נקודה ראשונה:

לפני מספר ימים שיתפתי את הסקריבד של צה”ל בפייסבוק שלי. סקריבד, למי שלא יודע, זו רשת חברתית בה אפשר למצוא ולקרוא מסמכים שונים כקבצי PDF. אפשר למצוא שם מסמכים, קומיקס, מגזינים, גזרי עיתונים, מה לא. זה הסקריבד שלי, ממליץ לכם להירשם גם.

בכל אופן, צה”ל החליט לשלוח חומר מודיעיני שהיה פעם מסווג לכל מערכות החדשות בארץ ואולי בעולם, כולל לשים אותו ברשת (זו החלטה בת פחות משנתיים שהתחילה עם היוטיוב של דו”צ) כחלק מהפקת הלקחים מלבנון השנייה ועופרת יצוקה. הסיבה- בפעם הבאה שצה”ל יצטרך להוריד בית מגורים המשמש כמחסן נשק של חיזבאללה/חמאס הוא רוצה למנוע את הישנות הטענות נגדו על פגיעה באזרחים. הדרך לעשות את זה היא להודיע מראש קבל עם ועולם משהו בערך כזה:

“עולם יקר שים לב, אלה בתי מגורים שיש בהם תחמושת ושהם אתרי שיגור פוטנציאליים.
עכשיו כשאתה יודע את זה, דע שצה”ל יוריד את הבתים האלה בשעת לחימה- אל תגיד שלא אמרנו לך”

צה”ל עשה בחכמה, ממש בחכמה, שהחל להשתמש במדיה החברתית לשם כך. כך, כל אדם בעולם יכול לדעת מהן הסיבות בגינן הוא ישמע יום אחד שצה”ל תקף יעד מסוים או הסיבה בגינה נפגעו אזרחים תמימים בלבנון/עזה, ולא יהיה מופתע מכך, פשוט כי הוא יבין שהמציאות מורכבת יותר ממה שהעיתונים או ערוצי החדשות מספרים לו, מה גם שאלו יוזנו מעתה ביותר פרטים, וטוב שכך. במובמנים רבים, השימוש במדיה החברתית ישמוט את הקרקע מתחת לצביעות של אירגוני הטרור שמאשימים את ישראל ברצח עם, טבח ושאר שטויות.

נקודה שניה:

באופן פשטני, מדיה חברתית מורכבת משתי רמות: יצירה של תוכן והפצה של תוכן. צה”ל הוא ארגון שיוצר תוכן, ועל כן אפשר לראות אותו כגוף מדיה, תובנה שהוא עדיין לא הפנים. צה”ל גם יודע לפתוח פרופילים ברשתות חברתיות (יוטיוב, טוויטר, סקריבד) ולשפוך אליהם את החומרים שהוא מייצר. שני דברים  צה”ל לא יודע לעשות במדיה חברתית,  אחד מהם זה להפיץ. מדיה חברתית אינה בנויה על הפצה לקהלי יעד או על הפצה למעטים נבחרים (כמו עיתונאים) אך נראה שצה”ל או מי מראשי דו”צ לא מבין את זה עדיין. (לערוץ של דו”צ ביוטיוב יש כמעט 20 מליון צפיות וכמעט 20 אלף מנויים. זה מספר יפה ללא ספק, אך הוא מספר אפסי ביחס לכמות שצריכה להיות לו כשמדובר בצבא ובמדינה. זאת ועוד, זה אחד הערוצים היחידים של המדינה במדיה החברתית, כך שזה לא מספיק בכל מקרה.)

שנית, צה”ל לא הפנים שהוא צריך לעזור לאוכלוסיה לעזור לו בשעת הצורך (בהפצה). מעבר לכך, הוא לא הפנים שהוא צריך לבקש עזרה ממי שיכול ורוצה לעזור לו ושיש היום, אולי לראשונה, אנשים מתחומים טכנולוגיים חברתיים שמבינים יותר מהמדינה ומוסדותיה ושכדאי להיוועץ בהם ואפילו לגייס אותם.

a bus to battle

(עורב גולני באוטובוס לגבול, לבנון השנייה 2006. צילום: ניב קלדרון)

נקודה שלישית:

אם צה”ל לא יודע לבקש את עזרתנו בהפצת החומרים, אני חושב שחובתנו כאזרחים לדאוג שהחומרים המשוחררים על ידו יופצו על ידינו בלי שהוא יבקש מאיתנו. זה כבר דורש מאיתנו להיות אקטיביים ולהפסיק להתלונן. אמר פעם מישהו: אל תשאלו מה המדינה יכולה לעשות בשבילכם, תשאלו מה אתם יכולים לעשות בשביל המדינה.

עכשיו לכו לקרוא את רון בן ישי, ynet, 10-7-2010.

2 comments on “מה לעשות במדיה החברתית כדי שצה”ל ינצח

Leave a Reply