בדיוק שבועיים מאז שפירסמתי את הפוסט הראשון על איך אני משתמש ברשתות חברתיות כדי לחפש עבודה והמון דברים קרו לי ואני רוצה לשתף אתכם בתובנות שלי:

40 אלף עיניים בטוויטר

ב- 24 שעות הראשונות שבהן השתמשתי ברשתות החברתיות פייסבוק, טוויטר ולינקדין, ראו את הקמפיין שלי קרוב ל- 40 אלף עיניים (רק בטוויטר). זה יצר אפקט בו אנשים החלו לשלוח לי כל מיני הצעות ורעיונות והחלו לחבר אותי עם מקומות עבודה ועם אי אילו פרויקטים ואנשים. המספרים המלאים נמצאים בפוסט הראשון.

אבל דווקא פייסבוק

בסופו של דבר אגב, ראיונות העבודה שנוצרו הגיעו דווקא מכיוון הסטטוס שלי בפייסבוק ובשילוב עם הפוסט שכתבתי בנושא. מעניין למדי, אבל אני לא יכול לומר שנוצרה לי תובנה מזה. אולי בעצם זה זה שטוויטר טוב ליצירת מסה בעוד פייסבוק טוב יותר לקשרים בין אישיים, אבל גם זו לא בדיוק תובנה סוציולוגית חדה מדי.

אולג'ובס #fail

הפתיע אותי (אבל לא הפתיע אחרים) ששימוש בתשלום באול ג'ובס הניב אפס פניות. כלום לא קרה בשבועיים האחרונים כתוצאה מהשימוש באתר. כלום.

לינקדין

לינקדין הוא כלי משחית כשלומדים להשתמש בו, זו לפחות התחושה שלי משבועיים ראשונים של שימוש מאסיבי בו. חברות השמה החלו להשתמש בלינקדין לפרסם מודעות ספורות מטעמן. התקשורת מתרחשת בתגובות או מיד במיילים המפורסמים בהן. אני לא יודע אם החברות המפרסמות את ההודעות אכן בודקות את הפרופילים של המגיבים. יש לי תחושה (שאינה מבוססת) שהן לא. השימוש של החברות בלינקדין, כפי שאני רואה זאת, הוא עדיין מעט פרימיטיבי, חלש יחסית ואני לא רואה רעב בעיניים או סכין בין השיניים של העובדות בחברות ההשמה המשתמשות ברשת הזו.

איך אני משתמש בלינקדין:

שלא כמו שאולי ניתן לחשוב, הכוח של לינקדין לא מגיע מהקשרים שלך. הוא יכול להגיע משם, אך זו בדרך כלל נחמה פורטה (אני לא מזלזל, אבל המציאות מראה אחרת). הכוח האמיתי למי שמחפש עבודה מגיע דווקא מהתחברות לקבוצות השונות בהן אפשר למצוא דיונים בנושא מציאת עבודה או לחילופין הצעות עבודה מצד חברות. זהו שדה שצריך לקצור, אם אתה מחפש (פחות אקטיבי), וזה שדה שצריך לזרוע (יותר אקטיבי), אם אתה מחפש עבודה או עובדים. לא פעם ולא פעמיים ראיתי אנשים ש פירסמו שהם עצמם מחפשים עבודה בתחומים שונים, כך עשיתי גם אני.

היתרון בקבוצות הוא שלא צריך להימצא בהן כל היום, מייל יומי יכול להספיק לכם כדי לקבל את כל מה שקרה בקבוצה ולהישאר און טופ אוף איט. עוד יתרון הוא שבדרך כלל תמצאו שם הצעות עבודה שלא תמצאו במקומות אחרים, כך לפחות נראה לי.

ועם זאת, לא מספיק לקבל מיילים. חיפוש עבודה הוא לא תעסוקה לעצלנים ואני דווקא נוקט בגישה פרו אקטיבית (כזה אני, בכל תחום) של פרסם, שאל, שתף, הצע, בקש, התחבר.

אז עכשיו בנקודות:

• עשו חשבון לינקדין, השלימו את הפרופיל עד סופו.
• בקשו מאנשים שעובדים איתכם לכתוב המלצות עליכם. המליצו על אחרים בחום.
• הזמינו אנשים להתחבר אליכם.
• הירשמו לקבוצות בנושאים הרלוונטיים לכם. הירשמו גם לקבוצות שרלוונטיות במעגל שני.
• קיראו את ההודעות והשתתפו בדיונים.
• אם אתם מחפשים עבודה, רישמו בקצרה מה אתם מחפשים ובאיזה סוג חברה.
• ספרו לחברים שלכם על הקבוצות האלה. ערך לאחרים הוא ערך עבורכם.
• תנו לאחרים להיות מאזינים פאסיביים שלכם. הסתכלו על זה כמו על הכנסה פאסיבית, או השקעה, איך שתרצו.
• השתמשו בשורת הסטטוס החדשה בלינקדין כדי לעדכן שאתם שם. עידכונים תכופים מראים שאתם בחיים ושאפשר ליצור איתכם קשר. זה עדיין לא פייסבוק אבל זה בטח לא יכול להזיק.

מי שמתעסק בהשמה לא בהכרח מבין בשיווק או בניצול הזדמנויות

מכירים את זה שאנשים שולחים לכם הצעות חברות בלי לכתוב מילה נוספת? זה כמו שיטת מצליח. לפני מספר ימים קיבלתי הצעת חברות בפייסבוק מחברת "אדם שרון השמה". מישהי בשם תמי, מסתבר. יצרתי קשר, שאלתי אם אנחנו מכירים. אנחנו לא מכירים אבל היא קראה את הפוסט שלי וזה תחום העיסוק שלה. סוף משפט נקודה.

עניתי לה בהיתממות שאני לא בתחום הזה אלא מחפש והיא ענתה בתמורה ש"לכן אני מוזמן לעקוב אחריהם בטוויטר ופייסבוק ולהתעדכן במשרות חדשות". וואלה יופי.

תראו איזה חוסר ניצול הזדמנות הלך פה מצידה: מכירים את זה שכולם אומרים לכם שכששולחים קו"ח הדבר הכי חשוב הוא המכתב המקדים? מעולה, שימו את זה בצד רגע. היא קראה את הפוסט שלי אבל לא יצרה איתי קשר בעקבותיו. היא כבר יצרה איתי חצי קשר בפייסבוק אבל לא כתבה לי את המכתב המקדים שיציג את עצמה (אופְּס!). הייתי צריך לדובב אותה כדי להבין מה היא רוצה או להוליך את השיחה לאן שאני רוצה, ואפילו אז היא פיספסה את ההזדמנות לעשות מה שהיא אמורה לעשות- לייצר איתי קשר משמעותי, לתהות על קנקני, לראות אולי היא יכולה להשיג עוד מידע לגביי או לגביי מקומות בהם הייתי רוצה לעבוד. מה קרה במקום? היא ניסתה לנטוע זרע ועל ידי זה שהיא הודיעה לי "הנה אני פה" היא קיוותה שאבוא אליה, משהו שעובדי חברות השמה רגילים לו, שבאים אליהם כי צריכים אותם.

זה פספוס עצום. כן, חברות השמה צריכות לעשות אינבאונד מרקטינג, אבל אם כבר יצרתם קשר, אם כבר הושפעתם, אם כבר למדתם משהו חדש, עשו לעצמכם טובה, סיגרו את הפינה הזו למען השם.

זה לא פלא, חברות השמה מתמודדות עם מאות קבצי קורות חיים ביום, אלפים בחודש. יש ברנז'ה שלמה של נשים (מעט מאד גברים) עם לקסיקון מתחום ההשמה, עם כללי התנהגות… בקיצור, פרדיגמה שלמה שסובבת את עולם ההשמה ותחום האינטרנט החברתי חדש להם. אז ככה: הצורה הישנה והמוכרת של חברות השמה לא עובדת ברשתות חברתיות. פה לאוזן ברשתות חברתיות זה מה שהורג את חברות ההשמה כרגע ולא פלא שהן נכנסות לשם במלוא המרץ, אבל צריך להשתנות עם הזמן ולהחליף דיסקט (או דיסק און קי, או ענן, לצורך העניין), מי שלא נותן ערך, מי שלא יתן ערך או יתנהג בחום/אכפתיות/רגישות/אינטליגנציה יפסיד כסף, חד וחלק.

לסיכום:

אני עדיין מחפש עבודה. התחומים שמעניינים אותי הם ניהול ושילוב של פרודקט ומרקטינג, מעבר לזה, אני מציע את עצמי כמקים, מנהל ומיישם כל צד המדיה החברתית לארגון, שמשמעותו היא אסטרטגיית השימוש של הארגון פנימה והחוצה בכל הכלים שהאינטרנט החברתי מציע כדי לתקשר עם לקוחות, לעקוב ולמדוד מוניטין, לייצר באזז, להריץ מסעות פרסום ושיווק בניו מדיה, לייצר לידים, לייצר ולנהל שירות לקוחות חדשני, להביא לקוחות חדשים ולשמר קיימים.

אני פתוח להצעות מכל כיוון שהוא ואשמח אם תפיצו את הפוסט הזה בין הקשרים שלכם. אם אתם חושבים שאני מתאים לעבוד בחברה שלכם או שאתם עובדים בה פנו אלי דרך- nivcalderon בג'ימייל או בפייסבוק או בטוויטר או בלינקדין.  את הקו"ח שלי ניתן למצוא שם כמובן.

כשאני חושב על התחרות החדשה של גלובס "אלופ/ת המדיה החברתית" אני לא יכול שלא לחשוב על חול בעיניים.

זה מזכיר לי קמפיין שיצא לי להשתתף בו לפני מספר חודשים, קמפיין השקת הנוקיה 97N מטעם יורוקום, משחק "חבילה עוברת" שבסופו כל משתתף קיבל מכשיר נוקיה משומש לחודש ימים עד שנלקח בחזרה על ידי שליח מטעם יורוקום. מלכתחילה לא אהבתי את הרעיון שאני מקבל מכשיר על מנת להחזירו. לא נותנים מתנה כדי לבקש אותה בחזרה ואם בכלל היו שואלים אותי אם אני רוצה אותה הייתי מסרב, אבל מראש לא שאלו אותי. המכשיר ישב על המדף, בתוך הקופסה שלו, העלה אבק עד שלקחו אותו.

הנקודה בכל הסיפור הזה הוא שמי שהשתתף בכל המשחק הזה עשה בעצם טובה ליורוקום בעצם זה שהוא הסכים להצטלם עם החבילה ולשים שורת סטטוס או להתנדב לכתוב פוסט בנושא. מראש ניסתה יורוקום לטעון שזהו משחק נושא פרסים (הטלפון) אך בל נטעה, זה אינו משחק ואינה תחרות, זהו קמפיין שיווקי שרק אחד המשתתפים בו קיבל לבסוף מכשיר, כל השאר עשו טובה ותו לא.

למה חול בעיניים?

גלובס עומדים להשיק רשת חברתית בקרוב. על כן הם מעוררים באזז עם התחרות הזו. עד כה היו לי רק מחמאות לגלובס. לאט לאט, ועם בחינה של השטח ולמידת הקהל הישראלי הם החלו להשתמש במדיות חברתיות כגון פייסבוק, טוויטר וכלי שיתוף שונים באתר בשביל להגדיל את כמות הכניסות לאתר שלהם ולמצב את המותג שלהם. עד כאן יופי. הם לא היו חפים מטעויות, אבל טעויות זה בסדר אם לומדים מהן והם למדו מחלק מהטעויות שלהם. מעבר לזה, הם שמו איש שיוביל את ההנכחה שלהם ברשת וגם על זה יש לי רק שבחים. הרשת החברתית המתוכננת היא שלב נוסף בחדירה לשוק, עוד מהלך יאה ותקוותי שחוויית המשתמש תהיה טובה אף היא.

ועם זאת, הקמפיין הזה, בעודו יוצר שיחה (א.ק.א אין פרסום רע / או בעצם אולי יש) מוכיח ששימוש במדיה חברתית בלי לחשוב על ההשלכות יכול לפגוע. אני טוען שהוא פוגע.

במה מדובר- גלובס מחליטה לחזק את המותג שלה עם קמפיין ויראלי בצורת משימות לקהל הרחב, אך מהו, המשתתפים בקמפיין הזה (רבים מהם אם לא כולם) הם אנשים שחלק מעיסוקם, חלק מפרנסתם או מהמוניטין שהם מבקשים לייצר לעצמם הוא מתן שירותים לחברות מסחריות במדיה החברתית, שירותים עליהם הם גובים כספים. מה יוצא, יוצא שאנשים שצברו איזושהי מומחיות ביצירת באזז, אילושהן תובנות לגבי השימוש ויצירת תכנים, אנשים שגם ככה מקושרים מראש להרבה אנשים בתעשייה הזו ושרשימת החברים/עוקבים המצטברת שלהם "נאה" בלשון המעטה מפיצים את גלובס, מפרסמים את המותג, משתמשים ביכולות המצטברות שלהם כי אולי "יזכו" בפרסים, אולי יעמדו על במה באירוע הקרוב של גלובס ועוד שלל הבטחות שונות, וכל זאת כי זו "תחרות", כמו החבילה העוברת של יורוקום… אממה- חינם חינמיות החינמון. גלובס, במהלך גאוני הצליחו לשכנע אנשים שזה עיסוקם לפרסם את גלובס בשצף קצף, לקחת מהזמן שלהם, מהיצירתיות שלהם ולהשתמש בגרף החברתי שלהם על מנת לחזק את המותג (בשביל ארוחה? בשביל כרטיס לסרט? בשביל לעמוד על במה?). אנשים, קנו אתכם בזול, קנו אתכם בחינם. זו אינה תחרות, זה קמפיין שיווקי טהור, חול בעיניים.

עוד שאלה מתבקשת מכל הסיפור הזה: מי שם את גלובס להכתיר את אלוף המדיה החברתית. יש לגלובס עוד הרבה מה ללמוד (בין השאר צניעות) אם הם ממהרים להכתיר אלופים. באופן אירוני, אמר אחד המשתתפים בקמפיין הזה ש"אין דבר כזה אלוף מדיה חברתית" בעודו מפנה לעמוד ההערצה שהוא פתח לעצמו.

אוקסימורון מישהו?

קרדיט: filizdupont

עריכה מאוחרת: הנה שיחה שהתנהלה בטוויטר בעקבות הפוסט הזה