מאת: תומר סיימון

רק לפני כשבוע היינו עדים למחזות הזויים של תורים של שעות ארוכות, ריבים, קללות, מכות וביזה בתחנות החלוקה של ערכות המגן. הנהירה למסיכה בישראל החלה בעקבות איומיו של הנשיא אובמה כי יעניש את אסד על השימוש בנשק כימי כנגד אזרחיו לפני מספר שבועות. לטענת אובמה וגורמי המודיעין אסד ירה על אחד מפרברי דמשק טיל(ים) עם נשק כימי מסוג סארין, הנמצא תחת הקטגוריה של נשק להשמדה המונית. שימוש בנשק זה מיד מעורר פחדים קיומיים ואסוציאציות איימים על אנשים למרות שהסיכוי שישתמשו בו כנגדנו שואף לאפס. במהלך השבועות האחרונים הולכים ונצברים כוחות ואמצעי לחימה רבים לחופי ולגבולות סוריה, ולמעשה בפעם הראשונה ישראל עשויה להיות “עדה” לעימות בינלאומי המובל ע”י ארה”ב מעבר לגבול שלה. גם בעירק וגם בלוב הפרידה מדינה נוספת בין ישראל לבין העימות, בין אם הייתה זו מצריים ובין אם ירדן.

כוחות ארה”ב ונאט”ו מסביב לסוריה

אם וכאשר יפרוץ עימות, הסיכוי הסביר יותר שעל ישראל יירו טילים ורקטות קונבנציונליות ולא עם ראשי קרב כימיים. חשוב להבין כי הסיכוי למות מנשק “רגיל” הוא גבוה משמעותית מנשק כימי. טיל כימי לא יכול לשאת ראש נפץ גדול על מנת לא לפגוע בחומר הכימי אותו הוא צריך לפזר בפיצוץ. פיזור של חומר לחימה כימי תלוי בפרמטרים רבים מאוד, ביניהם הטמפרטורה בחוץ, אחוז הלחות, מהירות וכיוון הרוח, סוג החומר, אזור הפגיעה (שטח בנוי או פתוח) וכד’ ולכן צריך לבחור מתי ולאן יורים נשק כזה בדקדקנות רבה. האזרחים שנפגעו בסוריה מהנשק הכימי היו ללא כל אמצעי התרעה והגנה וללא כל יכולת התגוננות מפניו ולכן  אנשים רבים כל כך  נהרגו. זה לא המצב בישראל.

מסיכת האב”כ (ערכת המגן) היא אחד מהאלמנטים האחרונים שיש להצטייד בהם לשם היערכות לחירום. במדינת ישראל נבנתה תורת לחימה הבנויה על שלושה אלמנטים קלאסיים: הרתעה, התרעה והכרעה. את אלמנט ההרתעה ראינו למשל בשבועות האחרונים בנאומי האזהרה אותם נשא ביבי כלפי אלו החושבים/רוצים לפגוע בנו. גיוס אנשי המודיעין ופיקוד העורף שדווח עליו בתקשורת נועד לשפר את יכולות איסוף המודיעין, ההיערכות והגדלת ההתרעה שניתן לקבל ולספק. מעבר להתרעה הקלאסית של קבלת מודיעין מצד אחד והפעלת סירנות מצד שני, בשנים האחרונות ישראל בנתה מערך הגנה אקטיבית רב-שכבתית הנועד לספק מענה לשלב הביניים מההתרעה ועד ההכרעה. מערך זה כולל היום את טילי החץ 2, סוללות הפטריוט 3 וסוללות כיפת ברזל. טילי החץ 3 ושרביט קסמים אמורים להשתלב במערך המבצעי במהלך השנתיים הקרובות. כל טיל מיירט שכזה נועד לספק הגנה מפני נשק בליסטי לטווחים אחרים. לבסוף, במתווה של עימות כזה אין לצה”ל מקום או רצון לבצע תמרון קרקעי ולכן חיל האוויר יהיה זרוע ההכרעה של ישראל במידה ויתבצע ירי לעבר שטחי המדינה.

בנוסף לכל האלמנטים הללו כדאי לדעת שלא ניתן לירות טיל עם נשק כימי מידית. נשק כימי מאוחסן בתנאים מיוחדים ובנפרד מהטילים הנושאים אותו. ישנו זמן הובלה, טעינה והזקפה של הנשק שיכול לארוך מספר שעות ואפילו ימים בודדים. בכל הזמן הזה, ומסביב לשעון, זרועות המודיעין של ישראל, ארה”ב, תורכיה, בריטניה, צרפת וגרמניה נמצאות בהאזנה ומעקב רצופים על הנעשה בסוריה. ניתן כבר להבין שישנם מעגלי מניעה והגנה צבאיים רבים מאוד מבלי לציין את הצינורות האחוריים של הדיפלומטיה הבינלאומית.

את כל הדברים האלה הכתבים הצבאיים והמדיניים של ישראל יודעים ומכירים היטב, ולמרות זאת הם בחרו להעצים את הנהירה לערכות המגן ועזרו בהעצמת תחושת הפאניקה. הכתבים גם יודעים שלא כל ישראל מאוימת ושאין צורך אמיתי במסיכות מגן, אבל הם יודעים שפאניקה מצטלמת טוב. הם גם יודעים שפיקוד העורף אינו אחראי על חלוקת ערכות המגן ושאין מספיק ערכות לכלל הציבור בכל מקרה. דואר ישראל שהינה חברה פרטית זכתה במכרז לפני מספר שנים ומבצעת את חלוקת הערכות בשלוש-ארבע תחנות משתנות ברחבי ישראל.

הגורם שהיה חסר ושמר על שקט מפתיע בכל הזמן הזה היה דווקא פיקוד העורף. למרות שהפיקוד אחראי על הנחיית והכנת האוכלוסייה לחירום, במקרה זה לא יצאה כל הנחייה או הודעת הרגעה. הפיקוד ככל הנראה חשב שהוצאת הודעה מצידו תגרור פאניקה נוספת ולא להיפך. בעמוד הפייסבוק של הפיקוד ניתן היה לראות בבירור את מצוקת האוכלוסייה והדרישה שלה למידע והנחיות. לא משנה מה הפיקוד פרסם על הקיר שאלות הציבור עסקו במסיכות המגן ובחוסר המענה הניתן לציבור. שתיקה זו גרמה להעצמת תחושת חוסר הוודאות של הציבור ולמעשה התקבלה כאישור להצטיידות במסיכות.

מעניין לראות שלא רק פיקוד העורף שותק, אלא למעשה בחודשים האחרונים מפקד הפיקוד, אלוף אייל אייזנברג, נעלם לחלוטין. בשני כנסים שעסקו בתחום העורף ואליהם הוא הוזמן כמרצה הגיע ראש מטה (רמ”ט) הפיקוד, תא”ל צביקי טסלר, במקומו. כך גם קרה שהודעת ההרגעה היחידה שיצאה (באיחור) מפיקוד העורף, יצאה מהרמ”ט ולא מהמפקד.

עכשיו, כשאנחנו בפתחו של שבוע בו האופציה של תקיפה אמריקאית על סוריה נראית קרובה מתמיד ניתן רק לקוות שלמדנו מגל ההיסטריה הקודם, הן כציבור והן כתקשורת.

Leave a Reply