למי שלא הגיע לכנס 140 של ג'ף פולבר, הנה סרטון של חצי שעה, של פאנל שהנחתה איילת יגיל ושהשתתפו בו עברי לידר, יוני בלוך, עירד אשל ולירון תאני.

היילייטס: צעקות בין עברי לידר ללירון תאני ווידאו אינטראקטיבי של יוני בלוך.
היילייטס #2: יוני בלוך בתפקיד עצמו.

בקיצור, היה מהמם, שווה לצפות בכל הוידאו

התיישבתי כבר מאה פעם לכתוב את הפוסט הזה על מהו ספאם בטוויטר. כל פעם חשבתי והתחלתי לכתוב. כל פעם ניסחתי מחדש, כל פעם חשבתי על לתקוף את הנושא מזווית אחרת. פעם חשבתי ללכת על הגדרות מילוניות. פעם חשבתי ללכת דווקא על ניסוח קצת יותר אקדמי. פעם רציתי לומר שהכל סובייקטיבי והשזמנים שבהם אנו חיים הם רבי שינויים והגדרות משתנות מידי יום והטכנולוגיה קובעת את החוויה שלנו ובלה בלה בלה.

זה מזכיר לי את אחד משיעורי מבוא לפילוסופיה חדשה שלקחתי באוניברסיטה לפני כמה שנים. חלק גדול מהקורס הוקדש לעמנואל קאנט שכתב את "ביקורת התבונה הטהורה". אני זוכר שהדבר המרכזי שלימדו אותנו הוא שאין מציאות, או יותר נכון, אין לנו דרך לומר מהי המציאות האמיתית והאובייקטיבית כי אנחנו חווים את העולם דרך פילטרים שאין לנו דרך להוריד מעצמינו. אמצעי החישה שלנו הם גם הפילטרים שלנו ואין בילתם.

"לתכונות החלליות-זמניות של מושאים ומאורעות אין כל קיום בנפרד מן היכולת האפיסטמולוגית של האדם לתפוס מושאים. שינויים החלים במושאים ומיקומם במרחב החלל והזמן אינם נמנים אפוא עם המושאים בעלי הקיום הבלתי תלוי, הנתונים לאדם בניסיון. תכונות חלליות-זמניות של דברים אינן תכונות מהותיות של מושאים כאלה. לעומת זאת, מיסודם כרוכים החלל והזמן לדרכים שבהן האדם מתייחס למושאים כאשר הוא תופס אותם בהסתכלות"

מעצם שם הפוסט, נראה כאילו אני בא לקבוע מיהו ספאמר. אפשר לקרוא לכך יומרה אבל בעצם אני מבקש להראות סוגים שונים של…. איכשלאתקראולזה.

לפני שאדון בדוגמאות הבאות אני רוצה לשים דגש על נקודה מסוימת ולו רק בשביל לטעת בכם ספק בדעה של עצמכם ובדעה של הסובבים אתכם: ההבחנה בין "מציאות" לבין "מציאות בהסכמה". רבים מאיתנו קובעים את דעתם על המציאות (או מהי המציאות) לפי מספר האנשים המסכימים או לא מסכימים עם דעתם. הנה דוגמה: אתם נמצאים בחדר מלא באנשים ופתאום מישהו צועק "נכון שחם פה?" ופתאום נהיה לכם חם. זו בדיוק דרך לכפות "מציאות" כלשהי על אנשים, לגרום להם להסכים עם משהו ואז לנווט את המחשבה והחווייה שלהם. זו אינה מציאות, זו מציאות בהסכמה וכ"מציאות" התלויה בהסכמות חברתיות ניתן לשנות אותה על ידי גרימת הסכמה אחרת על הסובבים-  ואם נחזור רגע לקאנט- אם אין לנו שום דרך לדעת מהי המציאות האובייקטיבית, הרי כל מה שנותר הוא מציאות בהסכמה- שהיא עניין של מוסכמה חברתית- כלומר אף אחד לא צודק באמת- זה רק עניין של הסכמה בין רבים על מה הם חווים ושהסכמה זו יכולה להשתנות מעת לעת על ידי רתימה לכאן או לכאן של כוחות שונים בשדה החברתי.

דוגמה ראשונה להצקה קשה, דיאמים אוטומטיים בתודה על זה שעקבתי אחריהם. הם סותמים את תיבת המסרים בטוויטר ולאלה מאיתנו שבחרו לקבל נוטיפיקציות מטוויטר הן סותמות ומעצבנות אותם גם בתיבת המייל הפרטית. אל תטעו, לא רק אמריקאים עושים את זה, לא רק "ספאמרים מקצועיים", גם חברות ישראליות, גם גיקים ישראלים שחוויית משתמש חשובה להם. כל אחד שרוצה יכול להתחבר לאפליקציה שתשלח עבורו הודעת תודה. זה ספאם במנות קטנות אבל כשאתם עוקבים אחרי רבים תגידו שלום לתיבת המסרים שלכם, היא תופקע מידיכם, אז עשו טובה לעוקבים אחריכם, אל תודו להם בטייס אוטומטי שהם עוקבים אחריכם, תהיו איתם בקשר אמיתי.

#פולואופריידיי התחיל בתור מסכת החיבובים והליקוקים השכונתית בכל קבוצת טוויטר שנמצאת באיזשהו שלב אבולוציוני של הקיום שלה. היה נחמד לקבל פירגון והיה נחמד לתת. או אז (ולאחרונה) הגיעו אלה שרוצים שתיכנסו אליהם לטוויטר כדי שתיחשפו לתכניהם ואפילו לשניה והנה הסכנה השנייה להפקעת הטוויטר שלכם מידיכם על ידי שימוש בממשק הפשוט ביותר, ה- replies. אין ספק, זהו ידע חדש וצורה חדשה לחשוף אנשים לתכנים שיווקיים, צורה שהמשתמשת בתמימותם של אנשים ועל כן היא נלוזה לדעתי.

קשה לומר שהאנשים שאתם רואים בתמונה הם ספאמרים, אך אני חושב שהפעילות בה הם משתתפים היא ספאמרית וזאת ממספר סיבות:
א- אלה אנשים מוכרים שאני עוקב אחריהם.
ב- הם משתתפים בפעילות שיווקית, יש שיקראו לה גרילה מארקטינג.
ג- הבחירה שלי נותרת אם להסיר את עצמי מרשימת האנשים שאני עוקב אחריהם או לא ואז נשאלת השאלה אם אני מוכן לספוג את ההפצצה הזו במשך כל זמן הקמפיין שחורג מ- 48 שעות חסרות שינה, יותר כמו שבועיים (אפשר לקרא לזה קמפיין מתגלגל, עם כל הקונוטציות השליליות של זה). הבחירה אגב באם להוריד אותם או לא היא לא נעימה לי.
ד- נעשה פה שימוש ציני (של חברת פרסום שלא שמה על אלה שהיא משתמשת בהם), שימוש בוטה ומכוער בבני אדם על מנת לקדם מותג. הם נורא נחמדים, הם אוהבים גאדג'טים והם אנשים מבוגרים שמוכנים לא לישון ולקדם טלפון סלולרי לחברים שלהם שאוהבים גאדג'טים. פראיירים, מכרתם את עצמכם בזול.
ה- השימוש בסולמית בצורה שאינה מתחברת להקשר של הטוויט היא לכשעצמה סוג של אונס העוקבים.
ו- נכתבו ציוצים שכל מטרתם לשים את הסולמית וזאת על ידי חיפוש וקידום תכנים ברשת, או במילים אחרות, חיפשו מה לשים כדי להשתמש בסולמית שמפמפמים אותה באופן מלאכותי. אני מעדיף לקפל מעטפות או לשטוף רצפה מלעשות את זה.
ז- האם אין פה נסיון להגיע לטרנדינג טופיקס? בעיני זה בזוי בדיוק כמו לקנות טוקבקיסטים על כתבות באתרי חדשות, ועוד עבור חתיכת ברזל עם חוויית משתמש שימים יגידו מה טיבה באמת.
אגב, נכתבו ציוצים על ציוצים ברשת בנוגע לאיך טוויטר מגדירה ספאם ודעתי על זה היא שכמו שטוויטר מגדירה ספאם, גם אחרים מגדירים ספאם,  ואם אין אמת אחת (אליבא דה-קאנט) ואם האמת היא רק עניין של הסכמה וההסכמה משתנה על ידי כוחות חברתיים ממילא, הגדרת הספאם של טוויטר, אמנם תקפה, אך כמו כל דבר בחיינו, היא זמנית. בואו תקראו מה אומרים הכוהנים ממאשבל בפוסט Twitter Spam Invades Trending Topics.

אחרון שאינו חביב הוא הספאם הסיני/תאילנדי/תקראו לזה איך שבא לכם. מציק הוא היה בכל צורה שאפשר לחשוב ולתאר בכלל. הוא הגיע במסרים אישיים, במעקבים סדרתיים, בפרסומות, בפורנוגרפיה והיה המנה הקשה ביותר של הספאם מאז תחילת טוויטר שהכריח את המערכת לנקות את עצמה בכוח לפני שיהיה מאוחר מדי. זה כנראה עבד ככה.

אז מה זה ספאם? האם אתם מספימים את חבריכם? האם הם עושים את זה לכם? האם יש כללים? מי עושה את זה ברשעות? מי מנצל את החולשה שלכם? הסכמה על תשובות לא אומרת שהן אמת (ולאף אחד אין הסכם עם אלהים על מהי האמת), היא רק דרך ליצור מציאות חברתית והיא תולדה של מאבקים חברתיים בהם בסופו של דבר מישהו חזק בא לנצל מישהו חלש. דברים שרואים מכאן לא בהכרח רואים משם.