Connected

1- Social Utility
טוויטר, גבירותיי ורבותיי הוא המוצר הקהילתי הכי מדהים שבעת ובעונה אחת גם נהנה משיווק ויראלי מטורף וגם סובל מנחיתות ויראלית שאין שניה לה. מצד אחד אין בלוג טכנולוגי שלא כתב עליו, שלא לומר שפך עליו טונות של מחמאות (ובאותה עת גם סלח לו על הפאשלות הארכיטקטוניות שלו), ומצד שני, כמות המשתמשים החוזרים שלו (כאלה שמשתמשים בו קבוע) עומדת על מספר מגוכח שעל פי מקורות יודעי דבר לא מגיע לחצי מליון.

2- Borders
עוד כמה דברים על טוויטר, ואם אתם אוכלים מאותו מסטינג כמוני אתם בטח כבר יודעים:
א- טוויטר מעולם לא יצא מגבולות ביצת ההיי טק והגיקים שאנחנו.
ב- לא היה מוצר טכנולוגי אחד שהיה עליו כל כך הרבה באזז חיובי ושכמות המשתמשים שלו היא כל כך קטנה, אבל תַּקְנו אותי אם אני טועה.

3-  Community
טוויטר, בגלל הקהילה המצומצמת שבו, עושה היום מה שהבלוגים עשו בזמנו, קירבו בין אנשים שאין ביניהם קשרים, רק שהוא עושה את זה ברמת הבשר החי וההווה (וכבר ציטטתי בפוסט הקודם מישהו שאמר שטוויטר עומד בתפר בין מסרים מיידיים למייל). קחו את @עיברי לידר לדוגמה. את עיברי לידר אני שומע מאז שהייתי בתיכון (עברו עשר שנים). לפני עשר שנים יצאתי עם מישהי והיא הביאה אותי להופעה שלו שנערכה במעין אולם אירועים בקאנטרי קלאב בהרצליה, הוא עשה שם חלטורה. קניתי את הדיסק הראשון שלו מתנה לעצמי על זה שהוצאתי רשיון נהיגה. איפה הוא היה אז ואיפה היום.  בשבילי למצוא אותו מצייץ בשכונה שלי עם החברים שלי (כלומר אתם) זה אוּבּר מגניב. לאן אני חותר: היכולת לדעת מה אדם עושה עכשיו (אתמול למשל הוא היה בחתונה בשמונה בערב והרגיש מוזר) והיכולת הבלתי תיאמן הזו של פשוט ליצור קשר כשהעולם כל כך קטן (והעולם בטוויטר הוא קטן, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בישראל) פשוט מרתקת בעיניי.

4- Team
"מצד אחד אין בלוג טכנולוגי שלא כתב עליו, שלא לומר שפך עליו טונות של מחמאות (ובעותה עת גם סלח לו על הפאשלות הארכי-ארכיטקטוניות שלו), ומצד שני, כמות המשתמשים החוזרים שלו (כאלה שמשתמשים בו קבוע) עומדת על מספר מגוכח שעל פי מקורות יודעי דבר לא מגיע לחצי מליון".
כן, אני יודע שכתבתי את זה בפסקה הראשונה. אבל מה עושים עם זה? פשוט.
מתי בפעם האחרונה, גיקים יקרים שלי, הזמנתם אנשים חדשים להתנסות בטוויטר?
אני יודע שאני לא. ואיך אני יודע שגם אתם לא? א- כי אני לא מהאנשים שצריכים שיזמינו אותם לשירותים חדשים וגם אתם לא וב- כי מעט מאד אנשים התחילו לעקוב אחריי לאחרונה ואני יודע שגם אני לא מצאתי דם חדש אצלכם ואני הרי עוקב. אז זו המסקנה, צריך להתרחב וזה הכל בידיים של הקהילה. קהילה? יותר כמו קיבוץ, יותר כמו פלוגה, יותר כמו כתה. עזבו, זה יותר כמו צוות ואתם יודעים את זה טוב כמוני.

5- Action
אני לא אומר לצאת פה לפעולה, כי אנחנו לא אוהבים פעולות, אנחנו אוהבים דרך אגב כאלה, אם יוצא, אם מדברים על זה אצל יוסי וליאור, עם ג'ף, בשכונה… אנחנו חיים בקונספציה ש"זר לא יבין", ואני אומר- לא!, זר יבין אם יכנס וישתמש, בדיוק כמו שהוא הבין את פייסבוק. והרי עולמינו רק יגדל, ואנחנו אוהבים שהעולם שלנו גדל, כי ככה אנחנו מסוקרנים יותר, ויש לנו יותר עם מי לעשות נטוורקינג ואולי לא כל העולם היי טק שמיי טק. לא ככה?

אז מה אתם אומרים?

אני רוצה להפנות אתכם למקרה מאד מעניין שקורה בבלוג של גל מור. גל מציג את מקרה פז'ו 308 שהציעה לשבעה בלוגרים נסיעת מבחן בת יומיים בתמורה לכתיבת פוסטים בנושא ובלינק בתור חברה המתעסקת בשיווק דרך בלוגים.גל מצידו הביע את דעתו השלילית על הנושא, מספר תגובות נוספות הגיעו מבלוגרים שקראו את הפוסט, אך עיקר השיחה מתנהלת בין אהוד קינן, כתב מחשבים בynet שגל הוא עורכו עד לא מזמן ובין אביעד, תפוז לשעבר וכעת עובד עבור שגיא חמץ, מנכ"ל בלינק. מעבר לזה, יש שם התכתבות לא כל כך נעימה בין גל ושגיא.

מה דעתי?
אני חושב שלא נכון מצד בלינק להגיב כמו שהגיבו בבלוג של גל.
יותר משעניין אותי הפוסט (הוא עניין וגם הצחיק), נמשכתי ללאן התגובות הולכות לקחת את השיחה.
בעוד אני מאמין שתגובות לפוסטים הן מבורכות, בעיקר כשהן מגיעות מאיזשהו ראש של פירמידה, הראש צריך לזכור שהוא נמצא בחצר ביתו של מישהו ושהוא צריך לנהוג ביתר זהירות כי למרות שהוא רוצה להגן על פרי עבודתו הוא עלול לצאת כשמכנסיו מופשלות למטה, ואם לא בידי עצמו, בידי אלו מחצרו. מעבר לזה, בלינק קיבלו בדיוק את מה שביקשו, תקשורת ושיחה על פז'ו. אפילו אני, שמתנגד למהלך של פז'ו, כתבתי את שמם בפוסט הזה מספר פעמים לתפארת מדינת ישראל ושגוגל יהיה עזרי. כל בלוגר, עם זאת, יודע שאי אפשר לשלוט על בלוגרים אחרים ומה יצא תחת מקלדתם. לבוא ולנהל שיחה עם גוונים קוצפים (אני נזהר מלהגיד קוצפת ביתר דרמטיות) בבלוגים שלא משדרים באותו הגל זה לא ממש רעיון טוב.

ועוד דבר, בעניין מובילי דעה:
אני מכיר שני אנשים אישית ועוד אחד בשלום שלום. על השאר לא שמעתי.
יש לשאול: איך בוחרים מי יקבל את האוטו, מי בחר, האם היו אינטרסים מסוימים בבחירת הבלוגרים, נסתרים מעיני הציבור, ושהמפרסמים לא רוצים לחשוף אותם. זו אינה ביקורת, אלה שאלות שיש עניין בהן ואני כציבור מעוניין בתשובה.

משהו סוציולוגי לסיום- אנחנו רואים פה איזושהי התנגשות בין אנשי פרסום (שגיא ואביעד) לבין עיתונאים (גל ואהוד). ככה זה נראה כשכולם בלוגרים.

ולשם גילוי נאות:
עם כל השמות המוזכרים בפוסט הזה יש לי איזשהם יחסים, בין אם חברות (אהוד), עבודה בעבר (גל, אהוד, אביעד) או נטוורקינג (שגיא).
עם זאת, מצאתי צורך לכתוב על כל זה.

‎

<

גולשים יקרים,

TheMarker Cafe חזר בסוף השבוע לפעילות מלאה, זאת לאחר שהצלחנו להתגבר על התקלות שאילצו אותנו להשבית את האתר.
רצף של תקלות ובעיות טכנולוגיות, יחד עם הצטרפות חברים חדשים למשפחת הקפה ויצירה מתמדת של תכנים חדשים, הם שגרמו לשיבושים האחרונים.
הבחירה שעמדה לפנינו לא היתה פשוטה - האם להמשיך ולהפעיל את האתר המקרטע תוך שהוא קורס מדי כמה שעות, או להשבית את האתר באופן מלא ולחזור בתום ביצוע התיקונים הדרושים. לאחר התלבטות קשה החלטנו להשבית את האתר. במשך קרוב ל-48 שעות עמלו הצוותים הטכניים של קבוצת "הארץ" וחברת "דקס טכנולוגיות" על החזרת האתר לפעילות מלאה במהירות האפשרית.

<
במקביל לתיקונים שבוצעו, נעשה מאמץ גם בתחום הציוד והשרתים. ביום חמישי נכנס לשימוש מלא של האתר שרת חדש וחזק בהרבה.
אנו מאמינים כי השרת החדש יחד עם תיקון התקלות באתר ישפרו באופן מיידי את חווית הגלישה באתר.
בסוף השבוע הצטרפו לאתר עשרות גולשים חדשים ובמקביל נוצרו מאות פוסטים ודיונים חדשים.
אנו מצטערים על הפגיעה בגולשים ומקווים לפגוש את כולכם בקפה,
cafe.themarker.com
ליאור קודנר,
עורך רשת קפה, קבוצת "הארץ"

<

את המכתב הזה קיבלו כל משתמשי קפה דה מרקר היום (א') במייל שלהם.
לפני מספר חודשים (כמעט חצי שנה) הזדמן לי ללכת לראיון עבודה בו שאלו אותי מנהלי הקפה מה לדעתי עליהם לעשות עם הבאגים שבמערכת. טענתי שם שמצב מביש כזה של נפילות חוזרות ונשנות, מהירות צב של אתר שמתיימר לשרת מאות אלפי גולשים ויחסים עכורים בין הממשק למשתמש שמעידים על תכנון לקוי של המרכת כולה, מחייבים הורדה של המערכת לטיפול מהאוויר לכמה זמן שידרש, ואחת היא שהאתר יהיה לא זמין לגולשים.

טענתי שם שעדיף שעורך הקפה או מישהו מטעם הנהלת הקפה ישלחו מייל מקדים לכל ה"דיירים" (כך נקראים גולשים הקפה בהגה המקומית, יודיע להם שהקפה עומד לרדת לזמן מה לתחזוקה ויבקש את סליחתם על חוסר הנוחות עקב כך.

כמובן שהורדה של אתר חברתי בסדר גדול כזה אינה עניין של מה בכך, הרי מדובר על הפסדים כספיים ועוד כל מיני פרוצדורות, אבל עדיף להוריד אתר ולהודיע על הבאגים שלו בפומביי מאשר להתנהל עם אתר מקרטע (ללא יכולות חיפוש, עם ממשק מזעזע ושהד.נ.א שלו א-ש-כ-ר-ה מזמין ספאם) שבעיקר מבייש את השרת שעליו הוא יושב, שלא לומר מבאס את התחת של הגולשים, גם אם אינם מבינים גדולים באינטרנט או בעיצוב וכדומה.

<

עשו בחכמה, אם כי באיחור, מנהלי הקפה, שהורידו את האתר למספר ימים וחזרו עם אתר טוב יותר. לטעמי, מה שנעשה עכשיו היה יכול להיעשות כבר לפני חצי שנה (אם כי בדיוק בתקופה ההיא פוטר אדם שוב וזה לכשעצמו היה טלטלה לא קטנה), אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
לראשי הקפה אני רוצה לומר:
1- שקיפות היא חסד שאתם נותנים לעצמכם, גולשים מעריכים אתרים שמודים בטעויות שלהם ושומרים להם אמונים כי שקיפות היא הצורה הבוטה ביותר של אמינות.
2- אם כבר יש בלאגן, כמו שקרה במקרה של אדם שוב, נצלו את הבלאגן ליצור בלאגן גדול יותר ולא שני בלאגנים קטנים. בלאגן באינטרנט הוא לא כמו רעידת אדמה אמיתית. באינטרנט, בשונה מבעולם האמיתי, אפשר לעשות דברים ממש קונסטרוקטיביים בתקופות כאלה.
3- בפעם הבאה שאתם מורידים את השאלטר ומתכוונים לשלוח מייל ללקוחות שלכם השתדלו לשלוח אותו לפני המעשה ולא אחריו. אתם לא חייבים להתחייב על תאריך חזרה, אנחנו נבין לבד שעדיף לעשות עבודה מקיפה מאשר בליץ מתוזמן וחלול ונודה לכם שכיבדתם אותנו במשלוח המייל.
4- ידוע שיש הצעות שצריך זמן להתבשל איתן. זה נכון לתוכנות מחשב ואתרים באינטרנט, זה נכון לסדרות טלויזיה, זה נכון ליחסי זוגיות. תשתדלו לקחת סיכונים, לקפה יש רק לאן לגדול.

1- Today and yesterday I read a lot about and from Technorati. I read many many posts they posted in their not-so-friendly blog (interface like) and have read blog posts about them. I've been trying to understand what drives them. Never mind that, I found a phrase I didnt stop thinking about and I think i'm gonna post something on it as soon as mind mind is set. They call it the World Live Web, that unlike the World Wide Web, it’s only about blogs, tags and other social medias.

One of my first thought about that was the difference between a "world-wide" web and a world "live-web". I'm talking about the linguistic side here. The "Wide" is telling us how big the world of web is, whereas the "Live" is talking about the web and its essence.

But that was just a thought I had. Live Web means "everything that is social" and it’s interesting that Technorati is calling bloggers and other online-social-media-user-generated-content creator by the name Citizens.

2- lately i've been using GlobalPandora, the "open to all" social music website for hours every day. The music there is great, but all in all, the service is unreliable- it gets stuck, it doesnt upload or just stops, sometimes for days. I now try LastFM for the first time. It is reliable, but the quality of the music given to me isn't high, and I'm not talking about the volume level but the coices the system does.

3- I started watching "Prison Break". A fun show, though I wouldnt lose sleep if I dont see it ever again.

4- Last week I told my friends on Facebook I'm going to an Ice cream party in the Iceberg. here’s the video from there if you have'nt seen it yet, was a joy-

@http://www.youtube.com/watch?v=cFXzmf4zPlw
video from youtube

5- a night before that I went to an opening in a gallery in Neve Tzedek, I didnt like it at all. the artist took characters from television (Homer Simpson, Wonder Woman), from the fashion world (Bar Refaeli), from the cartoons world (Disney’s Goofy) and some other brands (M&M). For me as a photographer and an artist I thought it was insulting, and I didnt find anything new in her art, all she did was to reproduce others' works and add them Swarovski Crystals.

This is what I felt:

@http://www.youtube.com/watch?v=LqEeeOZACOI
video from youtube

18:35

אני מת פה . אכלתי היום במסעדה. באמת, לא אכלתי הרבה. אכלתי מנה של תוספות- אורז, גזר, סלט ואולי כמה עגבניות. בעצם אפילו פלפל חמוץ אכלתי. רק שהוא לא היה חמוץ, הוא היה חריף. חמש דקות אחר כך עיוותים עלו לי בפרצוף ורצתי רצתי מהר "החוצה", זה היה באחת וחצי בצהריים. שני קלבטן לא עזרו לי. קלבטן. הא!. כשהייתי צעיר היו קוראים לי קלגרון. מפגרים.

בכל אופן, אי אפשר היה להתחמק מהבלוג החדש של רביב דרוקר היום. אין בינינו שום דבר חוץ מזה שכשהייתי נער הוא היה מאמן הכדורסל שלי בקבוצת הנוער של רמת השרון. שנים לא ראיתי אותו עד אותו סילבסטר 2006 בו הוא לא זיהה אותי. לקח לו עוד שנה וחצי שלמות, במאי כמדומני, עד ערב פרסום תוצאות הפריימריז בעבודה עד שהוא נתקל בי שם במסדרון ואמר לי: "עכשיו אני זוכר, אתה קלדרון, נכון?, ניב?".
חייכתי לעצמי. הגיע הזמן באמת.
שטויות.

כל הכבוד ,ערוץ 10 שיחקו אותה עם הבלוגים החדשים שלהם בישרא.
האמת, חשבתי לרגע על הבלוגים של הבלוגרים הרגילים. בי, כבלוגר במשך שנים בישרא, הייתי רוצה שיהיה לי עיצוב ישראבלוגרי כמו שיש בבלוגים של ערוץ 10. זה עיצוב tblogread, כלומר שעשו כתבנית htnl, אבל אין שום סיבה שישרא לא יזנחו את העיצוב הישן ויעברו לצורה החדשה והמכבדת הזו.
וזה מתחבר לי עם משהו שהתברר לי לא כל כך מזמן בנוגע לישרא.
ידוע משכבר שיריב חבוט מעריץ גדול של sixapart. יצא לי לא מזמן להיתקל באחד הבלוגים שיוצאים מהמפעל שלהם. רק אחרי שחזרתי לישרא באותו ערב הבנתי כמה העיצוב הגרפי של ישרא מזכיר לי את sixapart וכמה אני לא אתפלא אם את ההשראה לעיצוב לקח יריב מהם.

בכל אופן, הנה אחת הסיבות למה רביב דרוקר פתח בלוג:
"כי אני לא יכול  לעמוד בפני הצורך שלי (כמה עלוב) להתבלט. אה, כן, וזו גם הסיבה האמיתית…"

אני מחבב אותו.