אחרי המסיבה של הקפה הלכנו למקום של קסטיאל בככר אתרים.
בהיותי חובב מועדונים כאלה ועם המצלמה שלי, מאד נהניתי להיות שם.
המקום מאד מחתרתי עדיין, ונראה שרק סוג מסוים של אנשים מגיע לשם, לא פלא, טוב שכך.

בלב, אני עדיין אוהב את הברקפסט. הבעיה שם היא שאין לי מושג מתי הם פותחים ובאילו ימים. שעות הזויות, אני כבר לא עוקב. כך קרה שהגעתי ואלון- כן כך קוראים לו- קיבל את פניי "קלדרון, מה עניינים, שנים לא ראיתי אותך" (פעם אחרונה היתה בלופט שלו כשצילמתי אחורי הקלעים ל"במיטה עם מיכל אמדורסקי" ל- ynet). בפעם הבאה, החלטתי, אני אלך לשם בלי מצלמה שהופכת אותי מיידית למסתכל מהצד, בעוד אני בכלל רציתי לרקוד, והרזידנט נתן שם טרקים טובים, כאב לי הלב.

בכל אופן, המקום של קסטיאל זה הברקפסט הבא. הוא מספיק מחתרתי, הוא מספיק שחור, הוא מספיק רחב והוא מספיק עם קונדומט ליד השירותים ועם המוסיקה הנכונה, בעיני זה המקום הבא.

תהנו

אורך הוידאו: 01:47 שניות
@http://www.youtube.com/watch?v=h7YXXpf2jgw