בלוג חדש הוא הזדמנות טובה לייצר תרגולות עבודה חדשות ובשביל שהמיזם הזה יצליח צריך לכתוב בו מידי יום. זה אומר שצריך לעבוד בבלוגינג, צריך לשבת ולכתוב. ובשביל לשבת ולכתוב צריך לייצר רשימת נושאים לכתיבה ולשם כך צריך קודם כל לשבת ולקרא. אז מה קוראים? קוראים בין השאר את מה שלפוליטיקאים יש לומר (אפשר לעשות מנוי) והיום יותר מאי פעם יש להם מה לומר ויש להם איפה לומר את זה.

לא יודע אם שמתם לב לזה, אבל אנחנו נהיים מדינה יותר ויותר פוליטית, אפרופו. אתמול דיברתי עם ג’ון מק’אלני, חבר מאוסטין טקסס שבארה”ב. הוא יועץ דיגיטלי שם ועובד עם לקוחות מהמגזר העסקי, אבל מה שהוא עושה בשעות הפנאי שלו, זה להתעסק בפוליטיקה ובשינויים שהחברה בארצות הברית עוברת. ולכן מאד מעניין לשמוע אותו אומר שמה שהם עוברים שם בארצות הברית, זה בדיוק מה שאנחנו עוברים פה ובדיוק מה שעוברים במדינות ערב ובחלק ממדינות אירופה (ספרד למשל), וכן, יש 50 גוונים שמבדילים כל מדינה מכל מדינה אחרת, אבל בבסיס של כל השינויים החברתיים שאנחנו עוברים בשלוש השנים האחרונות עומדת הטכנולוגיה. זה לא שהטכנולוגיה גורמת את השינויים, היא זו שעומדת בבסיסם ומאפשרת אותם כי היא מאפשרת דרכי תקשורת חדשות בין אנשים וצורות חדשות של העברת מידע, של רעיונות וכמו כן, צורות חדשות של התארגנות שלא היו קיימות פעם.

ולכן זה תענוג גדול. זה תענוג גדול למי שמתעסק בפוליטיקה ולמי שהדמוקרטיה יקרה לו שאנחנו הופכים להיות יותר ויותר מחוברים ויותר ויותר מעודכנים. כי השיחה ההיא שהתחילה במחאה החברתית של הקיץ המופלא של 2011 נמשכת גם היום. אז אולי אנחנו לא רואים אותה ברחוב בצורה של אוהלים, אבל אנחנו רואים אותה בצורה לא פחות ברורה בשיחות שמתרחשות ברשת, רואים את זה בתגובות, רואים את זה בעמודי פייסבוק שמתעדכנים כל הזמן, רואים את זה במקבלי החלטות שמשתפים את הציבור, בדיוק כמו שהם אמורים לעשות- מידי יום.

לייק בפייסבוק  | עקבו בטוויטר | מנוי במייל | עדכון ר.ס.ס

התחלתי את הבוקר שלי עם קריאה של הנאום של יאיר לפיד שנאם מול המכון לבטחון לאומי. חלק חשוב מהשיח בדמוקרטיה, חלק חשוב מדרכי הפעולה, עוברים באמצעות נאומים. נאומים הם אלה שמכינים את הציבור לבאות, הם אלה שנוסכים בציבור ביטחון והם אלה שמכינים אותם לתקופות רעות יותר. מעט מאד פעמים מזדמן לאזרח הממוצע לקרא נאומים. זה קורה בדרך כלל כשמישהו מקבל פרס נובל, או כשמשביעים ממשלה או נשיא או באיזשהו אירוע מיוחד. אבל נאומים הם דבר כמעט יומיומי, בטח בפוליטיקה ולכן נאומים צריכים להיות זמינים, ובזכות הרשת הם הופכים להיות יותר ויותר זמינים למשחת כולנו. ולכן זה נהדר שיש בלוגרים כמו שאול אמסטרדמסקי שפשוט מצטטים אותם מילה במילה. או בלוגר, שהוא במקרה השר הממונה, שכתב את הנאום במו מקלדתו והעלה אותו לבלוג של המפלגה שלו.

שווה לקרא את הנאום יותר מאשר לצפות בו, אבל הנה הוא כאן בגירסת הוידאו שלו

Leave a Reply