אוויר. העתיד של רשתות חברתיות והתקשורת שלנו

פברואר 14th, 2010

"רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר". את האמירה הזו שמעתי לראשונה ב- 2008 אצל שרלין לי (שכתבה את Groundswell) במצגת ששינתה את איך שראיתי טכנולוגיה עד אותו זמן. ייבאתי אותה לארץ בדמות דף רקע לטוויטר שלי כדי להזכיר שמדובר ברעיון שעתיד להתגשם בקרוב.

היום כל מי שמתעסק באינטרנט כבר יודע… סליחה, כבר חי, שרשתות חברתיות הן אוויר.

יותר מזה. הנהירה של הציבור אל תוך הרשתות החברתיות אולי התחילה בגלל ש"כולם שם" או שהם היו סקרנים, אבל מרגע שגמרתם עם פייסבוק ועברתם לטוויטר ועכשיו לבאזז וכולי, אתם עוברים בין רשתות כי זה פשוט משפיע לכם על צורת התקשורת. גם כאן, המדיום הוא המסר- המדיום מגדיר את הארכיטקטורה של המסר. ברשתות חברתיות, הארכיטקטורה של התקשורת מגדירה איך אנשים ינהלו את השיח ביניהם. במילים אחרות, הפלטפורמה תשפיע על איך תחשבו על המצב ואיך תדברו אותו. כמה פעמים אמרתם "הייתי מצייץ את זה בטוויטר עכשיו" או "יואו, זה מתאים לי לשורת סטטוס"? פעם כצלם חדשות הייתי נשלח לסקר אירועים והיה ברור מה אני צריך לצלם, לא היתה שאלה. היום כשאני נמצא איפשהו ואני רואה פריים שמתאים לצילום אני שולף את האייפון שלי ויודע שזה יעלה לפייסבוק כשאומר שעכשיו אני כאן.

בפייסבוק אנשים מדברים בתמונות בדיוק כפי שהם מדברים בסטטוסים, אבל הם גם מדברים דרך צ'אט ודרך המיילים ובשאר הצורות שפייסבוק מאפשרת. בטוויטר אתם מדברים עם כולם יחד ב- 140 תווים אבל זה לא נגמר בכמות התווים. זה החוקים הלא כתובים של השיח, זה ההשלכות של מה שאתם יודעים שיקרה אם תדברו בצורה מסוימת, זה שאתם יודעים שעוקבים אחריכם 4000 איש (כמו במקרה שלי) ומבינים שלמה שאתם אומרים יש משמעות אחרת מאשר אדם עם פחות תפוצה. אין דברים כאלה. אבל לא צריכים לעקוב אחריכם 4000 בני אדם כדי שתבינו את התחושה של מה זה כשאנשים מקשיבים לכם, מספיק שתהיו עם 500 עוקבים. זו צורת ביטוי שלא היתה לנו פעם, הארכיטקטורה היא זו שקובעת.

באותו הקשר, אני רוצה להמליץ על שני פוסטים מצוינים. לכו לקרוא מה ירדן לוינסקי כתב על גוגל באזז והפסיכולוגיה שלו ומה שגל מור כותב על עידן "פוסט רשתות חברתיות" . ששני הפוסטים האלה, יחד עם זה של כותב שורות אלה יוצרים משולש קונטקסטואלי מרתק.

——–
——–

הפוסט הראשון: רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר
גם מתקשר לנושא: מי ששולט בפלטפורמה שולט בעולם

Filed under: מדיה חברתית | Comments

גוגל באזז: מחשבות על מהפכה

פברואר 11th, 2010

  • גוגל באזז זו המצאה של פלטפורמת פרסום חדשה יש מאין.
  • אם אתם בשיווק תתחילו לאסוף עוקבים. קונברסיישן מרקטינג מבוסס מיקום. חווייה מטלטלת.
  • גוגל באזז יהרוג את פורסקוור.
  • היום כבר היה לי לא נעים להכנס לטוויטר. גוגל באזז תפסה את כל תשומת ליבי. הם פשוט הרגו אותם. הרגו אותם.
  • הם הרבה יותר מרגשים מטוויטר.
  • יובל דרור כתב פוסט מעולה על גוגל באזז. נקרעתי מצחוק
  • שיעור החדירה של באזז אצל משתמשים פשוטים (לא בלוגרים, לא משתמשים מוקדמים, לא אנשי טק) הוא עצום. קשה לתפוס את זה.
  • הפעם האחרונה שזה קרה היה עם פייסבוק. אני צופה ששיעור החדירה של באזז יהיה מהיר יותר.
  • האפליקציה של באזז לאייפון, המסתמכת על הדפדפן, היא פשוט מעולה. היא גם מרגשת. הטוויט מהבאז משדר את המיקום שלכם ואתם יכולים לראות את כל הבאזים מסביבכם. זה הזוי ממש.
  • הג'י פי אס כל כך טוב שלפעמים הוא תופס אתכם ממש ברמת הכתובת המדויקת. מפחיד כמה זה מרגש.
  • בואו נדבר קצת על באזז ואיך הוא מזכיר דווקא את פייסבוק: תסתכלו על הבאזז הזה שמפנה לפוסט הקודם שלי. מזכיר לכם משהו?!
  • אפשר למצוא את הבאזים שלכם בגוגל.
  • יש עוד יתרון אחד בטוויטר והוא דווקא היכולת לעשות RT. איך יתגברו על זה בגוגל באז? יש לכם רעיון?
  • נמאס לכם לקבל עידכונים לג'ימייל שלכם מהבאז? יש כמה אופציות:
  • אל תעקבו אחרי אף אחד
  • אל תגיבו
  • אל תכתבו כלום
  • עשו פילטר בג'ימייל שלכם שכל מייל שמתקבל מגוגל באזז עובר לפח האשפה שלכם
  • עוד לא נכתב פוסט שלם בבאזז. מעניין אם יש מגבלת תווים כלשהי. כי אם לא- תכירו את הבלוג האולטימטיבי.
  • הפוסט הזה במלואו הועתק לבאזז. אין מגבלת תווים, זה מיושר שמאלה וזה מכוער. אין מה לנסות עברית, תאמינו לי.
  • זו תהיה הפלטפורמה הכי מטורפת לבלוגים שיש בעולם.
  • בואו נדבר רגע על שיווק. אתם יודעים מה זה שאתם יודעים איפה כל בני האדם בכל רגע? אתם יכולים לשלוח אליהם פרסומות כחלק מהתגובות לציוצים שלהם.
  • אלהים אדירים, אני מצליח להעביר אליכם את ההתרגשות שלי מהדבר?
  • בפוסט הקודם רציתי לקלל ויצאתי מברך.
  • אנחנו בתקופה היסטורית. רק שתדעו.

Filed under: מדיה חברתית | Comments

גוגל באזז- חוויית משתמש ומחשבות

פברואר 10th, 2010

האמת היא שלא סבלתי את גוגל באזז ברגע הראשון. הסיבה לכך היא ששוב הייתי צריך לאסוף את כל מי שנאי רוצה לעקוב אחריו, ולהציע לאנשים לעקוב אחריי וכו'… עוד רשת חברתית… מזל שאני לא צריך להירשם. הספרטניות הגוגליסטית בעיצוב גם הציקה לי אבל צריך לדעת לבחור את המלחמות… אז ויתרתי.

כמובן שעוד ועוד אנשים הצטרפו ויצטרפו לשירות הזה, לא תהיה ברירה, אנחנו לגמרי תלויים בג'ימייל שלנו, הוא עושה עבודה טובה.  אז מה העניין המרכזי בג'ימייל באזז הזה?

במילה אחת: קטלניות. למה קטלניות? הקטלניות היא בכך שהוא נמצא לנו בתיבת הדואר ובכך שאנחנו מקבלים מיילים, נוטיפיקיישנס אם תרצו, על הטוויטים של החברים שלנו בתוך תיבת האימייל. אם בפייסבוק אנחנו יכולים לבחור אם לקבל תזכורות לאימייל על כל מה שקורה, פה אי אפשר- אם חבר ברשימה שלנו מדבר אנחנו נקבל על זה אימייל. זה קטלני. לא מאמינים לי? תשאלו את האנשים שחיים על אימייל בדחיפה (push email) והם יגידו לכם מה זה אומר.

בואו נשנה טרמינולוגיה, נלך קצת לשפה של יוסי ורדי וג'ף פולבר: אני חושב שלשלוח את הטוויטים (באזים?) באימייל זה דיסרפטיב (Disruptive) לאיך אנחנו חושבים ומשתמשים באימייל. תחשבו על זה- הפייסבוק שלנו  משמש אותנו לסוג תקשורות מסוים עם אנשים מסוימים. אותו הדבר גם טוויטר… צורה מסוימת של תקשורת. אותו הסיפור גם לגבי תוכנות המסרים המיידיים שלנו ולריבוי שלהן על שולחן העבודה שלנו, בכל רשת יש אנשים אחרים, לפעמים הם חופפים, לפעמים לא, לפעמים הסיבה לשימוש היא פונקציונלית, לפעמים סתם עניין של נוחות.

הבאזז משנה את זה. ראשית, בכך שכל דבר שקורה בהווה מגיע לנו למייל שהוא סוג של המעוז האחרון של התקשורת הקונבנציונלית, הבאזז מכניס את העולם החברתי החדש למעוז "מדורת השבט" האחרון, לא רק זאת, הוא מאפשר לנו לדבר מהאימייל החוצה אל תוך עולמם של החברים שלנו. אם פעם לא היינו שולחים מיילים אליהם, אז עכשיו, כשהם יכתבו משהו, זה יגיע אלינו למייל, בין אם נרצה ובין אם לא (וכן, אפשר לא לעקוב אחרי אנשים ולחסל את השירות הזה, שווה מחשבה), וכשאנחנו נרצה לצייץ משהו מתוך הבאזז, זה יגיע לאלה שעוקבים אחרינו.

עוד דבר שקרה הוא החיבור של הבאזז עם גוגל מפות, גם שם מסתמנת הפיכה. לא כל כך מזמן נחתה רשת פורסקוור בארץ. הייחוד שלה הוא בחיבור שלה עם מפות. כשמשתמש עושה צ'ק אין בפורסקוור, זה מופיע במפה וכל מי שעוקב אחריו (חבריו ברשתות החברתיות השונות) יכולים לדעת איפה הוא ולהסתכל במפה. גוגל חיברו את הבאזז למפות באופן אינטגרלי עד כדי כך שאין שום אפשרות לצייץ בלי לשדר מיקום.

לסיום, בואו נסתכל על מספרים רגע: פייסבוק חצתה לא מזמן את קו 400 המליון. טוויטר נמצאת על  100-150 מליון משתמשים, פורסקוור המדוברת חצתה זה לא מכבר את המליון הראשון שלה. ואז מדברים על ג'ימייל, יותר קרבו ל- 200 מליון. פייסבוק מתעתדת לפתוח את שירות האימייל שלה… דבר שיכול לשנות את המאזן הדמוגרפי של משתמשי האימייל ולייצר נדידה בין רשתות. גוגל באזז יכול לעשות אותו דבר לטוויטר (ג'ימייל גדול יותר מטוויטר בהרבה) ולמחוץ את פורסקוור בלי להתכוון אפילו. דיסרפטיב כבר אמרנו?

Filed under: User Experience, מדיה חברתית | Comments

מהיר יותר, עכשיו יותר. מה זה אייפון בשבילי?

פברואר 5th, 2010

עכשיו כשהאייפון שלי מקולקל ברמת איבוד כל מספרי הטלפונים שלי (תודה לאל שיש ענן), את כל 1500 התמונות שהיו לי שם (מגובות על כונן אבל אתם יודעים איך זה), את היכולת שלי להיות מחובר מאיפה שאני רוצה ומתי שאני רוצה (בררר), לדבר עם מי שאני רוצה בכל שלב וצורה והיכולת לגלוש מהלפטופ דרך בלוטות' (תת'רינג זו המצאה אלהית), אני מוצא שזה זמן טוב להגדיר במילים מהו המכשיר הזה בשבילי.

מעבר להיותו טלפון, האייפון הוא מכשיר קשר שמאפשר לי לתקשר את הקיום שלי בכל הצורות שאני רוצה לתקשר אותו. הוא מאפשר לי להתבטא בדיוק בצורות שאני אוהב לבטא את עצמי. ומעבר לזה שאני משתמש מוקדם וכל השטויות האלה, במכשיר הזה יש מצלמה. מצלמה זה תהליך.

מצלמה וצילום זה האקסטנשן של המחשבות שלי, הרבה יותר מהמילה הכתובה למשל.

נכון, במכשירים אחרים גם יש מצלמות, ואפילו יותר טובות, אתם צודקים, חרא מצלמה, אבל באייפון יש משהו שאין באף מכשיר אחר, יש לו מסך עצום שמאפשר לֵצלם שאני לבדוק את איכות הצילום תוך כדי. ויש עוד משהו, אם כבר מדברים פה על צילום. מעולם בכל התקופה שאני מצלם, לא היה לי יותר קל לשלוח את התמונות שאני מצלם לאנשים אחרים מאשר עם האייפון. החיבור לאימייל ולפייסבוק הוא ללא דופי.

Now I'm here.

מי שמצלם כמוני, כַּביטוי העצמי שלו, יודע שלצלם זה להגיד משהו, לצלם זה שתהיה לכם אמירה, והצילומים שהעליתי דרך האייפון לפייסבוק הוכיחו, אני מקווה, שהצלחתי לייצר איתו אמירה, אמירה אומנותית. כך אני מתייחס אליו. האייפון הוא כלי שאני עושה איתו אומנות, את האומנות שלי, כי יש לו מצלמה וכי זו מצלמה משדרת וכי היא מחוברת לפלטפורמה מפרסמת. זה סייקל שלם שמצליח להגיע בתוך מכשיר אחד וזה חסר מחיר בעיני.

התפיסה של האייפון אותי כמובן מורכבת הרבה יותר ממה שתיארתי עד כה למרות שהתחלתי בתיאור של הנושאים הכאובים ביותר. אני חושב שלא אגזים כשאומר שאייפון הוא הכלי שמייצג הכי טוב את תרבות העכשיו, the Now Culture. כן, לג'ף פולבר יש בלקברי ולא אייפון (כמדומני שג'ף הוא זה שטבע את המונח Now Media משם השאלתי את הביטוי) אבל בעצם העיצוב של הבלקברי יש משהו ממוסד יותר, כבד יותר וכמובן זרזיף קלוש של עושר יחסית לאייפון מבחינת האפליקציות שאפשר להריץ עליו, אפליקציות שמדברות על העכשיו, על המיקום, על הצורה ועל החווייה של המשתמש.

אם יש משהו שהאייפון מאפשר יותר מכל מכשיר אחר בשוק היום זה להיות מחובר ברמה הרדיקלית ביותר לעכשוויות, ממש ברמת ההשתעבדות ל- NOW, השתעבדות שרבים מקוראי הבלוג הזה, רבים ממכריי, רבים מהאנשים שיש לי איתם שפה משותפת ביום יום, מקבלים בשמחה ולא רואים אותה כהשתעבדות אלא כדרך חיים מרתקת, מהירה, מאתגרת ומתגמלת… יזמים בדרך כלל, אנשי מדיה, טכנולוגיסטים, אנשי קריאייטיב ועוד.

חזרה למצלמה. לפני כמה חודשים יצאתי עם אחותי להופעה. לקחתי איתי את המצלמה שלי. צילמתי הרבה, אפילו רקדתי עם המצלמה. המצלמה שלי אף פעם לא הפריעה לי לעשות עוד דברים, היא חלק מהגוף שלי כשאני מצלם בה. אם תרצו, היא דומה לנשק בצבא שהופך להיות חלק מכם, לישון ולקום איתו. ככה זה עם המצלמה, רק אחרת. ואז פתאום היא אמרה לי (ביקשה ממני) להניח את המצלמה ולהיות "שם". הנחתי את המצלמה כשכמה דקות מאוחר יותר היא ביקשה לצלם איתה. נתתי לה את המצלמה ולימדתי אותה להשתמש בה. מהר מאד היא התחילה לצלם בה בלהט עד שפתאום נגשה אלי ואמרה שהיא מבינה מה אני עושה עם מצלמה ושזה לא אומר שאני לא נהנה מההופעה אלא שאני נהנה בדרך אחרת, והוספתי שלפעמים אפילו יותר, כשאני עם, מאשר כשאני בלי.

אז השתעבדות? לא יודע בעצם. רוצה לומר, השימוש באייפון משפר את החיים, הופך אותם למורכבים יותר, מורכבים ברמת השכבות שאפשר לייצר למציאות, ההזדמנויות, היחסים, התקשורת, הביטוי העצמי, בעיניי מעניין יותר לחיות ככה, מהיר יותר, עכשיו יותר.

Filed under: אייפון | Comments

סיכום סופשבוע פיתוח אפליקציות לגוגל ווייב

ינואר 30th, 2010

אמנם בשבועיים איחור, אבל עדיף מאוחר… ובתמורה- הרבה ויז'ואלס

צילום: אייל סלע
Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike

Wave A היה רעיון שהתחיל אי שם באוקטובר נובמבר 2009. המחשבה של הפלטפורמה הזו ללא אפליקציות שיאכלסו ויעשירו אותה לטובת המשתמשים הציקה לי וידעתי שלא אשתמש בה אם לא יהיו בה השימושים הללו. בעזרת מספר חברים בהאב בתל אביב התחלתי לארגן את הסופשבוע הזה, סופשבוע פיתוח אפליקציות לגוגל ווייב. יצרתי קשר עם גוגל ולא נדרש הרבה כדי שהם יירתמו לעזרתי. התחלתי לפתח את הרעיון יותר ויותר עם מהנדס תוכנה מגוגל בשם מישה. דנו על רעיונות שונים של איך לעשות את זה ומה כדאי שיהיה ובד בבד התחלתי לרשום אנשים לאירוע בעלות כמעט אפסית. סוף השבוע עלה לכל אחד 50 שקלים, כשאת האוכל (6 ארוחות שחיתות, יש לציין) והחולצות קיבלנו מגוגל.

באירוע נכחו כ- 25 איש והוא נערך בהאב בתל אביב (תודה יואב). במוצאי שבת השקנו לעולם שלוש אפליקציות פועלות על הווייב.

לראשונה קראנו WaML: Wave Markup Language- כשמה כן היא. את שימושיה תוכלו לראות בסרטון המצורף פה. מטרתה היא לייצר שפה למשתמשי ווייב כדי להנות מלא להשתמש בממשק טעון השיפור של גוגל על ידי הקלדות פקודות לווייב. בתוך הווייב תוכלו להוסיף אותה כ- wark-up@appspot.com ולמצוא את הקוד שלה ב http://code.google.com/p/wave-waml

האפליקציה השנייה היא אפליקציה סטטיסטית, ה Analytics Bot, שנותנת מידע על משתמשים והשימוש שלהם בווייב מסוים. בתוך הווייב תוכלו להוסיף אותה כ analyticsbot@appspot.com ולמצוא את הקוד שלה ב http://code.google.com/p/analyticsbot

השלישית, Our Movie Guy, אפליקציה שעוזרת למשתמשי הגל לבחור סרט קולנוע אליו הם רוצים ללכת. האפליקציה ניגשת למאגרי מידע על סרטים, יוצרת סקר ואף מאפשרת קנייה של כרטיסים לקולנוע.תוכלו להוסיף את אותה בווייב כ ourmovieguy@appspot.com. את הקוד אפשר למצוא כאן http://code.google.com/p/mistermovie ויש גם אתר: http://sites.google.com/site/ourmovieguysite

יש לציין שהאפליקציות כולן בקוד פתוח ושכמובן צריך עוד לעבוד עליהן אבל אלו הם ניצנים ראשונים של פיתוח עבור הווייב שעוד צריכים להתגבר לקראת התבשלותה של פלטפורמת הווייב.

מה שהיה כל כך כיף בסופשבוע הזה הוא שכל מי שהגיע היה מחוייב לגמרי לעבודה, לקידום הרעיונות ולהנאה מוחלטת. בתור האדם שאירגן את האירוע ושלפעמים עמד בצד ופשוט הסתכל על העבודה של כולם התרגשתי לראות אנשים שלא בהכרח הכירו קום משתפים פעולה לביצוע רעיונות שמדליקים אותם. תודה לכל מי שהשתתף.

את אלבומי התמונות אפשר לראות כאן (פייסבוק): (אלבום ראשון אלבום שני)

הוידאו כאן מתחת הוא התצוגה של שלושת האפליקציות המדוברות. האיכות לא ממש טובה כי צילמתי הכל באייפון לכן צריך להגביר את הווליום או להקשיב עם אוזניות.

חגי יעקובסון ודימה פוטחין מדברים על WaML: Wave Markup Language

יואב סגל וחגי שחר מדברים על Our Movie Guy

ולבסוף, שולחן עגול (בלי השולחן) על עתיד הווייב, לאן הוא הולך, מה המודל העסקי ואיפה התעשייה נמצאת היום (22 דקות מרתקות של שיחה פתוחה ובלתי אמצעית)- מומלץ להגביר את הווליום

Filed under: wave a | Comments