נקודה ראשונה:

לפני מספר ימים שיתפתי את הסקריבד של צה"ל בפייסבוק שלי. סקריבד, למי שלא יודע, זו רשת חברתית בה אפשר למצוא ולקרוא מסמכים שונים כקבצי PDF. אפשר למצוא שם מסמכים, קומיקס, מגזינים, גזרי עיתונים, מה לא. זה הסקריבד שלי, ממליץ לכם להירשם גם.

בכל אופן, צה"ל החליט לשלוח חומר מודיעיני שהיה פעם מסווג לכל מערכות החדשות בארץ ואולי בעולם, כולל לשים אותו ברשת (זו החלטה בת פחות משנתיים שהתחילה עם היוטיוב של דו"צ) כחלק מהפקת הלקחים מלבנון השנייה ועופרת יצוקה. הסיבה- בפעם הבאה שצה"ל יצטרך להוריד בית מגורים המשמש כמחסן נשק של חיזבאללה/חמאס הוא רוצה למנוע את הישנות הטענות נגדו על פגיעה באזרחים. הדרך לעשות את זה היא להודיע מראש קבל עם ועולם משהו בערך כזה:

"עולם יקר שים לב, אלה בתי מגורים שיש בהם תחמושת ושהם אתרי שיגור פוטנציאליים.
עכשיו כשאתה יודע את זה, דע שצה"ל יוריד את הבתים האלה בשעת לחימה- אל תגיד שלא אמרנו לך"

צה"ל עשה בחכמה, ממש בחכמה, שהחל להשתמש במדיה החברתית לשם כך. כך, כל אדם בעולם יכול לדעת מהן הסיבות בגינן הוא ישמע יום אחד שצה"ל תקף יעד מסוים או הסיבה בגינה נפגעו אזרחים תמימים בלבנון/עזה, ולא יהיה מופתע מכך, פשוט כי הוא יבין שהמציאות מורכבת יותר ממה שהעיתונים או ערוצי החדשות מספרים לו, מה גם שאלו יוזנו מעתה ביותר פרטים, וטוב שכך. במובמנים רבים, השימוש במדיה החברתית ישמוט את הקרקע מתחת לצביעות של אירגוני הטרור שמאשימים את ישראל ברצח עם, טבח ושאר שטויות.

נקודה שניה:

באופן פשטני, מדיה חברתית מורכבת משתי רמות: יצירה של תוכן והפצה של תוכן. צה"ל הוא ארגון שיוצר תוכן, ועל כן אפשר לראות אותו כגוף מדיה, תובנה שהוא עדיין לא הפנים. צה"ל גם יודע לפתוח פרופילים ברשתות חברתיות (יוטיוב, טוויטר, סקריבד) ולשפוך אליהם את החומרים שהוא מייצר. שני דברים  צה"ל לא יודע לעשות במדיה חברתית,  אחד מהם זה להפיץ. מדיה חברתית אינה בנויה על הפצה לקהלי יעד או על הפצה למעטים נבחרים (כמו עיתונאים) אך נראה שצה"ל או מי מראשי דו"צ לא מבין את זה עדיין. (לערוץ של דו"צ ביוטיוב יש כמעט 20 מליון צפיות וכמעט 20 אלף מנויים. זה מספר יפה ללא ספק, אך הוא מספר אפסי ביחס לכמות שצריכה להיות לו כשמדובר בצבא ובמדינה. זאת ועוד, זה אחד הערוצים היחידים של המדינה במדיה החברתית, כך שזה לא מספיק בכל מקרה.)

שנית, צה"ל לא הפנים שהוא צריך לעזור לאוכלוסיה לעזור לו בשעת הצורך (בהפצה). מעבר לכך, הוא לא הפנים שהוא צריך לבקש עזרה ממי שיכול ורוצה לעזור לו ושיש היום, אולי לראשונה, אנשים מתחומים טכנולוגיים חברתיים שמבינים יותר מהמדינה ומוסדותיה ושכדאי להיוועץ בהם ואפילו לגייס אותם.

(עורב גולני באוטובוס לגבול, לבנון השנייה 2006. צילום: ניב קלדרון)

נקודה שלישית:

אם צה"ל לא יודע לבקש את עזרתנו בהפצת החומרים, אני חושב שחובתנו כאזרחים לדאוג שהחומרים המשוחררים על ידו יופצו על ידינו בלי שהוא יבקש מאיתנו. זה כבר דורש מאיתנו להיות אקטיביים ולהפסיק להתלונן. אמר פעם מישהו: אל תשאלו מה המדינה יכולה לעשות בשבילכם, תשאלו מה אתם יכולים לעשות בשביל המדינה.

עכשיו לכו לקרוא את רון בן ישי, ynet, 10-7-2010.

1- עפ"י ידיעה בהארץ מיום שישי 5-5-10, טורקיה דורשת מישראל להתנצל על הפגיעה באזרחיה במשט, אותם אזרחים פעילי אל קעידה ש"נורו מטווח קצר בראשם".  כמות הטיפשות והצביעות שעולה מדבריהם היא כל כך אבסורדית שאין לי מילים. אני מציע שישראל תדרוש מטורקיה להתנצל על הדקירות של חיילי השייטת מטווח קצר והתנצלות מתרפסת ואישית של ארדואן בפני החייל שנזרק מהסיפון. בכלל, מה יש למוסלמים האלה עם לזרוק אנשים מגבוה, זה עושה אותם גברים או משהו? בקיצור- פחחח אחד גדול.

2- עכשיו משהו ברצינות. המשטים האלה לא עומדים להיגמר בקרוב וגם הנוכחות שלנו ברשת לא עומדת להיגמר בקרוב. מוקדם יותר היום שיתפתי בפייסבוק וטוויטר ידיעה מאתר טורקי המספר ששלטונות טורקיה מתחילים לחסום את אתרי גוגל השונים. מיד חשבתי על זה שבמקום בו מצנזרים את גוגל יצנזרו גם בני אדם… אבל האמת היא שאנחנו יודעים את זה… התגובה האנטי ישראלית מתחילה להיות מובנת ואפילו מתקבלת על הדעת כשמבינים שלעם הטורקי פשוט לא הראו את קטעי הוידאו וההוכחות שאנשי המשט היו פעילי טרור, שהם החזיקו נשקים, שהם עשו לינץ' בחיילי צה"ל, שהם חטפו ארבעה לוחמים וכו' וכו', אז אם לא הראו להם- אז ישראלים הם גם כובשי פלשתין וגם רוצחי טורקים.  עכשיו שחוסמים להם את יוטיוב, אני לא מכיר את המוח הטורקי, אבל אני מקווה שכשהם יבינו שחוסמים להם את גוגל הם יתחילו להבין את מה שפוקס מאלדר הבין כבר מזמן, שהגאברמנט דינייז אינפורמיישן.

3- משהו נוסף ואחרון. כאמור, זה לא הולך להיפסק בקרוב. פעילים מארצות שונות כבר אוספים כסף לפלאטילה נוספת (תודו שמעולם לא שמעתם את המילה הזו לפני השבוע), שתיעצר ע"י ש13. אחד הדברים שחסרים תמיד זה חומרים חדשים ועצמאיים. עד כה מה שהעברנו היה כתבות מחו"ל וצילומי וידאו ששוחררו מדו"צ, צריך עוד. שני קטעים מקוריים שאני מכיר (מקווה שיש עוד) הם ראשית הוידאו של we con the world שהיה יפה מאד  ועלה באינספור ערוצי יוטיוב שונים (כנראה כדי למנוע הסרה שלו) ועבר את מליון הצפיות ואת הצילומים שלי של הקיר מול עזריאלי ששותפו גם הם מספר פעמים. אני חושב שעלינו להיות בנמל אשדוד בפעם הבאה שאיזושהי ספינה תעגון שם עם הסט"ילים שלנו. אנחנו צריכים להיות שם קודם כל כדי לחזק את ידי חיל הים שנמצא בחזית הפיזית של כל המערכה הזו ושנית ולא פחות חשוב מכך, בכדי לייצר חומרים ויזואליים של סולידריות ישראלית אמיתית ולשחרר ברחבי הרשת. זה קרה עכשיו עם הרייצ'ל קורי, היו שם כמה ישראלים, אבל אנחנו צריכים להתארגן לשם כך לפעם הבאה ולא להשאיר את זה לעיתונאי או שניים שיכתבו סיכום של אחרי מעשה. תארו לכם שנבוא לשם עם מצלמות ולפטופים וטלפונים סלולריים, זה מה שהייתי עושה. מה דעתכם?

ולסיום, קצת נחת מהחיילים שלנו ומישראלים טובים שהיו שם. צפו בסרטון, הרבה נחת, באמת שהרבה, לא צריך להסביר, אבל בבקשה, שתפו את הסרטון הזה אצלכם

לקחתי על עצמי משימה לצלם את הקיר הזה כדי לייצר עוד חומרים מקוריים לשיתוף עבור כל האנשים שעוזרים בקמפיין ללא שם הזה. אפשר למצוא את התמונות ב- 1024X768 בפליקר. התמונות חופשיות עבור קרדיט.

היום התחלנו לקבל רוח גבית מהעולם בנוגע למה באמת הלך שם, התמונות ששוחררו על ידי דובר צה"ל הגיעו לעולם ומראות בבירור מי תקף את מי. מראים את רובי הצבע שאיתם הגענו, רואים את האלות, הסכינים, השרשראות, הטירוף בעיניים, הצעקות של השייטת בקשר. באיזשהו שלב הגעתי למאמר המערכת של ניו יורק פוסט שקרא לראש ממשלת תורכיה צבוע, עשיתי על זה לייק, עשו גם אתם. קראתי גם את תום פרידמן בטור מעולה שלו וראיתי את הסרטון המעולה הזה.

הרוח הגבית שהחלה לנשוב לכיווננו החלה לנשוב רק כאשר שוחררו החומרים המצולמים על ידי דובר צה"ל, מה שמוכיח את חשיבות המהירות שבשיחרור החומרים לציבור מהר ככל האפשר. אפשר להבין שלקח לספינה זמן להגיע לישראל, ואז לחיילי צה"ל לתפוס את הקלטות או הכוננים עם החומרים המצולמים. אבל לקח להם יותר מדי זמן לשחרר אותם, בטח את החומרים הצה"ליים.

הצד השני של הרוח הגבית הזו קצת פחות שמח. היום בשיחה עם משרד החוץ הובהר לי שהאסטרטגיה של ישראל היא להנמיך את הלהבות, איכשהו להכיל את המצב, ולא להכנס לפעולה באינטרנט. כן, קראתם נכון. טוב, ידעתי שאין פעולה באינטרנט מהיום הראשון, כשהצעותיי לעזרה סורבו, אבל לא להכנס לפעולה יזומה במדיה החברתית כמדיניות של משרד החוץ, זה כבר ליקוי מאורות שאין כדוגמתו, זו הפקרות, הפקרת חיי אדם. חוסר הבנה מוחלט את חשיבות המדיום והשלכותיו על ההסברה הישראלית ודעת הקהל העולמית. ראשית, אי אפשר לשלוט על הלהבות בלי להיות באינטרנט (זה דבר והיפוכו), שנית, אי אפשר להכיל את המשבר הזה בשום אופן, צריך להתמודד איתו אש מול אש. עמוד שידרה מדינתי למדיה חדשה כמו שישראל סיפקה בעופרת יצוקה (לעזור למי שרוצה לעזור לנו) לא יקרה פה כרגע, מי יודע מתי אם בכלל. כתבתי על ליקוי המאורות הזה אי שם אחר הצהריים בפייסבוק שלי, לא פירטתי כי לא רציתי ליצור דה-מורליזציה בקרב אנשים, אולי לא הייתי צריך לעשות את זה. מה אתם חושבים על המצב?

בינתיים, תהנו מהתמונות ושתפו אותן כאילו אין מחר.

אם יש לכם איזושהי שאלה על איפה משיגים חומרים, איך מפיצים אותם, איך מגיעים לקהלים וכל מיני טוויקים ושטיקים לשיתוף, אתם מוזמנים לפנות אלי בפייסבוק ולשאול. מעבר לזה, כמובן, כאן בתגובות אפשר גם. תמיד אענה, אסביר ואפנה לאן שצריך בעניינים האלה.

שדרוג: נוספה מערכת תגובות פייסבוק…

בוקר אתמול קמנו לגלות 10 הרוגים על הספינה המקוללת הזו בהשתלטות שייטת 13. יום שחור התחיל לכולנו מבחינת איך שהרגשנו כאזרחי המדינה הזו כשתוקפים אותנו מחד וכשרמת המוכנות שלנו מבחינת הסברה ויחסי ציבור למדינה הזו לא קיימת מאידך. עד שתיים בצהריים חיכינו כדי לשמוע רחש מכיוון סגן שר החוץ שלנו ועוד שעה או משהו עד שברק התייצב מול המצלמות עם הרמטכ"ל ומפקד הים. בינתיים עבר חצי יום.

בתור זה שעשה את עופרת יצוקה עם חבורה של סופרמנים (וידאו) עבור משרד החוץ , חזרה לי אותה תחושה של "brace for impact" והתחלתי להריץ טלפונים ומסרים פרטיים בין פעילים שעבדתי איתם אז ועם משרד החוץ. המצוקה המרכזית במהלך היום הראשון של המשבר הזה היתה שמשרד החוץ מילא פיו מים ושידר בהתחלה רק את הוידאו של המַלַח שמתריע בפני היאכטה לעמוד בצד ולהוציא רשיונות (זה משבר חמור שאינו מנוהל במדיה חברתית, לעומת עופרת יצוקה שנוהל גם נוהל). למרות שהיו שבועות להתכונן מראש, התחושה היתה שרק בבוקר האירוע נכנס משרד החוץ לעניינים.  לא יצא בריף לעולם, לא היו תכנים רשמיים (או לא רשמיים) ולא היה רצון אמיתי או הבנה מצד משרד החוץ כיצד יש לפעול באינטרנט החברתי. את חוסר ההבנה אני יכול להבין, המקצוע הזה דורש מומחיות שיש למעטים ונסיון שיש למתי מעט, אבל מה עם לבקש עזרה, בושה? מדינת ישראל אחראית לפאשלת הדיפלומטיה באינטרנט כי משרד החוץ לא ביקש עזרה.

הראשון שנתן תמונה מקיפה באמת על מה שאירע היה רון בן ישי, הפרשן של ווינט. בדיוק לזה חיכו כולם, האמינו לי. משיחה עם גל מור, מנהל המדיה החברתית של וויינט, הבנתי שתוך דקות יעלה גם התרגום האנגלי לכתבה שלו ואכן תוך דקות קיבלתי ממנו לינק לכתבה, עוד לפני שעלתה בעמוד הראשי של וויינט באנגלית.

אחד מסודות ההצלחה של הגעה לזנב הארוך היא לתת מוצר מוכן לאכילה ושיהיה קל לעיכול לגולשים. בגלל המחסור בחומרים ובתמונה בהירה שיתפתי את הכתבה של רון אצלי (מחמאות כבירות לרון על התיאורים).

בסטטוס שהוספתי כתבתי באנגלית:

The brutal violence of "peace activists" and the attempt to bring down an IDF chopper.
Ron Ben-Yishai for ynet. please share on facebook

החשיבות של הסטטוס הזה היתה חשובה כמו פריט התוכן ששיתפתי. סטטוס נכון המצורף ללינק מאפשר לאנשים להיות צינור משומן ויעיל להעברת מידע. הוא תיאר מה כתוב בפנים וכך ייתר את הצורך של המְשַתפים להתעמק ולנסח בעצמם סטטוס שאולי לא ינוסח כראוי ואולי יפגע בהמשכיות השיתוף בעתיד.

אחרי שנתתי קרדיט לרון ביקשתי מאנשים לשתף בפייסבוק. חצי שעה אחר כך ספרתי 15 שיתופים בפייסבוק רק דרך החברים שלי ומאז הפסקתי לספור. אותו הדבר נעשה גם בטוויטר (ניסוח, לינק ובקשה לשתף), נגיע לשם תכף. 10 דקות אחר כך, אגב, הכתבה הגיעה ל- Digg והיו לה 7 הקלקות. נכון לכתיבת שורות אלה המספר עומד על 37 דיגים.

נחזור לטוויטר.
הבעיה המרכזית בהסברה הישראלית- מעבר לזה שלא היתה הסברה ישראלית ברשת- היא שלא היו תכנים שהגולשים יכולים לשתף. (איילה צורף כותבת נכון הבוקר בדה מארקר שדעת הקהל נקבעת באינטרנט),שעות עברו על הסטטוספירה הישראלית בלהתבכיין על זה שאין מה להראות לעולם, אין הוכחות. ובהקשר הזה, כמה מילים על למה חשוב לעשות פורנוגרפיה (של דם ואש) בזמן לחימה.

בשעה 15:59 כתבתי את אותו סטטוס- רק בגרסת טוויטר:

באופן ישיר, הציוץ הזה רוטווט 5 פעמים בלבד בצורה החדשה. בצורה הקלאסית של RT הוא רוטווט אינספור פעמים. השאר קרה מעצמו. הנה המספרים:

הכתבה הזו צוייצה 464 פעמים בין 16:00 לחצות הליל. לפי המכשיר שבדק לי את הנתונים האלה, 2358 קליקים היו מהטוויטים האלה. חישוב מהיר מראה שכל אדם שריטווט את זה הביא בממוצע 5.1 קליקים (באחוזים זה המון, מי פה מצוי בסטטיסטיקה?). אין לי את הסטטיסטיקות של וויינט (גל, יון, רון, אני אשמח לשמוע מכם על העמוד הזה). אבל המספרים לא נגמרים כאן.

בטוויטר עוקבים אחריי  3443 אנשים. במהלך היום צייצתי 48 ציוצים. טוויטר אנאלייזר טוען שפוטנציאל ההגעה שלי לקהלים שונים (readers reach) עמד על 455,973 בני אדם, כלומר פי 105 מכמות העוקבים שלי. זאת אומרת, שאמנם כמות הכניסות לוויינט היא נמוכה יחסית (2300 זה מספר אפסי במונחי אינטרנט) אבל הטוויטים עצמם, הנוכחות התומכת בישראל, המסרים, הגיעו לכחצי מליון בני אדם, ממשהו שהתחיל ממני, תוך פחות מיממה וזה לכשעצמו דבר עצום.

עוד דבר. במהלך היום יצא לי לחשוב הרבה על מה נדרש כשההסברה הישראלית לא מתפקדת וכשהיא לא מספקת חומרים. אני רוצה להחמיא לעוד עיתונאי (תעבירו לו בבקשה) ואז לבקש בקשה. דיווח הוידאו של ניר דבורי אחר הצהריים היה פשוט מאלף. ראיתי אותו ברשת (האתר שלהם יושב גם הוא ב- ynet) והרגשתי שאני נמצא לידו. שמעתי את ההתרגשות בקול שלו והזדהיתי מאד. מיד חשבתי על להוריד את הסרטון, לבקש ממתרגם אשף כתוביות שיעזור לי לתרגם לאנגלית ולהעלות את הוידאו בחזרה לרשת כדי שיהיה מה להראות לעולם.

לצערי נשארתי עם המחשבה הזו, אבל אם מישהו מאנשי ערוץ 1, 2, 10 שומע אותי (גיא אליאב, גיא זוהר, מישהו מהערוצים האחרים)- אפשר להשתמש בקטעים של מחלקות החדשות שלכם כדי להשפיע על דעת הקהל בעולם היום ובעתיד. אם תמונות בטורקית עושות את זה, אזי תמונות בעברית עם כתוביות לאנגלית יעשו את זה עוד יותר. אנחנו צריכים את הקטעים ששודרו בלייב כשהם עם כתוביות באנגלית. לא יודע אם תרצו לעזור עד כדי כך, אבל אם תשחררו לנו (הגולשים) את הקטעים הללו, אנו כבר נדאג לתרגם ולהפיץ  עם קרדיט לתחנה, לכתב לצלם וגם לאמא של הצלם. אם יש לכם קשרים שם בתחנות הטלויזיה, אנא העבירו את הפוסט הזה לאנשים המתאימים. להגיע אלי הכי פשוט בעולם, הפרטים שלי פה מימין.

ועכשיו- לינקים לסיום:

אם מעניין אתכם ללמוד על מדיה חברתית במלחמה- אלה המסקנות שלי מעופרת יצוקה

כאן אתם יכולים לראות תמונות מההפגנה שנערכה מול שגרירות תורכיה בתל אביב (השימוש בהן חופשי)

אם אתם רוצים לקרא מה אוריאל דסקל כתב על היום הזה (מהחכמים)- הנה זה כאן (פייסבוק)

(צילום: ניב קלדרון, לשימוש חופשי)

עדכון:
יש כרגע בעיה בתוסף הלייק לפייסבוק בפוסט הזה, כתוצאה מכך אי אפשר ללייקק וגם שיתוף של הפוסט יוצא בצורה מכוערת בפייסבוק. לא יודע למה זה- למי שיש רעיון, אשמח לשמוע

The QassamCount tool probably represents the essence of the word Virality.

Started as a breakthrough Twitter account that shared its followers with the amount of Qassams, Grads and mortar shells landing in/on Israel from Gaza, it became a tool for us at the social media situation room to reach millions of people around the world with 75,000 people enabling it on their Facebook account, reaching all their friends in 150 countries all over the world.

But while the operation in Gaza happened like a blitz and ended the same way, the facebook application just keeps quiet until more fire is launched from Gaza toward Israel and as you know, there's still fire being launched from Gaza even today. That's where  the real power of QassamCount is. Most people haven't removed it and it reminds us of things we don't hear on the everyday news anymore, it travels the social web (and the social graphs), it shows you what we've been trying to say all this time, all these 9 years of crazyness that we've enduered, that no country will allow its citizens to be targeted. As the Qassams are the justification for operation Cast Lead , QassamCount is bookmarking tool and the constant reminder to the public around the world that there is more than one truth in this story.

at the war room. Photo: Niv Calderon

more new posts about the war room:
Bloggers Battle Without Bombs
How Social Media War Was Waged in Gaza-Israel Conflict