כשאני חושב על התחרות החדשה של גלובס “אלופ/ת המדיה החברתית” אני לא יכול שלא לחשוב על חול בעיניים.

זה מזכיר לי קמפיין שיצא לי להשתתף בו לפני מספר חודשים, קמפיין השקת הנוקיה 97N מטעם יורוקום, משחק “חבילה עוברת” שבסופו כל משתתף קיבל מכשיר נוקיה משומש לחודש ימים עד שנלקח בחזרה על ידי שליח מטעם יורוקום. מלכתחילה לא אהבתי את הרעיון שאני מקבל מכשיר על מנת להחזירו. לא נותנים מתנה כדי לבקש אותה בחזרה ואם בכלל היו שואלים אותי אם אני רוצה אותה הייתי מסרב, אבל מראש לא שאלו אותי. המכשיר ישב על המדף, בתוך הקופסה שלו, העלה אבק עד שלקחו אותו.

הנקודה בכל הסיפור הזה הוא שמי שהשתתף בכל המשחק הזה עשה בעצם טובה ליורוקום בעצם זה שהוא הסכים להצטלם עם החבילה ולשים שורת סטטוס או להתנדב לכתוב פוסט בנושא. מראש ניסתה יורוקום לטעון שזהו משחק נושא פרסים (הטלפון) אך בל נטעה, זה אינו משחק ואינה תחרות, זהו קמפיין שיווקי שרק אחד המשתתפים בו קיבל לבסוף מכשיר, כל השאר עשו טובה ותו לא.

למה חול בעיניים?

גלובס עומדים להשיק רשת חברתית בקרוב. על כן הם מעוררים באזז עם התחרות הזו. עד כה היו לי רק מחמאות לגלובס. לאט לאט, ועם בחינה של השטח ולמידת הקהל הישראלי הם החלו להשתמש במדיות חברתיות כגון פייסבוק, טוויטר וכלי שיתוף שונים באתר בשביל להגדיל את כמות הכניסות לאתר שלהם ולמצב את המותג שלהם. עד כאן יופי. הם לא היו חפים מטעויות, אבל טעויות זה בסדר אם לומדים מהן והם למדו מחלק מהטעויות שלהם. מעבר לזה, הם שמו איש שיוביל את ההנכחה שלהם ברשת וגם על זה יש לי רק שבחים. הרשת החברתית המתוכננת היא שלב נוסף בחדירה לשוק, עוד מהלך יאה ותקוותי שחוויית המשתמש תהיה טובה אף היא.

ועם זאת, הקמפיין הזה, בעודו יוצר שיחה (א.ק.א אין פרסום רע / או בעצם אולי יש) מוכיח ששימוש במדיה חברתית בלי לחשוב על ההשלכות יכול לפגוע. אני טוען שהוא פוגע.

במה מדובר- גלובס מחליטה לחזק את המותג שלה עם קמפיין ויראלי בצורת משימות לקהל הרחב, אך מהו, המשתתפים בקמפיין הזה (רבים מהם אם לא כולם) הם אנשים שחלק מעיסוקם, חלק מפרנסתם או מהמוניטין שהם מבקשים לייצר לעצמם הוא מתן שירותים לחברות מסחריות במדיה החברתית, שירותים עליהם הם גובים כספים. מה יוצא, יוצא שאנשים שצברו איזושהי מומחיות ביצירת באזז, אילושהן תובנות לגבי השימוש ויצירת תכנים, אנשים שגם ככה מקושרים מראש להרבה אנשים בתעשייה הזו ושרשימת החברים/עוקבים המצטברת שלהם “נאה” בלשון המעטה מפיצים את גלובס, מפרסמים את המותג, משתמשים ביכולות המצטברות שלהם כי אולי “יזכו” בפרסים, אולי יעמדו על במה באירוע הקרוב של גלובס ועוד שלל הבטחות שונות, וכל זאת כי זו “תחרות”, כמו החבילה העוברת של יורוקום… אממה- חינם חינמיות החינמון. גלובס, במהלך גאוני הצליחו לשכנע אנשים שזה עיסוקם לפרסם את גלובס בשצף קצף, לקחת מהזמן שלהם, מהיצירתיות שלהם ולהשתמש בגרף החברתי שלהם על מנת לחזק את המותג (בשביל ארוחה? בשביל כרטיס לסרט? בשביל לעמוד על במה?). אנשים, קנו אתכם בזול, קנו אתכם בחינם. זו אינה תחרות, זה קמפיין שיווקי טהור, חול בעיניים.

עוד שאלה מתבקשת מכל הסיפור הזה: מי שם את גלובס להכתיר את אלוף המדיה החברתית. יש לגלובס עוד הרבה מה ללמוד (בין השאר צניעות) אם הם ממהרים להכתיר אלופים. באופן אירוני, אמר אחד המשתתפים בקמפיין הזה ש”אין דבר כזה אלוף מדיה חברתית” בעודו מפנה לעמוד ההערצה שהוא פתח לעצמו.

אוקסימורון מישהו?

The naked kingקרדיט: filizdupont

עריכה מאוחרת: הנה שיחה שהתנהלה בטוויטר בעקבות הפוסט הזה

6 comments on “גלובס מריצים אליפות ולא רואים ממטר

  • ניב – קראתי והסכמתי. שימוש נלוז שהופך את אנשי המקצוע ל..ז… ובעודי אומרת זאת, אני רוצה להדגיש שזה לא חדש. גלובס לא המציאו את זה. הטריק הזה כל כך ישן… כל כך ישן… להביא כמה דוגמאות? בתקופה בה עסקתי במתן שמות לחברות ולמותגים תפוז ערכו תחרות בפורום פרסום שלהם והזמינו את הקופירייטר וואנהביז להציע להם שמות. ה”זוכה” קיבל ארוחה זוגית במסעדה. סבבה, אלא ששם טוב אמור לעלות לפחות פי מאה. לקוחות הרבה הרבה יותר קטנים שסייעתי להם בבנית המותג שלהם מאוד אהבו את השיטה של להזמין סקיצות משלוש משרדים גרפיים מתחרים ואף יותר. כל משרד נתבקש לספק בין 3 ל-5 סקיצות, לא פחות ולא יותר. עבודה של שעות של אנשי מקצוע – שבסופה, אם קיבלת את העבודה “זכית” ואם לא – אז לא. וה”זכית” הזה בהרבה מקרים היה נתון למיקוח של לאחר מעשה, שאילץ את הגרפיקאי, אחרי שכבר שפך שם שעות, להוריד את המחיר שלו הרבה יותר נמוך ממה שאי פעם היה מוריד, במחשבה שעדיף נמוך מבכלל לא.
    אתר אינטרנט אחד בשם
    http://www.elance.com/
    עורך את התחרויות האלו כל הזמן. אנשים עושים עבודה בחינם ו”מתחרים” ביניהם על החוזה מול ספק העבודה. אז נכון שכאן לפחות יודעים מראש מה יהיה התגמול ומקווים לחוזה עבודה אמיתי – אבל תכלס, זה אותו הדבר.
    זה מה שקורה במצב שוק כמו של ימינו

  • ניב – קראתי והסכמתי. שימוש נלוז שהופך את אנשי המקצוע ל..ז… ובעודי אומרת זאת, אני רוצה להדגיש שזה לא חדש. גלובס לא המציאו את זה. הטריק הזה כל כך ישן… כל כך ישן… להביא כמה דוגמאות? בתקופה בה עסקתי במתן שמות לחברות ולמותגים תפוז ערכו תחרות בפורום פרסום שלהם והזמינו את הקופירייטר וואנהביז להציע להם שמות. ה”זוכה” קיבל ארוחה זוגית במסעדה. סבבה, אלא ששם טוב אמור לעלות לפחות פי מאה. לקוחות הרבה הרבה יותר קטנים שסייעתי להם בבנית המותג שלהם מאוד אהבו את השיטה של להזמין סקיצות משלוש משרדים גרפיים מתחרים ואף יותר. כל משרד נתבקש לספק בין 3 ל-5 סקיצות, לא פחות ולא יותר. עבודה של שעות של אנשי מקצוע – שבסופה, אם קיבלת את העבודה “זכית” ואם לא – אז לא. וה”זכית” הזה בהרבה מקרים היה נתון למיקוח של לאחר מעשה, שאילץ את הגרפיקאי, אחרי שכבר שפך שם שעות, להוריד את המחיר שלו הרבה יותר נמוך ממה שאי פעם היה מוריד, במחשבה שעדיף נמוך מבכלל לא.
    אתר אינטרנט אחד בשם
    http://www.elance.com/
    עורך את התחרויות האלו כל הזמן. אנשים עושים עבודה בחינם ו”מתחרים” ביניהם על החוזה מול ספק העבודה. אז נכון שכאן לפחות יודעים מראש מה יהיה התגמול ומקווים לחוזה עבודה אמיתי – אבל תכלס, זה אותו הדבר.
    זה מה שקורה במצב שוק כמו של ימינו

  • ניב – קראתי והסכמתי. שימוש נלוז שהופך את אנשי המקצוע ל..ז… ובעודי אומרת זאת, אני רוצה להדגיש שזה לא חדש. גלובס לא המציאו את זה. הטריק הזה כל כך ישן… כל כך ישן… להביא כמה דוגמאות? בתקופה בה עסקתי במתן שמות לחברות ולמותגים תפוז ערכו תחרות בפורום פרסום שלהם והזמינו את הקופירייטר וואנהביז להציע להם שמות. ה”זוכה” קיבל ארוחה זוגית במסעדה. סבבה, אלא ששם טוב אמור לעלות לפחות פי מאה. לקוחות הרבה הרבה יותר קטנים שסייעתי להם בבנית המותג שלהם מאוד אהבו את השיטה של להזמין סקיצות משלוש משרדים גרפיים מתחרים ואף יותר. כל משרד נתבקש לספק בין 3 ל-5 סקיצות, לא פחות ולא יותר. עבודה של שעות של אנשי מקצוע – שבסופה, אם קיבלת את העבודה “זכית” ואם לא – אז לא. וה”זכית” הזה בהרבה מקרים היה נתון למיקוח של לאחר מעשה, שאילץ את הגרפיקאי, אחרי שכבר שפך שם שעות, להוריד את המחיר שלו הרבה יותר נמוך ממה שאי פעם היה מוריד, במחשבה שעדיף נמוך מבכלל לא.
    אתר אינטרנט אחד בשם
    http://www.elance.com/
    עורך את התחרויות האלו כל הזמן. אנשים עושים עבודה בחינם ו”מתחרים” ביניהם על החוזה מול ספק העבודה. אז נכון שכאן לפחות יודעים מראש מה יהיה התגמול ומקווים לחוזה עבודה אמיתי – אבל תכלס, זה אותו הדבר.
    זה מה שקורה במצב שוק כמו של ימינו

  • אז כך:
    אני מסכים וחולק.
    אני מסכים שהתחרות הזו היא אינטרס מובהק של גלובס.
    אני חושב שיש פה שאלה לגבי הרווח ההדדי שמקבלים המשתתפים. חלקם זוכים לחשיפה שאולי אחרת לא היו מקבלים.
    חלקם אולי מנסים אסטרטגיות, והתחרות נותנת להם הזדמנות לשחק.
    וחלקם, בעיקר המנוסים שבהם, מבינים במה מדובר ולא הולכים כמו צאן לטבח. ליחס ל”מומחי מדיה חברתית” תמימות ביחס לדברים כאלה, נראה לי בעצמו תמימות. (ואני כותב לך זאת בחיבה)

    אני מסכים שיש טעם (כאוכלוסיה) להזהיר ולדכא סוג כזה של תחרויות כי הן (לרוב) מזהמות את המרחב הקיברנטי הציבורי שלנו (אפילו אם באופן פרטי מי מאיתנו יכול היה להרוויח מהשתתפות בהם).
    אני לא מסכים עם להניח שאנשים הולכים לשם בתמימות.

    שלך בידידות,
    טל

  • ניב – קראתי והסכמתי. שימוש נלוז שהופך את אנשי המקצוע ל..ז… ובעודי אומרת זאת, אני רוצה להדגיש שזה לא חדש. גלובס לא המציאו את זה. הטריק הזה כל כך ישן… כל כך ישן… להביא כמה דוגמאות? בתקופה בה עסקתי במתן שמות לחברות ולמותגים תפוז ערכו תחרות בפורום פרסום שלהם והזמינו את הקופירייטר וואנהביז להציע להם שמות. ה”זוכה” קיבל ארוחה זוגית במסעדה. סבבה, אלא ששם טוב אמור לעלות לפחות פי מאה. לקוחות הרבה הרבה יותר קטנים שסייעתי להם בבנית המותג שלהם מאוד אהבו את השיטה של להזמין סקיצות משלוש משרדים גרפיים מתחרים ואף יותר. כל משרד נתבקש לספק בין 3 ל-5 סקיצות, לא פחות ולא יותר. עבודה של שעות של אנשי מקצוע – שבסופה, אם קיבלת את העבודה “זכית” ואם לא – אז לא. וה”זכית” הזה בהרבה מקרים היה נתון למיקוח של לאחר מעשה, שאילץ את הגרפיקאי, אחרי שכבר שפך שם שעות, להוריד את המחיר שלו הרבה יותר נמוך ממה שאי פעם היה מוריד, במחשבה שעדיף נמוך מבכלל לא.
    אתר אינטרנט אחד בשם
    http://www.elance.com/
    עורך את התחרויות האלו כל הזמן. אנשים עושים עבודה בחינם ו”מתחרים” ביניהם על החוזה מול ספק העבודה. אז נכון שכאן לפחות יודעים מראש מה יהיה התגמול ומקווים לחוזה עבודה אמיתי – אבל תכלס, זה אותו הדבר.
    זה מה שקורה במצב שוק כמו של ימינו

  • אז כך:
    אני מסכים וחולק.
    אני מסכים שהתחרות הזו היא אינטרס מובהק של גלובס.
    אני חושב שיש פה שאלה לגבי הרווח ההדדי שמקבלים המשתתפים. חלקם זוכים לחשיפה שאולי אחרת לא היו מקבלים.
    חלקם אולי מנסים אסטרטגיות, והתחרות נותנת להם הזדמנות לשחק.
    וחלקם, בעיקר המנוסים שבהם, מבינים במה מדובר ולא הולכים כמו צאן לטבח. ליחס ל”מומחי מדיה חברתית” תמימות ביחס לדברים כאלה, נראה לי בעצמו תמימות. (ואני כותב לך זאת בחיבה)

    אני מסכים שיש טעם (כאוכלוסיה) להזהיר ולדכא סוג כזה של תחרויות כי הן (לרוב) מזהמות את המרחב הקיברנטי הציבורי שלנו (אפילו אם באופן פרטי מי מאיתנו יכול היה להרוויח מהשתתפות בהם).
    אני לא מסכים עם להניח שאנשים הולכים לשם בתמימות (ואני חושב שזה לפחות אחת מהטענות המרכזיות של כפיר – ואני מסכים איתו לגבי כך).

    שלך בידידות,
    טל

Leave a Reply