אני חושב שיש חשיבות עצומה למעבר של עיתונאים רבים לכתיבה בלוגרית. למה חשיבות? כי כתיבה עיתונאית שנכתבת בבלוגים משוחררת ממגבלות “צוואר המערכת” הכובלת אותם בדרך כלל.

מעבר לזה, אם אתם אוהבים עיתונאים מסויימים, בין בטלויזיה ובין באינטרנט או בעיתון, הבלוג שלהם יספק לכם חומר קריאה משובח, שלדעתי יקלע לטעם שלכם, שנקבע כבר בפורמט של מערכת החדשות האחרת.

אטילה שומפלבי
מה שבלוג אישי נותן לעיתונאי, הוא אינו יכול לקבל מהפלטפורמה בה הוא עובד. כך הוא העניין עם אטילה שומפלבי שמתחזק בלוג כבר זמן רב ובין רשומותיו אפשר לקרוא טורי דעה החורגים מהמתפרסם ב- ynet וגם נגיעות מחייו האישיים שתי וערב עם סקירות מורחבות שקצרה היריעה העיתונאית מלהכיל וגם לא תעניין את קוראי החדשות בהכרח. אגב, אם תבדקו ידיעות ב- ynet תוכלו להבחין שאין שם יותר מ- 500-700 מילה על פי רוב. זו המדיניות.

אטילה, כמו רבים אחרים נמצא בפייסבוק, אבל רק לעתים הוא משחרר שם לינקים לבלוג שלו. הפוסט הזה אגב נכתב בהשראת פוסט שכתב על הביקור שלו בבוקארסט.
אטילה שומפלבי

ערוץ 10
אני רוצה להתמקד בסיפור של מערכת חדשות חכמה, זו של ערוץ 10. זה נראה כאילו זו היתה החלטה מנהלתית- להגיד לכתבים לפתוח בלוג באתר שזה עתה התמזגו לתוכו, נענע. אולי כן ואולי לא, אבל המעניין בעיני הוא הפתח החדש שנתנו בהנהלת ערוץ 10 לעיתונאים שלהם, עוד פלטפורמה להביע בה את דעתם. זה טוב לערוץ 10 וזה טוב לעיתונאים שעושים את זה. המיוחד בעיני, וזו נקודה לזכותם, הוא שכותבי הבלוג לא מחוייבים לכתוב בבלוג שלהם והם עושים זאת בזמנם הפנוי, על דעת עצמם וללא עריכה, כך נראה (אם כי אין לי ודאות לגבי זה) ואפשר לשמוע את קולם האישי בוקע מבין השורות.
רביב דרוקר
כך הוא הדבר בבלוג הבא. אני חושב שהבלוג הראשון שנתקלתי בו מסדרת הבלוגים של כתבי ערוץ 10 היה זה של רביב דרוקר. המיוחד בבלוג הזה: כשאתם קוראים את רביב אתם שומעים אותו מדבר. בעיני זו מעלה שאין כמותה. מעבר לזה, מידת החושפנות (ואני מתלבט אם לקרוא לה אישית או עיתונאית) תורמת רבות להבנת היחסים בין פוליטיקאים לעיתונאים (כמו שהחמיא אתמול דרוקר לבוגי יעלון על כך שמידת החשיפה בספרו תורמת רבות להבנת הקשרים בין “הון, שלטון ועיתון” ברמה שלא היתה כדוגמתה, ציטוט מפיו, אפשר לצפות בכתבה) ועוד מפי עיתונאי ביקורתי המשתמש בציניות משולבת בהומור ברמה של אמן. כיף לקרוא אותו כמו שכיף לשמוע פרשנויות שלו על המסך.

הבלוג של רביב דרוקר

אני לא יודע אם זה חדשות, זה כנראה לא, אבל ממש לאחרונה ראיתי פתאום בלוגרול אצל רביב המפנה לבלוגים של עמיתיו לערוץ 10 הכותבים בלוג. הנה דוגמה, את השאר תוכלו להשיג בבלוגרולים המנותבים, זה מאד מוקפד שם וקל למצוא אותם בבר הימני של הבלוגים:

חיים אתגר למשל, כתב התרבות של ערוץ 10 :
תראו לי עוד מקום על פני הפלנטה הזו, ובטח במדינה הקטנה שלנו של המטר על מטר, שבה עיתונאי יצא בשמו ויתחיל לבקר עיתונאי אחר ועוד בין דפי עיתון או על מסך הטלויזיה. כך הוא הדבר בפוסט האחרון של אתגר שמבקר את עיתון הארץ, ובעיקר את מבקר הטלויזיה החדש של העיתון ירון פריד. כך הוא כותב, בין השאר:

“פריד הוא מבקר מזן מיוחד מאוד ובלתי נדלה של עיתונאי טלוויזיה שאפשר לכנותם ז’אנר המבקרים שלא תמיד מבינים מה הם רוצים לספר לנו. או בקיצור, טוחני שכל חסרי תכלית.


הוא לא עומד על טיבן של תוכניות, איכותן, אופן העשייה והביצוע שלהן. הביקורות שלו לא מסבירות או מנתחות אם התוכנית שצפה בה מעניינת, ערוכה היטב/ערוכה רע, או מוגשת באופן מקצועי. ברובד העל אין לו אג’נדה, אמירה או תפיסת עולם מגובשת. האם לדעתו ריאליטי זה טוב? זה רע? זה מהנה לעיכול? הכיסוי של הפריימריז נעשה באופן נאות? או שמא הוא חסר ומוטה? לך תדע.”

הבלוג של חיים אתגר

מאוד לא נעים לקבל ביקורת, בטח ובטח אם אתם באים מאותו תחום (עיתונאים חיים בביצה קטנטנה), אבל אלה הם בלוגים, ואם העיתונאים חותמים בשמם בבלוג שלהם, ושמים את עצמם על המגרש כמבקרים ולא כמלחכי פנכה אחד של השני, טוב שכך, העמדת פנים היא דבר שצריך לבער, כמו שאמרה לא מזמן המשוררת שולמית אפפל: פחות מאמת אין טעם לכתוב.

יתר על כן, אני רוצה להחמיא לבלוגרים של נענע10 על פרסום המייל הפרטי שלהם בבלוג שלהם, לא כולם, אבל חלקם. זה טוב, זה ראוי, זה אמיץ. גמרנו עם מכתבים למערכת, מתחילים לדבר בגובה העיניים עם הקוראים.

דבר נוסף, רשיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons מעטר את הבלוגים של אנשי ערוץ 10. יש מי שזה יעניין אותם, יש מי שלא, זה ראוי לציון אז אני מציין את זה.

מה בנוגע לשאר
ראוי שמערכות תקשורת אחרות ילמדו מהמעשה של ערוץ 10 ויפתחו בלוגים לעיתונאים שלהם. כבר היום יש עיתונאים שעשו את זה באופן עצמאי. אין צורך להתמזג עם אתר כזה או אחר בשביל לפתוח בלוגים לעיתונאי הבית, אפשר לעשות את זה במערכות פתוחות כמו וורדפרס או כמו בלוגר של גוגל, זה יהיה מספיק טוב. עיתונאים שלא רוצים לחכות שהמערכת שלהם תזמין אותם לכתוב בלוג כבר פתחו לעצמם אחד כזה. נטשה מוזגוביה למשל פתחה בלוג (דו לשוני כמדומני) בלייב ג’ורנל ואת אטילה שומפלבי הזכרתי קודם. אפשר וצריך ללמוד מהם. הייתי גם שמח לקרוא בלוגים של מגישי חדשות. נכון, מגישים צריכים להיות יותר ממלכתיים, יותר סמכותיים ולהשאיר לפרשנים ולכתבים את מלאכת ה”הבלגה” עם הציבור. אבל אולי לא. אולי ממלכתיות וסמכותיות היא סתם ניתוק או חוסר עניין (למרות שקשה לי להאמין) ואולי דווקא בלוגים כאלה יביאו יותר רייטינג ועוד קול ישמע בציבור, גם ככה דעות פוליטיות של עיתונאים אינן באמת סוד מדינה.

היוטיוב של חברת החדשות

מילה לסיום על ערוץ היוטיוב של חברת החדשות: כשפותחים יוטיוב צריך לעדכן אותו תדירות ולא רק לתת סיפתח. הבעיה בלפתוח יוטיוב במקום בלפתוח בלוג הוא שכל פוסט צריך לעבור אצל עורך הוידאו, מה שמונע מכתבי הערוץ מלהביע את דעתם החופשית כשנוח להם. עורך וידאו הוא גם עורך ומעליו יש במאי, זה לא בלוג. יתרה מכך, אם החליטו בחברת החדשות לפתוח יוטיוב (שזה רעיון פנטסטי), יעשו בחכמה אם יעלו לשם כתבות ממהדורות החדשות וייצרו לעצמם ארכיון אונליין לטובת הציבור וינשאו על כנפי הויראליות. זה יועיל להם כמקור מידע מוסמך בחיפושים בגוגל, יועיל להם על גבי בלוגים (ואתרי חדשות שישתמשו בחומרים שלהם) ובאופן כללי יפתח את הגן הנעול שהוא הארכיון שלהם שאין סיבה שישאר נעול. הם יכולים ללמוד מהוט איך עושים ערוץ יוטיוב לתפארת.

לינקים נוספים:
ביקורת אמנות- הבלוג של רותי דירקטור
משטרה- הבלוג של שרון גל
קצת מהעולם- הבלוג של אילן גורן
כנסת ישראל- הבלוג של נדב פרי
ארצות הברית- הבלוג של גיל תמרי

One comment on “עיתונאים כותבים בלוג

Leave a Reply