נראה שהדבר שהכי מעניין אנשים היום הוא צרכנות נבונה. באופן אישי אני לא מסתכל דווקא על צרכנות, כי זה רק תחום אחד שאני אוהב להתנסות בו, אני אוהב לעשות הרבה דברים עם המדיה, לנסות ולשתף, לנסות ולשתף. זה יכול להיות סקר שוק,

צילום: עופר וקנין (עבור דה-מרקר

זה יכול להיות בילויים משותפים, מחקרים סוציולוגיים, איפיוני מערכות, רעיונות, הזדמנויות עבודה, אני מעלה והעולם עונה. זה המשחק שיש לי, והרבה הזדמנויות צצות בגלל המשחק הזה.

הבטחתי לאיש יקר בשם אורי שחר תשובה על שאלה שלו, שכך הוא ניסח אותה: מה יעשה הצרכן המתוסכל שאין לו 3000 חברים?

אני מקבל את השאלה הזו הרבה פעמים- אנשים חושבים שכמות התגובות שאדם מקבל היא ביחס ישר לכמות החברים שיש לו. כמובן שמבחינה סטטיסטית, ככל שאדם מחובר ליותר אנשים כך הוא יקבל יותר תגובות, אבל כמות החברים היא לא המדד היחיד. המדד השני, שלדעתי הוא חשוב יותר זה כמות האינטראקציה שיש לאדם עם חבריו והכרותו אותם. פעם לא היו לי 1200 חברים בפייסבוק וכבר באמצע 2008 עשיתי סקרים בפייסבוק שלי, נכנסתי אליו בסוף 2007. היו לי 600 קונטקטים, אולי פחות והיו פחות ממליון ישראלים בפייסבוק אז. אבל יכולתי לומר שעם 95% מהם היו לי קשרים אישיים, בין אם שאמרנו שלום אחד לשני, לחצנו יד, נפגשנו באירועים שונים, עבדנו יחד או למדנו יחד. היה קשר מאד חזק. הכמות לא חשובה כמו האיכות- איכות האינטראקציות שלכם. ככל שהקשרים שלכם בפייסבוק יותר חזקים, כלומר אתם מכירים ואתם מגיבים, כך תוכלו לצפות לתגובות ולעזרה אמיתית בעת הצורך.

דה מרקר: במקום להתמקח עם חברת הסלולר או הבנק לבדכם – צרפו למשא ומתן את החברים בפייסבוק

הנה דוגמה לשימוש שעשיתי בחברים כדי לעזור לי לאפיין מערכת חברתית שהייתי עסוק בבנייתה (באותו סטארטאפ סינגפורי שבגללו טסתי הרבה בעולם). בתור המאפיין הראשי של המערכת דאגתי מאד שמא אכנס למין בועה עם עצמי (בועה של “אני יודע הכי טוב מה נכון לעשות) ודאגתי להזין את עצמי בדעות של אחרים בלי לספר מה בדיוק אני עושה. זה היה מוצלח למדי כי זה גם הזין אותי וגם חיבר אותי למה אנשים באמת רוצים.

דוגמה שניה: אם אתם מאשרים אנשים שאתם לא מכירים בכלל, אל תתפלאו אם הם לא מגיבים. אם אתם מאשרים יחצנים, אל תתפלאו שהקיר שלכם מתמלא בהזמנות ו- שהם לא מגיבים. היה לי פעם לקוח שכל חבריו בפייסבוק היו אנשים שהוא לא מכיר. הוא התפלא שאין לו תגובות לפוסטים שלו.

לסיכום: מה עושים צרכנים מתוסכלים שאין להם 3000 חברים?
משקיעים בגרף החברתי שכן יש להם, דואגים להכיר את החברים בחיים האמיתיים, להפגש איתם, אבל גם להגיב להם באופן אינטליגנטי בפייסבוק, לשלוח מייל מדי פעם, להגיב, ללייקק, לתייג אותם בפוסטים שקשורים בהם, ובעיקר לכתוב אם הם צריכים משהו.  זה מזכיר לי שיעור שלמדתי פעם מג’ף פולבר, הוא סיפר שהשיר של אנני לנוקס Sweet Dreams  מדבר בעצם על מדיה חברתית כי הוא מלמד אותנו שיש אנשים שרוצים לנצל אותנו ויש אנשים שרוצים להיות מנוצלים על ידינו, והוא צודק במאה אחוז- כי מה עשיתי אם לא לנצל את החברים שלי בשביל לסגור עיסקה על האייפון שלי? תכתבו. תראו שאתם צריכים עזרה. תשאלו שאלות. תנו עצות. תהיו דעתנים. או שלא. העיקר שתהיו.

Some of them want to use you
Some of them want to get used by you
Some of them want to abuse you
Some of them want to be abused

4 comments on “מה יעשה הצרכן המתוסכל שאין לו 3000 חברים?

Leave a Reply