פייסבוק לא יחזיר את הבנים, אבל
בעוד כמה ימים, כמדומני יום השנה לחטיפתו של גלעד שליט, יחול מעין יום ויראלי שבו מציע לנו אחד ממשרדי הפרסום בישראל לשנות את תמונתינו ברשתות החברתיות שלנו לתמונתו של גלעד שליט.
בשורה האחרונה בפוסט שלו, כותב גל מור כותב על היום הזה שהוא עוד מהלך ציני של משרדי פרסום.
אני לא רוצה להתייחס לקביעה שמהלכים פרסומיים הם ציניים כי הם משתמשים במצוקות פרטיות ולאומיות (חיילים בשבי) בשביל לעשות יחסי ציבור לעצמם בתעשייה שלהם. אני כן רוצה להתייחס לעובדה שכל בר דעת יכול להבין שהחלפת התמונה ברשתות החברתיות לא עושה שום דבר לשחרור השבויים שלנו, ולומר- היא כן משרתת רצון מסוים, גם אם לא בכוונה: הרצון בסולידריות חברתית. סולידריות חברתית היא הזדהות הרבים עם המעטים.
'סתכלו על זה ככה: טקסי יום הזכרון לרבין, לשואה, לחללי ישראל, טקסי יום העצמאות (כולל דגלים על האוטו), חנוכה (כן, הסופגניות והחנוכיות), פסח או תשעה באב, כולם עושים את אותו הדבר, באים להזכיר לנו משהו, להשאיר אירוע טרי בזכרון גם אם הוא בן אלפי שנים וגם אם הרבה מאד אנשים לא יודעים את מטרתו המקורית מתוקף היותם בורים. טקסים כאלה, בדיוק כמו טקס החלפת התמונה בפייסבוק ובמסנג'ר, הם בדיוק טקסים שפועלים עלינו מצוין. אנחנו יודעים שצריך להשיב את הבנים, אבל אולי למעט הפגנות של מאות אלפים (שגם הן נכשלות אצלנו), אין ממש משהו אחר שאדם אחד יכול לעשות בעצמו כדי להשפיע על הסדר הציבורי. בטקס הזה (על אף שהוא וירטואלי) של החלפת התמונה בפייסבוק יש כוח, ולא רק כוח של חברת הפרסום. טקס כזה יכול להשפיע על החלטותיהם של בני אדם בצורה עקיפה וההוכחה: תראו כמה אנרגיה ומשאבים השקיעו מועמדים בארצות הברית ברשתות חברתיות. אפליקציה בפייסבוק, כמו תמונה של גלעד שליט, זה כמו סטיקר על האוטו, זה כמו מזוזה על הדלת, הם חסרי משמעות, אבל יש להם משמעות, הם גורמים לסוגסטיה המונית, גורמים לאנשים לבחור צד, וזה כבר טוב, יחסית לעירפול החושים שאנחנו כל כך רגילים לחוות מתוקף המדינה המטורפת שלנו.
אז נכון, אתם לא תראו שום דבר שקורה ברגע שהחלפתם את תמונתיכם בפייסבוק בזו של גלעד, אבל תשקלו שבאותו זמן הרבה מאד אנשים חושבים את אותה מחשבה, ודעו שאתם חלק מקבוצה גדולה של אנשים, קולקטיב. קוראים לזה שייכות.
(עוד על סולידריות חברתית מוויקיפדיה)
My first reaction to such an initiative is that there will be fairly minimal effect. True we will all identify with the cause at the same point in time while raising awareness to all those who aren't aware of our prisoner of war. But at the same thought, I also think about 120 soldiers who gave their life during the second Lebanon war and the 43 dead civilians who also paid with their life. How do we commemorate and remember their lives? A picture on a social network just won't do be enough
ממבט ראשון, גם אני חשבתי שבוודאות לא אחליף.
ואז ראיתי אחרים ששולחים לי הזמנות.
ואז קראתי את גל.
רק אחרי זה הבנתי את מה זה יכול לשרת.
ועוד לא דיברתי על "השימוש הציני" בסבל המשפחות.
אולי הוא לא כזה ציני, למרות שעומדות מאחוריו חברות פרסום.
ואמנם הפוסט הזה יכול להיראות כמו קריאה להחליף תמונה, הרי בכל זאת אמרתי פה משהו בעד זה ואפילו השתמשתי בתמונה המדוברת, אבל זה פוסט עם גוון סוציולוגי, ויותר משהוא נועד להביע דעה, הוא נועד להראות עוד פן של העניין.
ובהקשר זה:
http://www.myfirstwar.co.il
Hear hear!
Hear hear!
כבר רבתי על זה היום, אפרופו הדממת האינטרנט לפני שנה.
יש ערך לסולידריות חברתית. הצרה היא שבין המחוות הקטנות האלה לסולידריות חברתית אין הרבה קשר לדעתי. בין החלפת תמונה להחשכת אתרים, להחלפת תמונת הפרופיל בדגל, בתמונות השבויים ועוד, הערך המועט של המעשים האלה נשחק לחלוטין.
[...] Niv Calderon, תחת הנושאים Misc בפוסט הקודם שלי דיברתי קצת על תחושת הסולידריות החברתית שהקמפיינים [...]