אני לא מעריץ של רוברט סקובל. כמות הפעמים שביקרתי בבלוג שלו בשנה האחרונה (שמעתי את שמו לראשונה בקומבנשן של דה מרקר) מתקרבת אולי לעשר.
אני עוקב אחריו בטוויטר אבל לעיתים רחוקות באמת קורא את מה שיש לו לומר. בבקרים, כשאני קם ופותח טוויטר אני שמח לראות שהוא שם מהסיבה הפשוטה שהוא תכף הולך לישון והימים שלנו לא חופפים, אז הוא לא יציף לי את הפיד והטוויטר שלי ישאר נתון למי אני באמת מכיר ולא עוד ניוז אגרגטור. אום מליק מדבר על זה יפה.

ועם זאת, היום למדתי משהו מרוברט סקובל. בפוסט שלו, לו הוא קורא The Participation Premium הוא משווה בינו לבין מייקל ארינגטון, חבר שלו, המייסד של טק קראנץ, לו הוא קורא Mike.

כל הפוסט הוא בעצם דיבור על פרנד פיד והשוואה בין ההשתתפות שלו וההשתתפות של מייק כשהשורה התחתונה היא שהשתתפות היא שם המשחק בויראליות. (זה הפרנד פיד שלי)
בעוד מייק משאיר תגובה פה ותגובה שם אותן אפשר למדוד באחדות, סקובל מספר על עצמו שהוא משאיר תגובות שאפשר למדוד באלפים. לא רק בתגובות עסקינן, גם בLikes, האגודל המורמת הזו שמצביעה על כך שהקטע שווה לקריאה מסיבה כלשהי (תכף תבינו).

הפוסט הזה שלו מצא חן בעיני גם בגלל שהוא הזכיר לי קצת את שיעורי ממטיקה בחטיבה. הפסקאות שם מסודרות עם נתונים. רק שהמש"ל לא חסר וניתן כתשובה בסוף הפוסט. הנה דוגמה:

Data: Mike Arrington, founder of TechCrunch, said in an article yesterday that he has 10177 people subscribed to him on FriendFeed, about half of the number of followers he has on Twitter.

Data: 15,053 are following me on FriendFeed.

Comments. Mike has only left 17 comments, while I’ve left 2,356 comments over the same time period.
Likes. These are votes on different items, they basically are telling other people that you think this item is important to read for some reason. Mike has only done 6 likes, while I’ve left 3,625 likes.

אז נשאלת השאלה, אם סקובל משתתף יותר ויש לו יותר "מנויים" שעוקבים אחריו, מדוע ארינגטון "מצליח" יותר ממנו? לכו לקרא.

scoble
Scoble filming with his Nokia (photo:Niv Calderon) (cc)

Comments