Connected

יצאתי היום לבלות. הייתי בגלריה, בפתיחה של תערוכה מזעזעת בנווה צדק, ואז הלכתי ל- ארטמיס ברחוב נחלת בנימין, בין אחד העם לרוטשילד.
מאז שיצא החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים התחלתי ליהנות מלצאת ולחזור לא אפוף עשן ופשוט לנשום ולא לחשוב על לקחת נשימות קטנות או כל דבר הזוי אחר שהכריחו אותי לעשות כל חיי.

הארטמיס, שבעליו מתכחש לעובדה שמעשנים אצלו במועדון (אנשים עם בעיית הכחשה חיים בהכחשה), לא אוכף את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים.

המקום צפוף בצורה מחרידה ממש, כל בליין שני מחזיק שם סיגריה. מילא בקומה הראשונה, שם התקרה גבוהה (אגב, ענן עשן זה אנדרסטייטמנט יחסית למה שהלך שם), בקומה השנייה, כשהתקרה היא בגובה של מקסימום 2.10 (אני 1.90, זה נמוך), נורא מצחיק/עצוב לראות אנשים מעשנים מול העיניים שלך ונושפים את העשן ל"תקרה" כאילו כדי לא להפריע לאחרים.

במדינת ישראל זה כמעט חובה להפר את החוק, אם אפשר למשל לעמוד בחניית נכים, לסוע ברוורס באין כניסה, לדבר בפלאפון תך כדי נהיגה, לעשן מתחת לשלט האוסר עישון… הבנתם את הנקודה.

אני לא הולך לתבוע את הבעלים של הארטמיס. אני הולך לעשות משהו אחר.
אני הולך להצמיד לארטמיס את הפוסט הזה עם המילים "ארטמיס"+"לא אוכף את החוק"+"החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים", ושגוגל יהיה עזרי.

בלוגרים ידועים כאנשים שרוצים ומוכנים לקדם מטרות שונות. אם אתם חברים שלי או אם אתם בעד החוק ורוצים שהוא יקודם ויכובד, אנא, כיתבו פוסט על החוק נגד עישון במקומות ציבוריים, קשרו לפוסט הזה, כיתבו על מה שמפריע לכם ועל מקומות שלא אוכפים את החוק. למה אני מבקש שתכתבו- כי אנשים מחפשים מידע באינטרנט, ואנשים הולכים לקרוא על מקומות בילוי, והדרך הטובה ביותר להעביר מידע בימינו היא דרך בלוגים שמתאנדקסים היטב בגוגל- ובפייסבוק. היתרון בבלוגים ובאתרי אינטרנט בכלל הוא שהם נותרים באוויר ושגוגל חוזר אליהם. היתרון בפייסבוק לעומת זאת הוא שכל חבריכם רואים מיד את מה שכתבתם ואם הם מגיבים אצלכם גם חבריהם רואים את הפוסט שלכם בפוטנציה אבל החיסרון הוא שגוגל לא מאנדקס ושאר העולם לא יכול להנות מפרי מקלדתכם. אבל דעת קהל היא דעת קהל וקמפיין באינטרנט אפשר לעשות בכל מיני דרכים. זו הדרך שלי, ויש לי כמה בלוגים ברשותי.

חוץ מאשר לא לצאת לארטמיס יותר (אני חושב על זה ברצינות) אני חושב שדעת קהל יכולה לעזור לבעלי מקומות להבין (כי לא כולם חיים בהכחשה) שהכל בידיים שלהם. אם יש מקומות שאוכפים ושהם עדיין מפוצצים מאוכלים-שותים-ובליינים זה הכל בידיים של בעלי המקומות, ושלא יספרו לנו סיפורים.

<p align="right">אחרי כמה פוסטים שדיברו על צ'אק נוריס וההתגייסות שלו לתמיכה במפלגה הרפובליקנית בבחירות בארצות הברית ב-2008 החלטתי ללכת לחפש אותו קצת בנווה המדבר הטלוויזיוני הגדול מכולם, היוטיוב. לשמחתי, לא מדבר ולא עצי דקל, ראיתי כמה תשדירי בחירות נחמדים ומצחיקים, אבל בעיקר רציתי להביא לכאן את צ'אק נוריס צוחק על עצמו, ואם כבר, אז לסיום את צ'אק נוריס הולך מכות עם ברוס לי ומפסיד בסוף.

<p align="right">תהנו!

<p align="right">1- צ'אק נוריס צוחק על עצמו:
@http://www.youtube.com/watch?v=n8QAeoFdM5g&NR=1

<p align="right">2- צ'אק נוריס את ברוס לי

@http://www.youtube.com/watch?v=JLO1YIWQuXE&feature=related

As I wrote yesterday in my Facebook status line- I went out to the Rosa Parks bar With Gilad and Lotem, where I happily met old friends, photographers from all over the media in Israel. They Told me Adi Himelbloy, a young actress/model/talent/whatever, is coming to celebrate her 24th birthday with her friends here.

For me, it was a long time since I've done a photography job for news or culture, but the joy of seeing them all together, with the excitement of all the cameras and the jungle around it made me feel happy.

So I decided to post a video log about the photographers, to show you all some behind the scenes paparazzi talks and actions with some personal laughs, running and un-censored self material.

I have another piece in Youtube I took earlier, a behind the scenes video, i didn't feel should be here, but you're welcome to see how it’s like when photographers are waiting for their subject of work.

Technorati Tags: paparazzi,facebook,lotem,gilad,adi himelbloy,behind the scences,photographers in israel,youtube,video,a video about the photographers,rosa parks,post a video log

Here in Israel we have an old question that’s dated in the 1950’s concerning the law of return, which means that every jew, from wherever, can come to Israel, become a citizen immediatly, and live the rest of his life here. The question that rised than is known as the "Who Is a Jew" question.

Yesterday at the TIIC - IsraelNetSphere # 5 event i spoke with Omer Perchik and Aviv Revach about the questionof Who is a friend. Omer and I have known each other since this year’s Blogference held last July, and Aviv I know from the Geek Dinner we had with Stowe Boyd a few weeks ago. I asked Omer if I am his friend just because he knows me from these event, or are we friends because we're on the same lists on Facebook. The conversation than came to what happened to the "old" definitions of being a friend- someone you call to, someone you meet regularly, someone you know a bit better (or more) from other people you just know by face, name and some background data.

Omer told me I'm his friend, but i started struggling with the question, or with the new definition of friendship in the new era of social media groups, where a friend is as easy as a request for friendship.

So who is a friend, who’s an acquaintance of yours and who are you just familiar with? (can you describe the difference when the definitions collapse to the same point?)

Omer said that if he was with me in a bar fight he would definately come to my help. I said the same thing even though i'm not sure my recently dislocated shoulder would aprove. It than raised another question in my head: To some of my Facebook friends i already feel some closeness emotions even though I dont know them deeply and although we are meeting only on the comment pages of blogs and on event lists. I asked myself what does it mean.

By default, the questions i ask here are for sociologists. But because I am holding a sociology degree i have to say an internet sociologist would really come in handy right now. But seriously, if any one of you social thinkers has thoughts on this subject please feel free to share because those are questions that by default are considered WIKI questions and are opened to negotiation.

אתמול ביליתי יום ארוך, אבל לא ארוך מדי בפסיטבל אייקון 2007, שוב, כצלם הבית של הפסטיבל.
זה היה היום השני שבו החלטתי להתמקד יותר בפרצופים מאשר בצילומי אווירה.

הסיפתח שלי אתמול היה צילומי אחורי הקלעים של המוזיקאים מברמן, מחזמר בהפקת מקור לאייקון השנה. אני לא יודע מי לא יודע את זה עדיין, אבל אחת האהבות הגדולות שלי בצילום זה צילום אחורי הקלעים. תענוגות.

בקיצור, החלטתי להביא לכם כמה תמונות מחדר ההלבשה, ווידאו מגניב. תיהנו!

יעל עושה מתיחות חתוליות

תרנגול כפרות

גל גל

תומר מתאפר

החיות מתאמנות על שרירי הפה, לפני ההופעה

וככה יעל עושה

זה הקאסט

אלה החיות