מה משותף לאבי קושניר, מוני מושונוב, אודי בן-משה, יבגניה דודינה, איתי טיראן, שרה פון שוורצה, נורמן עיסא ודליה שימקו? כולם אנשי תיאטרון ישראלים, חלקם חברי גופי הנהלה ואיגודים תרבותיים בישראל, חלקם גם הובילו את מסע החרם נגד מרכז התרבות החדש בעיר אריאל לפני כשלוש שנים – תוך שהם משתפים פעולה ביודעין או שלא בקמפיין הבינ”ל להחרמת מוסדות התרבות הישראליים ואותם עצמם כשחקנים. אבל דבר משותף נוסף לרשימה המוזכרת לעיל: כולם התגייסו בשבוע האחרון לקמפיין וידאו ויראלי בפייסבוק עבור בחורה אמריקנית בשם רייצ’ל קורי, או יותר נכון עבור הצגה דוקומנטרית המבוססת על סיפור חייה בתיאטרון החאן הירושלמי, לאחר שנטען כי עיריית ירושלים מתנכלת להצגה ומבקשת לבטלה.

רייצ’ל קורי היא צעירה אמריקנית ופעילה בארגון International Solidarity Movement -ISM  אשר נהרגה בתאונה על-ידי דחפור D-9 צה”לי לאחר שהגנה בגופה על הריסת בית במהלך פעילות מבצעית שערך הצבא באזור ציר פילדלפי מרובה המנהרות והמטענים במארס 2003. מאז, הפכה קורי לסמל חשוב במאבק בלגיטימציה של מדינת ישראל, תוך המצאת סיפורי בדים על הדרך בה מצאה את מותה ואכזריותה של מדינת ישראל. סיפור אחד כזה לדוגמא קשור בתמונות רגע הפגיעה: ISM מיהרו לפרסם תמונות מהאירוע, ולגבי אחת מהן, שבה קורי נראתה בבירור למפעיל הדחפור, נטען שצולמה “דקות לפני דריסתה”. אולם כאשר נערכה השוואה של תמונה זו לתמונה שצולמה מיד אחר פגיעתה התגלה שטענה זו אינה נכונה בשל הבדלים ברקע ובדחפורים שנראו בתמונות המושוות.

הסיבה שנכתב כי היא נהרגה בתאונה איננה מקרית: חקירת מצ”ח שנערכה בעקבות המקרה ניקתה את החיילים מכל אשמה וקבעה שמותה של קורי הינו תוצר של תאונה שנגרמה עקב חוסר האחריות של פעילי ISM ו רייצ’ל קורי עצמה, שכן קורי נהרגה מפגיעת חתיכת בטון שדחף הדחפור והייתה מוסתרת מאחורי ערימת עפר, שם נהג הדחפור לא יכול לראותה.‏ נהג הדחפור ונוכחים נוספים במקום נחקרו כולם בפוליגרף, טענו שלא ראו אותה ונמצאו דוברי אמת.‏ כפי שבוודאי ניחשתם, ארגון ISM בצירוף משפחתה וארגונים פרו-פלסטיניים נוספים תיארו את המקרה כרצח מכוון בדריסה שבוצע על-ידי חיילי צה”ל. בשל כך, בשנת 2005 הגישה משפחת קורי תביעות בארצות הברית כנגד חברת קטרפילר המייצרת את דחפור ה D-9 וכנגד צה”ל ומשרד הביטחון על אחריות למותה של קורי. כלל התביעות הללו נדחו מהסיבות האמורות לעיל, כולל הערעורים שהגישה המשפחה על פסקי הדין. בשנת 2010 הגישה המשפחה תביעה אזרחית בישראל כנגד משרד הביטחון שזכתה לכיסוי תקשורתי נרחב, תביעה אשר נדחתה גם בשנת 2012. עוד באותה שנה הגישה המשפחה תביעת נזיקין אזרחית כנגד צה”ל בבית המשפט המחוזי בחיפה. הפלא ופלא גם תביעה זו נדחתה כולל הטענות לפיצויים, לרשלנות המדינה ולרשלנות חקירת מצ”ח, הפעם על-ידי השופט המחוזי עודד גרשון אשר לא חסך ביקורת מהתנהלותה חסרת האחריות של קורי, באופן שהביא למותה: “המנוחה הכניסה עצמה לסיטואציה מסוכנת, מות המנוחה נגרם בשל תאונה שהמנוחה הביאה על עצמה, זאת למרות כל ניסיונות כוח צה”ל להרחיק אותה ואת חבריה מהמקום… אין שחר לטענות המשפחה כי מדובר בפגיעה מכוונת בצעירה. מדובר בתאונה מצערת מאוד, ולא במעשה מכוון”. בנוסף, ביקר בחריפות השופט גרשון את פעילות ארגון ISM בפסק הדין: “מחומר הראיות עלה פער גדול בין הצהרות הארגון לבין האופי האמיתי של פעולותיו ומעשיו. למעשה, הארגון מנצל לרעה את השימוש בשיח זכויות האדם והמוסריות כדי לטשטש את חומרת מעשיו המתבטאים באלימות בפועל… הפעילות [של ארגון ISM] כללה בין השאר [הפעלת] צבא פעילים ‘כמגן אנושי’ על פעילי טרור שהיו מבוקשים על ידי כוחות הביטחון הישראליים, סיוע כספי, לוגיסטי ומורלי לפלסטינים כולל מחבלים ובני משפחותיהם, והפרעה להריסה או אטימה של בתי מחבלים שביצעו פיגועי התאבדות רבי נפגעים”.

העובדות הללו לא הטרידו ולא מטרידות גם היום את המבקשים לנגח את ישראל באמצעות הסיפור של קורי, ולמרבה הצער נדמה שגם השחקנים הישראלים האמורים לעיל נפלו בפח זה. גם כאן, כמו במקרים רבים, מוצג הסיפור באופן חד-צדדי קיצוני ויש שיגידו גם באופן שטחי למדי. לא תמצאו כאן את העובדה כי התבצע סילוף מכוון של התמונות בהם מוצגת לכאורה קורי רגע לפני מותה אל מול הבולדוזר. לא תמצאו את עובדת פסיקות בתי המשפט בן בישראל ובארה”ב בנושא. לא תמצאו גם את הפרטים החמורים על פעילותו של ארגון ISM בסיוע לטרור, ואת השתתפותה של קורי עצמה בהפגנות אלימות בעבר.  המקרה של קורי משמש עד היום ככלי להחרמת חברת קאטרפילר ברחבי העולם ובמיוחד בארה”ב, וזאת למרות כל פסיקות בית המשפט בנושא. האם השחקנים מודעים לכך? סביר להניח שלא.

ועכשיו גילוי נאות: כותב שורות אלה צפה בהצגת הבכורה של “קוראים לי רייצ’ל קורי” בתיאטרון העברי-ערבי ביפו כאשר הועלתה השנה במסגרת הפסטיבל להצגות יחיד “תיאטרונטו”. העיבוד מיומנה של רייצ’ל קורי מתמקד באורח חייה של קורי לפני ובעיקר במהלך שהותה בישראל ובשטחי יהודה, שומרון ועזה. אישית, אינני סבור שהמחזה או ההצגה הם אנטי-ישראלים, וגם אם כן ואין בדברים עבירה על החוק, אין שום סיבה כי ההצגה תוצג בישראל. הבעיה שלי עם ההצגה מתחילה בכיצד היא מציגה עצמה: הצגה דוקומנטרית. ובכן גבירותיי ורבותיי, אין דבר כזה הצגה דוקומנטרית. הבאים בשערי תיאטרון החאן לא יצפו בדקלום יומנה של קורי אלא בעיבוד שנערך על-ידי השחקן הבריטי אלן ריקמן לכדי מחזה שניתן להציג בפני קהל. במידה והצופה, זה שאינו בקיא בעולם התיאטרון, ידע כי לפניו ישנה הצגה אשר איננה קרובה למציאות אני סמוך ובטוח כי ידע גם להתייחס לדברים הנאמרים בה בהתאם. דוגמא טובה לכך בהצגה היא המעברים הבלתי מורגשים של קורי בין עזה המצויה תחת לחימה מתמשכת לבין ירושלים והגדה המערבית: רגע אחד היא ברפיח ורגע אחר במזרח ירושלים. הצופה שאיננו בקיא בגבולותיו הגיאוגרפיים (והקריטיים, יש לומר) של הסכסוך הישראלי-פלסטיני יכול בקלות לחשוב כי מדינת ישראל מצויה במערכה אינטנסיבית מתמשכת בכל מקום, כי אין הבדל בין עזה לשומרון ובטח ובטח לא למשטרים השולטים בהם, ולהפרדה הברורה שבין שטחי הרשות הפלסטינית בגזה לבין אלו שנלקחו בכוח על-ידי חמאס ברצועה. גם השימוש המודע לפרסום ההצגה בתמונה השקרית שהופצה על-ידי ISM בעבר בה מוצגת לכאורה רייצ’ל קורי דקות לפני מותה למול בולדוזר צה”לי לא תורמת להגינותם של אנשי ההפקה. ועדיין, להצגה ישנה חשיבות מסוימת, כזו שטרם נשמעה במלחמת הנראטיבים של הסכסוך: זהו קולו של הנראטיב הבינ”ל. הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת מבטם של האזרחים הבינ”ל, אלו שפרצו לתודעה הישראלית בתקרית הסמח”ט אייזנר ובשלל אירועי הפרות סדר כנגד חיילים ביהודה ושומרון. אזרחים זרים/פעילים בעלי אג’נדה נאיבית המסתכלת גם סביב “הסכסוך” ולא רק בתוכו. עד כמה נאיבית? אם לשפוט לפי ההצגה, נדמה שרייצ’ל קורי הייתה בטוחה שהיא עומדת להגיע לקייטנה, ולא לאזור לחימה מסוכן. אינני משלה את עצמי לרגע – מדובר בפעילים שלרוב פעילותם “הבלתי-אלימה” מתבררת כאלימה עד מאוד מתוך אג’נדה פרו-פלסטינית ברורה וקיצונית כלפי הלגיטימציה של ישראל. ועדיין, זהו נראטיב שאישית לא נחשפתי אליו ברמה הזו מעולם. על כן, אני סבור כי כל צופה בהצגה חייב לדעת כי בפניו לא מוצגים סיפור אישי, דעה פוליטית או מחזה דמיוני, אלא למעשה נראטיב שלם, חד-צדדי, עם חיים משל עצמו ובעל אג’נדה מסוימת מאוד. אם אתם מוכנים לזה, כל שאאחל לכם הוא צפייה מהנה.

 

Leave a Reply