בהמשך לפוסט הקודם, שבת שלום חיים של טוויטר, שהיה מצחיק וזכה לכמה נאה של לייקים וריטוויטים (אני צריך עזרה עם השמות של הפוסטים הבאים בסדרה כי כמה כבר אפשר לטחון) החלטתי לעשות טייק נוסף של הפייבוריטס של טוויטר ולתת לכם קצת מהמיטב שאני נחשף אליו והפעם יש הרבה יותר טוויטים טובים. טוב, נתחיל:
1- לירז ירושלמי בטוויט שמדבר בפני עצמו. #מצוקה
2- דסקל (#1) מציע לאנשים לקחת כדור להירגע
3- מיכל גרוסברג מציעה לשי שיפסיק, שפשוט יפסיק.
4- איציק הלל מרטווט את המניפסט הפמיניסטי של דיקפוצ'ינו
5- דניאל (דיקפוצ'ינו מלמעלה) מוציא קיטור על מאפי. כלומר על הגברים של מאפי. כלומר…
6- לי רמון עושה את גלית לוי. באקירוב.
7- ליעל יש תמונה של יעל בתור תמונת פרופיל. העיקר שצר עולמה כבועה.
8- תמר רותם מביעה את דעתה על האקדמיה. #מוות
פייבוריטס 5-6 בפברואר
1- יובל מבייצת. היא מחפשת משהו מאד ספציפי כרגע.
2- גם מרינה מרגישה את הדליפה
3- כנרת זילברשטיין מהרהרת על ההיסטוריה
4- עומר ברק מחמיא לגילי פארן על ההתמדה
5- דסקל (#2) נותן פרשנות חופשית לענפים אולמפיים
6- תנו כבוד לעמית גרינברג, הוא השיג ת'בחורה.
פייבוריטס 6-18 בפברואר
1-דסקל (#3)- אתם חייבים להסכים איתו על זה בכל מקרה
2- שי אטיק מפנטז על מישהי מפיד לילה (השם שמור במערכת)
3- לי רמון מצטטת את ליאור ברגמן שהרגע קיבל. לי, מה איתך?
4- גורביץ' מסכם את המהפכות האחרונות והקשר שלהם לרוסיה הסובייטית
5- חיים מתאר תחושה של הרבה טוויטריסטים בכל הנוגע לרשת הזאת
6- אלון כרמל בטוויט שמיועד לגיקים בלבד. בטוויטר רוב הבחורות מעדיפות גיקים, אז זה בסדר.
7- מרינה (#2) אוהבת כשמדמם
8- יובל (#2) בדיוק מסבירה את הטוויט המבייץ שלה ממקודם.
פייבוריטס 19-20 בפברואר
כבר זמן מה שאני משתעשע עם הרעיון של להציג את הטוויטים הכי טובים שאני נתקל בהם כשאני שם (וזה הרבה). אם אתם לא בטוויטר,אולי זה לא יצחיק אתכם. אם אתם לא מבינים איך זה עובד, אולי כדאי שתנסו. לפעמים לא צריך להבין את ההקשר של הטוויטים, הם מצחיקים או מעניינים או הזויים באופן אובייקטיבי (אובייקטיביות זה הסובייקטיביות החדש). אבל אם אתם כן בטוויטר, זה בשבילכם. בעתיד אשתדל ליצור את הצורה בה הטוויטים יוצגו בצורה הטובה ביותר, בינתיים פשוט נתחיל עם מה שיש ואולי עוד קצת הסברי קונטקסט להתחלה. תגידו לי אתם אם צריך להוסיף אותם או שמספיק פשוט לקרא אותם מהדף:
(אם אתם הארדקור, תתעלמו מהטקסט ולכו לקרא את הטוויטים במקור)
1- אורנה פיטוסי הוזמנה לטוויט-אפ בכיכר א-תחריר
2- אלעד אוסדון אושה רילוקיישן לסיליקון ואלי ומזמין את מאיה לפגוש אותו בדורסיה
3- אלון כרמל משתף עיתון מקום המדינה
4- הדס יורדת על בחור טיפש שהבין את הקשר בין בולמיה לאנורקסיה
5- לירז ירושלמי עפה על מטרופולין
6- מרי מבכה את היותה בלונדה
7- רות, רות פשוט רוצה להיות עצמה ובגלל זה היא בטוויטר
8- עדי דארלינג מסבירה מה זה פאקינג איי
9- ושוב פעם עדי, מסבירה לכל הגברים כמה ילדים היא רוצה
אתמול בשיחת טלפון עשיתי משהו שאני עושה רק לעיתים רחוקות מאד- ללכת להיסטוריה של הפייסבוק שלי ולראות מה כתבתי, מה עשיתי, מה צילמתי, איפה הייתי ומה חשבתי. הלכתי חודש אחורה, ל- 2 בדצמבר, יום חמישי. היום בו התחילה השריפה בכרמל. קריאה של כל הסטטוסים, עם השעה המדויקת בה הם עלו, איכשהו חיברה אותי שוב, אך בדרך שונה, למה שחוויתי שם. פתאום הבנתי באיזה שעות הסתובבתי שם, מתי אמרתי דברים, מתי חוויתי חוויות, מתי דיברתי עם אנשים ואיך מה שקרה לי שם השפיע על אחרים.
כשקוראים סטטוסים בצורה כרונולוגית, בטח ובטח כשמדובר על אירוע בסדר גודל כזה, אי אפשר להתחמק מהתחושה שמדובר ביומן אירועים, וממש כך היה. אירוני בעיניי שהדבר הראשון שעשיתי באותו יום בפייסבוק (בשעה 14:59) היה לשתף פוסט של כריס ברוגן בשם They Will Never Understand שטען שאנשים השואלים מה החזר ההשקעה במדיה החברתית לעולם לא יבינו את הערך ( לא ROI) המתקבל מפייסבוק וטוויטר. ואכן כך הוא הדבר, הלא כן?
האירועים הבאים קרו במהלך 31 שעות. הם מתייחסים רק למה שקרה בפייסבוק ולא בטוויטר. לפניכם מסמך שמתאר אחד לאחד את הפיד שלי ב2-3 בדצמבר. ליד כל סטטוס ולינק כתבתי כמה תגובות וכמה לייקים התקבלו. שמות אנשים אחרים שתייגו אותי, דיברו איתי או השתמשו בחומרים שלי הוכנסו גם הם, בין השאר: אשר עידן, אליאב אללוף, רקפת בר סלע, שירה אייבל, דן פייגין, אילנה ברודו, עומר ון קלוטן, מורן וענונו, אריאלה דניאלי ואחרים. במחשבה נוספת, היומן הזה הוא הדבר הכי קרוב שאפשר לאינפוגרף שמאפשר להבין לפחות חלק מהשפעות והשלכות השימוש במדיה חברתית.
21:29- טירת הכרמל
הנה 55 דקות מהיומן, במידה ואין לכם כוח או חשק להכנס לעומק:
22:37- מצלם צוות כבאים אמיצים. הכל פה בוער. עשן סמיך. טירת הכרמל לא ישנו בבית היום. (2 תגובות, 6 לייקים)
23:19- שיחת כבאים לידי: ברחו אסירים ביטחוניים. ברחו. מחבלים (1 תגובות, 2 לייקים)
23:20- תגובה עצמית לסטטוס: מתו שני כבאים
23:22- תגובה עצמית לסטטוס: אתם לא רוצים לנשום מה שאני נושם פה
23:30- מועלה סרטון QIK בשם: חפק כיבוי אש. תדריך לפני יציאה. הועלה גם ליוטיוב (40,670 צפיות, 51 לייקים, 63 דיסלייקים, 323 תגובות, הכל ביוטיוב)
23:32- ליאור אורן משתף את האלבום. סטטוס: פאק! (5 תגובות, 1 לייק)
את המסמך אפשר להוריד מהסקריבד שלי. רצוי להגדיל למסך שלם
פוסטים נוספים בנושא:
ישראל צריכה להעסיק בלוגרים , בילעין קייס סטאדי. Now Media
כל בלוגר יגיד לכם ברטרוספקטיבה שהוא לא היה יכול לחזות מה יתפתח מהבלוג שלו, ובמדיה חברתית, כך ראינו, אי אפשר לנבא את העתיד, רק קצת. לא יכולתי לחזות מה יצא מ- 20 השעות שלי בכרמל. עליתי צפונה כצלם נטו, אך ברגע אחד הפכתי לצמוד למפקד הכיבוי של כוחות ירושלים (תמונה).
עשרות תגובות לסטטוסים ולתמונות, עשרות שיתופים לאלבום (אולי מאות, אין דרך לדעת), עשרות ריטוויטים, אלפי צפיות באלבום בפליקר, עשרות אלפי צפיות בסרטוני יוטיוב (לינק לוידאו), מאות הצעות חברות בפייסבוק בתוך ימים אחדים. אבל זה רק המספרים. החוויות שחוויתי שם, האנשים שהכרתי וזווית הראייה המיוחדת שקיבלתי (זווית ראיה של כבאי- עולם חדש), זה הערך המוסף של מה שקיבלתי שם.
ברגע שהייתי עם הכבאים ושידרתי מהשטח, אנשים התחברו אלי בשביל להבין מה עובר עלי, ודרכי- מה קורה שם. כולכם עדים ששידרתי מהשטח. לא היו לי עורכים, היו לי רק מאזינים וצופים שניהלתי איתם דו שיח "מהחזית", אנשים שרצו לקבל פרטים. הנה וידאו לוג שצילמתי שם.
מהמקום הזה אני רוצה להגיד את הדברים הבאים:
מדינת ישראל צריכה בלוגרים. מערך ההסברה החדשה של המדינה צריך להתבסס על בלוגרים. כאלה שבאים מבפנים. לא מהחוץ, מהפנים. כאלה שיהיו עובדי המשרד אבל עם זווית ייחודית. עובדי המחלקה. מחלקת ההסברה כמובן. אבל לא רק מחלקת ההסברה של משרד החוץ. גם כאלה שישבו במשרד התיירות, כאלה שישבו במשרד התיירות, כאלה שישבו במשרד ההסברה והתפוצות, כאלה שיהיו של דובר צה"ל (של אמיר לוטן), פיקוד העורף, המשטרה, הכיבוי ואני יכול ללכת עוד ועוד ולפרוט את זה לפרוטות ממש קטנות, אבל הבנתם את הנקודה.
איך הגעתי לזה? הגעתי לזה כמו שאני מגיע להרבה תובנות בחיים שלי, חווה חוויות על בשרי, מפיק מסקנות ואז הולך ומפתח/משתף/מוכר/יוזם אותן.
באופן ספציפי הגעתי למסקנה הזו כשנסעתי לכרמל, אבל זה התגבש חצי שנה קודם, ימים ספורים אחרי המשט התורכי, הייתי מעורב ביוזמה (שלא יצאה לפועל בסוף) להעלות מספר בלוגרים על ספינות צה"ל בדרך למשט עתידי שהיה אמור לקרות ימים אחרי המשט הראשון (ב-31 במאי) ולא קרה לבסוף.
למה זה חשוב?
א. שקיפות היא דבר ספציפי שאנחנו כישראלים כמהים לו. מעבר לזה, כשהייתי שם, נודע לי, לפני התקשורת, על מותו של אחד הכבאים. לא העזתי לצייץ על זה מילה, ידעתי מה עלול לקרות בטעות אם כן. בלוגרים יכולים לפעול לפי הסכמות אתיקה וחוקים אחרים בדיוק כמו נושאי תפקידים ועיתונאים.
ב. הציבור אוהב לקבל מידע ממקורות שונים. במקרים רבים הוא לא אוהב מה שהתקשורת נותנת לו ויבחר לקרא ולראות תקשורות שקורות במדיה החברתית ולא בעיתונות. גם אם הוא כן אוהב, הוא ידבר על זה בפייסבוק ובטוויטר בכל מקרה.
ג. העסקת בלוגר תשדרג את רמת הקשר עם הציבור של כל הארגונים שיפעלו בדרך זו.
ד. במקרים רבים התקשורת משמשת כפילטר ולא מעבירה מידע לציבור בנושאים שיכולים לעניין אותו. פעמים רבות, עיתונאים חושבים שהם יודעים מה הקוראים שלהם רוצים. הרבה פעמים זו הנחה המבוססת על אויר. העסקת איש יחסי ציבור בדמות בלוגר יכולה לפתור את כל התלות הזו.
ה. במקרי חירום, מהירות התקשורת עם הציבור היא מכרעת, עם כל המשמעויות שבדבר.
ו. מעבר לדיפלומטיה הציבורית שישראל תפיק ממנה ערך אם תעסיק בלוגרים כלפי חו"ל, יש צורך עז מצד הציבור בארץ שידברו אליו בשפתו, שיסבירו לו, שישכנעו אותו, שיראו לו, שילכדו אותו ושתהיה לו כתובת לבוא אליה בעת הצורך. ישראלים רבים רוצים להתעדכן בכל הנוגע למה קורה במדינה שלהם, וזו דרך נפלאה לבצע את זה.
כמה מילים לסיום:
1- מחלקת המדינה של הילארי קלינטון מעסיקה שני אנשים (או אולי כבר יותר) שמצייצים חזק את מה שהיא עושה ואת כל העבודה של מחלקת המדינה. הם במקרה גם מקושרים לכל תעשיית ההיי טק בעמק הסיליקון ויזמו פגישה שלה עם ראשי גוגל וטוויטר מתישהו ב-2010. הסיפור שלהם עלה לכותרות אחרי שקלינטון נכנסה בסין אחרי שאלה ניסו לחסום את גוגל אי שם בשנה שעברה. רק כמה ימים קודם הם (ראשי התעשייה) ישבו אצלה בארוחת ערב…
2- אוטוטו עומד להכנס לתפקיד דובר צה"ל אדם שהכרתי בשירותי הצבאי באג"מ מבצעים, אחד בשם יאיר לוטן. הכרתי אותו בתור מפקד צוות המו"מ המטכ"לי. אני רוצה לברכו ולהגיד שזו בחירה נהדרת. אני מקווה שהוא יזניק את יחידת הדובר לרמות חדשות.
3- אני מצרף פה צילומי מסך של ציוצים שלי ושל תגובות שקיבלתי על סטטוסים ותמונות. בעוד אני אסיר תודה על כל החום שקיבלתי מהאנשים שהגיבו, אני חושב שמה שזה מביע זה את המידה בה אנשים ביקשו להיות מעורבים וכמה המדיה הזו מאפשרת את זה, עד כדי כך שקיבלתי מספר מכתבי תודה ואנשים שתייגו את עצמם ואת חבריהם בתמונות מהשריפה, שלכשעצמו, זהו אקט שמראה רצון להשתייך ולהראות שייכות. תארו לכם שאנשים שזה תפקידם ידברו איתכם על כל נושא שקורה, כל הזמן, בכל תחום שקשור לשירות לאזרח. האין זה מה שאנחנו רוצים? אם התגובות אומרות משהו, אני חושב שהן אומרות את זה.
למעלה: צילומסך של הציוצים שלי
למעלה: צילומסך של מספר תגובות שקיבלתי תוך כדי העבודה
למעלה: תגובות לאלבום, שימו לב לטחת הפניות שם לכבאים
למעלה: אחד ממכתבי התודה שקיבלתי, מכבאי שהיה בשטח
למעלה: עמוד הפרופיל שלי וחלק מהתגובות
=== עדכון: רשימה רשמית של נוכחות ישראל במדיה החברתית עלתה בתאריך 30/1/2011 ===
1-
יסבירו לי כל הדחילילים במשרדי הממשלה מה קשה? מה קשה בלייצר רשימה של כל הנוכחויות של המדינה במדיה החברתית. מה קשה? למה קשה לפתוח וורדפרס, או פייסבוק, או יוטיוב, או גוגל דוק, או טאמבלר, או טוויטר, או שקר כלשהו, וליידע את הציבור, ליידע את הציבור כדי שהציבור ידע להתחבר לממשל שלו.
למה זה כל כך קשה?
2-
פעם לפני עשר שנים, ביחידה בה שירתתי בצבא, המציאו את הכלי שיודע להודיע לכל מי שצריך להתגייס שהוא קיבל צו 8, ועכשיו ומיד, ובואו נעשה תרגיל ונראה שזה עובד. לפני עשר שנים מארק צוקרברג היה בן 16. הוציאו על זה מליונים אז.
למה פיקוד העורף חושב אלף פעמים לפני שהוא שופך קצת כסף לפייסבוק ולא מודיע לו להתחבר לעמוד שלו כדי שיפעל בשיא המרץ בשעת החירום הקרובה? למה רק חושבים שם על להשתמש בפייסבוק? ואגב, בכתבה הזו כתוב שיש שיקולים נגד שימוש בפייסבוק, כי אפשר לכתוב שם נגד הפיקוד ונגד האלוף. זה כמובן לא נכון. אפשר לחסום את הקיר בכל עמוד ציבורי. מה עוד צריך פיקוד העורף כשיש מקום אחד בו כל ישראל מחוברים ומקשיבים?
3-
אגב, אם טילים יפלו על ישראל (אם??) ותשתית הסלולר תקרוס, מה זה אומר על האינטרנט הסלולרי?
אז עכשיו סתם מחשבה שעלתה לי כי אני אוהב מדע בדיוני: במקרה של נפילת טילים על ישראל, תוזנק למקום הנפילה משאית שתשדר אינטרנט אלחוטי לכל האזור כדי לאפשר ללכודים לצייץ הצילו בטוויטר. מי אמר האיטי ולא קיבל?
4-
אתם יודעים, במדינות מתוקנות, אזרחים אשכרה חושבים שאם משהו לא קורה מטעם השוק החופשי והאזרחים, אז על הממשלה או על הרשות המקומית לדאוג שהדברים יקרו. אגב, זה קורה ככה לא מעט בארצות הברית ואצל עוד כמה מדינות נשכחות בגלובוס. בישראל, לעומת זאת, כשהממשל לא עושה משהו או עושה לא נכון, האזרחים מבינים שאם אין אני לי מי לי, ועושים דברים שהמדינה צריכה לעשות. אה, זה נכון גם באירן. אירן!!!
אחחח, בר רפאלי (צילום: יח"צ)
5-
האמת, ש"הממשל" פה פותח נוכחויות מדיה חברתית, אבל לא מספיק. החמאתי להם על זה כבר פעם, אפילו לצה"ל מגיעה מחמאה. אז בהמשך לנקודה מספר 1, קבלו את הרשימה הלא רשמית אבל היחידה של הנוכחויות של מדינת ישראל במדיה החברתית, ואם יש לכם תוספות, התגובות פתוחות רק עבורכם. אף מילה על זה שמדינת ישראל לא יודעת להפיץ את עצמה, כן?
תעשו לייק לפוסט הזה.
מישהו צריך לדאוג לויראליות של הרשימה הזו, הפעם תורכם
משרד ראש הממשלה: פייסבוק / טוויטר / יוטיוב / פליקר
נשיא המדינה: יוטיוב (שימו לב ששם המשתמש של היוטיוב הוא פרס. כלומר לא יהיו נשיאים אחרים שישתמשו בחשבון הזה)
משרד החוץ: פייסבוק / טוויטר / יוטיוב
חטיבת הדרכה של משרד החוץ
משרד התיירות: פייסבוק (סניף ניו יורק)
משרד התקשורת: פייסבוק
משרד המדע: פייסבוק
ישראל באו"ם: פייסבוק
מזכירות הממשלה: פייסבוק
משרד האוצר: פייסבוק / טוויטר / פליקר
גנזך המדינה: פייסבוק / טוויטר / יוטיוב
לשכת הפרסום הממשלתית: פייסבוק / יוטיוב
צבא הגנה לישראל:
דובר צהל בפייסבוק / דובר צהל בטוויטר / דובר צה"ל ביוטיוב / דובר צה"ל בסקריבד
שגרירויות וקונסוליות:
השגרירות בוושינגטון: פייסבוק, טוויטר / הקונסוליה באטלנטה: פייסבוק, טוויטר, יוטיוב / הקונסוליה בשיקאגו: פייסבוק, טוויטר / הקונסוליה בניו יורק /
היוטיוב של הקונסוליה בניו יורק / המייספייס של הקונסוליה בניו יורק / פייסבוק השגרירות בפילדלפיה / טוויטר השגרירות בפילדלפיה /
הקונסוליה בבוסטון / הקונסוליה בלוס אנג'לס / הקונסוליה ביוסטון / הקונסוליה בפלורידה /
השגרירות בלונדון / השגרירות בפריז / השגרירות באדיס אבבה / השגרירות בארגנטינה /
הקונסוליה במונריאול / השגרירות באוסטרליה וניו זילנד / השגרירות בלונדון / פייסבוק השגרירות בברלין /
טוויטר השגרירות בברלין / הקונסוליה במארסיי / השגרירות במכסיקו / השגרירות בבנגקוק /
השגרירות בפראגווי / השגרירות בניקוסיה / הקונסוליה במומבאי / השגרירות בוינה /
השגרירות בשטוקהולם / השגרירות באורוגוואי / השגרירות ברפובליקה הדומיניקנית / השגרירות במוניריאול /
השגרירות בקופנהאגן / השגרירות במוסקבה / השגרירות בדאבלין / השגרירות באתונה: פייסבוק, טוויטר /
השגרירות בלוקסמבורג / השגרירות באוטאווה / הקונסוליה באל סאלוודור / השגרירות באוסלו: בלוג, פייסבוק, טוויטר /
השגרירות בבוקארסט / השגרירות בוורשה / השגרירות באקוודור / השגרירות במדריד /
השגרירות בגוואטמלה / השגרירות בלימה: פייסבוק, טוויטר / השגרירות בסאנטיאגו צ'ילה
בסוף הפוסט הזה אבקש מכם להביע את דעתכם בעניין.
מדבר כצלם
בינואר השנה כתבתי פוסט על הצלם הכי בר מזל עלי אדמות, פיט סאוזה. זה הצלם הראשי של הבית הלבן והצלם שבתקופתו התחיל הבית הלבן להשתמש במדיה החברתית כדי לשרת את הציבור. לאחרונה התבשרנו שממשלת ישראל על משרדיה השונים החלה להשתמש בפליקר, יוטיוב, פייסבוק וטוויטר על מנת לשדר לעולם את מעלליה. אני שמח שיש אנשים במשרדים ואגפים שונים בממשלה שקיבלו מנדט לשדר לציבור הישראלי מה נבחריו עושים וללא הסתמכות על עיתונאים ועל מהדורות מודפסות שישמשו כחיץ הבין הבוחר לנבחריו. איכות ההשקעה של התקשורת עם הציבור (זו שהוציאו עליה בינתיים כספים כדי לקנות לפטופים ואייפונים-מפגרים) היא בדיוק זו- השקעה, כזו שתניב רווח אם ידעו אלה שמנווטים את המקלדת להשתמש בה נכון.
רה"מ- מחלקת הסברה
במחלקת ההסברה במשרד רה"מ יושבים אדם או שניים שיודעים לנווט לכיוון הנכון והחלו להשתמש במדיה במתכונת האמריקאית (המבוססת והמוצלחת מאד), כך שאם אתם רוצים, אתם יכולים לקבל עדכונים שוטפים על הנעשה בטוויטר, פייסבוק ופליקר. על אנשים אלה מוטלת עדיין חובת ההוכחה. לא בהאִם ישתמשו בכלים אלא בכיצד ימקסמו את התועלת הגלומה בהם. (הצורך בשימוש במדיה חברתית ידוע בין פקידי ושרי הממשלה ואינו משהו שצריך לכלות עליו אנרגיה. רק על איכות צריך לדבר, כמות ואיכות)
בנימין נתניהו עולה למטוס בדרך לפסגה בשארם (צילום: משה מילנר, לשכת עיתונות ממשלתית)
קרוב אל העין נכנס אל הלב
התמונה שאתם רואים כאן צולמה כאמור על ידי משה מילנר, צלם ותיק בלשכת העיתונות הממשלתית, המתלווה לרה"מ במסעותיו. הייחוד בתמונה הזו הוא בזה ש1- זו תמונה שבחיים לא תראו בעיתון (כי אף עורך לא יבחר בה), 2- נתניהו מסתכל אל מילנר עצמו, 3- זו תמונה שיש לה איכות של צילום אייפון אותנטי (רוצה לומר: קרוב, אינטימי, בטוח. אולי תרצו לקרא את הכתבה הזו של אלכס ליבק) ו4- זו תמונה שמתאימה לאנשים שהתרגלו להיות מוּזַנים דרך מערכת התמונות של פייסבוק, א.ק.א- אתם. זו תמונה גדולה, מפני שהיא, יותר משאר התמונות שתראו בעיתונות מסמלת את ההבנה שם אצל רה"מ שזה מה שהציבור צריך לראות ושכמו שצדק צריך להיעשות וגם להיראות, כך ענייני ראש הממשלה צריכים להגיע לציבור בצורה הכי ישירה שניתן כיום.
כבוד והערכה
צריך לכבד ולהעריך את המאמץ שעושים במשרדי הממשלה על מנת להשתמש במדיה החברתית. אתם הרי יודעים שהכל אצלנו הולך יותר לאט מאשר בארצות הברית, ואין מה לעשות, בשוק עוד לא תפסו את כל הפוטנציאל של השימוש ועדיין צריך להסביר לאנשים מה יצא להם מזה, אז תכפילו את זה בעשרות מונים של בירוקרטיה וקיבלתם מה שקורה בממשלת ישראל. ועם זאת, זה לא מאבק בתחנות רוח והנה, עובדה שיש תנועה ויש פעולות יפות וכהוכחה- אתם יכולים לקרוא כמעט בלייב מה קורה בפסגה בשארם, אתם יכולים לקבל תמונות משם יחסית מהר. תאמינו לי, זה הרבה יותר טוב מהכלום שהיה עד היום. הרבה.
ובכל זאת, הנה כמה דברים שהייתי רוצה לראות:
מה אני מצפה
1- אמרתי במקום אחר כבר שגופים ממשלתיים יודעים להפיק תוכן אך לא להפיץ, שאז זה רק 50% ממה שהמדיה הזו צריכה- יתכבדו רבותיי בלשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ. ידעתם שיש להם פייסבוק?) ויקצו סכום כסף להכנת תשדיר שיספר לציבור על כל ערוצי המדיה החברתית של הממשלה. הצלחתם יפה להעלות את המודעות לחיסכון במים, יאללה, תעלו את המוּדעוּת לתקשורת הישירה עם הציבור. אפשר בטלויזיה- אפשר גם בפייסבוק.
2- צריך להכין "עמוד מדיה חברתית" לממשלת ישראל, אינדקס שירכז את כל הלינקים הקיימים לכל המקומות ושיהיה עדכני. הנה, ככה גוגל עושה את זה עם כל חשבונות הטוויטר שלה, והנה גם דל עושה את זה.
3- צריך לייצר נוכחות חברתית לכל משרדי הממשלה שאין להם, לכולם. כן, פרוצדורה וזה, אבל קדימה. מישהו צריך לנער את הדינוזאורים, אז קדימה אתם שם למעלה, תנערו אותם, תייצרו מכרזים. אנשים יבואו. תזדרזו.
4- מקום טוב להתחיל לפרסם בו את כל הלינקים האלה זה במערכת gov.il. אם זו מערכת השירות לציבור אז יאללה לשרת את הציבור. אגב, יש נוכחות מדיה חברתית למערכת gov והיא מופיעה בעמוד הראשי.
5- מי אמר אסטרטגיה תקשורתית למדיה חברתית למשרדי הממשלה? (אם אתם אומרים "בוא נסתפק בזה שלכל משרד יהיו עמוד בפייסבוק" אתם סתם לוזרים)
6- לאנשים אצל רה"מ- תמונות מראים כל יום, לא רק מאוויר פסגות.
עכשיו תורכם
מה אתם הייתם רוצים שיקרה מבחינת המדיה החברתית של ישראל? מה חסר?
אני בטוח שאם תיערם פה רשימה של הצעות וכיוונים מעניינים, נוכל לקדם את זה במעלה הסולם למי שמקשיב. יאללה דברו!
"רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר". את האמירה הזו שמעתי לראשונה ב- 2008 אצל שרלין לי (שכתבה את Groundswell) במצגת ששינתה את איך שראיתי טכנולוגיה עד אותו זמן. ייבאתי אותה לארץ בדמות דף רקע לטוויטר שלי כדי להזכיר שמדובר ברעיון שעתיד להתגשם בקרוב.
היום כל מי שמתעסק באינטרנט כבר יודע… סליחה, כבר חי, שרשתות חברתיות הן אוויר.
יותר מזה. הנהירה של הציבור אל תוך הרשתות החברתיות אולי התחילה בגלל ש"כולם שם" או שהם היו סקרנים, אבל מרגע שגמרתם עם פייסבוק ועברתם לטוויטר ועכשיו לבאזז וכולי, אתם עוברים בין רשתות כי זה פשוט משפיע לכם על צורת התקשורת. גם כאן, המדיום הוא המסר- המדיום מגדיר את הארכיטקטורה של המסר. ברשתות חברתיות, הארכיטקטורה של התקשורת מגדירה איך אנשים ינהלו את השיח ביניהם. במילים אחרות, הפלטפורמה תשפיע על איך תחשבו על המצב ואיך תדברו אותו. כמה פעמים אמרתם "הייתי מצייץ את זה בטוויטר עכשיו" או "יואו, זה מתאים לי לשורת סטטוס"? פעם כצלם חדשות הייתי נשלח לסקר אירועים והיה ברור מה אני צריך לצלם, לא היתה שאלה. היום כשאני נמצא איפשהו ואני רואה פריים שמתאים לצילום אני שולף את האייפון שלי ויודע שזה יעלה לפייסבוק כשאומר שעכשיו אני כאן.
בפייסבוק אנשים מדברים בתמונות בדיוק כפי שהם מדברים בסטטוסים, אבל הם גם מדברים דרך צ'אט ודרך המיילים ובשאר הצורות שפייסבוק מאפשרת. בטוויטר אתם מדברים עם כולם יחד ב- 140 תווים אבל זה לא נגמר בכמות התווים. זה החוקים הלא כתובים של השיח, זה ההשלכות של מה שאתם יודעים שיקרה אם תדברו בצורה מסוימת, זה שאתם יודעים שעוקבים אחריכם 4000 איש (כמו במקרה שלי) ומבינים שלמה שאתם אומרים יש משמעות אחרת מאשר אדם עם פחות תפוצה. אין דברים כאלה. אבל לא צריכים לעקוב אחריכם 4000 בני אדם כדי שתבינו את התחושה של מה זה כשאנשים מקשיבים לכם, מספיק שתהיו עם 500 עוקבים. זו צורת ביטוי שלא היתה לנו פעם, הארכיטקטורה היא זו שקובעת.
באותו הקשר, אני רוצה להמליץ על שני פוסטים מצוינים. לכו לקרוא מה ירדן לוינסקי כתב על גוגל באזז והפסיכולוגיה שלו ומה שגל מור כותב על עידן "פוסט רשתות חברתיות" . ששני הפוסטים האלה, יחד עם זה של כותב שורות אלה יוצרים משולש קונטקסטואלי מרתק.
——–
——–
הפוסט הראשון: רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר
גם מתקשר לנושא: מי ששולט בפלטפורמה שולט בעולם
לא מזמן החלה חברת נוקיה לבסס נוכחות בטוויטר. המהלך אופיין בפתיחה של מספר חשבונות טוויטר. אפשר למצוא חשבונות בשם Nokia, nokia homebase, qtsoftware, OviDeveloper, ovistore, forumnokia, nokia brasil nokiamessaging, Nokia Conversations.
כדי להבין מדוע חברה פותחת מספר רב כל כך שלך חשבונות מספיק להסתכל בשמות הפרופילים אותם בחרו אנשי נוקיה לפתוח: חנות OVI, מפתחי OVI, פורום נוקיה, מסרים של נוקיה, נוקיה ברזיל ועוד. נלך צעד אחד אחורה. בעולם האמיתי, כל שטח הוא נדל"ן וכל נדל"ן הוא תַחום ואפשר למדוד אותו. באינטרנט לעומת זאת, יש שטח בלתי מוגבל, כלומר נדל"ן בלתי מוגבל, אך יש שטחי נדל"ן שאפשר לתחום ולמדוד. מהם אותם שטחי נדל"ן מדידים עליהם אני מדבר? התשובה היא רשתות חברתיות.
נוקיה מבססים את הנדל"ן שלהם בטוויטר
עבור חברה, משתלם יותר לפתוח מספר פרופילים בטוויטר מאשר לפתוח פרופיל אחד. הסיבה לכך היא שמספר פרופילים יוצרים רשת. רשת יודעת לקשר פרופילים בתוך טוויטר טוב יותר (היא מחזקת אותם בצורה סימבולית) וגולשים יכולים להתמצא בצורה קלה יותר בין אגפי החברה או המותג שפתחו פרופיל טוויטרי. מעבר לזה, ככל שחברה משקיעה יותר בפרופילים שלה המותג שלה מבוסס יותר. במילים אחרות, יותר זה יותר טוב. בואו נלך לעולם האמיתי כדי לראות דוגמאות.
כשפותחים קניון חדש ברור שתוכלו למצוא שם סניפים של מקדונלד'ס, פוקס, רנואר, זארה, קפה הלל, סופרפארם, למטייל ועוד. במידה מסוימת, כל הקניונים הם אותו הדבר כשההבדל היחידי ביניהם הוא הארכיטקטורה של הקניון. אל טוויטר ואל פייסבוק צריך להתייחס כמו אל קניונים, כל אחד צריך לפתוח שם סניף, ההבדל הוא שהיום כל אחד יכול, אנשים וחברות. הסניפים הם לא כדי למכור בהם משהו בהכרח (למרות שDell עושים שם חיל בתחום המכירות במליוני דולרים), אלא כי נוכחות היא חשובה ושיווק זה חשוב, ויחסי ציבור, ולהיות עם וליד הלקוחות (שלא לומר שירות לקוחות ותמיכה טכנית), ולדעת מה אומרים עליכם, ולהבין איך הלקוחות שלכם מתנהגים, כל אלה מתאפשרים לכם על ידי נוכחות בטוויטר.
Dell Outlet- מובילים את השוק בהתבססות בטוויטר. בית ספר לטוויטר עסקי
34 חשבונות בטוויטר. דל
בואו נחזור שוב לריבוי החשבונות בטוויטר, כי הרי בקניון לא תמצאו יותר מחנות אחת פר מותג. באינטרנט זה לא עובד ככה. אתם יכולים לראות את טוויטר בתור קניון עם גודל בלתי מוגבל שבו יש את כל הסניפים של המותג האהוב עליכם ושהמוכרים בחנויות מדברים בכל השפות ועל כל הנושאים ושהם מוכרים ומשרתים אתכם עבור כל דבר שתרצו. בגלל שהאינטרנט שטוח לחלוטין, אנשים צריכים ורוצים לבחור לאיזו חנות שלכם הם רוצים להכנס. הם רוצים שידברו אליהם בשפה שלהם ולא בשפה אחרת ושידברו איתם על הנושאים שמעניינים אותם ולא על נושאים המרוחקים מהם. זו הסיבה הנוספת מדוע חשוב לפתוח מספר פרופילים בטוויטר- לכוון למספר הרב ביותר של אנשים שמה שתאמרו יעניין אותם ושהם ייחשפו לעוד אנשים שהנושא מעניין אותם, כך תיווצרנה רשתות משנה, כתוצאה מההתחברות עם המותג/מותגים שלכם וזה יכול להיות הערך המוסף שתספקו, חוץ מאשר השיחה.
אם דיברנו עד עכשיו על טוויטר, בואו נבדוק את פייסבוק. מיקרוסופט מתחזקת לא פחות מ- 14 עמודי מוצר בפייסבוק שאוספים לתוכם מאות אלפי מעריצים. הנה מספר דוגמאות:
בעמוד של חלונות יש כמעט 100,000 מעריצים. באופיס יש 1600 מעריצים. העמוד של אינטרנט אקספלורר מראה נוכחות מרשימה עם כמעט 100,000 מעריצים. הנה העמוד של המדיה סנטר, עם 1500 מעריצים. חלונות 7 מאכלס 16,000 מעריצים.
טוב, אתם בטח תגידו, לחברות טכנולוגיה קל לפתוח טוויטרים ופייסבוקים, אלה חברות טכנולוגיה ואנשים שמתעסקים בטכנולוגיה נמצאים יותר ברשתות חברתיות. אנחנו לא מתעסקים בטכנולוגיה, על מה נדבר, על קו הייצור שלנו? על שירות הלקוחות? על מחלקת כוח אדם? התשובה היא כן, דברו על כל אלה. הנה כמה מהדוגמאות הטובות ביותר:
פורד. נראה כי לכל חטיבה בפורד יש חשבון בטוויטר. תאווה לעיניים לראות את הפעילות שהם עושים בטוויטר. הנה כמה דוגמאות: Ford Trucks, Ford, Ford Customer Service, Ford Mustang ועוד. האחראי על כל אלה הוא סקוט מונטי, מנהל המדיה החברתית בפורד. כן, שמעתם נכון, מנהל המדיה החברתית בפורד ועוד ארחיב עליו ועל הצורך בהגדרת תפקיד כזה בחברות בפוסט עתידי שעוד אכתוב. יש המון מה ללמוד מהעיסוק שלהם במדיה חברתית.
פורד- לכל חטיבה יש טוויטר. בראש עומד מנהל המדיה החברתית. להפנים ולבצע.
דל. להערכתי, דל מחזיקה את מספר החשבונות הגדול ביותר בטוויטר עבור חברה אחת. 34 חשבונות יש לדל בטוויטר נכון להיום (ועמוד ייעודי לשם כך). החשבון הידוע ביותר של דל הוא ה Dell Outlet כי שם מציעים קופונים (בצורה של לינקים) לקנייה מוזלת של מחשבי דל במחירי חיסול, אבל מעבר לכך, הנה כמה חשבונות טוויטר שדל מחזיקה ועושה בהם שימוש יצירתי למדי: IdeaStorm, IdeaStormAction. שני חשבונות אלה מיועדים לסיעור מוחות עם הגולשים, כשהחשבון השני הוא רעיונות שעברו לשלב הביצוע אצל דל. Dell Studio הוא טוויטר המעדכן את העוקבים אחר כל וידאו שדל משחררת לרשת. אין סוף למה שאפשר לעשות בטוויטר אם פותחים את הראש ומביאים אדם או קבוצה של אנשים שתזניק את החברה שלכם לתוך העולם המקביל הזה של המדיה החברתית. אפשר לעשות הרבה כסף מזה, אפשר לחסוך כסף, אפשר להשתמש בגולשים שלכם כדי להביא את הרעיונות הטובים ביותר שמראש מחוברים לשטח ואפשר לעשות איתם אבטחת איכות ושיווק ומיתוג ובאזז ויחסי ציבור שונים ומה לא. רק תפקחו את העיניים ותסתכלו סביב.
לסיום, אני מוסיף פה וידאו של ג'ף פולבר שצילמתי בזמנו מתוך פוסט שכתבתי בשם "מדיה חברתית זה כוח". ג'ף מדבר על כך שכל אדם, ברבות הזמן, הופך להיות מותג ושבעתיד מפרסמים ישלמו לאנשים על פי כמות הקשרים שיש להם. זהו סרטון בן 10 דקות, מומלץ לראות את כולו. החלק עליו אני מדבר מתחיל מאזור 02:30.
אחת הדרכים בזכותן מידע זורם בטוויטר היא דרך ריטוויטינג של המידע. ריטוויט הוא הוא הפורוורד החדש, ההעתק הדבק כולל קרדיט לשלוח המקורי של הטוויט. הריטוויט, או בשמו האנגלי "RT", הפך להיות נחלת הכלל ברגע שהגיעו האפליקציות החיצוניות לטוויטר המאפשרות לבצע אותו בלחיצת כפתור. נכון להיום, עדיין יותר מ-50% ממשתמשי טוויטר משתמשים בטוויטר דרך האתר. מי שלא משתמש באפליקציות חיצוניות לטוויטר ורוצה לרטווט נאצץ להעתיק ולהדביק את הטוויט לקוביית הטקסט.
הבעיה בריטוויטינג היא שלעתים הטוויט שלכם ארוך מדי ואז אתם ממש לא מאפשרים לאחרים להעביר את המידע שלכם לאחרים. כך למשל, קחו שמות כמו kitaromacshow@ המכילים 14 תווים, אם אתם מוסיפים לשם הזה גם RT ועוד רווח עד השטרודל גדלתם ל- 17 תווים וזה עוד לפני שהתחלתם את ההודעה. חבל על המקום.
אז מה עושים? אופטימיזציה!
1- השתדלו ששם המשתמש שלכם יהיה קצר ככל האפשר.
2- השתמשו בכתובות אינטרנט מקוצרות. השתמשו בשירותי http://is.gd או ב- http://bit.ly.
3- החליפו מילים כקיצורי מילים או בסימנים מוסכמים כמו: (and= &), (great= gr8), (be=b וכיוצא באלה).
4- השתמשו בפחות מ- 140 תווים בשביל להגיד מה שיש לכם לומר, בעיקר אם אתם רוצים לחדש משהו או לצאת בידיעה מרעישה.
5- ותרו על הרווח אחרי סימני פיסוק.
6- וכמובן- זה חייב להיות מעניין.
אני מצרף פה צילומסך של טוויט של ידידי זיו קיטרו המספר על התקדמות בפריצת התוכנה של האייפון. אין שום סיכוי שיכולתי להעביר את הטוויט שלו הלאה וחבל, במקום זה כתבתי על זה פוסט. אם יש לכם עוד טיפים השתמשו בתגובות.
הטוויט של קיטרו. ארוך מדי.
דוד סרנגה מוכר לכם ככל הנראה מטוויטר. דוד סרנגה (זה הטוויטר שלו) הוא קונסול התקשורת וההסברה בקונסוליה בניו יורק ואולי שמעתם עליו תחילה במבצע עופרת יצוקה עת הרים טוויטר לקונסוליה בניו יורק וערך את מסיבת העיתונאים הראשונה עבור מדינת ישראל בטוויטר. מיותר לציין שזו היתה מסיבת העיתונאים ה"מדינית" הראשונה אי פעם בהיסטוריה שנערכה אונליין איפשהו ברשת, וכמובן הראשונה בטוויטר. מאז מוביל סרנגה מהפכה יחד עם משרד החוץ הישראלי במדיניות ה"דיפלומטיה הציבורית" של מדינת ישראל ברשת. "דיפלומטיה ציבורית" הוא הכינוי שבחר משרד החוץ בכדי לתאר את פעולות ההסברה של מדינת ישראל ברשתות חברתיות עקב מחסור במילה "הסברה" בשפות רבות, בכללן אנגלית. הביטוי בא לתאר הסברה, יחסי ציבור דיפלומטיים ו- engagement של המדינה בדרגות שונות בשיחות עם גולשים ברשת. מדיה חברתית בשירות המדינה.
דוד סרנגה- הקונסול בניו יורק
מר סרנגה הסכים להקדיש מזמנו ולהתראיין בעברית (דבר יוצא דופן, רוב מוחלט של ראיונות עיתונאיים שלו מועברים באנגלית) בראיון דרך המייל בו נשאל על הכנס האחרון של ג'ף פולבר בנושא טוויטר, דיפלומטיה ציבורית והנעשה באירן. דבריו מובאים כאן בשם אומרם ולא נעשתה בהם שום עריכה מצד כותב שורות אלו.
איך היה בכנס #140אותיות של ג'ף פולבר? על מה דיברו שם? מי תפס את תשומת ליבך? על מה אתה דיברת?
מבחינתי הכנס שאירגן ג'ף פולבר היה אחד הדברים המעניינים ביותר שצפיתי בהם בתחום המדיה החדשה בשנה האחרונה. במשך יומיים הוא ריכז בניו יורק את מיטב המומחים מתחומים שונים בנושא טויטר. אין מדובר באנשים בעלי השכלה או ידע תאורטי בנושא, אלא, באנשים בעלי ניסיון המשתמשים ברשת זו יום יום ככלי עבודה. כל אדם שדיבר או הציג ניסה לשתף את האחרים באופן בו הוא משתמש ברשת חברתית זו, מתוך מטרה שקהילת האנשים שבטוויטר, יחד, תוביל התחום קדימה.
עקב תחום העיסוק שלי – מדיה, וגם עקב היות הנושא רלוונטי, מה שתפס את תשומת ליבי היה הפאנל בנושא טוויטר והמדיה הקונבנציונאלית. בפאנל השתתפו אנשי תקשורת מסי. אן. אן., פוקס ניוז ואן. בי. סי. הדבר התרחש יומיים בלבד לאחר שקהילת טוויטר ביקרה קשות את סי. אן. אן. על שהתעלמה מסיקור האירועים באיראן, עם תחילת המהומות. מעניין היה לראות את ריק סנשז' מהרשת מתפתל על כסאו ומנסה למצוא תרוצים – אני חייב לציין כי הקהל לא קנה תרוצים אלו. בטוויטר אפילו יצרו כינוי לכישלון סי. אן. אן. קראו לזה: cnnfail# . כותרת ההרצאה שלי היתה "השימושים בטוויטר בתחום הדיפלומטיה הציבורית" או במילים אחרות, איך משרד החוץ/הקונסוליה בניו יורק משתמשים בטוויטר ככלי הסברתי.
איזו ביקורת יש לך על הכנס? איזו ביקורת שמעת מאחרים?
מבחינתי היו יותר מידי דוברים (140 כמספר התווים המותרים בטוויטר) ובתחומים רבים ושונים, אשר לא כולם היו רלוונטיים בעבורי. משער כי הסיבה לכך, נעוצה בעובדה שרבים כל כך משתמשים בטוויטר בתחומים שונים כל כך. היו שביקרו את הזמן המועט שהוקצב לכל דובר (10-15 דקות), אם כי אני בדעה שג'ק פולבר השכיל לעשות, בכך שתחם את הזמן לעשר דקות. אם בעידן טוויטר אנשים לא יודעים לדבר בקצרה, הם לא מתאימים לכנס ושנית, 10 דקות הם די והותר להצגת נושא – והראייה כי כמעט כולם עמדו במשימה.
מה החשיבות שאתה מוצא במדיה חברתית בכל הנוגע לדיפלומטיה?
מבחינתי מדובר במהפכה – אם בעבר, כדי להעביר את המסר הרשמי של ישראל נזקקנו לאמצעי התקשורת, שאינם תמיד אובייקטיבים, כיום יש לנו דרך ישירה להגיע לדעת הקהל באמצעות טוויטר. נכון, עדיין כמות האנשים הרשומה ברשת היא יחסית מוגבלת (30 מיליון?), אך יחד עם זאת מבדיקה שקיימנו מבין האנשים העוקבים אחר הקונסוליה (@israelconsulate)
כ- 30 אחוזים הם עיתונאים, בלוגרים או מובילי דעה ברשתות החברתיות, מה שאומר שבאמצעותם אנחנו יכולים להגיע לקהל מאוד גדול. יתרה מכך, מצאנו כי אנשים אוהבים לנהל עימנו דיאלוג, דבר היכול לסייע להסביר את עמדתנו בצורה טובה יותר, לענות על שאלות בצורה אישית ופרטנית, ולהעביר למתעניינים בישראל גם על החיים הנורמליים שקורים בארץ, ואשר אמצעי התקשורת בעולם אינם מרבים לסקר. חשוב לציין כי המדיה החדשה לא באה להחליף את המדיה הקונבנציונאלית, דוגמת הטלוויזיה או העיתונות הכתובה. מדובר בכלי משלים, אשר יכול להעצים את המסר ולשמש כמנוף לפעילות ההסברתית. הייתי מגדיר את טוויטר כפלטפורמה חשובה נוספת באמצעותה ניתן להגיע ישירות לכמות גדולה של גורמים בדעת הקהל בכלל ומובילי דעה בפרט.
איך אתה חושב שהמדינה צריכה להשתמש במדיה חברתית? כמה משקיעה מדינת ישראל במדיה חברתית? האם ה"שימוש של המדינה" הוא בגלל שיש מספר אנשים, כמוך, שמשתמשים בשם המדינה או שזה יותר עמוק מזה?
הקונסוליה בניו יורק היא למעשה חוד החנית של משרד החוץ ביישומים הנעשים בתחום המדיה החדשה, ואני חושב שזה טבעי מעצם העובדה שאנו יושבים בניו יורק ונחשפים לקורה בתחום לפני כל אחד אחר. היינו הראשונים להקים את הבלוג הראשון של גורם ממשלתי כלשהו בעולם, לפני למעלה משלוש וחצי שנים, כשאנשים עוד טרם הבינו את משמעותו www.isrealli.org,
היינו הראשונים בפייסבוק, במיי ספייס ואף השקנו בלוג נוסף, העוסק בנושאים פוליטיים אזוריים www.israelpolitik.org,
יש לנו ערוץ ביו טיוב http://www.youtube.com/user/IsraelConsulate ובמלחמה האחרונה גם דובר צה"ל הצטרף במלוא העוז למהפכה זו ופתח ערוץ ביו טיוב שסייע מאוד להעביר המסר.
יחד עם זאת משרד החוץ, אשר הינו החלוץ לפני המחנה, אינו יכול להעביר מהפכה שלמה, ישנן יוזמות יפות של משרד התיירות בתחום הקמפיינים הוויראליים, אך עדיין אנחנו, כולנו צריכים להפנים יותר ויותר כי המהפכה כבר כאן וכדאי להצטרף אליה.
מה אתה חושב על הנעשה באירן? לאן זה הולך?
הנעשה באיראן מבחינת המדיה החדשה הינו מהפכה תרתי משמע – בשנה האחרונה היו מספר דוגמאות להצלחת המדיום – הדרך בה אובמה ניצל הרשת החברתית במהלך קמפיין הבחירות, הפיגועים במומבי והמידע שהגיע דרך טוויטר וכעת הקורה באיראן. זו דוגמא נפלאה לכך שהטכנולוגיה מסייעת לדמוקרטיה. ככל שישנם קולות רבים יותר ברשת, המביאים סיפור מקיף יותר, כך אנו נעים לעבר עולם טוב יותר. בעיקר במדינות טוטליטריות דוגמאת איראן, הרבה יותר קשה היום למשטר לסתום פיות. במזרח בתיכון, באזור בו אנו חיים, מידע רב יותר ואמין יותר, ממקורות מגוונים יותר אשר יגיע לידיעת הציבור ודעת הקהל, רק יכול לסייע לבנות עולם טוב יותר.
עד כאן,
