בימים האחרונים קרה דבר בתקשורת בישראל.

כבר כתבתי בעבר על אלדד יניב ועל הריצה שלו לפוליטיקה. פירגנתי לו המון. הוא לא צלח את הבחירות, אבל החשיפה הדיגיטלית של אלדד מעוררת התפעלות מרגע שהתחיל לומר את האמת שלו. בחודשים האחרונים הוא פירסם בוואלה חלקים מספרו הדיגיטלי שאמור לצאת לקראת שבוע הספר 2014. את הטור האחרון של אלדד יניב בוואלה על פואד בן אליעזר קראתי עוד לפני שוואלה קיבלה איומים בתביעה (הנה זכרון המטמון). מה שעלה לרשת לא יכול לרדת מהרשת ולא יעזרו עורכי דין. אפשר לדרוך על אנשים עד עפר, אבל את הדיו הדיגיטלית עוד לא מצאו דרך למחוק.

לפני שבועות ספורים רביב דרוקר עבר לפלטפורמת בלוגים עצמאית ועזב סופית את ישראבלוג. הוא הכניס לבלוג שלו את כל תכניו מישראבלוג והוסיף עותקים דיגיטליים של ספריו שראו אור. מרגע שהחליט לבלוג בישרא הפך דרוקר מאחד מהעיתונאים הפעילים ביותר בשיח הפוליטי לאחד הבלוגרים הפעילים ביותר בתחום הזה. המעבר של רביב דרוקר לבלוג עצמאי מסמל גם את רצונו בעצמאות, גם את ההבנה שלו שהעתיד (אולי שלו ואולי בכלל) טמון בעיתונות דיגיטלית עצמאית וגם את האכזבה שלו מכלי תקשורת ישראליים שהם כלי בידי טייקונים.

כהמשך ישיר לכך, פירסם דרוקר לפני ימים בודדים את הדברים הבאים בפייסבוק שלו:
בארבעת החודשים האחרונים מתפרסם ב״וואלה״ מדי שבוע מסמך יוצא דופן, בהמשכים.
אלדד יניב, שהיה פרקליטם ויועצם של פוליטיקאים רבי כוח, החליט לספר על כל מה שראה בחצרות של ראשי ממשלה, שרי ביטחון, ח״כים ונשיאים. הסיפורים שנכללו ב-16 הפרקים הראשונים הביאו לידיעת הציבור מידע מטריד מאוד על פרשות שעד היום לא ראו אור, והגיע הזמן שייראו. לדעתנו, זה לא מקרה שאיש מהפוליטיקאים המוזכרים (בהם שלושה ראשי ממשלה ולמעלה מעשרה שרים) לא הגיש תביעת דיבה. אלדד יניב הוא מעין עד מדינה בהתנדבות. בלחצם של פוליטיקאים שונים, אתר וואלה שוקל עכשיו להפסיק את פרסום הסדרה. הפרק האחרון הורד מהאתר. 

כעיתונאים שעוסקים מתוקף תפקידם בתחום הפוליטי ובקשרי הון שלטון, אנחנו משוכנעים שיש חשיבות ציבורית עליונה בהמשך פרסום הטורים. כבעלי חשבונות בפייסבוק ובטוויטר עם למעלה מ-100,000 עוקבים במצטבר, אנחנו מודיעים לפיכך כי במידה שלא יימצא גוף תקשורתי שיפרסם את הטורים של אלדד יניב, נעלה אותם מדי שבוע בחשבונותינו ברשתות החברתיות, כדי שהעדות החשובה הזו תמשיך להתפרסם. כולם מסכימים? נדגיש כי פרסום הדברים אינו אישור מטעמנו למה שנכתב אלא מגיע מתוך חשש עמוק לחופש הביטוי שהולך ונפגע כתוצאה מלחציהם של בעליי עניין. היינו עושים כך בכל מקום בו עדויות כה זועקות ימנעו מידיעת הציבור.
חתומים (רשימה ראשונה): קרן נויבך, עמית סגל, אורי משגב, ברק רביד, נדב פרי, בן כספית, נדב איל. (בפוסט נוסף הוסיף דרוקר שגם ברוך קרא הצטרף לרשימה הזו. נ.ק)

מה שקראתם עכשיו הוא בעיני לא פחות מהכרזה על ״מלחמת אזרחים״ עיתונאית של עיתונאים שסופסוף הבינו שהם מו״לים בפני עצמם. זו הכרזה על עצמאות ונקיטת עמדה ברורה מול המעסיקים הנוכחיים שלהם. שימו לב לרשימת העיתונאים שדרוקר מונה. עוד נחזור לכך בהמשך.

הפוסט הזה נכתב תוך כדי הכותרות בכל האתרים על כך שאולמרט ורבים מהנאשמים האחרים מורשעים בלקיחת שוחד. הגדיל לעשות עיתון הארץ (ולעורכיו הברכה) שביטל לחלוטין את המשנה והטקסטים עצמם לזמן מה ואימבד חלון ציוצים ותמונות של הכתבת רויטל חובל מתוך האולם תוך כדי הכרעת הדין.

בכך נתן עורך אתר הארץ לכתבת יד חופשית וחשף את הקוראים לזרמי מידע קצרצרים של עד 140 אותיות בקצב מהיר אבל גם הוכיח שלעיתונות הישנה אין יכולת לייצר חדשות מתפרצות ללא שימוש בכלי מדיה חדשים כמו טוויטר. חדשנות ראויה מצד עורכי האתר, עלי לומר, ויחד עם זאת, הוכחה לכך שכלי תקשורת גדולים תלויים לחלוטין בעיתונאים שלאט לאט יפסיקו להתיות תלויים בהם. מותה של התקשורת, לידתה של התקשורת.

גם הבלוג הפוליטי של טל שניידר עבר רה-ארגון. לראשונה, לפחות ממה שאני זוכר, חברו יחד שני עיתונאים כדי לפתח פלטפורמה עצמאית דיגיטלית ואל שניידר הצטרף אבישי עברי שאזר אומץ וקפץ קפיצת באנג׳י לעולם הניו מדיה ובאחת הפך גם את עצמו ליזם. החבירה של שניידר ועברי מסמנת מקרה ראשון וכנראה לא אחרון של קונסולידציה, שבה אינדיבידואלים חוברים יחד כדי ליצור מבנה גדול יותר, עמיד יותר, חזק יותר, עם אפשרויות גדולות יותר. אנחנו רואים פה התארגנות עיתונאית ראשונה על פלטפורה עצמאית. וחזרה לרביב, גם הוא הקים פלטפורמה עצמאית. יש לו בלוג, תחת שמו. ומעבר לכך, הוא חבר עם עיתונאים אחרים כדי לנקוט עמדה כנגד השתקה של עיתונאים ושל סיפורים ושל האמת. מתוך ההבנה שלעיתונאים יש כוח, מתוך המודעות הזו נבנית תקשורת חדשה, כך זה צריך לקרות, חבירה של אנשי מקצוע לאנשי מקצוע אחרים והפיכתם של עיתונאים ליזמים דיגיטליים בתחום החדשות. המודל הישן של עיתונאות ויחסי כוח נשבר סופית ללא אפשרות לחזור אחורה כשעיתונאים מבינים שהם מסוגלים, בלי עזרה של בעלי ממון, בעיני זה מרגש.

 

 

Leave a Reply