קייס סטאדי

בהמשך לפוסט הקודם שלי בנוגע לשימוש שהמדינה צריכה לעשות באנשים שמשתמשים במדיה החדשה (תודה שי בלנק) אני רוצה להציג לכם מקרה שאירע ביום שישי 7/1/2011. לפניכם שלושה אנשים שונים, שהגיעו להפגנה בנפרד וצייצו ממנה, כל אחד דרך הסלולר שלו. תמר זנדברג היא חברת מועצת העיר תל אביב, יוסי גורביץ’ ונועם שיזף הם עיתונאים. שלושם טוויטריסטים פעילים ואחרי כל אחד מהם עוקבים כמה מאות אנשים. הטוויטים שלהם נערכו על ידי כך שיוצגו בצורה כרונולוגית. המסקנות בסוף הקטע. קריאה מהנה.

והנה תמונה אחת מטוויטפיק, שירות שיתוף תמונות שמתחבר לטוויטר, שיכול לגרום לדברים להיראות באור אחר. תקליקו, יש עוד הרבה תמונות שעוברות ככה לעולם. הנה הכתובת.

צילום מ 24 בדצמבר 2009- לא בהפגנה המדוברת- הבחור הזה אכל יותר מדי כדורי גומי. טוויטפיק קטן יכול לשנות הכל. הקליקו להגדלה

הנה מה שקרה באירן ביוני 2009 (פוסט שלי). הוידאו צולם והועלה ע”י טלפון סלולרי שינה את התפיסה של המערב בנוגע לאיך השלטון האיראני פועל מול אזרחיו ובנוגע למיהם האזרחים האיראנים ואיפה ליבם באמת. דבר כזה יכול לקרות גם אצלנו. הוא כבר קרה הרבה פעמים.

מסקנות

עוד הפגנה בבילעין. לא הולך להכנס לדיון אם הבחורה המסכנה שאיבדה את חייה שם בשבוע שעבר מתה משאיפת גז או מסיבות אחרות, אבל כן לדבר על החשיבות שבדיווח לייב. דיווח לייב יכול לשנות את הערכת המצב של מקבלי החלטות, דיווח לייב יכול לשנות דעת קהל,  דיווח לייב יכול ומשמש כתיעוד, לעתים חד משמעי, של המציאות. הנה הידיעה בוויינט על טוויט של יונתן פולק בנוגע לג’וואהר אבו-רחמה שסותר את דברי צה”ל בנושא ואפשר לומר שהשפיע על מה אנשים חושבים על המקרה. ועם זאת, כבר ראיתי דיווחים שיצאו במדיה חברתית והיו לחלוטין מוגזמים, לחלוטין עם אג’נדה, לחלוטין מסולפים, כך שגם את הטוויט של פולק צריך לבדוק (אני לא טוען שהוא לא אומר אמת).

באין אנשים שמדווחים את המציאות, שדה המערכה של דעת הקהל נותר עזוב למי שכן פועל בו לעשות בו כרצונו. אכלנו אותה במשט, כשמצלמות טלויזיה ובלוגרים רבים שהו על אחת הספינות ושידרו משם כבר שעות לפני האירוע. אם קהל המפגינים היה רוצה למנף את הפעולה שלו עוד יותר הוא היה מתארגן אחרת מבחינת תיעוד ומבחינת דרכי הפצה.

הציוצים האלה פה מוכיחים את מה שנאמר בפוסט הקודם. לא יכולתי לייחל להוכחה חזקה מזו.
אתם יודעים, מאז לבנון השנייה דובר רבות על זה שצה”ל מתכונן למלחמה הקודמת. ישראל פועלת בדרכים שנכונות למאה שעברה מבחינת ניהול מוניטין ודיפלומטיה ציבורית. יש מה לעשות.

עדכון:
הנה פוסטים שכתבו האנשים שהוזכרו בפוסט הזה:

תמר זנדברג- בילעין
נועם שיזף- ההפגנות בבלעין: חמש עובדות שכדאי לדעת
הדיון בפרופיל שלי על הפוסט

8 comments on “בילעין קייס סטאדי. Now Media.

  • אין ספק שהבעיה של ישראל היא ההסברה.
    לא ההתעלמות של צה”ל מהחלטות בג”ץ. לא ירי כדורי גומי וגז מדמיע על אזרחים. לא לאומנות וגזענות מתגברת.
    הבעיה שלנו שאין לנו מספיק בלוגרים שמציגים את הצד היפה.
    איתך במאבקך הצודק.

  • מרגוליס,
    הפוסט הזה לא בא להביע עמדה פוליטית כלשהי.
    הוא בא לנתח ולהראות מה צריך ומה אפשר לעשות בענייני דיפלומטיה ציבורית, הסברה, דעת קהל. לכל מדינה יש צדדים יותר יפים ופחות יפים, וישראל לא שונה. ועם זאת, יש לה צד חלש, וזה הצד שאני כותב עליו, הסברה ודיפלומטיה ציבורית.

  • אתה יכול להתעלם מזה כמה שאתה רוצה, אבל הפוסט הזה הוא לחלוטין עמדה פוליטית.

  • Pingback: Tweets that mention בילעין קייס סטאדי. Now Media. -- Topsy.com
  • אם כל התייחסות היא עמדה פוליטית, אז אני חוטא בעמדה פוליטית.
    יאללה, נלך עם “האישי הוא הפוליטי” עד הסוף.

  • Pingback: תחזית: הפוליטיקה של העתיד תתבסס על מדיה חברתית | Niv Calderon

Leave a Reply