יצאתי היום לבלות. הייתי בגלריה, בפתיחה של תערוכה מזעזעת בנווה צדק, ואז הלכתי ל- ארטמיס ברחוב נחלת בנימין, בין אחד העם לרוטשילד.
מאז שיצא החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים התחלתי ליהנות מלצאת ולחזור לא אפוף עשן ופשוט לנשום ולא לחשוב על לקחת נשימות קטנות או כל דבר הזוי אחר שהכריחו אותי לעשות כל חיי.

הארטמיס, שבעליו מתכחש לעובדה שמעשנים אצלו במועדון (אנשים עם בעיית הכחשה חיים בהכחשה), לא אוכף את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים.

המקום צפוף בצורה מחרידה ממש, כל בליין שני מחזיק שם סיגריה. מילא בקומה הראשונה, שם התקרה גבוהה (אגב, ענן עשן זה אנדרסטייטמנט יחסית למה שהלך שם), בקומה השנייה, כשהתקרה היא בגובה של מקסימום 2.10 (אני 1.90, זה נמוך), נורא מצחיק/עצוב לראות אנשים מעשנים מול העיניים שלך ונושפים את העשן ל"תקרה" כאילו כדי לא להפריע לאחרים.

במדינת ישראל זה כמעט חובה להפר את החוק, אם אפשר למשל לעמוד בחניית נכים, לסוע ברוורס באין כניסה, לדבר בפלאפון תך כדי נהיגה, לעשן מתחת לשלט האוסר עישון… הבנתם את הנקודה.

אני לא הולך לתבוע את הבעלים של הארטמיס. אני הולך לעשות משהו אחר.
אני הולך להצמיד לארטמיס את הפוסט הזה עם המילים "ארטמיס"+"לא אוכף את החוק"+"החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים", ושגוגל יהיה עזרי.

בלוגרים ידועים כאנשים שרוצים ומוכנים לקדם מטרות שונות. אם אתם חברים שלי או אם אתם בעד החוק ורוצים שהוא יקודם ויכובד, אנא, כיתבו פוסט על החוק נגד עישון במקומות ציבוריים, קשרו לפוסט הזה, כיתבו על מה שמפריע לכם ועל מקומות שלא אוכפים את החוק. למה אני מבקש שתכתבו- כי אנשים מחפשים מידע באינטרנט, ואנשים הולכים לקרוא על מקומות בילוי, והדרך הטובה ביותר להעביר מידע בימינו היא דרך בלוגים שמתאנדקסים היטב בגוגל- ובפייסבוק. היתרון בבלוגים ובאתרי אינטרנט בכלל הוא שהם נותרים באוויר ושגוגל חוזר אליהם. היתרון בפייסבוק לעומת זאת הוא שכל חבריכם רואים מיד את מה שכתבתם ואם הם מגיבים אצלכם גם חבריהם רואים את הפוסט שלכם בפוטנציה אבל החיסרון הוא שגוגל לא מאנדקס ושאר העולם לא יכול להנות מפרי מקלדתכם. אבל דעת קהל היא דעת קהל וקמפיין באינטרנט אפשר לעשות בכל מיני דרכים. זו הדרך שלי, ויש לי כמה בלוגים ברשותי.

חוץ מאשר לא לצאת לארטמיס יותר (אני חושב על זה ברצינות) אני חושב שדעת קהל יכולה לעזור לבעלי מקומות להבין (כי לא כולם חיים בהכחשה) שהכל בידיים שלהם. אם יש מקומות שאוכפים ושהם עדיין מפוצצים מאוכלים-שותים-ובליינים זה הכל בידיים של בעלי המקומות, ושלא יספרו לנו סיפורים.