בשבועות האחרונים כתבתי כמה פוסטים על השינוי שהמדיה החברתית גורמת בפוליטיקה הישראלית. ביום הבחירות אפילו יצאה לי אמירה בפייסבוק ש”האינטרנט זה השטח החדש” שעליה חטפתי ביקורת. בפוסט הזה כתבתי על התפיסה של הפוליטיקאים את המדיה החברתית. כאן כתבתי על מה יקרה בקדנציה הקרובה וזו שאחריה מבחינת שימוש ברשת ועל הצורך באנושיות. אגב, אם אתם חושבים שמספר הח”כים החדשים בכנסת הזה הוא גדול, בכנסת הבאה אולי לא יהיה מספר ח”כים חדשים גדול, אבל לבטח יעלמו הרבה ח”כים שבילו בכנסות האחרונות. הכנסת תהפוך בהכרח לצעירה יותר וככל שהיא תהיה צעירה יותר, כך תמצאו יותר ח”כים שמבלים בפייסבוק והמידע שיגיע מירושלים יהיה רב יותר. חברי הכנסת יהיו נגישים יותר ואנושיים יותר, לא תהיה להם ברירה. נדב איל, אגב, כותב על זה בטור הקבוע שלו במעריב. הוא קורא לתופעה הזו “המובארקים“, האנשים האלה שמאז שנולדנו הם נמצאים בספסלים ובמסדרונות השלטון. דוגמה: סתיו שפיר נולדה בשנת 1985. זו היתה השנה בה פואד נכנס לחיים הפוליטיים אחרי שהשתחרר מהצבא. אם היו שתי דוגמאות מובהקות לשימוש בפייסבוק וברשת בבחירות האלה, הן מגולמות ב#ארץחדשה ובבית היהודי, אלו הם מקרים שעוד יילמדו בבתי הספר על שימוש נכון ברשת.

 

 

הבוקר התעוררתי וקראתי בהארץ את הטור הקצר של ציפי סער, לא מתעסקים עם הג’יהאד הפמיניסטי. אני אשאיר לכם לקרא את זה, זה ממש קצר, אבל במשפט, זה מתאר את מהלך יצירת האיוונט הקורא לא לנהל מו”מ עם הליכוד כל עוד נתן אשל, איש סודו של נתניהו שהודח משירות המדינה עקב הטרדה מינית, אוחז בהגהים. זה גרם לי לחשוב על ארצות הברית ועל שיטת בחירת הנציגים שם.

בהקשר של הבחירות האחרונות, “הפוליטיקה החדשה” הזו שכולם מדברים עליה באה ותבוא דווקא מצד האזרחים שיפנו לפוליטיקאים בהם בחרו, אחרי שאירגנו מסביבם לובי של בני אדם אמיתיים שיוכיח שיש משהו שנוגע לכלל הציבור, והאיוונט שיצא אל מול נתן אשל בפייסבוק הוא ההוכחה. כך יבוא לידי ביטוי משהו שקורה באופן מובנה דווקא בפוליטיקה האמריקאית, ציבור שמבקש להשפיע דרך הנציגים המקומיים ונציגים מקומיים שנושאים את קולות בוחריהם לפרלמנט עצמו. הפוליטיקה הישראלית תתאפיין מעתה ואילך בדו-שיח הולך וגובר בין הנבחרים, המחוברים לפייסבוק ברמה יומיומית, לבוחרים. אז אולי לא החלפנו את שיטת הממשל אבל יכול להיות שהחלפת דרכי התקשורת יצרה משהו שלא ציפינו לו כאן ושמפתיע אותנו לטובה. שעתיים אחרי שכתבתי את המחשבה הזו בפייסבוק, פירסמה תמר זנדברג, הח”כית המיועדת של מר”צ,  בפייסבוק שלה שנתן אשל בכבודו ובעצמו התקשר אליה ואיים לתבוע דיבה. חותם לכם שנתן אשל לא התייעץ עם אף אחד לפני שהוא פנה אליה.

מפה לשם, המקרה של נתן אשל זלג לתקשורת המסורתית ממש מהר, וגם הסטטוס של תמר כבר הגיע ומוצג בתקשורת הארצית. אבל זה לא הסוף, שלי יחימוביץ’ ראשת העבודה, חשפה היום מייל שנשלח אליה ע”י נתן אשל בטעות לפני חודש, ואתם מכירים את הסיפור כבר ואין צורך להרחיב, בואו רק נאמר שאם אני נתן אשל היום אני בהיסטריה.

 

לסיכום:

1- יותר ח”כים חדשים היום מאי פעם משנים את הד.נ.א של איך הדברים מתנהלים שם בירושלים. סוציולוגים יגידו לכם שהמדיה החברתית בצורתה הנוכחית עוזרת לציבור לפקח על נבחריו.

2- כנסת צעירה יותר עם ח”כים שמחוברים לפייסבוק אומר שלגרף החברתי של הח”כים יש יותר השפעה מאי פעם על הנעשה במסדרונות הכנסת כך שהביטוי “בתוך עמי אני חי” קיבל עכשיו גושפנקא חד משמעית ושאינה ניתנת לערעור. זה אומר שלכם יש יותר השפעה על חברי הכנסת. זה גם אומר שיש לכם הזדמנות להשפיע כמה פעמים- אם אתם בוחרים בפריימריז, אם אתם בוחרים בבחירות ואם אתם פעילים בפייסבוק ומבקשים להשפיע על הח”כים.

3- פייסבוק והאתרים החברתיים האחרים אינם המחוללים את מה שאתם רואים, אבל הם מייצרים את עמוד השדרה ההכרחי לפעולות שאתם רואים כאן ביום יום במו עיניכם. הם מייצרים את המסה הקריטית של חכמת ההמונים, וגם יוצרים את העדר, לפעמים עדר חכם ולפעמים טיפש, שמניע פה דברים כמו המחאה החברתית של 2011.

4- זאת ועוד, אם פעם גרמו לנו לחשוב שלציבור יש זכרון קצר, זה כבר לא המצב. האינטרנט לא שוכח ואם שכחתם, יהיה מי שיזכיר לכם.

5- ח”כים ואישי ציבור צריכים להבין שני דברים: א- סדר הדברים השתנה, עינו של הציבור פקוחה ובוחנת. ב- מי שלא יהפוך לדיגיטלי ייענש על ידי הציבור. נבחרי ציבור יכולים ואף צריכים לפחד מהציבור.

מוזמנים לעשות מנוי לבלוג

2 comments on “ג’יהאד דיגיטלי: מי שלא יהפוך לדיגיטלי ימות

Leave a Reply