Illustration by Chris Bevington
בפוסט הקודם שלי הזכרתי במילה שקהילה זה הפיתוח העסקי החדש. מי בארגון שלכם יודע איך מרימים קהילה סביב המותג או הארגון שלכם? מי בתוך הארגון שלכם אי פעם עשה את זה? מי בתוך הארגון שלכם חושב במונחים של קהילה=הזדמנות, סימן שאלה.
אתם חושבים שמשרד פרסום יראה לכם את ההזדמנות העסקית בלפתח קהילה? נכון- הוא לא יראה לכם, ולמה? כי משרדי פרסום חושבים כמו משרדי פרסום- הם חושבים בקמפיינים ובצפיות או בשווי ערך לצפיות. אתם חושבים שמשרד יחסי ציבור יראה לכם את ההזדמנות העסקית בלפתח קהילה? נכון- הוא לא יראה לכם, ולמה? כי משרדי יחסי ציבור גם הם חושבים כמו משרדי יחסי ציבור- בואו נייצר משהו כדי שידברו עליו, ואם יש קמפיין- אחלה.
אתם חושבים שסוכנות מדיה חברתית תראה לכם את ההזדמנות העסקית בלפתח קהילה? אולי. אם אני סוכנות מדיה חברתית, לצורך הדוגמה, (ואני לא) אני אראה לכם את ההזדמנות כי זה יהיה חלק מהמצגת שלי, חלק ממה שאני בא למכור לכם.
מצד שני, יכול להיות שהיא לא תראה לכם. הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות. אחת מהן היא מפני שתקציבי המדיה החברתית התחילו להיות ממש כשאר תקציבי הפרסום ויחסי הציבור, עוברים בין משרדים, מחפשים אהבה. האם ירצה משרד או סוכנות לפתח מודל עסקי עבור לקוח שלו שאחרי שנה או שנתיים של עבודה קשה יתנו אהבה למתחרה שלי? תודו שיש פה איזושהי דילמה.
עם כל אלה צריכים המנהלים בארגונים להתמודד כשהם באים לתת תקציב מדיה חברתית. חלקם לפחות מודע לזה. חלקם האחר אפילו לזה לא מודע .
מה נותר?
מנהל מדיה חברתית בתוך הבית. אתם יודעים, זה לא אומר שהוא צריך לעשות הכל לבד. הוא אפילו יכול להיעזר בשירותי מדיה חברתית של כאלו ואחרים. זה לא שהוא צריך להיות הכי הכי מומחה בעולם. אבל הוא יכול להפוך להיות, עם הזמן. והוא יכול להפוך להיות משאב יקר לארגון, משאב שהארגון טיפח וגידל, או אפילו קנה והצניח פנימה, אבל בבית פנימה ולאורך זמן. ולתת חזון קדימה. ולהתחיל להבין מה האנשים שאוהבים אתכם במדיה החברתית אומרים וצריכים, ולעקוב ולהקשיב טוב טוב, ולענות ולייצר יחסים עם הציבור שלא מסתיימים בהודעה לעיתונות או בשקר כלשהו לבלוגרים שאתם לא יודעים או לא אכפת לכם מי הם העיקר שיזכירו את השם שלכם בבלוג שלהם. בסוף זה עושה לכם נזק, אבל אף אחד לא יגיד לכם את זה בפנים.
סטארבאקס עושים עבודה נהדרת בתחום הזה כבר שנתיים. כמה זמן אתם כבר מסתכלים עליהם וחושבים שזה גדול עליכם? הנה פוסט מומלץ של איילת נוף עליהם, והנה סרטון:
"זה כבר לא עניין של שיתוף, זו הפכה להיות דרך חיים, אתה מתקשר עם אנשים באמצעות האינטרנט ברמה האינטימית ביותר. אתה לא רק מתקשר איתם, אתה מתממשק איתם, באמצעות תוכנה. והם מתממשקים איתך.
אתה נותן לאחרים ואחרים נותנים לך, אתה מציע להם לצאת והם מציעים לך, אתה נותן להם מה לקרא והם נותנים לך, אתה מפרסם הזדמנויות והם גם. אתה נותן לכולם, וכולם נותנים לך.
יכול להיות שלא פגשת אותם עדיין, מצד שני יכול להיות שפגשת אותם רק בחטף, אבל כל זה לא ממש משנה את הפתיחות שלך לשיתוף.
בני אדם מממשקים את עצמם עם האינטרנט ודרך האינטרנט. יותר ממשק, יותר ידע על מה קורה עם האחרים שלך. יותר ממשק יותר אתה מגלה שלאחרים אכפת ממך. פתאום אתה יודע מה קורה מחוץ לשולחן העבודה שלך, יותר מאשר כשכל מה שהיה לך זה טלפון נייד או אימייל. מידע זורם לך בכל הכיוונים, פנימה-החוצה-ולצדדים. מערכת הפעלה זורמת.
יותר מזה, הממשק הופך לכלי העבודה שלך, הופך לשולחן העבודה שלך, הופך למנהל השירות שלך, הופך לתיבת הדואר שלך, הכל על הבית בבית אחד. התוכנה עם הממשק שכולם נמצאים בה מסוגלת להכיל את כל מה שאתה צריך כי הבנאים שלה, היזמים והמפתחים, משכללים ומגדג'טים אותה. אתה עושה איתה עסקים, אתה מתקשר דרכה, אתה קורא בה, אתה מכיר אנשים חדשים ובעתיד הלא רחוק אתה תעשה בה גם קניות. אתה אמנם רגיל, אבל בעתיד הלא כל כך רחוק גם לא תצטרך יותר כרטיסי ביקור . מספיק שתצטלם עם בן שיחך, המערכת כבר תחבר אתכם יחד וכל הפרטים ישמרו ברשימות שלך. הרי תייגת את עצמך איתו, לא?
אתה זמין. אתה בעיקר חברותי. אתה מפתח לך הרגלים של שימוש בתוכנה שלך. זה פותח אותך לאפשרויות שלא יכולת לדמיין קודם. אתה מנהל את קצב החשיפה שלך למידע. אין לך גבולות."
כתבתי את זה במרץ 2008, בדיוק לפני שנה בפוסט שנקרא יוזר 3.0. זה מה שמדהים בבלוג, הוא רושם את מה שאתה כותב לתוכו ושומר. אתה חוזר אליו אחרי זה ומגלה שהיית שם כבר אז.
איפה אתם הייתם לפני שנה?
איפה אתם היום?
צילום: יניב גולן
