“הפוליטקאים החדשים” הם הלהיט הגדול של הכנסת הנוכחית כשמעל כולם מנצח הממציא, יאיר לפיד. אז מה צריך לעשות בשביל להיות יאיר לפיד הבא בארבעה שלבים?

  • להיות דמות ציבורית אך בשום אופן לא פוליטיקאי.
  • לייצר תדמית עממית.
  • לייצר גישה לקהל רחב יותר בעזרת הצהרות לוחמניות, אפילו מהפכניות.
  • לפתח יכולת להגיד את מה שכולנו חושבים אך לא מצליחים לבטא בצורה ברורה. אך בו בזמן לא לעשות זאת בדרך שתגרום לנו להרגיש שאת/ה טוב מאתנו או מתנשא מעלינו.

אם תצליחו לבצע את ארבעת השלבים האלה, הבטחה אישית שתומלכו במהרה כתקווה הבאה של הפוליטיקה הישראלית.

האם אני נביא? האם יש לי בכיס אלפי בוחרים? לא. זה פשוט מודל שעובד ואני אתן לכם שתי דוגמאות.

שני האישים הם שחקנים ולכן הם כבר דמויות ציבוריות. בנוסף הם גם באים ממעמד נמוך, דבר שמתבטא בסגנון הדיבור שלהם ובדמויות שהם משחקים.  לכן אדלג על שני השלבים הראשונים ואתחיל מלהסביר איך הם משתמשים בבמה שניתנה להם ובהצהרות פוליטיות מהפכניות כדי להרחיב את הקהל שלהם.

אז הראשון הוא דווקא בכלל לא ישראלי. ראסל בראנד הוא שחקן אנגלי, ששיחק בסרטי פרינג’ וידוע בעיקר ביכולתו להביך אנשים קלים להבכה. לאחרונה, בראנד הומלך כמעט בין לילה לקולו של הדור העכשווי. דור מתוסכל מממשל מושחת שלא דואג לעם, קשרי הון שלטון, ופערי מעמדות הולכים וגדלים. סוג ההומור של בראנד תמיד היה בנוי על אמירת או עשיית משהו לא שגרתי ובגלל זה נחשב למרואיין מצוין שמביא צופים סקרנים. אך דבריו מעולם לא נלקחו ברצינות שהוא כנראה חושב שהם ראויים לו. עד שלפני חצי שנה בראנד החליט שהגיע הזמן להיות רציני (בערך) ולהשתמש בבמה שניתנה לו בתור קומיקאי כדי לדבר פוליטיקה:

בראנד הצליח לעורר סערה בעקבות הראיון אבל לא מהסיבות שהוא רצה. הוא הצליח לעורר סערה בגלל ששבר את הפורמט הקפדני של תוכניות אירוח אמריקאיות.  מבחינה בידורית, הראיון היה מוצלח אך אמירותיו של בראנד לא היו מספיק מהפכניות כנראה כדי לסחוף את הציבור הרחב ולכן הסרטון צבר “רק” כמה מאות אלפי צפיות בכחצי שנה, לא הרבה לידוען ברמה שלו.

למרות זאת, ההופעה המוצלחת הרחיבה את הקהל שלו ואפשרה לו לקחת את האג’נדה שלו צעד קדימה. בטקס פרסי GQ (מגזין גברים בינלאומי) בראנד עלה לבמה לקבל פרס ולתת את נאום התודה המסורתי. אלא שבמקום, בראנד בז לפרס שהוא קיבל, וריסס בסרקזם עוקצני את כל מי שניכנס לו לטווח. בדומה לראיון הקודם שנתן, הוא גם התייחס לטבח בסוריה (או לחוסר היחס לטבח בסוריה) ואף העלה ההילוך בכך שהזכיר שהספונסר של הארוע, הוגו בוס, היה מעצב המדים של המשטר הנאצי. בראנד סיים את הנאום כשאמר “נראה אתכם נותנים נאום יותר מעורר מחלוקת מזה”:

כנראה שמה שבראנד היה צריך לעשות כדי שיקחו את האמירות שלו ברצינות היה להזכיר לכולנו שהמייסד של אחת מחברות האופנה המובילות בעולם היה משתף פעולה של הנאצים. הסרטון של הנאום צבר מאות אלפי צפיות יוטיוב בחודשיים ואפשר לו להתקדם לבמות יותר “רציניות”.

בשלב האחרון של הפיכתו למוביל דעת קהל, BBC Newsnight, תוכנית טלוויזיה רצינית לכל הדעות, הזמינה אותו להתראיין ולדבר פוליטיקה. בראיון, בראנד שוטח את משנתו הקוראת למהפכה בשיטה הדמוקרטית ובאופן אינטליגנטי ומהוקצע מפרק את כל המלכודות שהמראיין מנסה לטמון לו. אפשר ממש לשמוע את מחיאות הכפיים והעידוד של הצופים בבית:

ההתנסחות הרהוטה עם ההומור העוקצני בשילוב מבטא אנגלי של המעמד הנמוך והיסטוריה של גמילה מסמים גורמת לקהל להזדהות עם בראנד והכי חשוב להאמין למסרים שלו. תוך שלושה שבועות, הראיון הגיע לכמעט עשר מיליון צפיות ביוטיוב. אבל מעבר לזה, הראיון נותן לבראנד הכרה כמוביל דעת קהל מעיתונים חשובים, בלוגים מובילי דעה, ופוליטקאים אך גם בביקורת קשה. בנקודה זו, בראנד נעשה שם מוכר גם בקרב אנשים שלא נחשפו לסרטים או המופעים שלו והוא מוכן למנף את ההצלחה שלו ולהפוך לפוליטקאי כדרכו של יאיר לפיד. כל זה טוב ויפה רק שבראנד טוען שהוא אינו מעוניין להיכנס לפוליטיקה. הוא מאמין שצריך לשנות את כל השיטה (נשמע מוכר?).  סביר להניח שבראנד ישנה את דעתו לפני שישנה את השיטה. אם ירוץ לבחירות לפרלמנט האנגלי, קל להאמין שבעידן הסלבריטי הוא יוכל לכל הפחות לסחוף את קולות הצעירים.

אבל בוא נחזור לישראל. כאן, ממשיך דרכו של לפיד הוא לא אחר מאשר הבורר, משה איבגי.

בדומה לבראנד, גם איבגי במטא את דעותיו הפוליטיות כבר זמן רב אך ללא התהודה הנדרשת. לפני שנתיים הוא דיבר בינשופים באופן פתוח, גלוי, ונדיר על  הסכסוך הערבי – ישראלי, אך ראו את זה ביוטיוב בסך הכל כמה מאות אנשים:

איבגי הבין כנראה שנושאים כמו הסכסוך כבר לא סקסיים. הם קיבלו כבר כל זווית אפשרית ומעייפים את הצופים. לכן, לפני חמישה חודשים, בערוץ היוטיוב של חדר המצב, איבגי בוחר להתייחס דווקא לנושא עכשוי יותר.  בסרטון מציג איבגי את יצוא הגז כבגידה בציבור הישראלי וקורא לצופים לשנות את המצב לפני שיהיה מאוחר.  את הסרטון הזה כבר ראו מעל שבעת אלפים איש:

מבחינת המסרים, איבגי כבר היה מוכן לספק את הסחורה. אבל תוכנית בערוץ 8 וסרטון ביוטיוב פשוט לא היו במה מספיק גדולה. את ההזדמנות האמיתית שלו הוא קיבל וניצל ביום שישי האחרון כאשר התראיין אצל שי שטרן בערוץ 10. למרות שהתוכנית היא תוכנית אירוח קלילה של שישי בערב, איבגי ניצל את הבמה כדי לזעוק על שינוי השיטה, קשרי הון שלטון, מצבו הרעוע של מעמד הביניים, ובדרך הצליח גם להביך את אבי נוסבאום, דורין אטיאס, ושי שטרן שניסה לקטוע אותו ללא הרף. איבגי, כמו בראנד ולפיד בזמנו השכיל לבטא את הכעס שקיים בציבור באופן אמין והקהל באולפן מזדהה איתו ונסחף למחיאות כפיים סוערות. בעקבותו גם הפאנליסטים נשבים בקסמו. ביוטיוב, הסרטון כבר צבר מעל עשרים אלף צפיות ביומיים:

בדיוק כשם שלפיד היה פוליטקאי של מדיה חברתית כך גם בראנד ואיבגי משכילים לעשות שימוש בפלטפורמה שניתנה להם כשחקנים מפורסמים כדי לקדם את האג’נדה שלהם. אז איך ממשיכים מכאן?

לפיד כבר הגיע לפוליטיקה, נכנס כדי לשנות מבפנים וטבע בבוץ או פשוט נהנה להתפלש בו, תלוי את מי שואלים. אני בכל מקרה מאוד מקווה שראסל בראנד ירוץ לבחירות לפרלמנט האנגלי. לא בגלל שהייתי מצביע לו אלא כי אלה יהיו הבחירות הכי מעניינות, ציניות, ומצחיקות שהיו אי פעם במוסד השמרני הזה. לגבי איבגי…לא יודע, לדעתי הוא עדיין צריך עוד סרטון ויראלי אחד שיקבל הרבה צפיות. אבל מה שיקדם אותו הכי הרבה בדרך להפוך ליאיר לפיד הבא הוא התייחסות מבטלת ומזלזלת כאחד שלא מבין, לא יודע, ופופוליסט מצד פוליטיקאים מכהנים.  מי יודע, אולי אפילו מהיאיר לפיד המקורי. נחיה ונראה.

Leave a Reply