עכשיו כשאני יותר בבית אני אוכל יותר ירקות, מסתובב יותר ברחובות ומרגיש שוב את החיים של עצמאי.

לשם שינוי, חשבתי להביא קצת צילומי אוכל. לא השקעתי הרבה בהפקה (אוכל זה ז'אנר בפני עצמו) כי התעצלתי, אבל לצלם צילמתי, וגם יצא מגניב.

התחלתי בטחינה המסורתית שקניתי השבוע בשוק- טחינת יונת השלום. טחינה בַּתְזוֹנָה שמייצרים ברמאללה (איפה שהרשות יושבת, לא אלה העויינים בעזה) ולאחרונה הם פתחו סניף גם בירושלים ושינו את כל הצבע של העטיפה למשהו תכלת גועל, עם הכשר רבנות או משהו… לא התעסקתי. תן לי טחינה מרמאללה בבקשה, אמרתי למוכר. "תשע שקל" הוא אמר לי, ונתתי לו בשמחה.

טחינה מתחילים בלקצוץ פטרוזיליה טרייה

פטרוזיליה להמונים (צילום: ניב קלדרון)

‎משם ממשכים עם שום. שימו שום, אל תתביישו, חמש שש שיניים יתנו לכם טעם גן עדן.

שום ופטרוזיליה הולכים טוב יחד (צילום: ניב קלדרון)

וככה השום נראה אחרי שחתכתי אותו.

שום חתוך לפרוסות (צילום: ניב קלדרון)

מעבר לזה, לוקחים כמה עלי נענע וקוצצים פנימה, אחרי כן שופכים מיץ לימון משומר בכמות נדיבה ולבסוף- הטחינה. אני מכין לי הרבה טחינה, אז שמתי חצי קופסה. לוקחים מזלג ומערבבים עד שהטחינה מתקשה. כשטועמים בודקים מה חסר. לא הוספתי עוד לימון (למרות שזו אופציה), שפכתי פנימה כוס מים מינרלים כדי לדלל את הטחינה וכדי להגדיל את הכמות.

זה מה שיצא לבסוף.

טחינה תוצרת בית (צילום: ניב קלדרון)

אכלתי את זה עם סלט ירקות קצוץ דק, אלה היו המרכיבים שלו: