אי שם ב-2011 הוזמנתי לשבת בועדה ציבורית שהקים משרד ההסברה והתפוצות ז”ל. פירוש ועדה ציבורית, למי שאינו בקיא, זו ועדה של אזרחים, שאינם עובדי מדינה, בעלי התמחויות שונות, שקובצו יחדיו על ידי גוף ממשלתי כלשהו, כדי לתת את המלצותיהם בתחום מסוים. הובטח לנו על ידי השר שכל המלצותינו יתקבלו במלואן וכלשונן על ידי המשרד שכן נשכרנו כמומחים וכך היו חברים בועדה אנשים שונים עם התמחויות שונות בתקשורת. הועדה מונתה בכתב מינוי על ידי יולי אדלשטיין, אז השר והיום יו”ר הכנסת ובראשה עמד אורן הלמן, אז מנכ”ל לשכת העיתונות הממשלתית (לע”מ) והיום האחראי על קשרי ממשל בחברת חשמל. אני הובאתי לועדה בתור המומחה בניו מדיה וממני צופה לייצר את ההמלצות בעניין, כמובן יחד עם שאר חברי הועדה.

אך לא רק בלוגרים היו מוקד הדיונים, גם פרילאנסרים, יוצרים דוקומנטריים ו”תומכי לחימה” של מקצוע העיתונות כגון מאפרות, נהגים, טכנאים ואחרים, כאלו שנדרשת להם גישה לרוב או לכל המקומות בהם נדרשת עיתונות להיות נוכחת. לכל אלה היו בעיות לא קטנות עם כללי תעודת לע”מ הישנים שעודכנו שנים רבות קודם לכן ולא התאימו למציאות בהווה (או אי פעם, אם להיות כנים). כוועדה עם סמכות לשנות את כל מה שראינו לנכון, שמנו לנו למטרה להפוך את הכללים לברורים, קלים ליישום ולאפשר לכל מי שאכן זקוק לתעודת לע”מ את האפשרות לקבלה מבלי לשבור את הראש בתהליך. הדבר הראשון ששינינו היה את שם התעודה- מ”תעודת עיתונות” ל”תעודת לעמ”. מראש לא היתה לכרטיס הזה משמעות של “הממשלה מחליטה מיהו עיתונאי ומי אינו”- שם הכרטיס היה טעות אומללה של ועדה פלונית בעבר שלא הרחיקה ראות בתחום הניראות הציבורית, אין מה להתפלא. הבהרנו שוב ושוב בדו”ח שתעודה זו היא תעודת מעבר, תעודת כניסה וגישה לעוסקים במקצוע העיתונות (לא דנו כהוא זה במהו מקצוע העיתונות) למקומות ולאירועים בהם זה נדרש. כאמור, בפוסט הזה אספר על הצד שבשבילו הוזמנתי, בלוגרים.

כללים למתן תעודת לע”מ שנת 2013

נקודת המוצא היא שישנם בלוגרים ואנשי ניו מדיה שיכול להיות וירצו להשיג לעצמם תעודת לע”מ כדי להתעסק במלאכת הבלוגינג ביתר רצינות, ישנם כאלו שכבר עושים זאת. זאת ועוד, עולם הניו מדיה והזמינות הטכנולוגית שיש לכל אחד מאיתנו, שינו הלכה למעשה את עולם התקשורת ואת היחסים של המדינה, הממשלה הנבחרת, הכנסת ושאר הארגונים המדינתיים, עם האזרחים. בעוד כיום ישנם בלוגרים מעטים בישראל שיכולים לעמוד בתנאים שקבעה הועדה כבר היום, הדבר הוא אפשרי בודאות אך דורש השקעה מצד הבלוגר או בעלי הבלוג (ועובדיו). זאת ועוד, הכללים החדשים צופים פני עתיד, כלומר, יותר זמינות טכנולוגית, יותר בלוגרים, יותר מיזמי תוכן שיעסקו בתחומים שאולי יבקשו תעודה זו מהמדינה והמלצה של הועדה לשוב ולכנס ועדה מידי כמה שנים כדי לעדכן את הכללים ולפתור בעיות שעלו מאז הפעם הקודמת.

 כשהתחלתי לשבת בועדה וכשחשבתי על המשמעות של לתת תעודת לעמ לבלוגרים, הייתי חייב לנסח לעצמי מה יהיו הקריטריונים שדרכם תסתכל לשכת העיתונות הממשלתית בבואה לתת תעודה כזו, תעודת כניסה, לבלוגרים שלא משתייכים לכלי תקשורת גדול אך שכן משתייכים לזן חדש של כלי תקשורת, כלי כזה שעובד בכללי משחק אחרים.

 דוח הועדה לבחינת הכללים למתן תעודת עיתונאי -תקציר מדיניות  

חשוב להבהיר, כשמייצרים תעודת כניסה, יש כאלה שיקבלו אותה ויש כאלה שלא יקבלו אותה, זו תעודה שעוזרת לבעלי תפקיד (יחצנים בשירות המדינה, אנשי בטחון, פקידי ממשל) להבחין בין אנשי תקשורת לבין מי שאינם אנשי תקשורת בבואם למסור להם סיפור או לאפשר להם גישה לשטח (למשל בזמן פיגוע, מלחמה, אירוע בו נוכח רה”מ או הנשיא וכיו”ב), ועל כן, כן- תעודה כזו היא נכס למי שמחזיק אותה וזו גם הסיבה שהכללים בה קיימים, כדי לייצר חיץ, כן, גם בתחום הניו מדיה, שאם לא כן, אם היא תינתן לכל דורש ערכה יאבד.

ביני לבין עצמי הצלחתי לנסח חמש נקודות מבט שלדעתי עזרו לועדה לנסח את הקריטריונים הסופיים בכל הנוגע לאנשי ניו מדיה: מותג, מוניטין, קהילה, הבנה וכוונה.

מותג: “המונח מותג מתייחס לסך כל העמדות, הרגשות והתפיסות הקיימות אצל הצרכנים בנוגע לאובייקט, ארגון או רעיון מסוים. עמדות ורגשות אלה מכונים לעתים גם “נכסי המותג”. מותג הינו למעשה יצירת “יישות” יש מאין, בדיוק כפי שבעולם החשבונאי-משפטי חברה בע”מ הנה “ישות נפרדת” מבעליה, כך גם בעולם השיווק: המותג מהווה “יישות נפרדת משל עצמה” (האנשה) עם: ערכים, אופי, “אישיות” ועוד.” (נלקח מוויקיפדיה). בלוגר צריך לייצר ולנהל את המותג החדש, העבודה על המותג לוקחת זמן.

מוניטין: מוניטין הוא הרושם הכללי שנוצר על אדם, בעיני אנשים אחרים, והוא החלק המוכר יותר מהתדמית. המוניטין נובעים כתוצאה ישירה מהתנהלותו של אדם והם מתוארים בקווים כלליים ותמציתיים. המוניטין אינם בהכרח שיקוף נכון של המציאות, והם יכולים להישען גם על שמועות ורכילויות.” (נלקח מוויקיפדיה).   

קהילה: בקהילה התכוונתי לכמות הקוראים, צופים ומשתתפים פעילים בתכנים שמפרסם הבלוג או כלי התקשורת החדש. כלי הניו מדיה החדשים לא נמדדים רק במספר מנויים- כיום אפשר לספור לייקים, דפים נצפים, כמות צפיה בתכנים (אם יבוא בעתיד בלוגר יוטיוב שיבקש תעודה ויעמוד בכללים, אין סיבה שלא יקבל), כמות עוקבים בטוויטר. בגלל שיש חשיבות פחותה לכמות המנויים הסטנדרטים (מנוי בדואר או בדואל), עולה חשיבות ההסתמכות על קהילה, או במילים פשוטות- אינטראקציה עם המותג כמוה כלהיות מנוי, בכל הקשור במדיה החדשה.

הבנה: כדי לרצות תעודת לע”מ, על בלוגר להבין שהוא צריך או להבין שהוא רוצה תעודה כזו שתקנה לו גישה למקומות ואירועים בהם נדרשת תעודה כזו, ואכן בגלל שבלוגים מתעסקים לרוב בנושאים נישתיים לא כל בלוגר רוצה או ירצה תעודת לע”מ. דיברתי אתמול עם עמרי חיון (שהתחיל עם בלוג רכילות והפך עם הזמן לפורטל גדול ומוכר), עמרי לדעתי הוא אחד הבלוגרים המוערכים בישראל, ואני לא מדבר על התוכן, שכן לא כולם אוהבים רכילות, אלא על היזמה והיזמות שיש בעמרי. הוא אמר לי שאין לו עניין בתעודת לע”מ והוא כמובן צודק, שכן האתר שלו עוסק ברכילות. זאת ועוד, מה בין בלוגים שעוסקים באוכל או בחיות או במשחקים או באופנה לתעודת לעמ? אבל לעומת זאת, אפשר להניח שבלוגים שעוסקים בתחבורה, בתכנון עירוני, בבטחון, בפוליטיקה, בטכנולוגיה, בבריאות, בכלכלה ובנושאים אחרים, בהנחה שהם יהפכו לפרו-בלוגים, ירצו לקבל, שכן תעודה כזו תקנה להם גישה למקורות אדירים של אינפורמציה ולנושאי תפקידים שלאדם הפשוט אין גישה אליהם בדרך כלל.

כוונה: בלוגר שרוצה תעודת לעמ צריך להוכיח כוונה רצינית בבלוגינג שלו, פירוש הדבר הוא שבבואו לבקש תעודת לעמ הוא מציג את אופי התכנים בהם הוא עוסק, את כמות ההשקעה שלו ושל האחרים שיחד איתו וכמובן את הסטטיסטיקות של הפלטפורמה שלו וכך מוכיח את רצינותו ככלי תקשורת חדש.

כמה מילים בנוגע לכמות הכניסות/צפיות בבלוג. החידוש המרכזי בכללים האלה הוא הוספתם של בלוגרים. מספר אנשים פנו אלי ושאלו איך בלוגר יכול להביא 10,000 כניסות ביום. אולי זה רק אני, אבל שמעתי תרעומת שהתחבאה בשאלה הזו, זו לא היתה שאלה של איך אלא תלונה של למה זה ככה ולא אחרת. ולמרות זאת- הדרך לייצר כזו כמות כניסות קשורה בבעלי הבלוג ובמודל העבודה שלהם, וכאן, אני רוצה להתייחס למושג פרו-בלוג או פרו-בלוגינג. כמובן שבלוג חדש לא יביא כמות כזו של כניסות, אבל עבודה מתודית של שנה-שנתיים, ברמה של 1-5 פוסטים או יותר מידי יום, יחד עם שיתופי פעולה, עבודת SEO טובה והשקעה בתוכן איכותי ובפרסום יכולים להביא בלוגים לגדולה. מה שאני אומר כאן הוא לא מדע טילים אלא מגיע מניסיון אישי ומתוך נסיונם של אחרים שהצליחו לייצר פרו-בלוג בנושאים שונים ובפלטפורמות שונות, בעברית. המדד הסטטיסטי יכיל בתוכו את שאר הקריטריונים ממילא (למשל, קירטריון של ותק של שנה לפחות, שהשארנו מסט הכללים הישן, או כמות מנויים, או לחילופין, מוניטין או מותג) ויעזור לבלוג לקבל מעמד של כלי תקשורת.

לדיון שנערך בפייסבוק שלי- הקליקו

טור קצר שכתבתי בסלונה על נושא תעודת עיתונאי לבלוגרים

Leave a Reply