עכשיו כשהאייפון שלי מקולקל ברמת איבוד כל מספרי הטלפונים שלי (תודה לאל שיש ענן), את כל 1500 התמונות שהיו לי שם (מגובות על כונן אבל אתם יודעים איך זה), את היכולת שלי להיות מחובר מאיפה שאני רוצה ומתי שאני רוצה (בררר), לדבר עם מי שאני רוצה בכל שלב וצורה והיכולת לגלוש מהלפטופ דרך בלוטות' (תת'רינג זו המצאה אלהית), אני מוצא שזה זמן טוב להגדיר במילים מהו המכשיר הזה בשבילי.
מעבר להיותו טלפון, האייפון הוא מכשיר קשר שמאפשר לי לתקשר את הקיום שלי בכל הצורות שאני רוצה לתקשר אותו. הוא מאפשר לי להתבטא בדיוק בצורות שאני אוהב לבטא את עצמי. ומעבר לזה שאני משתמש מוקדם וכל השטויות האלה, במכשיר הזה יש מצלמה. מצלמה זה תהליך.
מצלמה וצילום זה האקסטנשן של המחשבות שלי, הרבה יותר מהמילה הכתובה למשל.
נכון, במכשירים אחרים גם יש מצלמות, ואפילו יותר טובות, אתם צודקים, חרא מצלמה, אבל באייפון יש משהו שאין באף מכשיר אחר, יש לו מסך עצום שמאפשר לֵצלם שאני לבדוק את איכות הצילום תוך כדי. ויש עוד משהו, אם כבר מדברים פה על צילום. מעולם בכל התקופה שאני מצלם, לא היה לי יותר קל לשלוח את התמונות שאני מצלם לאנשים אחרים מאשר עם האייפון. החיבור לאימייל ולפייסבוק הוא ללא דופי.
מי שמצלם כמוני, כַּביטוי העצמי שלו, יודע שלצלם זה להגיד משהו, לצלם זה שתהיה לכם אמירה, והצילומים שהעליתי דרך האייפון לפייסבוק הוכיחו, אני מקווה, שהצלחתי לייצר איתו אמירה, אמירה אומנותית. כך אני מתייחס אליו. האייפון הוא כלי שאני עושה איתו אומנות, את האומנות שלי, כי יש לו מצלמה וכי זו מצלמה משדרת וכי היא מחוברת לפלטפורמה מפרסמת. זה סייקל שלם שמצליח להגיע בתוך מכשיר אחד וזה חסר מחיר בעיני.
התפיסה של האייפון אותי כמובן מורכבת הרבה יותר ממה שתיארתי עד כה למרות שהתחלתי בתיאור של הנושאים הכאובים ביותר. אני חושב שלא אגזים כשאומר שאייפון הוא הכלי שמייצג הכי טוב את תרבות העכשיו, the Now Culture. כן, לג'ף פולבר יש בלקברי ולא אייפון (כמדומני שג'ף הוא זה שטבע את המונח Now Media משם השאלתי את הביטוי) אבל בעצם העיצוב של הבלקברי יש משהו ממוסד יותר, כבד יותר וכמובן זרזיף קלוש של עושר יחסית לאייפון מבחינת האפליקציות שאפשר להריץ עליו, אפליקציות שמדברות על העכשיו, על המיקום, על הצורה ועל החווייה של המשתמש.
אם יש משהו שהאייפון מאפשר יותר מכל מכשיר אחר בשוק היום זה להיות מחובר ברמה הרדיקלית ביותר לעכשוויות, ממש ברמת ההשתעבדות ל- NOW, השתעבדות שרבים מקוראי הבלוג הזה, רבים ממכריי, רבים מהאנשים שיש לי איתם שפה משותפת ביום יום, מקבלים בשמחה ולא רואים אותה כהשתעבדות אלא כדרך חיים מרתקת, מהירה, מאתגרת ומתגמלת… יזמים בדרך כלל, אנשי מדיה, טכנולוגיסטים, אנשי קריאייטיב ועוד.
חזרה למצלמה. לפני כמה חודשים יצאתי עם אחותי להופעה. לקחתי איתי את המצלמה שלי. צילמתי הרבה, אפילו רקדתי עם המצלמה. המצלמה שלי אף פעם לא הפריעה לי לעשות עוד דברים, היא חלק מהגוף שלי כשאני מצלם בה. אם תרצו, היא דומה לנשק בצבא שהופך להיות חלק מכם, לישון ולקום איתו. ככה זה עם המצלמה, רק אחרת. ואז פתאום היא אמרה לי (ביקשה ממני) להניח את המצלמה ולהיות "שם". הנחתי את המצלמה כשכמה דקות מאוחר יותר היא ביקשה לצלם איתה. נתתי לה את המצלמה ולימדתי אותה להשתמש בה. מהר מאד היא התחילה לצלם בה בלהט עד שפתאום נגשה אלי ואמרה שהיא מבינה מה אני עושה עם מצלמה ושזה לא אומר שאני לא נהנה מההופעה אלא שאני נהנה בדרך אחרת, והוספתי שלפעמים אפילו יותר, כשאני עם, מאשר כשאני בלי.
אז השתעבדות? לא יודע בעצם. רוצה לומר, השימוש באייפון משפר את החיים, הופך אותם למורכבים יותר, מורכבים ברמת השכבות שאפשר לייצר למציאות, ההזדמנויות, היחסים, התקשורת, הביטוי העצמי, בעיניי מעניין יותר לחיות ככה, מהיר יותר, עכשיו יותר.
