Niv Calderon

גילוי נאות: אני מנהל בחברת פינס140 בע"מ שבראשה עומד עורך דין. עם זאת, הפוסט נכתב ונערך על ידי בלבד.

יהונתן, בעקבות הפוסט האחרון שלך "על אתיקה מקצועית וטוויטר" משהו צד פה את עיני ואני רוצה להבין- אתה אומר ש"כללי האתיקה מבהירים כי כל מה שלא הותר, אסור". האם באמת כל מה שלא מותר אסור? האם זה לא אמור להיות ההפך? שכל מה שאין לגביו חוק או פסיקה הוא מותר? האם לא לחופש נולדנו? מה זה פה, קארדסיה?

עוד דבר בנוגע לפרסום. כללי האתיקה שדיברת עליהם, אני מקבל ומבין שאסור לפרסם אבל בוא נדבר על מהו פרסום. אקח אותך ואת בלוגך לצורך העניין: האם הצגת מספר טלפון היא פרסום? האם לפרסם את השכלתך הוא פרסום? האם לפרסם את נושאי עיסוקך הוא פרסום? האם לתת לינקים לטורים שאתה כותב בווינט, נרג' ועוד מיני אתרים, בתוכם אתרי סאטירה או לא סאטירה הם פרסום? האם לפרסם את אתר העסק שלך בבלוג שלך זה פרסום?

בחוק הקארדסי אתה אשם עד שהוכחה חפותך

הרי ברור לכל שלבלוג שלך – מעצם היותו בלוג-  יש הרבה יותר קוראים מאשר לאתר שלך ושאתה משתמש בו כפלטפורמה, כמקפצה כדי להגדיל את מספר הצפיות באתר המקצועי. האם בעצם "קנית" לינק בבלוג שלך שיגביר חשיפה לאתר המקצועי שלך? כלומר קנית מדיה? כלומר אתה מפרסם? כלומר אתה עובר על החוק?

זאת ועוד, אפשר לחשוב שהצגת רזומה כמו שלך, בגודל כזה או אחר, הוא פרסום כי יש לך תארים מתארים שונים, ואתה יועץ לחברות שונות ואתה כותב בכל מיני מקומות. והרי פרסומת מטרתה היא לחשוף ולהרשים, אז אתה משכיל בתחומך ועושה עבודות עם גופים שונים, אתה כנראה עורך דין שכדאי לעבוד איתו, הלא כן? לאדם מן השורה כמוני, שאינו עורך דין, שאינו מבין לעומק או בכלל את ענייני האתיקה של עורכי הדין זה יכול להיראות מאד מושך. האם זה פרסום?

אשאל אותך עוד שאלה, האם הצגתך את עצמך כמומחה היא פרסום? האם זה שאתה מציג את עצמך כמומחה היא מותרת? הרי בטאמבלר שלך יש סרטון מערוץ 1 על סכנות המאגר הביומטרי, שם אתה מתואר בכתובית כ"מומחה פרטיות". את הכתבה הכין דודי ניסים, חברך הקרוב, זאת יודעים כולם, והרי הרמתַ אתר, שמת וידאו שלך, שם אתה מתואר כמומחה. זו פרסומת או לא?
ואם כבר יוטיוב- אני חושב שזה נהדר שלעורכי דין תהיה תכנית משל עצמם, היא יכולה להיות תכנית מקצועית, למה לא בעצם?

האם זה משנה אם אתה עצמאי או בעל פירמה בשביל לייצר נוכחות עם בלוג וורדפרס, בפייסבוק, טוויטר ועוד מקומות? האם פרופיל בלינקדין יהיה פרסומת? מה בדבר לפתוח פורום בראשות עו"ד בתוך האתר, שידבר בענייני חוק ודין? גם זו פרסומת? האם אתה, כבעל ידע טכנולוגי העולה על הידע הטכנולוגי אצל רוב עורכי הדין, משתמש באותו ידע כדי לשפר את מעמדך  בשוק? בטח שכן, אתה משתמש בידע שלך כדי להגביר את מעמדך ואת מיצובך, כך כולם, גם אם, כפי דבריך, לעתים אתה מאבד לקוחות עקב כך. כך צריך להיות. ידע צריך להיות נחלת הכלל ולא נחלת מעטים, אתה בעצמך נלחם על זה הרבה פעמים, אני יודע, קראתי.

טוויטר של עורך די פלילי http://twitter.com/scslaw

אגב טוויטר, הנה משרד עורכי דין ישראלי שיש לו טוויטר ושהוא לא מתבייש בו:  זהו משרד ששורת הביו שלו היא: "דב גלעד כהן | שומרוני כהן סטרשנוב | משרד עורך דין פלילי | צווארון לבן" יש עוד עשרות רבות של טוויטרים של עורכי דין שאני יכול למצוא בארצות הברית (ובטח עוד כמה אחדים בארץ), אבל אני לא יודע אם האתיקה שלהם היא כי כמו האתיקה שלנו, אבל נראה לי שאפשר להבין למה אני מתכוון.

בסופו של דבר, או שאסור או שמותר. או ששחור או שלבן. כמו שהטבע סולד מוואקום, החוק סולד מהאפור. אין באמצע.

בלוג הוא אתר ואם הוא מקצועי אין סיבה לפסול אותו. עמוד בפייסבוק הוא אתר לכל דבר אם הוא מדבר ומפנה לחומרים מקצועיים. טוויטר הוא אתר לכל דבר אם הוא מדבר ומפנה לחומרים מקצועיים. אחת היא בעיני אם משרד יפתח לעצמו בלוג+פייסבוק+טוויטר+לינקדין+וואטאבר או שחברה תפתח זאת עבורם. זה לא הופך את הפלטפורמות לפירסומיות, זה רק מיקור חוץ למשהו שהמשרד רוצה לעשות לעצמו בכל מקרה.

אם התערות בקהל היא אסורה לאן הגענו? והרי רשתות חברתיות ומדיה חברתית בכלל היא אודות התערות באנשים. המדיה החברתית רק יצרה עוד מקום להתערות באנשים. אם יצירת שיחה היא אסורה בוא נסגור את האור ונלך הביתה.

לסיום, אני חושב שלצעוק "פרסומת פרסומת" כשלך עצמך יש את כל הפלטפורמות האלה ושבכולן ברור לכל שאתה עורך דין הוא תמוה. כמעט מתעורר בי הצורך לומר לך ליטול קורה מבין עיניך, אבל מצד שני, גם אתה יודע- זה מותר, זו הנקודה ואין בילתה.

מה הקשר בין חוסר פירגון לחוסר הבנה?

מאד מעניין שזה מה שקרה בתכנית המקור. מאד מעניין שארבעה אנשים התחרו בינם לבין עצמם, הביאו את זה לתכניות הטלויזיה והרדיו שלהם, ביקשו מאנשים שיעקבו אחריהם כמו שמעולם לא עשו קודם (זה כנראה משפיל לבקש רייטינג בקול), קיבלו תמיכה מכל מיני אנשי טכנולוגיה ושזה מה שקרה לבסוף. אני שואל את עצמי למה? מה יש בנו, הישראלים שנמצאים בטוויטר שמה שהתקשורת אומרת פונה "נגדנו"? איך יכול להיות שהתקשורת ניזונה מאנשי טכנולוגיה ועדיין לא מבינה מה זה טוויטר?

בואו נשאל את עצמינו שאלה- אם אנחנו מזינים את התקשורת אולי יש בעיה במזון? אולי יש בעיה באיך שאנחנו מזינים? אולי זה משהו שאנחנו משדרים? תרתי משמע.
עפר שלח לא מיוחד, גם הרבה אחרים עדיין לא מבינים.
נכון, הוא הגזים, אבל זו עדיין דוגמה טובה כדי לדבר על הנושא.

משבתוך "עמי" אני חי, אני מקבל את התחושה שהפרדיגמה השלטת היא  שטוויטר נועד לקבוצה קטנה ושלא יעיזו ללכלך את הפיד הקדוש בנסיונות להבין מה קורה פה.
אני רואה את זה בהתנכלות אכזרית בה אנשים קוראים לכרטיסי טוויטר עסקיים ספאם (גם על מהו ספאם עוד ידובר), פתאום כל בּוּר נקרא ספאמר. מי ישמע, מוכרים לכם ויאגרה? בַּלעג שאנשים מדברים על אנשים אחרים שמתחילים את דרכם בטוויטר על מנת לייצר נוכחות, בצביעות של חיוך מלפנים וסכין מאחור במפגשים חברתיים. אולי זו הסיבה שעפר שלח חושב שטוויטר הוא לאנשים חסרי חיים. אולי.
הוא היה אומר את זה לו מאות ואלפי בתי עסק היו נכנסים? הוא היה אומר את זה לו לכל מוסד מדינתי שנותן שירות לאזרח הקטן היה טוויטר?

האם האינטרס שלנו הוא להשאיר את טוויטר לנו, כקבוצה של אנשי טכנולוגיה שנמצאים תמיד בחזית, בודקים כל דבר חדש שזז ראשונים? האם אין זה האינטרס שלנו שכל אחד סביבנו ישתמש בטוויטר? מה זה פה, גילדה סגורה? האם לא נרצה שאחינו, אימנו, אבינו, דודנו, הירקן שלנו, הבוס שלנו, המטפלת של הילדים שלנו, המורה בתיכון, ראש העיר, הרכבת, המשטרה, הירקן ובעצם כולם ישתמשו?
ברור, נכון? אז למה ללעוג למי שלא מבין? למה לבטל כל אחד שמתחיל? למה לא לתרום, למה לא לפרגן כמו שנכון לפרגן?

מה הקשר בין חוסר פירגון לחוסר הבנה אתם שואלים?
אם הייתי שואל את אותה שאלה בהקשר של הורים וילדים זה היה נשמע יותר הגיוני?

בעקבות דיון שהתפתח בפוסט בבלוג החברה שלנו ותודות ל Secret Artist, הגעתי לאתר מלהיב בשם NY511 של משרד התחבורה של מדינת ניו יורק שפתח אתר המפנה לשניים עשר חשבונות טוויטר המיועדים לדיווחי תנועה מאזורים שונים במדינה וכולל עוד תשעה חשבונות טוויטר המספקים דיווחים שוטפים מקווי הסאבווי של מנהטן. עשרים ואחד חשבונות טוויטר לרווחת האוכלוסיה בניו יורק. אותי זה ריגש.

זו דוגמה מובהקת לשירות מעל המצופה של הרשויות המספקות מידע שיהיה זמין לכל אדם באשר הוא, רעיון שכל רשות מקומית בארץ יכולה וצריכה לאמץ עבור תושביה, רעיון שעולה אפס כסף או קרוב לזה. בשליפה אני חושב שזה שירות שחברת כביש 6 צריכה לתת, שירות שכל חברת אוטובוסים צריכה, הרכבת, משטרת ישראל, משרד הפנים, משרד התקשורת ובטח יש עוד כמה וכמה מוסדות… (גלגל"צ, איפה אתם?)

פתיחות מייצרת קשר ושירות טוב גורם לאנשים להרגיש טוב ומטופלים. קשר זה אחד הדברים שחסרים במדינה הזו, הקשר בין האזרחים לרשויות ואין כמו טוויטר בשביל לשדר פתיחות, לייצר קשר ולגרום לאנשים להרגיש טוב עם עצמם ועם המוסדות הסובבים אותם.  אני חושב שיש לנו מה ללמוד מהאמריקאים ואני חושב שטוויטר גורם למהפכות להתרחש. אני אולי נשמע מתלהב (כי אני באמת מתלהב) אבל יש לי סיבה טובה, טוויטר מתחיל מהמסד ולא מחמיץ אף חלקה טובה לשנות בה משהו לחיוב.

למותר לציין שהשימוש שלו אנו עדים ע"י רשויות התחבורה בניו יורק מאשש גם את תפיסתה של חברת #פינס140 כי טוויטר מגיע למיצוי כשהוא כלי לשימוש המוני.

עידכוני תנועה בכל מדינת ניו יורק עם 21 חשבונות טוויטר. אותי זה ריגש.

למה אני צריך עוד פייסבוק?

מה אכפת לי מתי אתה הולך לישון?

למה אני רוצה לשתף אנשים במה שיש לי להגיד?

והאהוב עלי : אויש זה עוד מעט ייעלם…סתם בזבוז זמן

כן, משתמשי טוויטר יקרים ("צייצנים?"), כולכם נתקלתם בזה. לא נמאס לכם להיות שוב ושוב תחת התקפה על העניין שלכם בטוויטר?

אחד מהדברים הכי מעניינים שעשיתי בשנה האחרונה היה לנסוע לכנס טוויטר בניו יורק. עם זאת, נראה לי ש-90% מהאנשים סביבי גיחכו כשסיפרתי להם לאן אני נוסעת (אני גרה בלוס אנג'לס, כך שהגיחוך היה יותר קטן כנראה מאשר אם הייתי טסה מהארץ…). אפשר לחשוב שסיפרתי לאותם חברים שנסעתי לכנס של מועדון המעריצים של ניסים גרמה. הזלזול הזה נובע כנראה מהדעה הרווחת בקרב רבים שטוויטר הוא סתם עוד אופנה, משהו שלא נזכור עוד כמה שנים והכי גרוע, כלי פופוליסטי שכל פקאצה יכולה להשתמש בו.

כנראה שיש אמת בכל. יש הרבה דרכים "לא נכונות" להשתמש בטוויטר. לאחרונה קראתי שלכ-50% מהמשתמשים בטוויטר אין בכלל עדכונים, כלומר הם שמעו על התופעה, החליטו להירשם ומסיבה זו או אחרת התייאשו עוד לפני שכתבו תו אחד מתוך 140. ואיך אפשר להאשים אותם? בכלי הזה יש המון המון רעש, הרבה דברים שלא מעניינים אותך אם אתה לא ילדה אמריקאית בת 15. אין ספק שזה קצת קורע את הלב שלא הצלחנו לגרום לגלעד שליט להיות Trending Topic אבל אתמול ראיתי שמיילי סיירוס נמצאת במקום הראשון, שלישי ושביעי ברשימת הנושאים החמים.

הבעיה עם כל האנשים האלו, אלו שאיבדו עניין או אלו שלא גילו אותו מלכתחילה, היא זו: נניח ונכנסתם לבר הכי גדול בעולם. האם תבהלו מיד מהעובדה שהמוסיקה חזקה מדי, צפוף, ויש מלא ערסים שרק אלוהים יודע איך עברו סלקציה או שתעברו בין שולחנות הקוקטייל עד שתמצאו קבוצת עיתונאים, פוליטיקאים, סטנדאפיסטים ואפילו כמה חברים שבאמת מעניין אתכם מה יש להם לומר? בין המיילי סיירוסים וההיידי והספנסרים נמצאים אנשים שיכולים לתת לכם את עדכוני החדשות הכי חדשים שיש, את הבדיחות הכי מצחיקות, את "מאחורי הקלעים" של כל תעשייה אפשרית וטיפים מעולים בכל עניין, מ-halo ועד כיצד להיות אמא ובלוגרית במשרה מלאה. וכן, בין כל המידע המעניין הזה שכל אחד בוחר כיצד וכמה לקבל, נמצאים גם סתם אנשים (כמוני למשל) שלפעמים מעניין אותך מה אכלו לארוחת בוקר (אשכולית ובננה).  מי שלא מתחבר לעניין- זכותו, זה עניין של אופי ואין בכך שום פסול, אך מי שטוען שזה מיותר, כנראה ברח מהר מדי מהבר.

אגב בפעם הבאה שמישהו מעקם את האף כשאתם מדברים על טוויטר, תבקשו ממנו שיסביר לכם מה זה. 95% סיכוי שכבר ניצחתם בויכוח.