בוקר אתמול קמנו לגלות 10 הרוגים על הספינה המקוללת הזו בהשתלטות שייטת 13. יום שחור התחיל לכולנו מבחינת איך שהרגשנו כאזרחי המדינה הזו כשתוקפים אותנו מחד וכשרמת המוכנות שלנו מבחינת הסברה ויחסי ציבור למדינה הזו לא קיימת מאידך. עד שתיים בצהריים חיכינו כדי לשמוע רחש מכיוון סגן שר החוץ שלנו ועוד שעה או משהו עד שברק התייצב מול המצלמות עם הרמטכ”ל ומפקד הים. בינתיים עבר חצי יום.

בתור זה שעשה את עופרת יצוקה עם חבורה של סופרמנים (וידאו) עבור משרד החוץ , חזרה לי אותה תחושה של “brace for impact” והתחלתי להריץ טלפונים ומסרים פרטיים בין פעילים שעבדתי איתם אז ועם משרד החוץ. המצוקה המרכזית במהלך היום הראשון של המשבר הזה היתה שמשרד החוץ מילא פיו מים ושידר בהתחלה רק את הוידאו של המַלַח שמתריע בפני היאכטה לעמוד בצד ולהוציא רשיונות (זה משבר חמור שאינו מנוהל במדיה חברתית, לעומת עופרת יצוקה שנוהל גם נוהל). למרות שהיו שבועות להתכונן מראש, התחושה היתה שרק בבוקר האירוע נכנס משרד החוץ לעניינים.  לא יצא בריף לעולם, לא היו תכנים רשמיים (או לא רשמיים) ולא היה רצון אמיתי או הבנה מצד משרד החוץ כיצד יש לפעול באינטרנט החברתי. את חוסר ההבנה אני יכול להבין, המקצוע הזה דורש מומחיות שיש למעטים ונסיון שיש למתי מעט, אבל מה עם לבקש עזרה, בושה? מדינת ישראל אחראית לפאשלת הדיפלומטיה באינטרנט כי משרד החוץ לא ביקש עזרה.

הראשון שנתן תמונה מקיפה באמת על מה שאירע היה רון בן ישי, הפרשן של ווינט. בדיוק לזה חיכו כולם, האמינו לי. משיחה עם גל מור, מנהל המדיה החברתית של וויינט, הבנתי שתוך דקות יעלה גם התרגום האנגלי לכתבה שלו ואכן תוך דקות קיבלתי ממנו לינק לכתבה, עוד לפני שעלתה בעמוד הראשי של וויינט באנגלית.

אחד מסודות ההצלחה של הגעה לזנב הארוך היא לתת מוצר מוכן לאכילה ושיהיה קל לעיכול לגולשים. בגלל המחסור בחומרים ובתמונה בהירה שיתפתי את הכתבה של רון אצלי (מחמאות כבירות לרון על התיאורים).

בסטטוס שהוספתי כתבתי באנגלית:

The brutal violence of “peace activists” and the attempt to bring down an IDF chopper.
Ron Ben-Yishai for
ynet.
please share on facebook

החשיבות של הסטטוס הזה היתה חשובה כמו פריט התוכן ששיתפתי. סטטוס נכון המצורף ללינק מאפשר לאנשים להיות צינור משומן ויעיל להעברת מידע. הוא תיאר מה כתוב בפנים וכך ייתר את הצורך של המְשַתפים להתעמק ולנסח בעצמם סטטוס שאולי לא ינוסח כראוי ואולי יפגע בהמשכיות השיתוף בעתיד.

אחרי שנתתי קרדיט לרון ביקשתי מאנשים לשתף בפייסבוק. חצי שעה אחר כך ספרתי 15 שיתופים בפייסבוק רק דרך החברים שלי ומאז הפסקתי לספור. אותו הדבר נעשה גם בטוויטר (ניסוח, לינק ובקשה לשתף), נגיע לשם תכף. 10 דקות אחר כך, אגב, הכתבה הגיעה ל- Digg והיו לה 7 הקלקות. נכון לכתיבת שורות אלה המספר עומד על 37 דיגים.

נחזור לטוויטר.
הבעיה המרכזית בהסברה הישראלית- מעבר לזה שלא היתה הסברה ישראלית ברשת- היא שלא היו תכנים שהגולשים יכולים לשתף. (איילה צורף כותבת נכון הבוקר בדה מארקר שדעת הקהל נקבעת באינטרנט),שעות עברו על הסטטוספירה הישראלית בלהתבכיין על זה שאין מה להראות לעולם, אין הוכחות. ובהקשר הזה, כמה מילים על למה חשוב לעשות פורנוגרפיה (של דם ואש) בזמן לחימה.

בשעה 15:59 כתבתי את אותו סטטוס- רק בגרסת טוויטר:

באופן ישיר, הציוץ הזה רוטווט 5 פעמים בלבד בצורה החדשה. בצורה הקלאסית של RT הוא רוטווט אינספור פעמים. השאר קרה מעצמו. הנה המספרים:

הכתבה הזו צוייצה 464 פעמים בין 16:00 לחצות הליל. לפי המכשיר שבדק לי את הנתונים האלה, 2358 קליקים היו מהטוויטים האלה. חישוב מהיר מראה שכל אדם שריטווט את זה הביא בממוצע 5.1 קליקים (באחוזים זה המון, מי פה מצוי בסטטיסטיקה?). אין לי את הסטטיסטיקות של וויינט (גל, יון, רון, אני אשמח לשמוע מכם על העמוד הזה). אבל המספרים לא נגמרים כאן.

בטוויטר עוקבים אחריי  3443 אנשים. במהלך היום צייצתי 48 ציוצים. טוויטר אנאלייזר טוען שפוטנציאל ההגעה שלי לקהלים שונים (readers reach) עמד על 455,973 בני אדם, כלומר פי 105 מכמות העוקבים שלי. זאת אומרת, שאמנם כמות הכניסות לוויינט היא נמוכה יחסית (2300 זה מספר אפסי במונחי אינטרנט) אבל הטוויטים עצמם, הנוכחות התומכת בישראל, המסרים, הגיעו לכחצי מליון בני אדם, ממשהו שהתחיל ממני, תוך פחות מיממה וזה לכשעצמו דבר עצום.

עוד דבר. במהלך היום יצא לי לחשוב הרבה על מה נדרש כשההסברה הישראלית לא מתפקדת וכשהיא לא מספקת חומרים. אני רוצה להחמיא לעוד עיתונאי (תעבירו לו בבקשה) ואז לבקש בקשה. דיווח הוידאו של ניר דבורי אחר הצהריים היה פשוט מאלף. ראיתי אותו ברשת (האתר שלהם יושב גם הוא ב- ynet) והרגשתי שאני נמצא לידו. שמעתי את ההתרגשות בקול שלו והזדהיתי מאד. מיד חשבתי על להוריד את הסרטון, לבקש ממתרגם אשף כתוביות שיעזור לי לתרגם לאנגלית ולהעלות את הוידאו בחזרה לרשת כדי שיהיה מה להראות לעולם.

לצערי נשארתי עם המחשבה הזו, אבל אם מישהו מאנשי ערוץ 1, 2, 10 שומע אותי (גיא אליאב, גיא זוהר, מישהו מהערוצים האחרים)- אפשר להשתמש בקטעים של מחלקות החדשות שלכם כדי להשפיע על דעת הקהל בעולם היום ובעתיד. אם תמונות בטורקית עושות את זה, אזי תמונות בעברית עם כתוביות לאנגלית יעשו את זה עוד יותר. אנחנו צריכים את הקטעים ששודרו בלייב כשהם עם כתוביות באנגלית. לא יודע אם תרצו לעזור עד כדי כך, אבל אם תשחררו לנו (הגולשים) את הקטעים הללו, אנו כבר נדאג לתרגם ולהפיץ  עם קרדיט לתחנה, לכתב לצלם וגם לאמא של הצלם. אם יש לכם קשרים שם בתחנות הטלויזיה, אנא העבירו את הפוסט הזה לאנשים המתאימים. להגיע אלי הכי פשוט בעולם, הפרטים שלי פה מימין.

ועכשיו- לינקים לסיום:

אם מעניין אתכם ללמוד על מדיה חברתית במלחמה- אלה המסקנות שלי מעופרת יצוקה

כאן אתם יכולים לראות תמונות מההפגנה שנערכה מול שגרירות תורכיה בתל אביב (השימוש בהן חופשי)

אם אתם רוצים לקרא מה אוריאל דסקל כתב על היום הזה (מהחכמים)- הנה זה כאן (פייסבוק)

(צילום: ניב קלדרון, לשימוש חופשי)

עדכון:
יש כרגע בעיה בתוסף הלייק לפייסבוק בפוסט הזה, כתוצאה מכך אי אפשר ללייקק וגם שיתוף של הפוסט יוצא בצורה מכוערת בפייסבוק. לא יודע למה זה- למי שיש רעיון, אשמח לשמוע

13 comments on “מדינה בשיתוק- מדיה חברתית במשברים

Leave a Reply