

חודש שלם לא כתבתי. זה הרבה מאד בשבילי. בלוגינג הוא הרבה יותר מכתיבה נטו, הוא הפך להיות דרך חיים עבור המון אנשים, גם בשבילי וכבר מזמן. לאחרונה אני חושב לעצמי יותר ויותר שיש אנשים היום שהפסיקו לחשוב והתחילו לצייץ, ממש עד כדי כך שאם היו עושים מזה חולצה, היה כתוב בה המשפט: אני מצייץ משמע אני קיים או באנגלית I tweet therefor I am. אני חושב שזה די מסכם את העניין.
אז כתבתי פחות אבל לא צייצתי פחות וגם השהות שלי בפייסבוק עלתה ועלתה, עכשיו כשאני מעדכן גם את העמוד של גיתם פורטר נובלי בפייסבוק, בה התחלתי לעבוד אי שם בינואר על תקן איש המדיה החברתית של הארגון. מצחיק אותי לחשוב עכשיו על אותן הרצאות שנתתי אי שם בתחילת 2009 בהן סיפרתי שאני מבלה עשר שעות ביום בפייסבוק. אנשים שאלו אותי מתי אני עובד, ומתי אני פוגש אנשים (ההרצאה הראשונה בנובמבר 2008 על להבין מדיה חברתית וההרצאה השניה על איך עושים כסף ממדיה חברתית ממרץ 2009). אי אפשר לייצר אסטרטגיה ולייעץ בתחום מסוים אם אתם לא שם בגופכם ונפשכם כל יום והרבה שעות מהיום, זה כנראה היה משהו שקשה לתפוס לפני שנה. תארו לכם, אתם היום האנשים שמייעצים לחברות, או האנשים שמתעסקים במקצוע הזה, שמרצים, שמבינים שלא כל אחד יכול לעשות עבודה טובה בלהרים את המוניטין, בלהקשיב, בלדעת איפה כל הפינות הקטנות או בלהכיר את כל הטכנולוגיות החדשות שמתבססות על מיקום, על זמן אמת או על מציאות מוגברת בלי להיות שם, ולקרוא וללמוד עוד ועוד.
עוד משהו שחשבתי עליו לאחרונה הוא העליהום מצד כל כך הרבה אנשים שירדו, אין לי מילה אחרת, ירדו על העיסוק במדיה חברתית ובייעוץ (באין מילה טובה יותר). הדיבורים היו בסגנון: "כל אחד נהיה פה יועץ מדיה חברתית פתאום, כל אחד מבין, כל אחד מומחה". מכירים את טון הדיבור הזה? מעולם לא הבנתי או קיבלתי אותו. אז במקום זה אנשים קראו לעצמם יועצי תוכן, יועצי אינטראקציה, יועצי מיתוג, יועצי תדמית ברשתות חברתיות, יועצי אסטרטגיה ברשת ועוד כל מיני תארים שכולם סובבים סביב נושא אחד- לייעץ לחברות, ארגונים ומותגים בנושא מדיה חברתית ואם אפשר, להרים להם בשתי הידיים את הנוכחות במדיות השונות, להקשיב ולהגיב לקהל הגולשים ולייצר שיחה על המותג. כן?
אז אני לא מבין את העליהום הזה, מה ציפיתם, שאנשים יכנסו מיד לתפקיד מנהל המדיה החברתית בכל הארגונים? הרי מי שבתחום הזה יודע טוב מאד ש-2009 היתה שנת ההתגלחות על הטכנולוגיה ורק בזכות זה שהעיתונים התחילו לפמפם פייסבוק טוויטר ובאזז הגיע הטיפינג פוינט למשק הישראלי להתחיל לשפוך כסף ברשת. לא ברק אובמה עשה את זה וגם לא המהפכה באירן אלא גלובס, דה-מרקר והעיתונים היומיים (שעשו עבודה מדהימה- מברוק לכם כתבי הטכנולוגיה ותודה רבה על העבודה הנהדרת). כן, כל העובדים בארגונים כבר בפייסבוק, אבל מקבלי ההחלטות לא מיהרו לקפוץ למים עד שהעיתונים לא הלבינו להם את ה"הימור".
אז מה קורה ב- 2010 עד עכשיו בישראל?
בלוגים- אני שמח לבשר שסופסוף אנחנו רואים פה התארגנות של פרו-בלוגרים שלקחו על עצמם לכתוב לכתוב לכתוב. זה כמובן מתחיל מטכנולוגיה (חורימבה וניוזגיק, שהיה לי חלק בו, עולים לי לראש מיד) אבל לא רק זאת, אנחנו רואים התחממות גם בתחום האופנה, לא עם כמות של פוסטים אלא באיכות ההשקעה כך שכל פוסט הופך מיד להיות הפקה (ויקטוריה המהממת והמגזין החדש Fashion Forward שהוא לגמרי יוזמה בלוגרית ברוכה).
עמודי פייסבוק- במשפט, פייסבוק הוא האינטרנט מס' 2. אין דרך נוספת לומר זאת. הראשונים שניסו לעשות את זה היו AOL בשנות ה- 90 תחילת שנות 2000 עם דפדפן ורשת אתרים בתוך AOL. עכשיו זו פייסבוק שמצליחה בגדול לייצר אתרי אינטרנט בתוך עצמה ע"י זה שהיא פתחה את עצמה למפתחים לבנות סביבות אפליקטיביות אל תוך העמודים בהן חברות יכולות למכור, לשוחח, להתערבב ובעצם- הכל. אם עוד לא נתקלתם בזה, חכו שיבוא אליכם לקוח ויבקש מכם לבנות לו מיני סייט בפייסבוק. קרה לי. המובילים בארץ כיום בניהול עמודי הפייסבוק הם העיתונים ואתרי התוכן. אחריהם באים העסקים הקטנים ואחריהם תבואנה החברות הגדולות, אי שם בסוף 2010 או 2011, אחרי שיעברו כבר את מסכת הבירוקרטיה והגלגלים החלודים. אנחנו נהיה אז במקום אחר…
מנהלי מדיה חברתית בארגונים- עוד ועוד מקצוענים יכנסו לחברות בתור האנשים האמונים על אסטרטגיה ומימוש תכניות חברתיות לארגון. הם יעמדו בחלל שבין תקשורת שיווקית, יחסי ציבור, שירות לקוחות, מחלקת השיווק והפרסום ומחלקת המכירות ויתבקשו לתת שירות רוחבי בארגון. ארגונים חכמים ידעו להשטיח את הקרקע עבורם כדי לתת להם למנף את היכולות והידע שלהם.
עסקים קטנים- עוד ועוד עסקים קמו בסוף 2009 וימשיכו לקום השנה בתחום המדיה החברתית על כל גווניה. אני כמובן לא מחדש כאן דבר, אבל הטכנולוגיה מנגישה עיסוקים חדשים לאנשים חדשים ומאפשרת להם להתעסק ולבקש להתפרנס מהתשוקה שלהם ומהקסם שיש באינטרנט היום. יקראו לחברות האלה בוטיקים או סוכנויות. חברות מדיה חברתית לא נשמע טוב
הרצאות- שצף קצף עצום שוטף את הפייסבוק שלי בהזמנות להרצאות וסדנאות המלמדות איך להשתמש כראוי באינטרנט היום.
עוד משהו קטן ולא קשור- ביום שישי מתחיל סופשבוע מטורף באוסטין טקסס שנקרא SXSW או בעברית: South by South West- זה פסטיבל מוזיקה, סרטים ואינטראקטיב, אבל כל מי שהוא מישהו בעולם המדיה החברתית יהיה שם. אם אתם יכולים לארגן לעצמכם להיות שם בשנה הבאה, אני ממליץ. אני בטח אעשה מאמץ לפעם הבאה. זה עמוד הפייסבוק של SXSW וזה מדריך של סטפני ארגסטה מפורטר נובלי על האירוע
"רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר". את האמירה הזו שמעתי לראשונה ב- 2008 אצל שרלין לי (שכתבה את Groundswell) במצגת ששינתה את איך שראיתי טכנולוגיה עד אותו זמן. ייבאתי אותה לארץ בדמות דף רקע לטוויטר שלי כדי להזכיר שמדובר ברעיון שעתיד להתגשם בקרוב.
היום כל מי שמתעסק באינטרנט כבר יודע… סליחה, כבר חי, שרשתות חברתיות הן אוויר.
יותר מזה. הנהירה של הציבור אל תוך הרשתות החברתיות אולי התחילה בגלל ש"כולם שם" או שהם היו סקרנים, אבל מרגע שגמרתם עם פייסבוק ועברתם לטוויטר ועכשיו לבאזז וכולי, אתם עוברים בין רשתות כי זה פשוט משפיע לכם על צורת התקשורת. גם כאן, המדיום הוא המסר- המדיום מגדיר את הארכיטקטורה של המסר. ברשתות חברתיות, הארכיטקטורה של התקשורת מגדירה איך אנשים ינהלו את השיח ביניהם. במילים אחרות, הפלטפורמה תשפיע על איך תחשבו על המצב ואיך תדברו אותו. כמה פעמים אמרתם "הייתי מצייץ את זה בטוויטר עכשיו" או "יואו, זה מתאים לי לשורת סטטוס"? פעם כצלם חדשות הייתי נשלח לסקר אירועים והיה ברור מה אני צריך לצלם, לא היתה שאלה. היום כשאני נמצא איפשהו ואני רואה פריים שמתאים לצילום אני שולף את האייפון שלי ויודע שזה יעלה לפייסבוק כשאומר שעכשיו אני כאן.
בפייסבוק אנשים מדברים בתמונות בדיוק כפי שהם מדברים בסטטוסים, אבל הם גם מדברים דרך צ'אט ודרך המיילים ובשאר הצורות שפייסבוק מאפשרת. בטוויטר אתם מדברים עם כולם יחד ב- 140 תווים אבל זה לא נגמר בכמות התווים. זה החוקים הלא כתובים של השיח, זה ההשלכות של מה שאתם יודעים שיקרה אם תדברו בצורה מסוימת, זה שאתם יודעים שעוקבים אחריכם 4000 איש (כמו במקרה שלי) ומבינים שלמה שאתם אומרים יש משמעות אחרת מאשר אדם עם פחות תפוצה. אין דברים כאלה. אבל לא צריכים לעקוב אחריכם 4000 בני אדם כדי שתבינו את התחושה של מה זה כשאנשים מקשיבים לכם, מספיק שתהיו עם 500 עוקבים. זו צורת ביטוי שלא היתה לנו פעם, הארכיטקטורה היא זו שקובעת.
באותו הקשר, אני רוצה להמליץ על שני פוסטים מצוינים. לכו לקרוא מה ירדן לוינסקי כתב על גוגל באזז והפסיכולוגיה שלו ומה שגל מור כותב על עידן "פוסט רשתות חברתיות" . ששני הפוסטים האלה, יחד עם זה של כותב שורות אלה יוצרים משולש קונטקסטואלי מרתק.
——–
——–
הפוסט הראשון: רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר
גם מתקשר לנושא: מי ששולט בפלטפורמה שולט בעולם
תגיות: מדיה חברתית, אינטרנט, פייסבוק, רשתות חברתיות, טוויטר, גוגל באזז
האמת היא שלא סבלתי את גוגל באזז ברגע הראשון. הסיבה לכך היא ששוב הייתי צריך לאסוף את כל מי שנאי רוצה לעקוב אחריו, ולהציע לאנשים לעקוב אחריי וכו'… עוד רשת חברתית… מזל שאני לא צריך להירשם. הספרטניות הגוגליסטית בעיצוב גם הציקה לי אבל צריך לדעת לבחור את המלחמות… אז ויתרתי.
כמובן שעוד ועוד אנשים הצטרפו ויצטרפו לשירות הזה, לא תהיה ברירה, אנחנו לגמרי תלויים בג'ימייל שלנו, הוא עושה עבודה טובה. אז מה העניין המרכזי בג'ימייל באזז הזה?
במילה אחת: קטלניות. למה קטלניות? הקטלניות היא בכך שהוא נמצא לנו בתיבת הדואר ובכך שאנחנו מקבלים מיילים, נוטיפיקיישנס אם תרצו, על הטוויטים של החברים שלנו בתוך תיבת האימייל. אם בפייסבוק אנחנו יכולים לבחור אם לקבל תזכורות לאימייל על כל מה שקורה, פה אי אפשר- אם חבר ברשימה שלנו מדבר אנחנו נקבל על זה אימייל. זה קטלני. לא מאמינים לי? תשאלו את האנשים שחיים על אימייל בדחיפה (push email) והם יגידו לכם מה זה אומר.
בואו נשנה טרמינולוגיה, נלך קצת לשפה של יוסי ורדי וג'ף פולבר: אני חושב שלשלוח את הטוויטים (באזים?) באימייל זה דיסרפטיב (Disruptive) לאיך אנחנו חושבים ומשתמשים באימייל. תחשבו על זה- הפייסבוק שלנו משמש אותנו לסוג תקשורות מסוים עם אנשים מסוימים. אותו הדבר גם טוויטר… צורה מסוימת של תקשורת. אותו הסיפור גם לגבי תוכנות המסרים המיידיים שלנו ולריבוי שלהן על שולחן העבודה שלנו, בכל רשת יש אנשים אחרים, לפעמים הם חופפים, לפעמים לא, לפעמים הסיבה לשימוש היא פונקציונלית, לפעמים סתם עניין של נוחות.
הבאזז משנה את זה. ראשית, בכך שכל דבר שקורה בהווה מגיע לנו למייל שהוא סוג של המעוז האחרון של התקשורת הקונבנציונלית, הבאזז מכניס את העולם החברתי החדש למעוז "מדורת השבט" האחרון, לא רק זאת, הוא מאפשר לנו לדבר מהאימייל החוצה אל תוך עולמם של החברים שלנו. אם פעם לא היינו שולחים מיילים אליהם, אז עכשיו, כשהם יכתבו משהו, זה יגיע אלינו למייל, בין אם נרצה ובין אם לא (וכן, אפשר לא לעקוב אחרי אנשים ולחסל את השירות הזה, שווה מחשבה), וכשאנחנו נרצה לצייץ משהו מתוך הבאזז, זה יגיע לאלה שעוקבים אחרינו.
עוד דבר שקרה הוא החיבור של הבאזז עם גוגל מפות, גם שם מסתמנת הפיכה. לא כל כך מזמן נחתה רשת פורסקוור בארץ. הייחוד שלה הוא בחיבור שלה עם מפות. כשמשתמש עושה צ'ק אין בפורסקוור, זה מופיע במפה וכל מי שעוקב אחריו (חבריו ברשתות החברתיות השונות) יכולים לדעת איפה הוא ולהסתכל במפה. גוגל חיברו את הבאזז למפות באופן אינטגרלי עד כדי כך שאין שום אפשרות לצייץ בלי לשדר מיקום.
לסיום, בואו נסתכל על מספרים רגע: פייסבוק חצתה לא מזמן את קו 400 המליון. טוויטר נמצאת על 100-150 מליון משתמשים, פורסקוור המדוברת חצתה זה לא מכבר את המליון הראשון שלה. ואז מדברים על ג'ימייל, יותר קרבו ל- 200 מליון. פייסבוק מתעתדת לפתוח את שירות האימייל שלה… דבר שיכול לשנות את המאזן הדמוגרפי של משתמשי האימייל ולייצר נדידה בין רשתות. גוגל באזז יכול לעשות אותו דבר לטוויטר (ג'ימייל גדול יותר מטוויטר בהרבה) ולמחוץ את פורסקוור בלי להתכוון אפילו. דיסרפטיב כבר אמרנו?
נכון שלא מזיז לנו כשהסקרמנטו קינגס מפסידים? סבבה. העיקר שכספי יתן בראש, והוא נותן בראש… כבר עכשיו הוא עומד על בערך 22 נקודות למשחק ועוד מעל עשרה ריבאונד כל פעם. מעולה, תבואו כל יום. אבל לא רק הוא נותן בראש, צוות המדיה של הקינגס גם עושה עבודה טובה ונותן לקהל המקומי ולמעריצים החדשים מארץ הקודש אפשרות ללקק את האצבעות עם ניו מדיה קרוס פלטפורם איך שאתם רוצים ומתי שאתם רוצים, שימו לב לזה:
ערוץ היוטיוב של הקינגס מעוצב ומלא בכל טוב הסרטונים עם מחמאות מקצה לקצה ועם כמות נכבדת של סרטונים על כספי. זו גם הזדמנות מצויינת להכיר את שאר הקבוצה, אם מעניין אתכם.
הפוטובלוג של מעודדות הסקרמנטו קינגס יודע לעשות גוד טיים לכל המעריצים וכרגיל: "לחנך לספורט" ולעוד כמה דברים. מי שבעד שירים את ידו. וזה אגב, הפוטובלוג של הקינגס עצמם. לי כצלם יש אהבה מיוחדת לפוטובלוגים באופן כללי. האתר הראשון אליו העליתי תמונות היה ישראבלוג ופרסומאים/משווקים/אנשי מדיה חברתית בארץ בקושי עושים שימוש מושכל או איזשהו שימוש בכלל בתמונות ומייצרים נוכחות בנאלית ודלה יחסית בעוד שתמונות הוכחו כבר מזמן כאמצעי יעיל ביותר ליצירת אנגייג'מנט עם קהל (ראו פייסבוק או ספציפית יותר את קמפיין איקאה האחרון)
ואם כבר בלוג, לקינגס לא נגמרים הרעיונות לבלוגים: זה הבלוג של הקינגס, זהו בלוג מרובה משתתפים, 23 במספר. בתמונה למעלה אגב, עוד מעודדת (יש שתי מעודדות שכותבות פוסטים בתוך עשרים ושלושה הכותבים).
מה עוד יש להם:
הטוויטר של הקינגס,
המייספייס של הקינגס,
הפייסבוק של הקינגס,
המובייל של הקינגס (תוצאות, לוחות זמנים, ציטוטים)
אפשר גם להירשם לוובקאסט הבא של הקינגס (שת"פ של יוּסטרים ופייסבוק)