קיבלתי המון תגובות על הפוסט שדיבר על החיים הדיגיטליים שלנו. מצד אחד, אנשים מאד רוצים את חייהם בחזרה, ומצד שני הם פוחדים להתנתק, לא להיות זמינים כל הזמן, יכול אפילו להיות שהם לא זוכרים איך זה לא להיות מחוברים. מצד אחד הם מבינים שכשהם נכנסים לעולם של הטלפון שלהם אז המוח שלהם נכבה, ממש כמו מול הטלויזיה, הם מבינים שלהיות בתוך הטלפון זה ההפך מלהתמודד. מצד שני, לשחרר זו מחשבה מוזרה, זה מפחיד אותם, אותנו, אתכם.

“עלינו להתנתק על מנת להתחבר לעצמנו”.

בימים האחרונים הנמכתי את הרעש שהאייפון שלי מייצר. אני לא מתכוון לווליום הפיזי שלו, אלא לכמות הנוטיפיקציות שהוא מייצר. כך למשל כיביתי את כל הנוטיפיקציות מפייסבוק חוץ מאשר של ההודעות (כיביתי את הגובות והצעות החברות). השתקתי את הסאונד של וואטסאפ. יותר אני לא אקפוץ מהטריטון של האפליקציה. המקסימום שיכול לקרות לי זה שאראה הודעה על המסך ותו לא. אם זה לא ממש מול העיניים שלי, המסנג’ר הזה יחכה. הטוויטר שלי שולח לי הודעות אבל בשקט מוחלט. המייל שלי לא מצפצף לי כשיש לי מייל חדש.

וכך למעשה, תוכנה אחר תוכנה, השתקתי אותן לרמה בה אני שולט וקובע ולא הן. הגדלתי לעשות כשיצאתי אתמול לבלות, הלכתי עם הטלפון אבל כשהייתי עם אנשים נוספים כיביתי אותו כדי להיות נטו איתם, או פשוט מחובר, מחובר למציאות בלי דלת אחורית לטכנולוגיה. אומר זאת כך יונית, טלפון מושתק זה הניו אייג’ החדש. כשאין לאן לברוח מפסיקים לנסות.

יש המון עוד מה לעשות בנוגע לחיים הדיגיטליים והשפעתם על חיינו והווייתנו. אישית אני דוגל בשיטת Reclaim your life או ב- Occupy SelfStreet הלכבוש את וולסטריט בגירסת האני המשועבד לטכנולוגיה. ירדן לוינסקי, אגב,  כתב תכנית 12 צעדים לגמילה מהתתמכרות לעידכונים. לוינסקי, פסיכיאטר במקצועו, מדבר המון על טכנולוגיה בהקשר הנפשי (תעשו מנוי) אבל על עוד דברים נוספים כמובן. אישית, לא הסכמתי שם עם כל מילה כי אני מאמין יותר בגישת כיבוי ההפרעות מאשר ביצירת תרגולות חדשות להתמודדות עם התמכרות, אבל זה אני.

לסיום, גיל דיבנר צייץ את הדברים הבאים מהפה של אריאנה הפינגטון בכנס DLD: “עלינו להתנתק (מהאינטרנט) על מנת להתחבר לעצמנו ולחכמה שלנו”. אני חושב שזה אומר הכל.

One comment on “החיים הדיגיטליים הורסים לנו את החיים: המשך

Leave a Reply