכון, האזרחים מבינים שאם אין אני לי מי לי, ועושים דברים שהמדינה צריכה לעשות. אה, זה נכון גם באירן. אירן!!!
אחחח, בר רפאלי (צילום: יח"צ)
5-
האמת, ש"הממשל" פה פותח נוכחויות מדיה חברתית, אבל לא מספיק. החמאתי להם על זה כבר פעם, אפילו לצה"ל מגיעה מחמאה. אז בהמשך לנקודה מספר 1, קבלו את הרשימה הלא רשמית אבל היחידה של הנוכחויות של מדינת ישראל במדיה החברתית, ואם יש לכם תוספות, התגובות פתוחות רק עבורכם. אף מילה על זה שמדינת ישראל לא יודעת להפיץ את עצמה, כן?
תעשו לייק לפוסט הזה.
מישהו צריך לדאוג לויראליות של הרשימה הזו, הפעם תורכם
משרד ראש הממשלה: פייסבוק / טוויטר / יוטיוב / פליקר
נשיא המדינה: יוטיוב (שימו לב ששם המשתמש של היוטיוב הוא פרס. כלומר לא יהיו נשיאים אחרים שישתמשו בחשבון הזה)
משרד החוץ: פייסבוק / טוויטר / יוטיוב
חטיבת הדרכה של משרד החוץ
משרד התיירות: פייסבוק (סניף ניו יורק)
משרד התקשורת: פייסבוק
משרד המדע: פייסבוק
ישראל באו"ם: פייסבוק
מזכירות הממשלה: פייסבוק
משרד האוצר: פייסבוק / טוויטר / פליקר
גנזך המדינה: פייסבוק / טוויטר / יוטיוב
לשכת הפרסום הממשלתית: פייסבוק / יוטיוב
צבא הגנה לישראל:
דובר צהל בפייסבוק / דובר צהל בטוויטר / דובר צה"ל ביוטיוב / דובר צה"ל בסקריבד
שגרירויות וקונסוליות:
השגרירות בוושינגטון: פייסבוק, טוויטר / הקונסוליה באטלנטה: פייסבוק, טוויטר, יוטיוב / הקונסוליה בשיקאגו: פייסבוק, טוויטר / הקונסוליה בניו יורק /
היוטיוב של הקונסוליה בניו יורק / המייספייס של הקונסוליה בניו יורק / פייסבוק השגרירות בפילדלפיה / טוויטר השגרירות בפילדלפיה /
הקונסוליה בבוסטון / הקונסוליה בלוס אנג'לס / הקונסוליה ביוסטון / הקונסוליה בפלורידה /
השגרירות בלונדון / השגרירות בפריז / השגרירות באדיס אבבה / השגרירות בארגנטינה /
הקונסוליה במונריאול / השגרירות באוסטרליה וניו זילנד / השגרירות בלונדון / פייסבוק השגרירות בברלין /
טוויטר השגרירות בברלין / הקונסוליה במארסיי / השגרירות במכסיקו / השגרירות בבנגקוק /
השגרירות בפראגווי / השגרירות בניקוסיה / הקונסוליה במומבאי / השגרירות בוינה /
השגרירות בשטוקהולם / השגרירות באורוגוואי / השגרירות ברפובליקה הדומיניקנית / השגרירות במוניריאול /
השגרירות בקופנהאגן / השגרירות במוסקבה / השגרירות בדאבלין / השגרירות באתונה: פייסבוק, טוויטר /
השגרירות בלוקסמבורג / השגרירות באוטאווה / הקונסוליה באל סאלוודור / השגרירות באוסלו: בלוג, פייסבוק, טוויטר /
השגרירות בבוקארסט / השגרירות בוורשה / השגרירות באקוודור / השגרירות במדריד /
השגרירות בגוואטמלה / השגרירות בלימה: פייסבוק, טוויטר / השגרירות בסאנטיאגו צ'ילה
בסוף הפוסט הזה אבקש מכם להביע את דעתכם בעניין.
מדבר כצלם
בינואר השנה כתבתי פוסט על הצלם הכי בר מזל עלי אדמות, פיט סאוזה. זה הצלם הראשי של הבית הלבן והצלם שבתקופתו התחיל הבית הלבן להשתמש במדיה החברתית כדי לשרת את הציבור. לאחרונה התבשרנו שממשלת ישראל על משרדיה השונים החלה להשתמש בפליקר, יוטיוב, פייסבוק וטוויטר על מנת לשדר לעולם את מעלליה. אני שמח שיש אנשים במשרדים ואגפים שונים בממשלה שקיבלו מנדט לשדר לציבור הישראלי מה נבחריו עושים וללא הסתמכות על עיתונאים ועל מהדורות מודפסות שישמשו כחיץ הבין הבוחר לנבחריו. איכות ההשקעה של התקשורת עם הציבור (זו שהוציאו עליה בינתיים כספים כדי לקנות לפטופים ואייפונים-מפגרים) היא בדיוק זו- השקעה, כזו שתניב רווח אם ידעו אלה שמנווטים את המקלדת להשתמש בה נכון.
רה"מ- מחלקת הסברה
במחלקת ההסברה במשרד רה"מ יושבים אדם או שניים שיודעים לנווט לכיוון הנכון והחלו להשתמש במדיה במתכונת האמריקאית (המבוססת והמוצלחת מאד), כך שאם אתם רוצים, אתם יכולים לקבל עדכונים שוטפים על הנעשה בטוויטר, פייסבוק ופליקר. על אנשים אלה מוטלת עדיין חובת ההוכחה. לא בהאִם ישתמשו בכלים אלא בכיצד ימקסמו את התועלת הגלומה בהם. (הצורך בשימוש במדיה חברתית ידוע בין פקידי ושרי הממשלה ואינו משהו שצריך לכלות עליו אנרגיה. רק על איכות צריך לדבר, כמות ואיכות)
בנימין נתניהו עולה למטוס בדרך לפסגה בשארם (צילום: משה מילנר, לשכת עיתונות ממשלתית)
קרוב אל העין נכנס אל הלב
התמונה שאתם רואים כאן צולמה כאמור על ידי משה מילנר, צלם ותיק בלשכת העיתונות הממשלתית, המתלווה לרה"מ במסעותיו. הייחוד בתמונה הזו הוא בזה ש1- זו תמונה שבחיים לא תראו בעיתון (כי אף עורך לא יבחר בה), 2- נתניהו מסתכל אל מילנר עצמו, 3- זו תמונה שיש לה איכות של צילום אייפון אותנטי (רוצה לומר: קרוב, אינטימי, בטוח. אולי תרצו לקרא את הכתבה הזו של אלכס ליבק) ו4- זו תמונה שמתאימה לאנשים שהתרגלו להיות מוּזַנים דרך מערכת התמונות של פייסבוק, א.ק.א- אתם. זו תמונה גדולה, מפני שהיא, יותר משאר התמונות שתראו בעיתונות מסמלת את ההבנה שם אצל רה"מ שזה מה שהציבור צריך לראות ושכמו שצדק צריך להיעשות וגם להיראות, כך ענייני ראש הממשלה צריכים להגיע לציבור בצורה הכי ישירה שניתן כיום.
כבוד והערכה
צריך לכבד ולהעריך את המאמץ שעושים במשרדי הממשלה על מנת להשתמש במדיה החברתית. אתם הרי יודעים שהכל אצלנו הולך יותר לאט מאשר בארצות הברית, ואין מה לעשות, בשוק עוד לא תפסו את כל הפוטנציאל של השימוש ועדיין צריך להסביר לאנשים מה יצא להם מזה, אז תכפילו את זה בעשרות מונים של בירוקרטיה וקיבלתם מה שקורה בממשלת ישראל. ועם זאת, זה לא מאבק בתחנות רוח והנה, עובדה שיש תנועה ויש פעולות יפות וכהוכחה- אתם יכולים לקרוא כמעט בלייב מה קורה בפסגה בשארם, אתם יכולים לקבל תמונות משם יחסית מהר. תאמינו לי, זה הרבה יותר טוב מהכלום שהיה עד היום. הרבה.
ובכל זאת, הנה כמה דברים שהייתי רוצה לראות:
מה אני מצפה
1- אמרתי במקום אחר כבר שגופים ממשלתיים יודעים להפיק תוכן אך לא להפיץ, שאז זה רק 50% ממה שהמדיה הזו צריכה- יתכבדו רבותיי בלשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ. ידעתם שיש להם פייסבוק?) ויקצו סכום כסף להכנת תשדיר שיספר לציבור על כל ערוצי המדיה החברתית של הממשלה. הצלחתם יפה להעלות את המודעות לחיסכון במים, יאללה, תעלו את המוּדעוּת לתקשורת הישירה עם הציבור. אפשר בטלויזיה- אפשר גם בפייסבוק.
2- צריך להכין "עמוד מדיה חברתית" לממשלת ישראל, אינדקס שירכז את כל הלינקים הקיימים לכל המקומות ושיהיה עדכני. הנה, ככה גוגל עושה את זה עם כל חשבונות הטוויטר שלה, והנה גם דל עושה את זה.
3- צריך לייצר נוכחות חברתית לכל משרדי הממשלה שאין להם, לכולם. כן, פרוצדורה וזה, אבל קדימה. מישהו צריך לנער את הדינוזאורים, אז קדימה אתם שם למעלה, תנערו אותם, תייצרו מכרזים. אנשים יבואו. תזדרזו.
4- מקום טוב להתחיל לפרסם בו את כל הלינקים האלה זה במערכת gov.il. אם זו מערכת השירות לציבור אז יאללה לשרת את הציבור. אגב, יש נוכחות מדיה חברתית למערכת gov והיא מופיעה בעמוד הראשי.
5- מי אמר אסטרטגיה תקשורתית למדיה חברתית למשרדי הממשלה? (אם אתם אומרים "בוא נסתפק בזה שלכל משרד יהיו עמוד בפייסבוק" אתם סתם לוזרים)
6- לאנשים אצל רה"מ- תמונות מראים כל יום, לא רק מאוויר פסגות.
עכשיו תורכם
מה אתם הייתם רוצים שיקרה מבחינת המדיה החברתית של ישראל? מה חסר?
אני בטוח שאם תיערם פה רשימה של הצעות וכיוונים מעניינים, נוכל לקדם את זה במעלה הסולם למי שמקשיב. יאללה דברו!
"רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר". את האמירה הזו שמעתי לראשונה ב- 2008 אצל שרלין לי (שכתבה את Groundswell) במצגת ששינתה את איך שראיתי טכנולוגיה עד אותו זמן. ייבאתי אותה לארץ בדמות דף רקע לטוויטר שלי כדי להזכיר שמדובר ברעיון שעתיד להתגשם בקרוב.
היום כל מי שמתעסק באינטרנט כבר יודע… סליחה, כבר חי, שרשתות חברתיות הן אוויר.
יותר מזה. הנהירה של הציבור אל תוך הרשתות החברתיות אולי התחילה בגלל ש"כולם שם" או שהם היו סקרנים, אבל מרגע שגמרתם עם פייסבוק ועברתם לטוויטר ועכשיו לבאזז וכולי, אתם עוברים בין רשתות כי זה פשוט משפיע לכם על צורת התקשורת. גם כאן, המדיום הוא המסר- המדיום מגדיר את הארכיטקטורה של המסר. ברשתות חברתיות, הארכיטקטורה של התקשורת מגדירה איך אנשים ינהלו את השיח ביניהם. במילים אחרות, הפלטפורמה תשפיע על איך תחשבו על המצב ואיך תדברו אותו. כמה פעמים אמרתם "הייתי מצייץ את זה בטוויטר עכשיו" או "יואו, זה מתאים לי לשורת סטטוס"? פעם כצלם חדשות הייתי נשלח לסקר אירועים והיה ברור מה אני צריך לצלם, לא היתה שאלה. היום כשאני נמצא איפשהו ואני רואה פריים שמתאים לצילום אני שולף את האייפון שלי ויודע שזה יעלה לפייסבוק כשאומר שעכשיו אני כאן.
בפייסבוק אנשים מדברים בתמונות בדיוק כפי שהם מדברים בסטטוסים, אבל הם גם מדברים דרך צ'אט ודרך המיילים ובשאר הצורות שפייסבוק מאפשרת. בטוויטר אתם מדברים עם כולם יחד ב- 140 תווים אבל זה לא נגמר בכמות התווים. זה החוקים הלא כתובים של השיח, זה ההשלכות של מה שאתם יודעים שיקרה אם תדברו בצורה מסוימת, זה שאתם יודעים שעוקבים אחריכם 4000 איש (כמו במקרה שלי) ומבינים שלמה שאתם אומרים יש משמעות אחרת מאשר אדם עם פחות תפוצה. אין דברים כאלה. אבל לא צריכים לעקוב אחריכם 4000 בני אדם כדי שתבינו את התחושה של מה זה כשאנשים מקשיבים לכם, מספיק שתהיו עם 500 עוקבים. זו צורת ביטוי שלא היתה לנו פעם, הארכיטקטורה היא זו שקובעת.
באותו הקשר, אני רוצה להמליץ על שני פוסטים מצוינים. לכו לקרוא מה ירדן לוינסקי כתב על גוגל באזז והפסיכולוגיה שלו ומה שגל מור כותב על עידן "פוסט רשתות חברתיות" . ששני הפוסטים האלה, יחד עם זה של כותב שורות אלה יוצרים משולש קונטקסטואלי מרתק.
——–
——–
הפוסט הראשון: רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר
גם מתקשר לנושא: מי ששולט בפלטפורמה שולט בעולם
הסתכלתי קצת על תחזיות לשנה החדשה בכל הנוגע למדיה חברתית… אני רוצה להגיד כמה מילים על המדיה החברתית בישראל ב- 2010:
1- קונסולידציה: מילת מפתח שנחווה אותה יותר ויותר ב- 2010. אתרים קטנים יתאחדו יחד כדי ליצור כוח מרכזי יותר ברשת הישראלית. אפשר לראות את זה קורה עם נענע10- ומ.ס.נ כבר היום, אבל אנחנו נראה את זה גם עם מיזמים קטנים יותר ובין יזמים שיבינו שעדיף לשלב את הצדדים החזקים של אחרים במקום לספוג כשלונות עם הצדדים החלשים של עצמם. מעבר לזה, אני מאמין שנראה את זה עם בלוגים ובלוגרים שיראו את הפוטנציאל באיחוד כוחות ברשת, יחד עם ההנכחה המתחזקת והולכת של בלוגרים בעולם השיח הישראלי וההתייחסות של המדיה הישנה (טלויזיה, רדיו, עיתון) אליהם. בלוגים ובלוגרים שיאחדו כוחות ויבנו מודל עיסקי נכון (צריך איש מכירות, צריך פלטפורמה, צריך תוכן טוב וצריך לרצות לעשות כסף ולא רק לדבר אידאולוגיה) יוכלו להנות לא רק ממוניטין אלא גם מהיכולת למכור את כתיבתם ולייצר מסת קוראים שתוכל להתחרות (או לפחות לנגוס) בנפח של האתרים הגדולים. יחד.
2- מפתחים: זוהי שנתם של מפתחי האפליקציות לאייפון. בחצי השנה הראשונה של 2010 תהיה צמיחה גדולה בביקוש למפתחי אפליקציות. בעוד בתי תוכנה יגייסו מפתחים מוכשרים, רבים יקימו בתי סטודיו עצמאיים. מבתי תוכנה זעירים אלה יצמחו האפליקציות היותר מגניבות לדעתי ואני אמליץ למי שישאל ללכת דווקא אליהן ולא לבתי הסטודיו הגדולים (בגלל המחיר, בגלל השירות האישי ובגלל שזה יהיה טוב לשוק. בחצי השנה השני של 2010 אני מעריך שתחל גדילה בדרישה למפתחי אפליקציות לאנדרואיד, מערכת ההפעלה של גוגל לסלולרים. הדרישה תתחיל לקרות ביתר שאת כאשר חברות הסלולר יתחילו להזרים הנה מכשירים נאותים. עוד מבחינת פיתוח, בחודשים האחרונים של 2010, עם ההתפתחות של גוגל ווייב תתחיל התעוררות כלשהי בתחום הפיתוח לפלטפורמה הזו. עם זאת, ההתעוררות האמיתית תתחיל באזור אמצע 2011. אפרופו גוגל ווייב- נרשמתם לסופשבוע פיתוח אפליקציות של אמצע ינואר?
3- חברות: מקצוע חדש יכנס לשוק התעסוקה הישראלי, כתבתי עליו כבר בעבר. חברות יכוננו תקן חדש למנהל המדיה החברתית בארגון. התפקיד שלו יכלול הנכחת הארגון באינטרנט החברתי, הפנים של הארגון ברמת המרקום, אסטרטג חברתי מחד ואיש המחובר לשטח הדינמי של הרשתות החברתיות והבלוגים. התפקיד ישלב מרקטינג, תמיכה, שירות לקוחות וניהול מוניטין. כבר כעת מתחילות חברות הפרסום לשלב בתוכן אנשי מדיה חברתית בתוכן כדי להכיר את העולם הזה מבפנים. כעת אין רבים בארץ (כאלה המבינים לעומק את התחום), הדרישה להם תגדל (הם מגיעים בעיקר מהשוק העצמאי), חברות יצטרכו לוותר על המקובעות שלהן בנוגע למדיה חברתית, להודות שהן אינן מבינות (זה בסדר, לא חייבים להבין בהכל) ולהפתח לעולם שעלול להפחיד אותן מחד, אבל שהוא הוא מנוע הצמיחה המרכזי שלהן בשנים הקרובות.
4- אייפון: 2010 היא שנת האייפון בישראל- כל אתר גדול יצטרך אפליקציה לאייפון. הדור הנוכחי של האפליקציות של האתרים הגדולים בסיסיות למדי וזה בסדר לעת עתה. ב- 2010 יצטרכו להכניס יותר פי'צרים חברתיים לאפליקציות כדי לעשות אותן דינמיות ושמסוגלות לקדם את עצמן (עזרי שיתוף למשל). אתר בלי אפליקציה משמעותית ישאר מאחור בתחרות של הגדולים.
5- פייסבוק: לאתרים הגדולים אין ממש נוכחות מושקעת ברשתות חברתיות. האתרים הגדולים יצטרכו להתחיל לשים את עצמם בפייסבוק. הנוכחות של אתרים אלה בינתיים גובלת בבינוניות (חוסר השקעה, מחסור בדמיון, חוסר הבנה באיך להגדיל את מספר העוקבים/מעריצים/קוראים, כל אלה הבעיות של הנוכחים העכשוויים) עד כדי התעלמות הזויה, כל זה יצטרך להשתנות. קפיאה על השמרים זה מאד ברית המועצות.
מבחינת אחוזי שימוש ישראלי בפייסבוק: אם בסוף 2009 עומדת כמות הישראלים בפייסבוק על בערך מליון וחצי משתמשים, ב- 2010 כמות הישראלים תחצה את השני מליון וחצי יוזרים דוברי עברית.
בלוגים ישראלים נוספים שכתבו תחזיות ל-2010:
1- 140 של מעיין כהן
2- טרנדספוטינג של טלי וייס
דוד סרנגה מוכר לכם ככל הנראה מטוויטר. דוד סרנגה (זה הטוויטר שלו) הוא קונסול התקשורת וההסברה בקונסוליה בניו יורק ואולי שמעתם עליו תחילה במבצע עופרת יצוקה עת הרים טוויטר לקונסוליה בניו יורק וערך את מסיבת העיתונאים הראשונה עבור מדינת ישראל בטוויטר. מיותר לציין שזו היתה מסיבת העיתונאים ה"מדינית" הראשונה אי פעם בהיסטוריה שנערכה אונליין איפשהו ברשת, וכמובן הראשונה בטוויטר. מאז מוביל סרנגה מהפכה יחד עם משרד החוץ הישראלי במדיניות ה"דיפלומטיה הציבורית" של מדינת ישראל ברשת. "דיפלומטיה ציבורית" הוא הכינוי שבחר משרד החוץ בכדי לתאר את פעולות ההסברה של מדינת ישראל ברשתות חברתיות עקב מחסור במילה "הסברה" בשפות רבות, בכללן אנגלית. הביטוי בא לתאר הסברה, יחסי ציבור דיפלומטיים ו- engagement של המדינה בדרגות שונות בשיחות עם גולשים ברשת. מדיה חברתית בשירות המדינה.
דוד סרנגה- הקונסול בניו יורק
מר סרנגה הסכים להקדיש מזמנו ולהתראיין בעברית (דבר יוצא דופן, רוב מוחלט של ראיונות עיתונאיים שלו מועברים באנגלית) בראיון דרך המייל בו נשאל על הכנס האחרון של ג'ף פולבר בנושא טוויטר, דיפלומטיה ציבורית והנעשה באירן. דבריו מובאים כאן בשם אומרם ולא נעשתה בהם שום עריכה מצד כותב שורות אלו.
איך היה בכנס #140אותיות של ג'ף פולבר? על מה דיברו שם? מי תפס את תשומת ליבך? על מה אתה דיברת?
מבחינתי הכנס שאירגן ג'ף פולבר היה אחד הדברים המעניינים ביותר שצפיתי בהם בתחום המדיה החדשה בשנה האחרונה. במשך יומיים הוא ריכז בניו יורק את מיטב המומחים מתחומים שונים בנושא טויטר. אין מדובר באנשים בעלי השכלה או ידע תאורטי בנושא, אלא, באנשים בעלי ניסיון המשתמשים ברשת זו יום יום ככלי עבודה. כל אדם שדיבר או הציג ניסה לשתף את האחרים באופן בו הוא משתמש ברשת חברתית זו, מתוך מטרה שקהילת האנשים שבטוויטר, יחד, תוביל התחום קדימה.
עקב תחום העיסוק שלי – מדיה, וגם עקב היות הנושא רלוונטי, מה שתפס את תשומת ליבי היה הפאנל בנושא טוויטר והמדיה הקונבנציונאלית. בפאנל השתתפו אנשי תקשורת מסי. אן. אן., פוקס ניוז ואן. בי. סי. הדבר התרחש יומיים בלבד לאחר שקהילת טוויטר ביקרה קשות את סי. אן. אן. על שהתעלמה מסיקור האירועים באיראן, עם תחילת המהומות. מעניין היה לראות את ריק סנשז' מהרשת מתפתל על כסאו ומנסה למצוא תרוצים – אני חייב לציין כי הקהל לא קנה תרוצים אלו. בטוויטר אפילו יצרו כינוי לכישלון סי. אן. אן. קראו לזה: cnnfail# . כותרת ההרצאה שלי היתה "השימושים בטוויטר בתחום הדיפלומטיה הציבורית" או במילים אחרות, איך משרד החוץ/הקונסוליה בניו יורק משתמשים בטוויטר ככלי הסברתי.
איזו ביקורת יש לך על הכנס? איזו ביקורת שמעת מאחרים?
מבחינתי היו יותר מידי דוברים (140 כמספר התווים המותרים בטוויטר) ובתחומים רבים ושונים, אשר לא כולם היו רלוונטיים בעבורי. משער כי הסיבה לכך, נעוצה בעובדה שרבים כל כך משתמשים בטוויטר בתחומים שונים כל כך. היו שביקרו את הזמן המועט שהוקצב לכל דובר (10-15 דקות), אם כי אני בדעה שג'ק פולבר השכיל לעשות, בכך שתחם את הזמן לעשר דקות. אם בעידן טוויטר אנשים לא יודעים לדבר בקצרה, הם לא מתאימים לכנס ושנית, 10 דקות הם די והותר להצגת נושא – והראייה כי כמעט כולם עמדו במשימה.
מה החשיבות שאתה מוצא במדיה חברתית בכל הנוגע לדיפלומטיה?
מבחינתי מדובר במהפכה – אם בעבר, כדי להעביר את המסר הרשמי של ישראל נזקקנו לאמצעי התקשורת, שאינם תמיד אובייקטיבים, כיום יש לנו דרך ישירה להגיע לדעת הקהל באמצעות טוויטר. נכון, עדיין כמות האנשים הרשומה ברשת היא יחסית מוגבלת (30 מיליון?), אך יחד עם זאת מבדיקה שקיימנו מבין האנשים העוקבים אחר הקונסוליה (@israelconsulate)
כ- 30 אחוזים הם עיתונאים, בלוגרים או מובילי דעה ברשתות החברתיות, מה שאומר שבאמצעותם אנחנו יכולים להגיע לקהל מאוד גדול. יתרה מכך, מצאנו כי אנשים אוהבים לנהל עימנו דיאלוג, דבר היכול לסייע להסביר את עמדתנו בצורה טובה יותר, לענות על שאלות בצורה אישית ופרטנית, ולהעביר למתעניינים בישראל גם על החיים הנורמליים שקורים בארץ, ואשר אמצעי התקשורת בעולם אינם מרבים לסקר. חשוב לציין כי המדיה החדשה לא באה להחליף את המדיה הקונבנציונאלית, דוגמת הטלוויזיה או העיתונות הכתובה. מדובר בכלי משלים, אשר יכול להעצים את המסר ולשמש כמנוף לפעילות ההסברתית. הייתי מגדיר את טוויטר כפלטפורמה חשובה נוספת באמצעותה ניתן להגיע ישירות לכמות גדולה של גורמים בדעת הקהל בכלל ומובילי דעה בפרט.
איך אתה חושב שהמדינה צריכה להשתמש במדיה חברתית? כמה משקיעה מדינת ישראל במדיה חברתית? האם ה"שימוש של המדינה" הוא בגלל שיש מספר אנשים, כמוך, שמשתמשים בשם המדינה או שזה יותר עמוק מזה?
הקונסוליה בניו יורק היא למעשה חוד החנית של משרד החוץ ביישומים הנעשים בתחום המדיה החדשה, ואני חושב שזה טבעי מעצם העובדה שאנו יושבים בניו יורק ונחשפים לקורה בתחום לפני כל אחד אחר. היינו הראשונים להקים את הבלוג הראשון של גורם ממשלתי כלשהו בעולם, לפני למעלה משלוש וחצי שנים, כשאנשים עוד טרם הבינו את משמעותו www.isrealli.org,
היינו הראשונים בפייסבוק, במיי ספייס ואף השקנו בלוג נוסף, העוסק בנושאים פוליטיים אזוריים www.israelpolitik.org,
יש לנו ערוץ ביו טיוב http://www.youtube.com/user/IsraelConsulate ובמלחמה האחרונה גם דובר צה"ל הצטרף במלוא העוז למהפכה זו ופתח ערוץ ביו טיוב שסייע מאוד להעביר המסר.
יחד עם זאת משרד החוץ, אשר הינו החלוץ לפני המחנה, אינו יכול להעביר מהפכה שלמה, ישנן יוזמות יפות של משרד התיירות בתחום הקמפיינים הוויראליים, אך עדיין אנחנו, כולנו צריכים להפנים יותר ויותר כי המהפכה כבר כאן וכדאי להצטרף אליה.
מה אתה חושב על הנעשה באירן? לאן זה הולך?
הנעשה באיראן מבחינת המדיה החדשה הינו מהפכה תרתי משמע – בשנה האחרונה היו מספר דוגמאות להצלחת המדיום – הדרך בה אובמה ניצל הרשת החברתית במהלך קמפיין הבחירות, הפיגועים במומבי והמידע שהגיע דרך טוויטר וכעת הקורה באיראן. זו דוגמא נפלאה לכך שהטכנולוגיה מסייעת לדמוקרטיה. ככל שישנם קולות רבים יותר ברשת, המביאים סיפור מקיף יותר, כך אנו נעים לעבר עולם טוב יותר. בעיקר במדינות טוטליטריות דוגמאת איראן, הרבה יותר קשה היום למשטר לסתום פיות. במזרח בתיכון, באזור בו אנו חיים, מידע רב יותר ואמין יותר, ממקורות מגוונים יותר אשר יגיע לידיעת הציבור ודעת הקהל, רק יכול לסייע לבנות עולם טוב יותר.
עד כאן,
כשבאים ללמד מדיה חברתית אסור לבוא עם דעות קדומות. אתה לא יודע מה אנשים יודעים ואתה לא יודע מה אנשים לא יודעים. קודם כל תניח שהם לא יודעים, ואז כשאתה מדבר איתם תן לעצמך ללמוד ולהכנס לתלם שלהם. אין טעם לרוץ, אין טעם לקפוץ מעל הפופיק. האינטרנט, האינטרנט לא יברח לשום מקום. כך הגעתי השבוע בפעם הראשונה לרמת השרון, ללמד חבורה של תיכוניסטים את הבייסיקס של מדיה חברתית וזה היה שיעור מעולה. גיליתי חבורה של בני נוער מתעניינים וסקרנים עם דעות מגוונות על מה יש לעשות באינטרנט ואיך משתמשים בו.
התחלנו בשיחה פתוחה של הכרות, התוודענו קצת להרגלי הגלישה שלנו כשכל אחד לקח כמה דקות לספר על עצמו. משם לקחתי אותם לראות את הסרטון של אשטון קוצ'ר ודמי מור שהיו בדרך להשבעה של אובמה. בלי קשר לשיעור הזה, אני חושב שהסרט הזה יכול וצריך להיות דוגמה מובהקת לאיך המדיה החברתית שינתה את חיינו לבלי הכר ועוד ראוי שיכתבו על זה פוסטים רבים.
משם המשכתי להראות להם איך ביתר קלות אפשר לחבר המון שירותי מדיה חברתית אחד לשני כמו Qik שישלח הודעה לטוויטר ומשם לפייסבוק ובמקביל ישלח עותק גם ליוטיוב. דיברנו קצת על איך אפשר לנצל בלוגים כדי לייצר השפעה על הסביבה החיצונית ועל זה שמדיה חברתית זה כוח. אמר את זה בצורה הטובה ביותר ג'ף פולבר בראיון חמש שאלות אצל בן אטלס:
The two work well together and provide a balance. Online / Real-Life represent the ying and the yang of social media. Those who understand how to balance both will benefit a lot more than those who have mastered only one of the elements.
אמנם אין לי מספיק תלמידים בקבוצה כדי לייצר מדגם מייצג של בני הנוער, ובהתחשב בזה שאדם הוא תבנית נוף מולדתו, התלמידים שפגשתי הם תבנית לוח השעות והפעילויות שהם עושים אחרי שעות בית הספר, אבל הנה מה שהם אמרו לי: כולם ללא יוצא מהכלל יושבים לפחות שעתיים ביום על המחשב. לרובם המוחלט יש פייסבוק. רובם המוחלט לא כותב סטטוס. חלקם חושבים שלכתוב סטטוס זה עניין של לקבל תשומת לב המובן השלילי של המילה. הם כן מודעים (לא לחלוטין) ליכולת של שורת הסטטוס לשנות מציאות (אירגנו שביתת מחאה בבית הספר בעזרת התקשורת הפייסבוקית). כולם מחפשים ומוצאים מידע שמעניין אותם באינטרנט, יוטיוב הוא מקום מרכזי בשבילם. הם לא כותבים בלוגים, לחלקם היה בלוג בעבר. אחד הדברים שלא ידעתי לנסח ביני לבין עצמי ולא ידעתי לומר להם עד שקראתי את זה אצל אחר היה שאנשים שכותבים סטטוס הם אנשים מעניינים יותר. זו לא אמת, זו נקודת מבט (יש אנשים מעניינים שלא כותבים סטטוס מן הסתם), אני צריך לתת להם לקרוא את זה:
As a result, I feel at times more connected with friends who update their Facebook status than those who don’t. Mostly because by sharing random moments in time with friends, my friends are in effect contributing to the social sculpture of the Internet and sharing something about their lives that would have otherwise never be shared. And in my book, moments matter, a lot! (Jeff Pulver)
מכיוון שמדובר במגמת תקשורת, הראיתי להם וידאו מפרויקט שהרמנו לקראת סיום המלחמה. קיבלנו מחברת אורנג' טלפונים דור 3 כדי לחלק לתושבי הדרום, שיהיו כתבים/בלוגרים מטעם עצמם ושיתעדו את חייהם עם המצלמה. אי אפשר להפריז בגודל היכולת שיש היום לבנאדם יחידי להשפיע ולשנות את המציאות בה הוא חי ואת סביבותיו. זה הסרט שהראיתי להם ואת שאר הסרטים ניתן ומומלץ לראות בצורה נוחה למדי באתר Life With Rockets, כמדומני הפעם הראשונה שבה נאספו קטעי וידאו מאנשים שונים שמתארים חוויות מלחמה (או איזושהי חוויה משותפת) מנקודות מבט שונות.
שולמית אפפל כתבה את זה יפה בשיר שלה יום כמו נצח: "כשאתה חשוף אתה מוגן" כשבעצם היא מבקשת לומר שכשאנחנו חשופים ברשת אנחנו למעשה מתחזקים את המוניטין שלנו ועלינו להיות ערים למה אנחנו כותבים ולאיך אנחנו נראים. אנחנו צריכים להיות נוכחים להשפעה שלנו על אחרים, צריכים לקחת אחריות לכל מה שיוצא מהמקלדת שלנו, ובנוסף, וזו כבר עמדתי האישית בנושא, אנחנו יכולים (ואנחנו צריכים) להשפיע בנושאים שחשובים לנו. אי אפשר ללמד את כל התורה בשעתיים.
1- the new "Facebook Like" is spammy by nature. כך כתבתי לא מזמן בטוויטר שלי וזכיתי מיד במספר "מחבבים" בפייסבוק שלי, עת נע הסטטוס שלי מטוויטר לפייסבוק.
2- מצד שני, אם פעם רציתם לדעת כמה אנשים קוראים את הסטטוסים שלכם, זו דרך טובה בה הם אומרים לכם "הייתי פה". מהבחינה הזו, הצליחו שם.
גילוי נאות: במערכת הבחירות הזו לקחתי חלק במטה הבחירות של קדימה בשלבים שונים בתחום שימוש במדיה החברתית. עכשיו, אחרי שאמרתי את זה:
3- מבחינת פוליטיקה ומדיה חברתית הבחירות הכלליות הבאות מתחילות החל ממחר בבוקר. הוכח מעל לכל ספק ששימוש במדיה חברתית הוא הכרח כדי להגיע להמונים. יש עיתונות, יש שלטי חוצות, יש טלויזיה, יש רדיו, יש באנרים באינטרנט ויש מדיה חברתית. כל אחד מהם הוא מדיה שונה עם חוקי התנהגות שונים. אם יש מקום בו אפשר לעשות אנגייג'מנט עם הבוחרים זה במדיה החברתית.
4- לכן, אם למישהו יש רצון להטמיע את עצמו בדעת קהל הבוחרים שלו, אין זמן טוב יותר להתחיל את עבודה עם הקהל מאשר מחר בבוקר.
ובנימה אישית- לא נעלמתי, יש לי בלוק כתיבה בכל הנוגע לסושל מדיה וחוויית משתמש, גם הפוסט הזה יצא תחת איומי סכין. יש לי עוד הרבה מה לכתוב, הן לספר על המלחמה ההיא (אחת האשמות בבלוק אגב) והן לספר על סושל מדיה במערכת הבחירות, שני מקומות שביליתי בהם לא מעט זמן. לעדכונים תחופים יותר ממני אפשר למצוא אותי בטוויטר שלי ובפייסבוק שלי.
ערכה מאוחרת: התחברתי לפייסבוק קונקט בנענע10 לראות מי מהחברים שלי נמצא שם (כמעט 700 חברים), וכלום. מעניין מה זה אומר על החברים שלי. מעניין מה זה אומר על נענע.
