בעוד כמה ימים, כמדומני יום השנה לחטיפתו של גלעד שליט, יחול מעין יום ויראלי שבו מציע לנו אחד ממשרדי הפרסום בישראל לשנות את תמונתינו ברשתות החברתיות שלנו לתמונתו של גלעד שליט.

בשורה האחרונה בפוסט שלו, כותב גל מור כותב על היום הזה שהוא עוד מהלך ציני של משרדי פרסום.
אני לא רוצה להתייחס לקביעה שמהלכים פרסומיים הם ציניים כי הם משתמשים במצוקות פרטיות ולאומיות (חיילים בשבי) בשביל לעשות יחסי ציבור לעצמם בתעשייה שלהם. אני כן רוצה להתייחס לעובדה שכל בר דעת יכול להבין שהחלפת התמונה ברשתות החברתיות לא עושה שום דבר לשחרור השבויים שלנו, ולומר- היא כן משרתת רצון מסוים, גם אם לא בכוונה: הרצון בסולידריות חברתית. סולידריות חברתית היא הזדהות הרבים עם המעטים.

‘סתכלו על זה ככה: טקסי יום הזכרון לרבין, לשואה, לחללי ישראל, טקסי יום העצמאות (כולל דגלים על האוטו), חנוכה (כן, הסופגניות והחנוכיות), פסח או תשעה באב, כולם עושים את אותו הדבר, באים להזכיר לנו משהו, להשאיר אירוע טרי בזכרון גם אם הוא בן אלפי שנים וגם אם הרבה מאד אנשים לא יודעים את מטרתו המקורית מתוקף היותם בורים. טקסים כאלה, בדיוק כמו טקס החלפת התמונה בפייסבוק ובמסנג’ר, הם בדיוק טקסים שפועלים עלינו מצוין. אנחנו יודעים שצריך להשיב את הבנים, אבל אולי למעט הפגנות של מאות אלפים (שגם הן נכשלות אצלנו), אין ממש משהו אחר שאדם אחד יכול לעשות בעצמו כדי להשפיע על הסדר הציבורי. בטקס הזה (על אף שהוא וירטואלי) של החלפת התמונה בפייסבוק יש כוח, ולא רק כוח של חברת הפרסום. טקס כזה יכול להשפיע על החלטותיהם של בני אדם בצורה עקיפה וההוכחה: תראו כמה אנרגיה ומשאבים השקיעו מועמדים בארצות הברית ברשתות חברתיות. אפליקציה בפייסבוק, כמו תמונה של גלעד שליט, זה כמו סטיקר על האוטו, זה כמו מזוזה על הדלת, הם חסרי משמעות, אבל יש להם משמעות, הם גורמים לסוגסטיה המונית, גורמים לאנשים לבחור צד, וזה כבר טוב, יחסית לעירפול החושים שאנחנו כל כך רגילים לחוות מתוקף המדינה המטורפת שלנו.

אז נכון, אתם לא תראו שום דבר שקורה ברגע שהחלפתם את תמונתיכם בפייסבוק בזו של גלעד, אבל תשקלו שבאותו זמן הרבה מאד אנשים חושבים את אותה מחשבה, ודעו שאתם חלק מקבוצה גדולה של אנשים, קולקטיב. קוראים לזה שייכות.

(עוד על סולידריות חברתית מוויקיפדיה)

 

7 comments on “פייסבוק לא יחזיר את הבנים, אבל

Leave a Reply