התיישבתי כבר מאה פעם לכתוב את הפוסט הזה על מהו ספאם בטוויטר. כל פעם חשבתי והתחלתי לכתוב. כל פעם ניסחתי מחדש, כל פעם חשבתי על לתקוף את הנושא מזווית אחרת. פעם חשבתי ללכת על הגדרות מילוניות. פעם חשבתי ללכת דווקא על ניסוח קצת יותר אקדמי. פעם רציתי לומר שהכל סובייקטיבי והשזמנים שבהם אנו חיים הם רבי שינויים והגדרות משתנות מידי יום והטכנולוגיה קובעת את החוויה שלנו ובלה בלה בלה.
זה מזכיר לי את אחד משיעורי מבוא לפילוסופיה חדשה שלקחתי באוניברסיטה לפני כמה שנים. חלק גדול מהקורס הוקדש לעמנואל קאנט שכתב את "ביקורת התבונה הטהורה". אני זוכר שהדבר המרכזי שלימדו אותנו הוא שאין מציאות, או יותר נכון, אין לנו דרך לומר מהי המציאות האמיתית והאובייקטיבית כי אנחנו חווים את העולם דרך פילטרים שאין לנו דרך להוריד מעצמינו. אמצעי החישה שלנו הם גם הפילטרים שלנו ואין בילתם.
"לתכונות החלליות-זמניות של מושאים ומאורעות אין כל קיום בנפרד מן היכולת האפיסטמולוגית של האדם לתפוס מושאים. שינויים החלים במושאים ומיקומם במרחב החלל והזמן אינם נמנים אפוא עם המושאים בעלי הקיום הבלתי תלוי, הנתונים לאדם בניסיון. תכונות חלליות-זמניות של דברים אינן תכונות מהותיות של מושאים כאלה. לעומת זאת, מיסודם כרוכים החלל והזמן לדרכים שבהן האדם מתייחס למושאים כאשר הוא תופס אותם בהסתכלות"
מעצם שם הפוסט, נראה כאילו אני בא לקבוע מיהו ספאמר. אפשר לקרוא לכך יומרה אבל בעצם אני מבקש להראות סוגים שונים של…. איכשלאתקראולזה.
לפני שאדון בדוגמאות הבאות אני רוצה לשים דגש על נקודה מסוימת ולו רק בשביל לטעת בכם ספק בדעה של עצמכם ובדעה של הסובבים אתכם: ההבחנה בין "מציאות" לבין "מציאות בהסכמה". רבים מאיתנו קובעים את דעתם על המציאות (או מהי המציאות) לפי מספר האנשים המסכימים או לא מסכימים עם דעתם. הנה דוגמה: אתם נמצאים בחדר מלא באנשים ופתאום מישהו צועק "נכון שחם פה?" ופתאום נהיה לכם חם. זו בדיוק דרך לכפות "מציאות" כלשהי על אנשים, לגרום להם להסכים עם משהו ואז לנווט את המחשבה והחווייה שלהם. זו אינה מציאות, זו מציאות בהסכמה וכ"מציאות" התלויה בהסכמות חברתיות ניתן לשנות אותה על ידי גרימת הסכמה אחרת על הסובבים- ואם נחזור רגע לקאנט- אם אין לנו שום דרך לדעת מהי המציאות האובייקטיבית, הרי כל מה שנותר הוא מציאות בהסכמה- שהיא עניין של מוסכמה חברתית- כלומר אף אחד לא צודק באמת- זה רק עניין של הסכמה בין רבים על מה הם חווים ושהסכמה זו יכולה להשתנות מעת לעת על ידי רתימה לכאן או לכאן של כוחות שונים בשדה החברתי.

דוגמה ראשונה להצקה קשה, דיאמים אוטומטיים בתודה על זה שעקבתי אחריהם. הם סותמים את תיבת המסרים בטוויטר ולאלה מאיתנו שבחרו לקבל נוטיפיקציות מטוויטר הן סותמות ומעצבנות אותם גם בתיבת המייל הפרטית. אל תטעו, לא רק אמריקאים עושים את זה, לא רק "ספאמרים מקצועיים", גם חברות ישראליות, גם גיקים ישראלים שחוויית משתמש חשובה להם. כל אחד שרוצה יכול להתחבר לאפליקציה שתשלח עבורו הודעת תודה. זה ספאם במנות קטנות אבל כשאתם עוקבים אחרי רבים תגידו שלום לתיבת המסרים שלכם, היא תופקע מידיכם, אז עשו טובה לעוקבים אחריכם, אל תודו להם בטייס אוטומטי שהם עוקבים אחריכם, תהיו איתם בקשר אמיתי.

#פולואופריידיי התחיל בתור מסכת החיבובים והליקוקים השכונתית בכל קבוצת טוויטר שנמצאת באיזשהו שלב אבולוציוני של הקיום שלה. היה נחמד לקבל פירגון והיה נחמד לתת. או אז (ולאחרונה) הגיעו אלה שרוצים שתיכנסו אליהם לטוויטר כדי שתיחשפו לתכניהם ואפילו לשניה והנה הסכנה השנייה להפקעת הטוויטר שלכם מידיכם על ידי שימוש בממשק הפשוט ביותר, ה- replies. אין ספק, זהו ידע חדש וצורה חדשה לחשוף אנשים לתכנים שיווקיים, צורה שהמשתמשת בתמימותם של אנשים ועל כן היא נלוזה לדעתי.

קשה לומר שהאנשים שאתם רואים בתמונה הם ספאמרים, אך אני חושב שהפעילות בה הם משתתפים היא ספאמרית וזאת ממספר סיבות:
א- אלה אנשים מוכרים שאני עוקב אחריהם.
ב- הם משתתפים בפעילות שיווקית, יש שיקראו לה גרילה מארקטינג.
ג- הבחירה שלי נותרת אם להסיר את עצמי מרשימת האנשים שאני עוקב אחריהם או לא ואז נשאלת השאלה אם אני מוכן לספוג את ההפצצה הזו במשך כל זמן הקמפיין שחורג מ- 48 שעות חסרות שינה, יותר כמו שבועיים (אפשר לקרא לזה קמפיין מתגלגל, עם כל הקונוטציות השליליות של זה). הבחירה אגב באם להוריד אותם או לא היא לא נעימה לי.
ד- נעשה פה שימוש ציני (של חברת פרסום שלא שמה על אלה שהיא משתמשת בהם), שימוש בוטה ומכוער בבני אדם על מנת לקדם מותג. הם נורא נחמדים, הם אוהבים גאדג'טים והם אנשים מבוגרים שמוכנים לא לישון ולקדם טלפון סלולרי לחברים שלהם שאוהבים גאדג'טים. פראיירים, מכרתם את עצמכם בזול.
ה- השימוש בסולמית בצורה שאינה מתחברת להקשר של הטוויט היא לכשעצמה סוג של אונס העוקבים.
ו- נכתבו ציוצים שכל מטרתם לשים את הסולמית וזאת על ידי חיפוש וקידום תכנים ברשת, או במילים אחרות, חיפשו מה לשים כדי להשתמש בסולמית שמפמפמים אותה באופן מלאכותי. אני מעדיף לקפל מעטפות או לשטוף רצפה מלעשות את זה.
ז- האם אין פה נסיון להגיע לטרנדינג טופיקס? בעיני זה בזוי בדיוק כמו לקנות טוקבקיסטים על כתבות באתרי חדשות, ועוד עבור חתיכת ברזל עם חוויית משתמש שימים יגידו מה טיבה באמת.
אגב, נכתבו ציוצים על ציוצים ברשת בנוגע לאיך טוויטר מגדירה ספאם ודעתי על זה היא שכמו שטוויטר מגדירה ספאם, גם אחרים מגדירים ספאם, ואם אין אמת אחת (אליבא דה-קאנט) ואם האמת היא רק עניין של הסכמה וההסכמה משתנה על ידי כוחות חברתיים ממילא, הגדרת הספאם של טוויטר, אמנם תקפה, אך כמו כל דבר בחיינו, היא זמנית. בואו תקראו מה אומרים הכוהנים ממאשבל בפוסט Twitter Spam Invades Trending Topics.
אחרון שאינו חביב הוא הספאם הסיני/תאילנדי/תקראו לזה איך שבא לכם. מציק הוא היה בכל צורה שאפשר לחשוב ולתאר בכלל. הוא הגיע במסרים אישיים, במעקבים סדרתיים, בפרסומות, בפורנוגרפיה והיה המנה הקשה ביותר של הספאם מאז תחילת טוויטר שהכריח את המערכת לנקות את עצמה בכוח לפני שיהיה מאוחר מדי. זה כנראה עבד ככה.
אז מה זה ספאם? האם אתם מספימים את חבריכם? האם הם עושים את זה לכם? האם יש כללים? מי עושה את זה ברשעות? מי מנצל את החולשה שלכם? הסכמה על תשובות לא אומרת שהן אמת (ולאף אחד אין הסכם עם אלהים על מהי האמת), היא רק דרך ליצור מציאות חברתית והיא תולדה של מאבקים חברתיים בהם בסופו של דבר מישהו חזק בא לנצל מישהו חלש. דברים שרואים מכאן לא בהכרח רואים משם.
אחד הפוסטים האחרונים ב- All Facebook שואל האם בעצם חיבור העמודים בין פייסבוק לטוויטר תמה ה"מלחמה" של שתי הענקיות וקובע שנראה שיש מספיק מקום באינטרנט החברתי לשתי אלה. כזכור, בשנה האחרונה שינתה פייסבוק את ממשק המשתמש שלה כך שידמה יותר ויותר לטוויטר, החל מרמת הניוזפיד ועד רמת הפילטרים שבצד הדף. מתישהו גם דובר על הרצון של פייסבוק לקנות את טוויטר (גם אפל היו שם, גם גוגל היו שם וכו' וכו').
אני לא חושב שמדובר פה על עידן של "יחסים פתוחים" כמו שמתאר זאת ניק או'ניל. אני חושב שיש פה החלטה מצד פייסבוק להשתמש בכח של טוויטר בבחינת אם אינך יכול לנצח אותו, השתמש בכוח שלו על מנת להגדיל את עצמך. במה הדברים אמורים?
ידוע שיש מליוני דפים בפייסבוק. ההצעה לחבר בין הדפים האלה לַסטרים של כל אחד מבעליהם בטוויטר יגדיל למעשה את החשיפה של הדפים (ואחת היא שמתווסף מידע נוסף לטוויטר). כיצד? דובר כבר רבות על כך שטוויטר, מעצם תכנונו וצורתו, מגביר צפיות בדפי קצה. אתם שמים לינק והחברים שלכם, אלה שעוקבים אחריכם, מקליקים עליו. יותר אנשים עוקבים אחריכם יותר הקלקות, סטטיסטית כמובן. זאת ועוד, הדפים בפייסבוק אינם סגורים לצפייה כמו הפרופילים, הם פתוחים. אפשר למצוא אותם בגוגל, אפשר גם להגיע אליהם מטוויטר.
בסיכומו של דבר אין מה להיתמם. טוויטר הוא מגבר צפיות. יכול להיות שזה תפקידו המרכזי, יותר מכל תפקיד אחר. אני לא אומר שהוא לא מכשיר מעולה לשמור איתו על קשר עם חברים, אבל ראשית כל הוא מגבר, וכמגבר צפיות ירצו להשתמש בו כל מי שמעוניינים לקדם נושא. אין היום אתר אינטרנט שלא מבין את חשיבות השימוש בטוויטר לקידום הצפייה בתכניו, עם זאת, יש כאלה שלא הבינו זאת דיו. אתם בעצמכם, כשאתם משתפים תכנים, אתם בפועל מגבירים את כמות הצפיות אליהם. המילה "שיתוף" יכולה להטעות. כן, ברור שאני רוצה לתת את מה שטוב למי שאני "אוהב", לחברים שלי, אך יש פה צד שהוא כמעט צד קפיטליסטי, כלכלת שיתוף ממש, וזה לדעתי מה שפייסבוק באים להשיג מהחיבור עם טוויטר. בקרוב, כך נדמה, ובלי להניד עפעף, יחוברו גם הפרופילים שלכם, כי בעצם למה לא?! העמודים הפכו להיות דומים לפרופילים הלכה למעשה וחוברו לטוויטר, למה לא הפרופילים? אם טוויטר פתוח לכולם וכולם יכולים להנות מגדילה בעזרתו למה לא, כי יש מלחמה? אדרבה ואדרבה.

גילוי נאות: אני מנהל בחברת פינס140 בע"מ שבראשה עומד עורך דין. עם זאת, הפוסט נכתב ונערך על ידי בלבד.
יהונתן, בעקבות הפוסט האחרון שלך "על אתיקה מקצועית וטוויטר" משהו צד פה את עיני ואני רוצה להבין- אתה אומר ש"כללי האתיקה מבהירים כי כל מה שלא הותר, אסור". האם באמת כל מה שלא מותר אסור? האם זה לא אמור להיות ההפך? שכל מה שאין לגביו חוק או פסיקה הוא מותר? האם לא לחופש נולדנו? מה זה פה, קארדסיה?
עוד דבר בנוגע לפרסום. כללי האתיקה שדיברת עליהם, אני מקבל ומבין שאסור לפרסם אבל בוא נדבר על מהו פרסום. אקח אותך ואת בלוגך לצורך העניין: האם הצגת מספר טלפון היא פרסום? האם לפרסם את השכלתך הוא פרסום? האם לפרסם את נושאי עיסוקך הוא פרסום? האם לתת לינקים לטורים שאתה כותב בווינט, נרג' ועוד מיני אתרים, בתוכם אתרי סאטירה או לא סאטירה הם פרסום? האם לפרסם את אתר העסק שלך בבלוג שלך זה פרסום?

בחוק הקארדסי אתה אשם עד שהוכחה חפותך
הרי ברור לכל שלבלוג שלך – מעצם היותו בלוג- יש הרבה יותר קוראים מאשר לאתר שלך ושאתה משתמש בו כפלטפורמה, כמקפצה כדי להגדיל את מספר הצפיות באתר המקצועי. האם בעצם "קנית" לינק בבלוג שלך שיגביר חשיפה לאתר המקצועי שלך? כלומר קנית מדיה? כלומר אתה מפרסם? כלומר אתה עובר על החוק?

- פרסומת או לא? מה יבין אדם מהשורה שאין לו השכלה משפטית?
זאת ועוד, אפשר לחשוב שהצגת רזומה כמו שלך, בגודל כזה או אחר, הוא פרסום כי יש לך תארים מתארים שונים, ואתה יועץ לחברות שונות ואתה כותב בכל מיני מקומות. והרי פרסומת מטרתה היא לחשוף ולהרשים, אז אתה משכיל בתחומך ועושה עבודות עם גופים שונים, אתה כנראה עורך דין שכדאי לעבוד איתו, הלא כן? לאדם מן השורה כמוני, שאינו עורך דין, שאינו מבין לעומק או בכלל את ענייני האתיקה של עורכי הדין זה יכול להיראות מאד מושך. האם זה פרסום?
אשאל אותך עוד שאלה, האם הצגתך את עצמך כמומחה היא פרסום? האם זה שאתה מציג את עצמך כמומחה היא מותרת? הרי בטאמבלר שלך יש סרטון מערוץ 1 על סכנות המאגר הביומטרי, שם אתה מתואר בכתובית כ"מומחה פרטיות". את הכתבה הכין דודי ניסים, חברך הקרוב, זאת יודעים כולם, והרי הרמתַ אתר, שמת וידאו שלך, שם אתה מתואר כמומחה. זו פרסומת או לא?
ואם כבר יוטיוב- אני חושב שזה נהדר שלעורכי דין תהיה תכנית משל עצמם, היא יכולה להיות תכנית מקצועית, למה לא בעצם?
האם זה משנה אם אתה עצמאי או בעל פירמה בשביל לייצר נוכחות עם בלוג וורדפרס, בפייסבוק, טוויטר ועוד מקומות? האם פרופיל בלינקדין יהיה פרסומת? מה בדבר לפתוח פורום בראשות עו"ד בתוך האתר, שידבר בענייני חוק ודין? גם זו פרסומת? האם אתה, כבעל ידע טכנולוגי העולה על הידע הטכנולוגי אצל רוב עורכי הדין, משתמש באותו ידע כדי לשפר את מעמדך בשוק? בטח שכן, אתה משתמש בידע שלך כדי להגביר את מעמדך ואת מיצובך, כך כולם, גם אם, כפי דבריך, לעתים אתה מאבד לקוחות עקב כך. כך צריך להיות. ידע צריך להיות נחלת הכלל ולא נחלת מעטים, אתה בעצמך נלחם על זה הרבה פעמים, אני יודע, קראתי.

טוויטר של עורך די פלילי http://twitter.com/scslaw
אגב טוויטר, הנה משרד עורכי דין ישראלי שיש לו טוויטר ושהוא לא מתבייש בו: זהו משרד ששורת הביו שלו היא: "דב גלעד כהן | שומרוני כהן סטרשנוב | משרד עורך דין פלילי | צווארון לבן" יש עוד עשרות רבות של טוויטרים של עורכי דין שאני יכול למצוא בארצות הברית (ובטח עוד כמה אחדים בארץ), אבל אני לא יודע אם האתיקה שלהם היא כי כמו האתיקה שלנו, אבל נראה לי שאפשר להבין למה אני מתכוון.
בסופו של דבר, או שאסור או שמותר. או ששחור או שלבן. כמו שהטבע סולד מוואקום, החוק סולד מהאפור. אין באמצע.
בלוג הוא אתר ואם הוא מקצועי אין סיבה לפסול אותו. עמוד בפייסבוק הוא אתר לכל דבר אם הוא מדבר ומפנה לחומרים מקצועיים. טוויטר הוא אתר לכל דבר אם הוא מדבר ומפנה לחומרים מקצועיים. אחת היא בעיני אם משרד יפתח לעצמו בלוג+פייסבוק+טוויטר+לינקדין+וואטאבר או שחברה תפתח זאת עבורם. זה לא הופך את הפלטפורמות לפירסומיות, זה רק מיקור חוץ למשהו שהמשרד רוצה לעשות לעצמו בכל מקרה.
אם התערות בקהל היא אסורה לאן הגענו? והרי רשתות חברתיות ומדיה חברתית בכלל היא אודות התערות באנשים. המדיה החברתית רק יצרה עוד מקום להתערות באנשים. אם יצירת שיחה היא אסורה בוא נסגור את האור ונלך הביתה.
לסיום, אני חושב שלצעוק "פרסומת פרסומת" כשלך עצמך יש את כל הפלטפורמות האלה ושבכולן ברור לכל שאתה עורך דין הוא תמוה. כמעט מתעורר בי הצורך לומר לך ליטול קורה מבין עיניך, אבל מצד שני, גם אתה יודע- זה מותר, זו הנקודה ואין בילתה.

מה הקשר בין חוסר פירגון לחוסר הבנה?
מאד מעניין שזה מה שקרה בתכנית המקור. מאד מעניין שארבעה אנשים התחרו בינם לבין עצמם, הביאו את זה לתכניות הטלויזיה והרדיו שלהם, ביקשו מאנשים שיעקבו אחריהם כמו שמעולם לא עשו קודם (זה כנראה משפיל לבקש רייטינג בקול), קיבלו תמיכה מכל מיני אנשי טכנולוגיה ושזה מה שקרה לבסוף. אני שואל את עצמי למה? מה יש בנו, הישראלים שנמצאים בטוויטר שמה שהתקשורת אומרת פונה "נגדנו"? איך יכול להיות שהתקשורת ניזונה מאנשי טכנולוגיה ועדיין לא מבינה מה זה טוויטר?
בואו נשאל את עצמינו שאלה- אם אנחנו מזינים את התקשורת אולי יש בעיה במזון? אולי יש בעיה באיך שאנחנו מזינים? אולי זה משהו שאנחנו משדרים? תרתי משמע.
עפר שלח לא מיוחד, גם הרבה אחרים עדיין לא מבינים.
נכון, הוא הגזים, אבל זו עדיין דוגמה טובה כדי לדבר על הנושא.
משבתוך "עמי" אני חי, אני מקבל את התחושה שהפרדיגמה השלטת היא שטוויטר נועד לקבוצה קטנה ושלא יעיזו ללכלך את הפיד הקדוש בנסיונות להבין מה קורה פה.
אני רואה את זה בהתנכלות אכזרית בה אנשים קוראים לכרטיסי טוויטר עסקיים ספאם (גם על מהו ספאם עוד ידובר), פתאום כל בּוּר נקרא ספאמר. מי ישמע, מוכרים לכם ויאגרה? בַּלעג שאנשים מדברים על אנשים אחרים שמתחילים את דרכם בטוויטר על מנת לייצר נוכחות, בצביעות של חיוך מלפנים וסכין מאחור במפגשים חברתיים. אולי זו הסיבה שעפר שלח חושב שטוויטר הוא לאנשים חסרי חיים. אולי.
הוא היה אומר את זה לו מאות ואלפי בתי עסק היו נכנסים? הוא היה אומר את זה לו לכל מוסד מדינתי שנותן שירות לאזרח הקטן היה טוויטר?

האם האינטרס שלנו הוא להשאיר את טוויטר לנו, כקבוצה של אנשי טכנולוגיה שנמצאים תמיד בחזית, בודקים כל דבר חדש שזז ראשונים? האם אין זה האינטרס שלנו שכל אחד סביבנו ישתמש בטוויטר? מה זה פה, גילדה סגורה? האם לא נרצה שאחינו, אימנו, אבינו, דודנו, הירקן שלנו, הבוס שלנו, המטפלת של הילדים שלנו, המורה בתיכון, ראש העיר, הרכבת, המשטרה, הירקן ובעצם כולם ישתמשו?
ברור, נכון? אז למה ללעוג למי שלא מבין? למה לבטל כל אחד שמתחיל? למה לא לתרום, למה לא לפרגן כמו שנכון לפרגן?
מה הקשר בין חוסר פירגון לחוסר הבנה אתם שואלים?
אם הייתי שואל את אותה שאלה בהקשר של הורים וילדים זה היה נשמע יותר הגיוני?
