האישי הוא הפוליטי, חשבתי לעצמי עכשיו תוך כדי שטיפת הכלים במטבח שלי.
המצב שבו אנשים יוצרים איתי קשר ואומרים לי שהם עוקבים אחרי חיי באדיקות כבר מספר חודשים בפייסבוק, או אומרים לי שהם “כבר לא מצליחים לעקוב” אחרי כל עדכוני הסטטוס שלי או הרשומות שאני כותב שם או אחרי כל התמונות שאני מעלה… חלקם משדרים לי הנאה ופירגון, חלקם משדרים לי עייפות או ויתור מראש על המעקב שפייסבוק מאפשר. אני חושב על כיוון אחר- סוג אחר של רטט בכל הנוגע לחיים באינטרנט (ולמה בכלל צריך “להצליח” לעקוב אחרי מישהו?!).

“האישי הוא הפוליטי” הוא מושג שלמדתי באוניברסיטה כשלמדתי על פמיניזמים שונים (פמיניזמים = פמיניזם ברבים) בלימודי המגדר שלי. המושג בא לתאר את המצב שבו אישה חשה שמה שקורה לה בחייה, בביתה או במרחב הציבורי הוא חוויה פרטית שלה, ובנוסף, הוא בא שחוויותיה של אישה אינן פרטיות אלא נחלתן של נשים רבות, ושעל נשים לדעת שהחוויות שהן חוות נחוות לרוב גם על ידי הכלל (הנשי).

אני מקדיש הרבה מאד שעות מחשבה ביום להתעסקות בהשלכות המדיה החברתית על חיינו. אני לא עושה את זה במכוון, ולמעשה זה קורה לי תוך כדי שאני מתעסק בדברים אחרים חוץ מאשר במחשב.

כשמפתחים שרירים הם טופחים ומתחזקים כשאנחנו במנוחה. כשאני במנוחה באות לי המחשבות על כך, בין אם אני שוטף כלים, מתקלח, נוהג או מדבר בטלפון.


אין לי ספק שעוד לא התחלנו לגרד את קצה ההבנה של איך מדיה חברתית משפיעה על חיינו. הכיוון הראשוני בו אני חשבתי הוא תחום הפרסום. אנשי פירסום כיום באים לרוב מתחום המדיות המסורתיות יותר ואולי משיגים את המידע שלהם ברשת, אבל רמת ההבנה שלהם ביכולות ההפצה עדיין מוגבלות. איך אני קובע עובדה כזו? כי החיים שלנו ברשת עדיין נקיים למדי באופן יחסי, בערך כמו רמת זיהום האוויר ממכוניות בישראל בשנות החמישים. תחומים נוספים למשל הם: המעגלים החברתיים של כל אחד ואחד מאיתנו, הבחירות הבאות עלינו לטובה (אפליקציית התפקדות למפלגות, פוק לח”כים), קבוצות לימודים ובאופן כללי כל נושא של העברת מסרים או קידום תחום שהוא.

בכל אופן, קשה לי להאמין שמה שאני חווה הוא חוויה שייחודית לי. קשה לי להאמין שאני עומד במרכז ההתעסקות של רבים כל כך במשך כל כך הרבה פעמים רק כי אני מעדכן את הפייסבוק שלי כל כך הרבה פעמים. אני בכלל לא חושב שאני מיוחד אם כי ידועה לי הייחודיות שלי בכל הנוגע לכמות הזמן שאני “משקיע” (יחסית לחברים שלי) ולתוצרים שאני משתף את הסביבה שלי- תמונות שלי ושל אחרים (כי אני צלם), רשומות (כי אני בלוגר) ועידכוני סטטוס (כי זה משפיע על החיים שלי בצורה יוצאת דופן ועוד ראוי שתיכתב על זה רשומה).

למרות כל אלה, אני לא מאמין שאני ייחודי. לכל היותר אני יכול ומוכן להסכים שהתרומה האישית שלי ל”שיח הציבורי” (הפייסבוקי) היא רבה, אבל ראשית, יש אנשים עם מעגל חברים גדול יותר משלי ויש אנשים שתורמים ל”שיח הציבורי” כמוני- אם לא ברשומות ובתמונות אז בשימוש באפליקציות (דבר שאני ממעט בו באופן קיצוני, בסך הכל 11 אפליקציות כולל הכל).

כמה מחשבות לסיום.
לדעתי, מסה סוציולוגית של בנאדם ברשת נמדדת על ידי היכולת שלו להניע בני אדם לפעולה (כל פעולה, החל מתגובה לפוסט, תיוג תמונה או כל דבר אחר). שנית, אני חושב שאי אפשר להפריד בין עיסוקו של אדם והנגישות שלו למחשב לבין התפוקה שהוא מייצר ברשת וההשפעה על חייו. זאת ועוד, הרקע והעניין של הבנאדם בתחום בו הוא מתעסק, גם הם פקטור חשוב בקביעת התפוקה והתרומה ל”שיח הציבורי” ברשתות חברתיות ולבסוף- הרצון של היחיד לתרום ממחשבותיו ומרצו לכלל.

Leave a Reply