שר הביטחון והרמטכ”ל לשעבר רא”ל (מיל’) שאול מופז נתן את הרצאת הפתיחה בכנס דיפלומטיה ציבורית במבצע “עמוד ענן” – ממדיה מסורתית למדיה חדשה שנערך היום (6/5/2013) באוניברסיטת חיפה. מופז הציג בצורה רהוטה וברורה את שינוי המצב של מדינת ישראל והמהפך שחל בתפיסת העולם אותה ממלחמה למלחמה. הדימוי בו בחר מופז להשתמש הוא דוד וגוליית. אם עד מלחמת ששת הימים ישראל נתפסה כקורבן הקטן, או דויד, המותקף ע”י ארצות ערב עוינות, גדולות ורבות, או גוליית, היום התפיסה היא הפוכה. כלומר, ישראל היא גוליית החזק, הכובש וסרבן השלום אל מול דוד (הפלסטינים או ארגוני טרור קטנים). לדבריו היה קל ופשוט להסביר לעולם כולו את הנרטיב הישראלי כאשר אנחנו היינו דוד ו”הם” גוליית. כאשר הנרטיב התחלף והיום אנחנו הגוליית קשה יותר להסביר את המדיניות של מדינת ישראל. ישנה שחיקה בלגיטימיות של פעולות רבות, בין אם בטחוניות ובין אם מדיניות. ד”ר ערד ניר, עיתונאי, מגיש ומנחה בערוץ 2 פישט את האמירה וטען כי התקשורת העולמית מתעניינת תמיד בדוד, ולא בגוליית.

לטענת הלגיטימיות – לנו ברור מאוד למה אנחנו עושים כל דבר. לנו כמדינה זה מאוד ברור למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, אבל לעולם ישנה נקודת ראייה שונה ולכן חיייבים ליצור לגיטימציה לכל פעולה ולבדוק את הלגיטימיות של כל פעולה שלנו.

בביקורת מרומזת כלפי ראש הממשלה נתניהו אומר מופז כי חייבים שתהיה שדרת תמיכה בקרב מנהיגי העולם שמקילה על יכולת ההסברה וקבלת הלגיטימציה הרצוייה. הקשר האישי בין מנהיגים חשובה מאוד ללגיטימציה הישראלית, וכשהוא ישנו יותר קל לנו.

מופז טוען כי ישראל חייבת לפעול קודם כל על פי הקודים הפנימיים שלה ועל פי צדקתה הפנימית והאינטרסים שלה, בהתחשב בתמונה הכוללת, ולא על פי סוגיית ההסברה וכיצד המצב נתפס בתקשורת, המקומית והעולמית.

במקרים רבים ממשלת ישראל מחליטה שלא להגיב, להכחיש או לאשר פעולות כאלה ואחרות. תחום זה נקרא מדיניות העמימות של ישראל, מסביר מופז, שנמשכת כבר שנים ארוכות. השמירה על עמימות, גם בימים אלה, היא אסטרטגיה של ישראל שהוכחה כנכונה, על אף הדמוקרטיה.

על מבצע “עמוד ענן” מוסיף מופז כי הצורה בה הסבירו את הפעולה היתה מוצלחת. אחת התוצאות היתה אי-פגיעה באזרחים (בלתי מעורבים). יש הישג מאוד משמעותי לכך שבתמונה העולמית ישראל היתה מאוד כירורגית ומנומקת. פגענו בתשתית החמאס ואזרחים כמעט ולא נפגעו, אל מול מבצע עופרת יצוקה. למרות דברים אלה, ערד ניר טען לאחר מכן כי התקשורת העולמית כלל לא התעניינה וסיקרה את המבצע בימים הראשונים, אלא רק כאשר צה”ל פגע באזרחים וגרם להרס כבד בעזה.

בחשיפה, כנראה ראשונה, טוען מופז כי ישראל היא זו שרצתה לבקש הפסקת אש ראשונה. לדברי מופז בשלב מסויים הפעולה השתבשה. מכיוון שהמבצע התארך הגיעו למצב בו נגמרו המטרות והדרג המדיני חיפש דרך לסיים אותו. למרות נרטיב הניצחון הישראלי במבצע, אחד הערעורים עליו היתה הגעתו של חאלד משעל לעזה, תחת הכשר ישראלי. ההרתעה שנשחקה מאז עופרת יצוקה שוקמה רק במעט. לדבריו, לא בגלל ההסברה נבחרה דרך הפעולה במבצע זה.

מופז מדגיש כי ישנו צורך להיות נוכח ברשת באופן מסיבי ומדוייק בטוויטר ובפייסבוק. אנחנו חיים בעידן בו התקשורת והעברת המידע היא מאוד פשוטה וזמינה, וזה דבר שהולך ומתקדם בצעדי ענק. היכולת להסביר בזמן אמיתי היא חיונית, ולא לאחר שבוע. לפעמים שעה-שעתיים כבר קובעים את דעת הקהל תוך כדי ההתרחשות. האם נותנים סיקור תקשורתי רק בסוף הפעולה, בנקודות זמן מוגדרות לאורכה או סקירה רציפה? פספסת את ההזדמנות, אם לא עשית את זה בעיתוי הנכון זה כבר הפך להיסטוריה ויש נושא חדש כבר על סדר היום.

לסיכום טוען מופז שהסוגייה של ההסברה הלאומית היא צורך חיוני מאוד. ישראל היא היום גוליית העומדת מול דוד וחייבת להילחם על צדקתה ועל דרכה, אך לא בהכרח לקבוע את דרך הפעולה. לא יכולים לדבוק ב”עם לבדו ישכון” – אנחנו חיים בחבר של מדינות, ישנם קודים, ישנו צורך בהסברה אמינה וישרה. המסבירים, שהם המנהיגות, חייבים להעביר את המסרים. גורמי ההסברה (דו”צ, שגרירים וכו’) חייבים להיות מסונכרים במסרי ההסברה, כל אחד עם הדגשים שלהם. ריבוי האפיקים הוא חשוב מאוד והיכולת להקיף נושאים וקהל אל מול העולם.

לבקשת הקהל מופז נתן מספר מילים על המתרחש בצפון-

אין הודעה רשמית ישראלית, והכל על פי מקורות זרים. המערכת הצפונית נמצאת בטלטלה, מכיוון שסוריה נמצאת בהתפרקות עם כיוון ברור (אובדן השלטון של אסד). זה ייקח זמן. אין כרגע שלטון אלטרנטיבי, והולך לקנטוניזציה ולא לשלטון חלופי. אל מול אסד פועלים המורדים – רוב המעורבים הם ארגונים קיצוניים (אל קאעידה, ג’יהאד עולמי ומורדים סורים). ישנה מעורבות עמוקה של איראן והחיזבאללה עד צוואר – נוכחים ונלחמים למען שלטונו של אסד.

הציר הרדיקלי של אירן, סוריה, חיזבאללה וחמאס הולך ונחלש. אירן מנהלת מאבק של למעלה מ25 שנה בין השיעה לסונה. זה המאבק העיקרי במזה”ת. ידם של השיעים היתה על העליונה. פעם אחת דרך נוכחות והשפעה (כוח קדמי בלבנון). לבנון בעוד מספר שנים תהיה מדינת הלכה שיעית. ההשתלטות על לבנון היא מסיבית ומאוד מהירה. חיזבאללה חזק משמעותית מהצבא הלבנוני. אירן רוצה לחזק את החיזבאללה, היא לא יכולה לשקם את משטרו של אסד. המשקל של סוריה הולך ופוחת והחיזבאללה הולך ומתחזק – נותנים לו עוד מאותו הדבר (טילים ארוכי טווח ומדוייקים בנוסף למה שיש להם היום). המשלוחים דרך סוריה זו הדרך של אירן לחמש את החיזבאללה. התחמשות החיזבאללה יוצרת איום על ישראל. חלק מהטילים מגיעים לכל ריכוזי האוכלוסיה, וחלקם אף עם מערכות ניווט מדוייקות.

האיום של צבא סורי שתוקף את ישראל פוחת משמעותית. העובדה היא כי חלק מהמורדים הם ארגוני טרור הפועלים בסמוך לגבול הישראלי. במרוצת השנים הקרובות נראה טרור בגבול הסורי. ישנה הסוגייה של הנשק הכימי, שיש להם כ- 1000 טון בורסיות שונות. בפועל השתמשו בסארין (גז עצבים).

לפני 3 חודשים היתה תקיפה בסוריה, שלאחר זמן יצאה הודאה ישראלית לביצועה. אם מערכת נשק כמו SA17 תהיה בידי החיזבאללה, אז היא יכולה למנוע ממטוסי חיל האוויר לפעול ( טווח הפעולה של הוא 50 ק”מ טווח ועד 25,000 רגל גובה). האם עדיף שהטילים יתפוצצו בסוריה או בישראל? על כך עונה מופז שישנם סיכונים שצריך לקחת בחשבון. המודיעין למטרות חייב להיות 100%, המודיעין ההערכתי הוא אף פעם לא 100%. ההערכה היא כי ניתן יהיה להכיל את האירועים האחרונים, אבל זה עדיין לא 100%. ההשערה היא כי הם יגיבו, השאלה היא רק איפה ומתי? ככל הנראה זה יהיה במתווה של פיגועי טרור קשים בחו”ל כנגד מטרות ישראליות ויהודיות. מטרות שלא משאירות חתימה ברורה של איראן ו/או חיזבאללה.

הסיכוי שהם יגיבו ויפעלו קיים, וכנראה יהיה מחוץ לגבולות המדינה. הסיכוי למלחמה כרגע הוא קטן.

Leave a Reply