11 בלילה באמצע השבוע. מיכל, תלמידה שנה ב, דקיקה ויפה בדיוק סיימה לכתוב עבודה בכלכלה אמפירית ועשתה את מה שהיא בדרך כלל עושה שיש לה מעט זמן חופשי.  “ער?” היא הקלידה. “תבואי” הוא ענה. והיא באה.  הם ראו קצת טלוויזיה, עשו סקס והלכו לישון.  מערכת היחסים שלהם רחוקה מלהיות מפגש של נשמות תאומות.

למעשה, מאז שמיכל התחילה ללמוד באוניברסיטה לא היה לה אף מערכת יחסים רצינית. אבל לא תשמעו אותה מתלוננת על מותה של האבירות או על גברים שרק מחפשים דבר אחד.  במקום זה היא מדברת על עלות מול תועלת וניהול סיכונים שבלהיות יזיזים.  עבודות להגיש, מבחנים, סמינרים, עבודה, סטאז’, זמן עם חברים. מערכת יחסים רצינית פירושה הקרבה של אחד מאלה ואם היא צריכה לבחור בין מערכת יחסים לבין העלאת הממוצע שלה בעוד עשירית, אז היא תבחר להתכרבל בלילה עם מאמר מאשר עם החבר.

האוניברסיטאות מלאות בסטודנטיות כמו מיכל שרוצות להיות רופאות, עורכות דין, כלכלניות, או בכירות במשק.  בדמיונן הן מגשימות שאיפות ללא מכשולים.  שנה אחת הן עובדות בבנק בשוויץ, שנה אחר כך עושות תואר שני בלונדון כדי להתקדם למשרה נחשקת בניו יורק.  הן יותר מעוניינות בלרפד את קורות החיים מאשר למצוא חבר.  למחשבות על חתונה וילדים יהיה זמן אחר כך.

פעם, כולם האמינו שרק גברים רוצים להיות יזיזים.  הרי לגברים אין בעיה ואפילו שמחים להסתפק במערכת יחסים בעלת אופי מיני בלבד.  הנשים, כך האמינו, הן שותפות בעל כורחן לאותו סידור ובסתר ליבן מקוות שיצא מזה “משהו רציני”.  אך לאחרונה, גוברת המודעות לכך שנשים יוזמות מערכות יחסים מיניות.  חנה רוסין, מחברת הספר “סופם של הגברים” (The End of Men), טוענת שבשביל נשים עסוקות בכלל וסטודנטיות בעיקר להיות “יזיזים” הוא פתרון פונקציונלי לאישה צעירה ושאפתנית המעוניינת בחיי מין מהנים אך בו בזמן לרכז את מירב מאמציה בקידום הכוונות האקדמיות והמקצועיות שלה.

אך למרות האסרטיביות והביטחון העצמי שמפגינות נשים צעירות אלה, הן עדיין לא מתגאות בחיי המין שלהן באותה צורה שבה גברים עושים זאת. אז מה השתנה בכל זאת?  בלי הצורך להתלחשש, לדבר בקוד, או להתחבא, הודעות SMS  הם הנשק המועדף ששחרר נשים מהבושה בקיום סקס מזדמן והתדמית הנלוות לכך.  שירותי הודעות כמו וואטסאפ מאפשרים לנהל מערכות יחסים באופן דיסקרטי.  אין חשש שאף אחד ישמע את השיחה ובנוסף הודעות מסוג זה מנותקות רגשית בהשוואה לשיחת טלפון.  הן תמציתיות ומכוונות מטרה.  בכך, הודעת SMS  מתאימות באופן מושלם לקשרי יזיזות ונדמה שכאילו נוצרו לשם כך ( אם מארק צוקרברג יצר את פייסבוק כדי לדרג בנות לפי מראה אז למה לא?!).

אז אם וואטסאפ היא הכלי הלוגיסטי המועדף לקביעת מפגשים, הרשתות החברתיות החליפו את הפאב השכונתי כזירת הפלירטוט המקדים.  בניגוד לפאב חשוך ורועש שבו קשה להוריד חומות מגן ולבסס היכרויות, הרשתות החברתיות מאשפרות ניהול סיכונים מוצלח יותר (כביכול) של עולם הדייטים והמפגשים המיניים (אין בעברית מילה ל hooking up?)  ובכך מאפשרות לנשים, שבדרך כלל יותר בררניות מגברים, להיות יזמיות של מפגשים מיניים.

למרות שפמיניסטיות רבות יברכו על היוזמה הנשית, ישנן ודאי נשים שיטענו שחוסר המוטיבציה לבסס מערכת יחסים רומנטית וארוכת טווח באוניברסיטה עלולה להיות בעוכריהן של אותן נשים ולהשפיע על האושר שלהן לטווח הארוך.  מספיק לעשות סקר קצר בקרב בנות 30 רווקות בשביל להבין  את מה שרובנו כבר יודעים – מציאת בן זוג נהיית קשה יותר ככל שמתבגרים ואם לא די בכך הבאת ילדים לעולם נהיית מסובכת ככל שגיל האישה עולה.

מצב זה נפוץ כיום בכל העולם המערבי.  בהתאמה, בישראל גיל הנישואין הממוצע עולה בצורה מתמדת מאז 1980 (24.7 שנים לנשים; 25.7 בקרב יהודיות) וכך גם הגיל הממוצע ללידת הילד הראשון (27 שנים לנשים).  במדינות מערב אירופה ממוצע הילדים למשפחה נמצא במגמת ירידה ועומד על פחות משני ילדים למשפחה.  לעומת זאת, גיל התמותה הממוצע עולה בהתמדה וכך השכבה היצרנית, זאת שעובדת, יוצרת, ומשלמת מיסים קטנה בו בזמן שהצורך לתמוך בשכבות לא יצרניות רק הולך וגדל.

הלכה למעשה, ייתכן שנשים קרייריסטיות שתורמות למדינה ככוח עבודה יצרני בו זמנית גם פוגעות בו כרווקות חסרות ילדים.  מצב אבסורדי שכזה הוא אחד מהתוצרים החדשים שתורמות הרשתות החברתיות לחברה המערבית.  קשה לנבא ולומר אילו עוד שינויים חברתיים יקרו בגלל  או בזכות רשתות חברתיות כמו פייסבוק ו-וואטסאפ אך אין ספק שזה ישפיע על כולנו.

 

Leave a Reply