ארבע וחצי אחרי הצהריים, אני גמור מעייפות והדבר הכי לא הגיוני לעשות עכשיו לפני שאני שוקע בשינת תיקון ליום הזה זה לכתוב פוסט. אבל כמו שחזרתי וסיפרתי בשבוע האחרון לאנשים שונים שאינם כותבים בלוג, בלוג הוא פעמים רבות הדרך לשיחרור. הוא משחרר, הוא מסדר, הוא מנקה.

 הגעתי לקומבנשן בטרמפ מוקדם בבוקר. לפני שמונה כבר הייתי באיירפורט והיו בעיות עם התגים. החלטתי שאני לא מחכה, יורד לקומת התחתונה, לוקח ערכת לייב טאגינג מג'ף ומתחיל את היומית שלי. גיקים לא רק מגיעים בזמן, הם גם מקדימים. שכחתי שיש אנשים כאלה, זו עוד סיבה שאני מעדיף את הגיקים של ההיי טק על פני המאגניבים מהתקשורת.

 ויתרתי על אירוע הפתיחה. האולם היה מפוצץ וחשוך. היה נראה לי לא הגיוני להתיישב בפנים ולשמוע סקירה/חיזוי עתיד/בלבולי ביצים… שמתי לב שאני מעדיף שדברים יחתכו בבשר, שייצרו אמירה, שאני אוכל ללמוד משהו חדש, עכשיו, במיידי. אני מעדיף את ההארד קור שלי אינסטנט, ושיהיה חם בבקשה, אין לי כוח לחכות.

 במקום זה הלכתי לתת אהבה ליוסי תאגורי. לא רק אני הייתי שם. היינו שם קלינגר, הבלונדה, יקואל, צורף וסליחה על מי ששכחתי להכניס. תאגורי סיפר לנו בהתלהבות האופיינית שלו למה פייג' וויוז זה כבר מזמן לא זה וכמה ניוקונומי זה בעצם הדבר הבא כי הם עונים על כל מה שהיום ברשת לעומת כל מה שאתמול (א.ק.א אנליטיקס). הרשיתי לעצמי לצלם את כל ההרצאה שלו, 200 מגה שהם 50 דקות של הרצאה שאני אעלה אלהים יודע לאן ואשפוך לכאן לטובת העם והמדינה.

אני עושה שיווק ויראלי
מדבקת הטגליין שלי מהברקפסט של ג'ף היתה: ____________Niv Calderon is
ואז כשתאגורי ראה את זה הוא החליט שהוא פותח לי משרד שידוכים, התקרב למדבקה שלי וכתב את המילה single על הקו. Niv Calderon is single. זה מה שנקרא בעיני אנגייג'מנט מוצלח, גם יצרתי פייג' וויו מוצלח על המדבקה שעל החזה שלי, גם גררתי את המשתמש להשאיר תגובה (תגובה נוספת הגיעה אחר כך) ולאחר מכן, תוך כדי ראיון טלויזיוני שהוא נתן, הוא הכניס אותי לפריים והתגאה במה שהוא עשה (א.ק.א שיווק ויראלי).

הפאנל השני שהלכתי אליו (הפאנל המרכזי השני באולם המליאה) היה משעמם בעליל, גם אותו צילמתי, כלומר את כל הרבע שעה שהייתי שם, אבל כל הנוכחים שעל הבמה דיברו על חוסר תכנית עיסקית מצידם. התחושה שם היתה לי מוזרה והגעתי לשתי מסקנות. האחת היא שיוזרים מתקדמים מהר יותר מהאפליקציות והאתרים שהם משתמשים בהם. השנייה היא שהדוברים שעל הבמה הרגישו לי קצת כמו 2004-5. לא הבנתי איך בשנת 2008 עדיין אין תשובות על שאלות כל כך בסיסיות כמו איך להכניס כסף לאתר, על שאלות כמו מה הגולשים רוצים ומה הם מוכנים לעשות בשביל לקבל את זה, ובאופן כללי, למה מושיבים אנשים שהם לא אנשי חזון על הבמה. מה, באתי לקבל סקירה על מה שקורה או שבאתי לרענן את עצמי עם מה שעומד לקרות?! בדה מרקר הימרו על התשובה הראשונה.

כמה קטנות:
מודו- יצא לי לראיין את איש השיווק של מודו היום בבוקר. עוד נותרתי סקפטי לגבי השימושיות במכשיר הזה. המקשים לא אינטואיטיויים ותשכחו מלהשתמש במכשיר בתור טלפון ללא אזניית בלוטות'. אם מודו עולה בערך 200 דולר וג'אקט כלשהו (תלוי לאן אתם רוצים לחבר אותו) יעלה בין 50 ל-200 דולר ואזנייה עולה גם ככה בין 50 ל- 200 דולר, הנה החישוב הראשוני של כמה יעלה לכם לעבור לטכנולוגיה הזו.

בלוג טיוי- להשתמש במינוח "וידאו גולשים שתיים נקודה אפס" בהרצאה על בלוג טיוי זה כמו לקרא ליחידה 8200 (שמונה מאתיים) שמונה שתיים אפס אפס.

פז'ו ובלינק- בעוד אני מאד מעריך את מה שבלינק עושים בתחום השיווק באמצעות בלוגים בארץ, להציע פז'ו לבלוגר ליומיים נראה לי כמו צורה של הזניה וכמו שימוש לא נכון ולא מתאים בכוחם של בלוגרים להשפיע על דעת קהל לצרכי שיווק. שמעתי (אך מודה שעוד לא ראיתי) שיש איזושהי תסיסה בקרב מספר בלוגרים בנושא הזה. גם אני מתנגד. בלוגר שהוא עיתונאי מילא, בלוגר שפותח בלוג צרכני מילא. בעני צריך לשלם לבלוגרים עבור המילה הכתובה שלהם כי אם יש מישהו שצריך את השני זה המפרסם את הבלוגר ולא להפך. אני גם דוחה את הטענה שהמפרסם נותן לבלוגר צורת הנאה תמורת כניסת המותג לגוגל, כבר מזמן עברתי את השירות הצבאי שלי בו הייתי יוצא לסופשבוע ויוצא לחרוש את העיר עם הפז'ו שלי. הימים האלה עברו, וגם אין בלוגרים בגיל הזה שהם משפיעים ורציניים.

אפל- נקודה טובה: היה כיף להחזיק את המקבוק אייר ולראות כמה הוא דק. להערכתי בתוך שנה לא רק שנראה יותר ויותר ישראלים מחזיקים במק, מק יהפוך להיות טרנדי בישראל בצורה מוחשית ממש.
נקודה רעה: המקלדת של המקבוק אייר לא נוחה מספיק. המקבוק הרגיל נוח יותר.
נקודה רעה: כבוד ליבואנית אפל שנתנה חסות אבל- בעיני החסות לא היתה מספיקה והיה מקום לתפוס חלק גדול יותר בכנס, יותר שילוט, יותר מחשבים, יותר נוכחות. אפל זה סקס, אנשי היי טק אוהבים סקס.

האוכל- היה מצויין, טעים לאללה. חבל שלא היו עוד שמשיות בחוץ. אחרי ארוחת צהריים בשמש הקופחת של היום כולם נראו אדומים ותשושים, מצד שני, אולי זה רק אני.

ג'ף פולבר- עושה אירועי נטוורקינג, יכול, צריך וראוי שיכתוב את הספר על איך עושים אותם.

דבר אחרון: יותר מדי אירועי נטוורקינג בתקופה קצרה, לא מומלץ.
אלה היו ששים שניות על היום של ניב קלדרון