יום שלישי 8/2/11
1. באירוע שולחן עגול שהשתתפתי בו נכחו, אנשי הניו מדיה מדובר צה"ל, מחלקת התקשורת של הבינתחומי, דיקן הסטודנטים, איש משרד החוץ, אנשי יחסי ציבור, מדיה, חוקרים, סטודנטים, גוגל. דיברו שם על איך ישראל נתפסת, איך צריך להשתמש במדיה החברתית עבור ישראל, על שיתוף אוכלוסיות, על יצירת קואליציות, על צורות הסתכלות שונות על כל מצב ומצב.
הקלטתי שני קטעים בוידאו שהייתי שמח להעלות, אך הדבר נאסר לצערי.
יצאתי משם עם תחושה שיש הרבה גאווה שמבקשת להתפרץ החוצה, עם רעיונות רבים, אפילו עם מימושים לא מעטים ברמה של אתרים, שיתופי פעולה וכדומה. ועם זאת, גם עם תחושה חמוצה מכך שאנשים חושבים שעדיין צריך לחשוב על דברים (וכן, תמיד צריך לחשוב), לייצר עוד צוותי חשיבה וכדומה. אבל לא קם עוד האדם שאמר בואו, יש, הנה, אחריי, יחד. יש זמן שצריך לעבור בו ממצב של חשיבה לביצוע.
2.
לוחמת סייבר:
עמוס ידלין נכנס לאולם ויושב בקהל. יצחק בן ישראל מקדים ומספר על הוירוס בצנטריפוגות האירניות. יהיה פה וידאו.
הפאנל על סייבר עובר לרשת, יעלה ביוטיוב שלי.
3.
הפאנל של יוסי ורדי הפך להיות פאנל בכיכובה של עליזה לאנדס, סגן בדובר צה"ל שהועלתה על ידי דובר צה"ל אבי בניהו והתחילה לדבר על עבודתה וענתה על שאלות. בסופו של דבר היא קנתה את עולמה בכנס הזה, ומגיע לה הרבה פירגון בתור זו שממש "הקימה" את המדור הזה. (לינק לוידאו של עליזה לאנדס בכנס הרצליה)
אני חושב שהכותרת המרכזית מהדיון של יוסי ורדי, דו"צ אבי בניהו ודיקן תקשורת נעם למלשטרייך הוא: מדיה חברתית משפיעה על החוסן הלאומי- ועכשיו כולם אומרים את זה בכנס הרצליה, החל מהרמטכ"ל אשכנזי, ועד אחרוני הדוברים פה. אם להיות בוטה: אפילו הזקנים מכירים בזה.
הנה הסטטוסים שלי מפייסבוק תוך כדי:
ורדי: הנוער (עד גיל 35) משקיעים יותר בבטחון לאומי מאנשים מבוגרים ומבוססים. דרך פייסבוק וטוויטר.
מי שמבין הוא לא זה שמקבל החלטות ומי שמקבל החלטות לא מבין. ורק כשדיגיטל נייטיבס יהיו מקבלי ההחלטות ישתנו פה דברים.
דובר צה"ל: בשעת מלחמה דו"צ יפרוס לבינתחומי. #אמיתי
מצלמת דור 3.5 סודקת את המשטר של אחמדינג'ד יותר מכל מה שהמערב אי פעם שם. דו"צ
ניו מדיה היא חלק חובה בקורס של לדו"צ, בפו"ם, בקורס מגד"ים. ויש מקצוע חדש תחת שם זמני בשם : לוחם ניו מדיה. כאלה שנולדו לתוך הניו מדיה. בוחרים אותם בפינצטה
כנס הרצליה (ליחצו להגדלה)
יום שני 7/2/11
1. אמר לי פה מישהו שמתעסק ביחסי ציבור שאין בלוגרים בארץ. אז גם אף אחד לא הוזמן לכנס (הצגתי את עצמי כבלוגר פוליטי כשנכנסתי). אני חושב שלחברות יח"צ יש בעיה גדולה בהבנת העולם הבלוגרי, שהכל קשור בהתעלמות שמקורה בחוסר הבנה של המדיום, של היום. בלוגר הוא כבר לא אדם שיש לו מערכת ניהול תוכן בלבד, הרי לכולנו יש, זה לא הפלטפורמה- זה הייצוג של האדם באינטרנט. מי שלא מבין את זה סובל מפער עמוק.
אותה נקודה בפייסבוק- עם תגובות. ליחצו להגדלה
2. יש יתרון עצום בלבוא ללמוד בבינתחומי. הסטודנטים פה מתחככים בעילית העסקית והמדינית, נחשפים לכנסים בהם מדברים על מדיניות ציבורית, לאומית, בטחונית, כלכלית, יוצרים קשרים ואולי החשוב ביותר, מבינים שהעולם מסתובב דרך נטוורקינג ושכסף והשפעה יוצרים עם קשרים.
3. התובנה החזקה ביותר שקיבלתי היום בנוגע לנושא הכנס הגיעה ממלקולם הונליין, שהוא סגן נשיא ועידת הנשיאים (הגוף המאגד את נשיאי הקהילות היהודיות בארה"ב): הוא אמר שהכח הגדול ביותר של יהודי התפוצות הוא מדינת ישראל. התקומה של המדינה, הקיום שלה, הכוח שלה. כל אלה גורמים לגאווה יהודית שמחוללת כוח שמושלך חזרה על ישראל (פרשנות שלי) ושיש עו דברים רבים שאפשר לעשות מעבר לים, בהרבה מדינות, דרך הקהילות היהודיות (הרבה תקווה ואמונה היתה בדברים שלו). ומעבר לזה, הוא אמר שהמעבר לעידן הדיגיטלי השאיר רבים מאחור (המבוגרים) ויש לעבוד יחד על סגירת הפערים. הוא אמר עוד הרבה דברים יפים שקשה לי לשחזר כעת, אבל אם אמצא וידאו שלו אכניס כאן בהמשך.
המשך יבוא
Illustration by Chris Bevington
בפוסט הקודם שלי הזכרתי במילה שקהילה זה הפיתוח העסקי החדש. מי בארגון שלכם יודע איך מרימים קהילה סביב המותג או הארגון שלכם? מי בתוך הארגון שלכם אי פעם עשה את זה? מי בתוך הארגון שלכם חושב במונחים של קהילה=הזדמנות, סימן שאלה.
אתם חושבים שמשרד פרסום יראה לכם את ההזדמנות העסקית בלפתח קהילה? נכון- הוא לא יראה לכם, ולמה? כי משרדי פרסום חושבים כמו משרדי פרסום- הם חושבים בקמפיינים ובצפיות או בשווי ערך לצפיות. אתם חושבים שמשרד יחסי ציבור יראה לכם את ההזדמנות העסקית בלפתח קהילה? נכון- הוא לא יראה לכם, ולמה? כי משרדי יחסי ציבור גם הם חושבים כמו משרדי יחסי ציבור- בואו נייצר משהו כדי שידברו עליו, ואם יש קמפיין- אחלה.
אתם חושבים שסוכנות מדיה חברתית תראה לכם את ההזדמנות העסקית בלפתח קהילה? אולי. אם אני סוכנות מדיה חברתית, לצורך הדוגמה, (ואני לא) אני אראה לכם את ההזדמנות כי זה יהיה חלק מהמצגת שלי, חלק ממה שאני בא למכור לכם.
מצד שני, יכול להיות שהיא לא תראה לכם. הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות. אחת מהן היא מפני שתקציבי המדיה החברתית התחילו להיות ממש כשאר תקציבי הפרסום ויחסי הציבור, עוברים בין משרדים, מחפשים אהבה. האם ירצה משרד או סוכנות לפתח מודל עסקי עבור לקוח שלו שאחרי שנה או שנתיים של עבודה קשה יתנו אהבה למתחרה שלי? תודו שיש פה איזושהי דילמה.
עם כל אלה צריכים המנהלים בארגונים להתמודד כשהם באים לתת תקציב מדיה חברתית. חלקם לפחות מודע לזה. חלקם האחר אפילו לזה לא מודע .
מה נותר?
מנהל מדיה חברתית בתוך הבית. אתם יודעים, זה לא אומר שהוא צריך לעשות הכל לבד. הוא אפילו יכול להיעזר בשירותי מדיה חברתית של כאלו ואחרים. זה לא שהוא צריך להיות הכי הכי מומחה בעולם. אבל הוא יכול להפוך להיות, עם הזמן. והוא יכול להפוך להיות משאב יקר לארגון, משאב שהארגון טיפח וגידל, או אפילו קנה והצניח פנימה, אבל בבית פנימה ולאורך זמן. ולתת חזון קדימה. ולהתחיל להבין מה האנשים שאוהבים אתכם במדיה החברתית אומרים וצריכים, ולעקוב ולהקשיב טוב טוב, ולענות ולייצר יחסים עם הציבור שלא מסתיימים בהודעה לעיתונות או בשקר כלשהו לבלוגרים שאתם לא יודעים או לא אכפת לכם מי הם העיקר שיזכירו את השם שלכם בבלוג שלהם. בסוף זה עושה לכם נזק, אבל אף אחד לא יגיד לכם את זה בפנים.
סטארבאקס עושים עבודה נהדרת בתחום הזה כבר שנתיים. כמה זמן אתם כבר מסתכלים עליהם וחושבים שזה גדול עליכם? הנה פוסט מומלץ של איילת נוף עליהם, והנה סרטון:
הזכות להשפיע, אולי זו חובה?
פוליטיקה בארץ היא מילה גסה. פוליטיקה היא פסבדון ללכלוך, מילה נרדפת למאעכריות, זוהמה, דילים, מעטפות, יחיאל חזן ואחד עוזי כהן. זכרונו לברכה.
אנחנו נגעלים מפוליטיקה כי עזבנו אותה. לא יודע מי מביניכם עשה פעולה במגרש הפוליטי אי פעם בחייו, אבל אני לא מאשים אתכם על שאתם נגעלים ממה שאתם רואים בטלויזיה וממה שאתם קוראים באינטרנט ובעיתון. עזבתם את הפוליטיקה לפני שנכנסתם אליה וויתרתם על הזכות שלכם להשפיע. טוב, אני לא תמים, לא כל האזרחים רוצים להשפיע וזו זכותם, חלקם מעדיפים להשפיע ביום הבחירות, זה שבא פעם בשנתיים (מישהו זוכר כשזה היה ארבע? זה היה טוב, לא? מה דעתכם? נו, שישנו את החוק כבר, שיחזירו את זה לארבע שנים). האם זה מספיק?
אומרים שבארץ אין בלוגרים משפיעים, אבל אני אומר שיש. אתם. איך אני יודע שיש? כי כשרוצים לצאת בקמפיין כלשהו, בא איזה מישהו ששמע שיש עולם בלוגים שלם כמגלה עולמות ואומר בואו נשתמש במה שבלוגרים אומרים כדי להראות שיש אמירה מהשטח ואז הולכים ללקק להם (בטעם רע) ולבקש מהם טובות. כשרוצים לראיין בלוגר על כל מה שהולך באינטרנט היום מתקשרים לליאת בר און (דודה מלכה), כשרוצים לדבר על דברים מוניציפליים מתקשרים ליואב לרמן, כשרוצים דיני אינטרנט מדברים עם יהונתן קלינגר ואלה רק דוגמאות פעוטות.
יש משתנה נוסף במשוואה הזו, הבלוגרים עצמם. הבלוגרים עצמם לא מאמינים שהם משפיעים. אבל אתם כן. מי שכותב משפיע על דעת קוראיו והיום, כשלכל אחד יש כמה פלטפורמות בהן הוא משתמש מידת ההשפעה שלו גדלה, הוא רק צריך להכיר בזה. בתור אחד שפועל על מספר פלטפורמות יש לי נגיעה בקהלים שונים ובדעות שונות. אני מסוגל לשלוח את התוכן שלי למקומות רבים בבת אחת ובלי מאמצים מיוחדים. כל אחד נהיה סינדיקציה.
אם מחזירים את השיחה הזו לפוליטיקה, בלוגר שיתחיל לכתוב את דעתו על מצב העניינים, ידבר לקהל שלו בגובה העיניים, ידע לפבלש את עצמו (לייצר/לפרסם/להפיץ) ויעשה את זה לאורך זמן, יהיה מישהו שהעיניים יהיו נשואות אליו. אולי זה יתחיל מכמה עשרות, אבל זה יגדל לכמה מאות ויעלה אפילו לכמה אלפים, של קוראים כמובן. אדם כזה מסוגל להניע לפעולה.
שררה לא מקבלים- שררה לוקחים
אני אומר יותר מזה, וזכותכם לא להסכים איתי, אבל זו דעתי, בענייני עתיד המדינה, ועוד כשמדובר על תקופת בחירות- על בלוגרים לנקוט עמדה. עליהם להגיד במי הם תומכים ואם לא, אז לפחות למי הם מתנגדים. יש בזה סיכון, יש בזה סיכון מאד גדול, אבל הצד השני של המשוואה הזו הוא הרווח שיצמח להם, ראשית בכל הנוגע למעמדם בציבור ושנית- הוכח שאנשים שיודעים לכתוב ושיודעים לגעת בקהל מתחילים לעשות כסף מהכתיבה שלהם או מהכשרון שאותו הם נתנו עד כה בחינם.
ארץ לא נודעת
שררה לוקחים כשנוקטים עמדה בנוגע למשהו. יכולים להיות מחירים, אבל הדימוי העצמי והדימוי הציבורי, יחד עם ההזדמנויות העסקיות שנפתחות מזה גדלים. אם בלוגרים רוצים רוצים שיכבדו אותם, אם בלוגרים רוצים להשפיע, אם בלוגרים רוצים להיות אלה שמשפיעים על דעת הקהל באמת עליהם לשים את עצמם בחזית ולדעת שהם ניצבים מול הרוח ואל להם לפחד מהעתיד, זו עדיין ארץ לא נודעת עם הזדמנויות המוגבלות רק על ידי הדמיון עצמו.
בני אדם יכולים להשפיע אם יחליטו שהם מעוניינים להשפיע. אפשר לבכות עד אין קץ שלפוליטיקה שלנו נכנסים כל מיני זבלים קטנים ותועלתניים ששוחים במיץ של הזבל, שכל האנשים הטובים עזבו כדי לעשות לביתם, שאיבדנו את הערכים שלנו ושלעם ישראל מגיע את המנהיגים שהוא בוחר לעצמו, ואפשר גם אחרת, אם אתם אנשים טובים- השפיעו, אימרו את דעתכם, ותרו על הזכות לשתוק, היפכו את הזכות להשפיע למחויבות שלכם, השפיעו על אחרים להשפיע גם. זה לא גמור עד שכל הקולות נספרים, האמינו בזה.
