לפני חמישה ימים, היה זה ירדן לוינסקי שהגדיר במדויק את מה שכתבי הטכנולוגיה בכל מקום לא הצליחו לפצח. כל השיחות על פרטיות והיעלמותה אינן על פרטיות אלא על גבולות שנפרצו, על כך שפרטיות היא שם אחר לגבול בלתי נראה שאנו שמים בינינו לבין העולם, גבול השומר עלינו ושעלינו להגן עליו מפני החותרים תחתיו.
בון טון הוא לנגח חברות שהולכות וסוחרות במידע שאתם מספקים בתהליך ההרשמה והשימוש ברשתות חברתיות, אך זה דבר שקורה בכל מקרה תחת אפינו בכל מקום בו אנו הולכים ורק חוסר המודעות שלנו לַדַבר מונע מאיתנו מלהתקומם, והרי אנחנו עושים את זה לעצמינו בסופו של דבר, ומיד ארחיב.
יתרה מזאת, בעניין הגדרות הפרטיות בפייסבוק, לא חסרים מדריכים כתובים או מצולמים שיקחו אתכם יד ביד דרך הידוק "טבעת הפרטיות" שפייסבוק מאפשרת. אחרי שתעברו סעיף סעיף בכל ההגדרות כולן, תגלו שאין אופציה שאינה קיימת שם בכל הנוגע למי יראה, ישמע, יגיב, יתייג או ישתף. אין דבר בהגדרות הפרטניות של פריטי התוכן שלא חשבו עליו שם בפייסבוק, הם עבדו ברזולוציה גבוהה. וכשעובדים על רזולוציה גבוהה נכנסים לפרטים קטנים והעניינים נוטים להסתבך, אך זה אינו סיבוך שם, זוהי למעשה כירורגיה.
(קרדיט: אקסטרה מדיום cc)
אך יש גם נקודת מבט אחרת על הפרטיות והגבולות שלנו בפייסבוק. אמרו כבר מעסיקים רבים, שלפני שהם לוקחים אדם לעבודה, הם נכנסים אליו לפייסבוק לראות איך הוא נראה ומתנהג שם, ובינינו, לא צריך כמעט קורות חיים, הם נמצאים ברשת, כשרואים מהו ההון החברתי של אדם, כשרואים את התחביבים ואת עולמו הפנימי, בין אם זה בלוג, אלבומי תמונות, סרטונים. אלה היתרונות הברורים שבחשיפה שלוינסקי דיבר עליהם בפוסט שלו.
יתרה מזו, כל אותם לייקים שכולנו עושים על עמודים בפייסבוק, כל אותם אינטרסים שאנחנו ממהרים להזדהות עימם או אפילו למכור אותם כאנשי שיווק ומפרסמים, כל אלו מספרים עלינו הרבה יותר מאשר כל סטטוס שנכתוב. אפשר להקביל את זה לַתקשורת המילולית וּלַתקשורת המועברת בשפת הגוף שלנו, כאשר כל אותם עמודים שחיבבנו הם התקשורת השקטה שאנו אוספים ומפרסמים מידי יום על עצמנו. תחשבו על זה- אילו מחקנו את כל הסטטוסים שכתבנו ונשארנו רק עם כל אותם עשרות ומאות עמודים שחיבבנו בפייסבוק והתמונות שהעלינו או תוייגנו בהן, עדיין אפשר לבנות תמונה די טובה של מי אנחנו ומה אנחנו בתור אנשים- וזו לכשעצמה פריצת גבול קשה לכשעצמה ואולי כדאי שנסיק מסקנות.
לפני שנתיים כתבתי פוסט בשם יוזר 3.0 על ההתפתחות של המשתמשים באינטרנט. זה היה פוסט הומוריסטי אך צופה פני עתיד, כך מסתבר. הוא תיאר את התפתחות החוויה שלנו כמשתמשי אינטרנט החל מאנונימיות וכלה ב… גַלו בעצמכם
ברוכים הבאים לבלוג המחודש שלי.
לקח המון המון זמן לחזור ולהרים את הבלוג הזה. חלקכם, אלה שעוקבים אחריי בטוויטר יודעים איך קילסתי את גודדי על מה שהם עשו לי. להיות בלי בלוג לאורך 3-4 חודשים היה בלתי נסבל בשבילי. במקום זה כתבתי יותר ציוצים ועדכונים בפייסבוק. אבל בזמן הזה בו לא כתבתי פוסטים (להוציא אחד שכתבתי בפייסבוק על הנקסוס וואן שלי) ויתרתי על לומר את מה שהיה לי לומר, וזו הבעיה המרכזית שלי, שעכשיו, בעזרתם של שני אנשים מקסימים חזר לחיים.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לטל גלילי ולתומר כהן שהצילו לי את הבלוג. טל ותומר הם אשפים של וורדפרס, הם קוסמים. מצב הבלוג שלי היה כל כך רע, שלקח לטל שבוע עבודה רק כדי לעשות לו "הבה ונתחכמה". אחרי שבוע גם תומר הצטרף ועבד קשה כדי לנקות את כל הג'יבריש שהלך שם אחרי השיחזור. חברים, אני חייב לכם המון, מעבר למה שאפשר לתאר פה, הצלתם לי שלוש שנים של כתיבה, תודה.
ותודה גם לכל אותם חברים שנרתמו וניסו לעזור לי, כל אותם אלה שדיברתי איתם בפייסבוק ובטוויטר, תודה על הנדיבות שלכם.
אז כדי לסיים את הפרק הזה, אני רוצה להמליץ לכם על שירות האיכסון החדש שמארח אותי- Site5. החבר'ה האלה בכלל לא רעים. למען האמת, השירות שלהם טוב למדי (תיראו איך שירות הופך לשיווק!). הם עונים למייל שלכם בתוך כמה דקות מרגע ששלחתם אותו, יש להם שירות צ'ט אונליין, אתם ממתינים פחות מדקה ועולה מולכם אדם שידבר איתכם בגובה העיניים. מה שעצבן אותי בגודדי יותר מהכל הוא שנציגי השירות במייל ובטלפון (שעה וחצי שיחת טלפון לארה"ב זה לא כיף) הם מהזן האמריקאי הטיפש, אלה שאנחנו אומרים עליהם שהם חושבים בתוך הקופסה, אלה שלא יסתכלו מטר הצידה מעבר למה שאמרו להם לעשות ואין להם שום הבנה בוורדפרס. את אלה אני עוזב ואני ממליץ לכם לעשות כמוני. בסייט5 יש אפילו את האופציה שהם יהגרו את הבלוג או את האתר שלכם בחינם עבורכם. לא נזקקתי לזה, אבל תודו שזה מגניב.
כאמור, בערך 3 חודשים לא כתבתי כמעט מילה על מה שהולך בעולם האינטרנט ובחיי שרציתי. התקופה הזו היתה תקופה של שינויים, של מהפכות גדולות. נתחיל בארץ, הקהילה העסקית התחילה להבין טוב טוב שמי שלא נמצא במדיה החברתית א.ק.א פייסבוק/טוויטר/בלוג/קהילות עומד להפסיד כסף (הרצאה שלי על איך עושים כסף במדיה החברתית), זאת, יותר מהכל לדעתי, תודות לעיתונים הכלכליים שהחלו להשקיע עמודים רבים מדי גיליון בלדבר על שירותים חברתיים, ופרשנויות בנושא (פורסקוור, פייסבוק, סלולר) והם למעשה מובילים את השיח בכל הקשור לאינטרנט כיום. בלוגרים החלו להתאגד בכדי לייצר אתרי תוכן מובילים בתחומם, ספציפית- בתחומי אימהות, אינטרנט וטכנולוגיה ואופנה. בהקשר הנה התחזית שלי ל- 2010 שפורסמה בסוף שנה שעברה, משמח אותי לדעת שאני בכיוון הנכון. קרה ענת קם פרצה לתודעה דרך פייסבוק. בחינת הבגרות במתמטיקה פורסמה בפייסבוק ועשתה כאוס למשרד החינוך. בזירה העולמית הפייסבוק לייק נכנס לחיינו ומיד מהרגע הראשון הוא איים וקיים לשנות את חיינו לעד בכל מה שקשור בחיפוש תוכן מעניין (איום חמור על גוגל). יתרה מזאת, מארק צוקרברג נהנה לשחק בהגדרות הפרטיות של הבייבי שלו ולטרוף את כל הקלפים לפחות פעם בכמה חודשים. האייפד גם הוא נכנס לחיינו, והוא מאיים להעלים את שוק הנטבוקים (אין לי דעה בעניין כרגע) וכמובן, כמו שאפל יודעת לעשות, לפתוח שוק כלכלי חדש-ישן למפתחים.
אז זהו לעכשיו, פוסט בנקודות אפשר לומר, שום דבר לא לעומק, כי יש כל כך הרבה מה לומר. בקרוב אעלה פוסטים נוספים שעומדים לי על קצה המקלדת. בינתיים, מקווה שאתם אוהבים את העיצוב החדש של הבלוג. הוספתי כפתורי שיתוף לפייסבוק וטוויטר וכפתור לייק מתחת לכל פוסט. אז תשאירו איזה תגובה, התגעגעתי.
—-
עידכונים:
הותקן תוסף שמאפשר לצפות בבלוג בסלולר
הסרטונים בעמוד ההרצאות עובדים גם בפיירפוקס
