הבעיה, אני חושב, עם פייסבוק וטוויטר היא שככל שאתה משתמש בהם יותר ויותר, שני דברים קורים באופן כמעט בלתי נמנע לרבים מאיתנו, ובכוונה אני לא אומר שלכולנו בהכרח. הראשון הוא שמה שאתה בוחר לחשוב ולכתוב ואיך שאתה חושב וכותב בדרך כלל מושפעים למדי ממה שכבר נאמר או נעשה שם בספרה של המדיה החברתית. לדוגמה, לעתים קרובות אתה בודק את הטיימליין ללא כל מטרה ספציפית ברגע שאתה מרים את הטלפון או את הטאבלט או הלפטופ שלך ובאופן טבעי אתה נתקל בנושא המרכזי שנדון באותו זמן על ידי רשת הקשרים שלך. באופן בלתי מודע, אתה רואה מילים וביטויים שנעשה בהם שימוש בנושא הזה ואתה מוצא את עצמך מבטא את עצמך באמצעותם או באמצעות מילים אחרות הקשורים בדרך זו או אחרת למה שנאמר. תוכן רב, מידע רב ומשמעויות רבות נשפכות לך לראש הרבה לפני שאתה בוחר באופן מודע לכתוב על דבר זה או אחר. 

הבעיה השנייה היא שככל שאתה משתמש יותר במדיה החברתית, אתה מתחיל לפתח תחושה והבנה של כמה קידומים ואינטראקציות כגון לייקים, תגובות, הערות, שיתופים, ריטוויטים ופייבוריטס הפוסט שלך יקבל. בגלל שהאינטראקציות האלה מפעילות את מרכז העונג במוח שלך, הן הופכות לממכרות עם הזמן (מחקר אחד מצא שקשה יותר להתנגד לטוויטר מאשר לסיגריות ואלכוהול), סיבה נוספת מדוע לרבים מאתנו מכורי המדיה החברתית יש בעיה להתמקד בפרויקטים ארוכים לעומת הריכוז שהיה לנו לפני שהיינו בטוויטר.

באופן כמעט בלתי נמנע, אתה מתחיל להיות מושפע מהאינטראקציות וה״קידומים״ האלה שאתה עומד לקבל (או שלא לקבל) עוד לפני שכתבת מילה אחת וזה מתחיל לעצב את הדרך או את העומק של מה שנכתב בסופו של דבר על ידך. הדוגמה הבוטה ביותר, שמעתי לעיתים קרובות אנשים אומרים ״אני מנסה לחשוב על סטטוס או ציוץ שיקבל המון לייקים או ריטוויטים״, למרות שלרוב הם ניסו לפרסם משהו מצחיק. אבל המציאות, הדחף התת הכרתי לקבל הכרה וחיזוקים (אפילו החיפוש המכוון אחר תגובות שליליות או אינטראקציות על ידי אחרים) דוחף אנשים עוד יותר לכיוון מסוים של דעות או לכיוון סט של רעיונות ודעות מוכנים וקיימים, יותר מאשר מעודד אנשים לאינדיבידואליות ויחודיות.  

על ידי כתיבת המחשבות האלה וביטויין בקול רם איני אומר שאני לא סבלתי/סובל מאותו המצב ברמה זו או אחרת. אני רק חושב בקול רם.

נכתב במקור באנגלית, בעמוד הפייסבוק של באסם סאברי ממצרים.
תרגום: ניב קלדרון

Leave a Reply