2000 עובדים במעריב חוששים שילכו הביתה ולא תהיה להם עבודה. למה לא תהיה להם עבודה- כי מישהו עשיר אולי יקנה את המותג מעריב ואולי יפטר אותם. אבל מה שעובדי מעריב צריכים לעשות זה להתאגד לגוף אחד. שיקימו חברה בע”מ, שיקימו חברה לתועלת הציבור, שיקימו שותפות, שיקימו קואופרטיב, אבל שיקימו משהו. לעובדי מעריב יש את כל מה שצריך, ואני חוזר, את כל מה שצריך על מנת לפתח ולגדל עסק משגשג- יש להם את עצמם, ועוד קצת. ונגיע אחר כך לעוד קצת הזה.

בואו נלך קצת למספרים: 2000 איש ואישה, שכוללים את כל העיתונאים, הצלמים, העורכים, המגיהים, המפיקים, הקלדניות, המזכירות, הפיתוח העסקי, המכירות, הטכני, הנהגים, הסבלים, הטכנאים, מוכרי המנויים ואולי שכחתי כמה על הדרך, כולם כולם כולם, 2000 איש. מה אם כולם מתאגדים לגוף אחד שהכניסה אליו עולה 1000 שקל או 2000 שקל ומקנה קול אחד. 2000 כפול 1000 זה 2 מליון שקל, 2000 כפול 2000 זה 4 מליון שקל, זה לא רע בתור הון התחלתי לעסק. זה ממון טוב כדי לקחת הלוואה כדי לבנות עסק. זו הצהרת כוונות חד משמעית מצד אזרחים חרוצים כדי לבקש עזרה במימון מהציבור, שבתמורה יקבל מנוי לכמה שנים הקרובות. תבחרו את הדוגמה שמתאימה לכם יותר.

אז כאמור, לעובדי מעריב יש את כל מה שהם צריכים כדי להצליח- יש להם את עצמם. הם צריכים לרכוש את המותג, למשל חלק במזומן וחלק בתשלומים. הם צריכים לשלם שכר דירה התחלתי כדי להפעיל את המערכת והם צריכים להתחיל לעשות כסף, כמו שהם עשו עד היום, במכירות, בפיתוח העסקי ובמנויים. אבל, ופה זה האבל- לוותר על הפרינט ולגדל את הדיגיטל. דיגיטל יפסיק להיות זרוע חשובה, הוא יהפוך להיות הזרוע היחידה. 

אתר האינטרנט יכול לייצר הרבה מאד הכנסות אם יפעל נכון וחיזוקו באפליקציה קטלנית בקנה מידה אמריקאי, שאותה ירכשו הגולשים או אשר ישלמו עליה מנוי, תשמש כתחליף לעיתון הנייר. זו יכולה להיות התחלה נפלאה לעיתון בבעלות עובדיו. שם גדול ומוכר שהופך את עצמו לעיתון דיגיטלי ויוצא להתחרות על ליבם של האנשים האמיתיים שלא אכפת להם ממלחמות האגו של אנשי ההון והשלטון. עיתון בבעלות עובדיו יפרק את המשולש “הון-שלטון-עיתון” ויתפנה לבקר את הדואופול “הון-שלטון” ממקום של כוח, מעמדה איתנה. 

בפיסקה גם הזכרתי את העוד קצת הזה שקיים בסיפור הזה. העוד קצת הזה הוא האווירה הציבורית ורוח הזמן. האווירה הציבורית היום דורשת שינוי. היא דורשת שינוי שיטת משטר, היא דורשת שקיפות, היא דורשת נקיון, היא דורשת רמת חיים סבירה, היא דורשת שינוי לטובה באורח החיים והיא דורשת בתוקף לשמור ולחזק את הדמוקרטיה. לשם כך יצאו מאות אלפי אנשים לרחובות ב- 2011 ולשם כך נוצרו מאז המחאה מספרים חסרי תקדים של עמותות, ארגונים וקבוצות ששמו להם למטרה לייצר שינוי חברתי, הן מלמטה והן מלמעלה. זו העת הנכונה לפעול, גם מבחינת העיתונאים וגם מבחינת הציבור שנמצא היום במקום מוכן וגמיש הרבה יותר למהלכים שכאלה.

מתוך הקשר שכזה ניתן יהיה לבקש מהציבור לשים כסף על מיזם עיתונאי דמוקרטי חדשני ומתבקש. עיתונאים ישימו כסף כדי להציל עיתון מתחרה (כולם הרי באותה סירה בסוף היום), יזמים חברתיים ישימו כסף כדי להציל עיתון מסגירה, קרנות בעלות אופי חברתי אולי יתרמו תקציבים, הציבור שאכפת לו ישים כסף עכשיו יותר מתמיד, גם בגלל שזה טרנדי וגם בגלל שזה חשוב.

הון התחלתי, פיתוח עסקי ומינוף שלו יכולים לייצר פה כלי תקשורת עוצמתי, עצמאי וגאה, זאת העת הנכונה.

 

לינקים קשורים:

מות הפרינט
סגירת “הארץ” ו”מעריב” אינה סופה של הדמוקרטיה הישראלית
עתיד העיתונות בישראל
להבין מדיה חברתית בלי ללכת לקולג’: עיתונות
קצת עלי ועל מה אני עושה

 

Leave a Reply