Yesterday at @jeffpulver's breakfast my friend Idan Gazit shot a video where he interviewed some people about… well, all sorts of things. It turned out great, and funny, and I loved it so much that I wanted to share it with you. THANK YOU IDAN!!! 
Jeff Pulver Social Media Breakfast – Feb 2009 from Idan Gazit on Vimeo.
The White House website is a model of perfection of how a government, an office, should make itself available to the people it serves. It is constantly changing, it is constantly adding more information, it becomes richer every day, technologically and content wise. the website editor is a genious. The White House website is built like a blog. The site is the homebase and it is surrounded by outposts that reinforce it, most famous is the White House YouTube channel with your weekly address by the president, with tens of thousands of views.
Let's view some features:
1- The RSS feature: just choose whatever you want to follow in one place. Choose to be in touch. Choose to know what's going on. Choose to make a difference. This is what those RSS options represent by being available. This is what this administration want the American people to be, and as I always say, it's all in the interface.
2- The Blog- SIX posts written on February 20th, 5 on the 19th, 3 on the 18th and 17th, and the posts look terrific, giving information and a sense, a feel, of how its like there. Many posts will have photos of the president and/or others who are relevant to the story. The blog gievs a sense of things being done, and to the American people its the closest thing to actually touch their president.
3- The YouTube Channel is THE most successful choice of them all: becoming available on the one place on earth which is a synonym to video on the web. Obama's youtube channel started back on September 2006 if i'm not mistaking. This White House Channel is a continueation of something that works really good.
4- Photos to die for- In the web site's main frame are constantly four changing photos at all time and inside the blog there are even more. Now, it's not just regular photos, those photos are taken by sensitive photographers, with a sensetive eye that love what they do. Also, there's a great photo editor (I think, not sure) that picks the best of the best. You can also enjoy photo slideshows here.
- photo 2/20/09 by Pete Souza
Photo 2/20/09 by Pete Souza
כשבאים ללמד מדיה חברתית אסור לבוא עם דעות קדומות. אתה לא יודע מה אנשים יודעים ואתה לא יודע מה אנשים לא יודעים. קודם כל תניח שהם לא יודעים, ואז כשאתה מדבר איתם תן לעצמך ללמוד ולהכנס לתלם שלהם. אין טעם לרוץ, אין טעם לקפוץ מעל הפופיק. האינטרנט, האינטרנט לא יברח לשום מקום. כך הגעתי השבוע בפעם הראשונה לרמת השרון, ללמד חבורה של תיכוניסטים את הבייסיקס של מדיה חברתית וזה היה שיעור מעולה. גיליתי חבורה של בני נוער מתעניינים וסקרנים עם דעות מגוונות על מה יש לעשות באינטרנט ואיך משתמשים בו.
התחלנו בשיחה פתוחה של הכרות, התוודענו קצת להרגלי הגלישה שלנו כשכל אחד לקח כמה דקות לספר על עצמו. משם לקחתי אותם לראות את הסרטון של אשטון קוצ'ר ודמי מור שהיו בדרך להשבעה של אובמה. בלי קשר לשיעור הזה, אני חושב שהסרט הזה יכול וצריך להיות דוגמה מובהקת לאיך המדיה החברתית שינתה את חיינו לבלי הכר ועוד ראוי שיכתבו על זה פוסטים רבים.
משם המשכתי להראות להם איך ביתר קלות אפשר לחבר המון שירותי מדיה חברתית אחד לשני כמו Qik שישלח הודעה לטוויטר ומשם לפייסבוק ובמקביל ישלח עותק גם ליוטיוב. דיברנו קצת על איך אפשר לנצל בלוגים כדי לייצר השפעה על הסביבה החיצונית ועל זה שמדיה חברתית זה כוח. אמר את זה בצורה הטובה ביותר ג'ף פולבר בראיון חמש שאלות אצל בן אטלס:
The two work well together and provide a balance. Online / Real-Life represent the ying and the yang of social media. Those who understand how to balance both will benefit a lot more than those who have mastered only one of the elements.
אמנם אין לי מספיק תלמידים בקבוצה כדי לייצר מדגם מייצג של בני הנוער, ובהתחשב בזה שאדם הוא תבנית נוף מולדתו, התלמידים שפגשתי הם תבנית לוח השעות והפעילויות שהם עושים אחרי שעות בית הספר, אבל הנה מה שהם אמרו לי: כולם ללא יוצא מהכלל יושבים לפחות שעתיים ביום על המחשב. לרובם המוחלט יש פייסבוק. רובם המוחלט לא כותב סטטוס. חלקם חושבים שלכתוב סטטוס זה עניין של לקבל תשומת לב המובן השלילי של המילה. הם כן מודעים (לא לחלוטין) ליכולת של שורת הסטטוס לשנות מציאות (אירגנו שביתת מחאה בבית הספר בעזרת התקשורת הפייסבוקית). כולם מחפשים ומוצאים מידע שמעניין אותם באינטרנט, יוטיוב הוא מקום מרכזי בשבילם. הם לא כותבים בלוגים, לחלקם היה בלוג בעבר. אחד הדברים שלא ידעתי לנסח ביני לבין עצמי ולא ידעתי לומר להם עד שקראתי את זה אצל אחר היה שאנשים שכותבים סטטוס הם אנשים מעניינים יותר. זו לא אמת, זו נקודת מבט (יש אנשים מעניינים שלא כותבים סטטוס מן הסתם), אני צריך לתת להם לקרוא את זה:
As a result, I feel at times more connected with friends who update their Facebook status than those who don’t. Mostly because by sharing random moments in time with friends, my friends are in effect contributing to the social sculpture of the Internet and sharing something about their lives that would have otherwise never be shared. And in my book, moments matter, a lot! (Jeff Pulver)
מכיוון שמדובר במגמת תקשורת, הראיתי להם וידאו מפרויקט שהרמנו לקראת סיום המלחמה. קיבלנו מחברת אורנג' טלפונים דור 3 כדי לחלק לתושבי הדרום, שיהיו כתבים/בלוגרים מטעם עצמם ושיתעדו את חייהם עם המצלמה. אי אפשר להפריז בגודל היכולת שיש היום לבנאדם יחידי להשפיע ולשנות את המציאות בה הוא חי ואת סביבותיו. זה הסרט שהראיתי להם ואת שאר הסרטים ניתן ומומלץ לראות בצורה נוחה למדי באתר Life With Rockets, כמדומני הפעם הראשונה שבה נאספו קטעי וידאו מאנשים שונים שמתארים חוויות מלחמה (או איזושהי חוויה משותפת) מנקודות מבט שונות.
שולמית אפפל כתבה את זה יפה בשיר שלה יום כמו נצח: "כשאתה חשוף אתה מוגן" כשבעצם היא מבקשת לומר שכשאנחנו חשופים ברשת אנחנו למעשה מתחזקים את המוניטין שלנו ועלינו להיות ערים למה אנחנו כותבים ולאיך אנחנו נראים. אנחנו צריכים להיות נוכחים להשפעה שלנו על אחרים, צריכים לקחת אחריות לכל מה שיוצא מהמקלדת שלנו, ובנוסף, וזו כבר עמדתי האישית בנושא, אנחנו יכולים (ואנחנו צריכים) להשפיע בנושאים שחשובים לנו. אי אפשר ללמד את כל התורה בשעתיים.
The QassamCount tool probably represents the essence of the word Virality.
Started as a breakthrough Twitter account that shared its followers with the amount of Qassams, Grads and mortar shells landing in/on Israel from Gaza, it became a tool for us at the social media situation room to reach millions of people around the world with 75,000 people enabling it on their Facebook account, reaching all their friends in 150 countries all over the world.
But while the operation in Gaza happened like a blitz and ended the same way, the facebook application just keeps quiet until more fire is launched from Gaza toward Israel and as you know, there's still fire being launched from Gaza even today. That's where the real power of QassamCount is. Most people haven't removed it and it reminds us of things we don't hear on the everyday news anymore, it travels the social web (and the social graphs), it shows you what we've been trying to say all this time, all these 9 years of crazyness that we've enduered, that no country will allow its citizens to be targeted. As the Qassams are the justification for operation Cast Lead , QassamCount is bookmarking tool and the constant reminder to the public around the world that there is more than one truth in this story.
at the war room. Photo: Niv Calderon
more new posts about the war room:
Bloggers Battle Without Bombs
How Social Media War Was Waged in Gaza-Israel Conflict
פחות זה יותר
שתי מלחמות נלחמנו בשלוש השנים האחרונות. במלחמה הראשונה הצבא איפשר לכל מי שרצה לדווח מאיפה שרצה, לחיילים היו פלאפונים. מבחינת מדיה, זו היתה מלחמת המפרץ של 91': הדור הבא. במלחמה האחרונה, זו שנוהלה בעזה, חשבו בצבא שיש להקפיד הקפדה יתרה על בטחון שדה, לקחו מהחיילים את הפלאפונים, עיתונאים לא הורשו להיכנס לרצועה, צלמי דו"צ היו המלכים ועם לבדד שכן. למלחמה האחרונה היו עוד שני פנים: מחד, המצלמה של רמאטן ששידרה תמונה קבועה של עשן יחד עם הכתבים הזרים בעזה שהראו גופות והרס, ומאידך, החזית שפתחה ישראל באינטרנט מול שאר העולם כדי להסביר את עמדתה (בנוסף למאבק בכל חזיתות המדיה המסורתיות).
- חדר המלחמה: מבצע עופרת יצוקה (צילום: ניב קלדרון)
כשהתחלנו בהקמת מערך המדיה החברתית של מדינת ישראל, שמרכזו היה חדר המלחמה, שיערתי שהקרב על דעת הקהל העולמי אבוד מראש אבל זו מלחמה שחובה להילחם בה גם אם ידוע מראש שנפסיד ואף נובס קשות. לצערי הפסדנו, כמו ששיערתי, לשמחתי לא הובסנו ואף הראינו את היכולת שלנו בהחדרת מסרים, עוד אחזור לזה.
הבעיה המרכזית של ההסברה הישראלית במלחמה האחרונה (כמו גם במלחמה הקודמת) היא הרצון להעביר מסר מורכב שאומר שהתמונה שהם רואים בטלויזיה היא שטחית והמציאות הרבה יותר מסועפת. פה התחילה הבעיה. זה היה המסר המרכזי שניסינו להעביר לגולשי האינטרנט והעיתונאים איתם באנו במגע, ברשתות חברתיות (פייסבוק), בבלוגים, בטוקבקים באתרי עיתונות, בשירותים חברתיים (יוטיוב, פליקר, דיג ואחרים), בטקסט, וידאו ותמונה. הבעיה היתה שהמסר המורכב שלנו לא היה יכול להתמודד עם מסר אחד פשוט וויזואלי: הרס עצום ופורנוגרפיית ילדים מרוטשים.
זו היתה הבעיה במפלגות השמאל בבחירות האלה וגם בבחירות הקודמות- רצון לדבר אל השכל, לדבר להגיון, להציע מצע שפוי, אזרחי, מורכב.
אבל במקום לדבר על מה לא עבד, בואו נדבר על מה כן עבד: איווט ליברמן עבד. איווט לא הוציא מילה מהפה, הקמפיין שלו לא הוציא הגה בכל הנוגע למצע אמיתי שאנשים ברי דעת יכולים להתחבר אליו. איווט חיבר את הפחדים שלנו מערבים אחרי המלחמות האחרונות, מיקד אותם בערביי ישראל (הוא מעולם לא עשה דבר נגדם כשהיה ח"כ ושר חוץ מלדבר) והלך עם זה לכל אורך מערכת הבחירות. איווט לא דיבר על נישואים אזרחיים, לא דיבר על הפרדת דת ממדינה, לא דיבר על מכירת בשר לבן, כלום. הוא עשה בדיוק מה שביבי עשה ב-96 (כשהיה מנהל מטה הבחירות שלו), איווט עשה את "פרס יחלק את ירושלים: הדור הבא" בגרסה מעודכנת- "בלי נאמנות אין אזרחות", מסר אחד שמחבר אליו מספיק יהודים עם פוסט טראומה כדי שיצביעו לו בבחירות. ליבני אגב, נזכרה לעשות את זה בשבוע האחרון עם "או ציפי או ביבי".
לאן אני חותר?
המסר.
המסר הוא המסר.
כלומר, הפשטות של המסר היא המסר. במלחמת המסרים של העולם כפי שהוא היום- פחות זה יותר. פחות זה יותר ברמה שאנשים מצביעים על זה בקלפי. פחות זה יותר ברמה שלמדינה יש לגיטימציה לשלוח אנשים להילחם ולעמוד מול העולם או שאין לה לגיטימציה כזאת.
מה כן הצליח לנו במלחמה הזו בעזה? הרבה דברים, אבל QassamCount הצליח בגדול כשהצליח לחדור חומות של אדישות, להתפרסם בכל העולם ככלי מדויק כסכין ולהשתמש בויראליות של המדיה החברתית כדי להעביר מסר אחד- "50 קסאמים נפלו עכשיו על שדרות/אשדוד/אשקלון". זה היה המסר היחידי. מסר פורנוגרפי ממש שממש הציק לאנשים. במלחמה האחרונה השתמשנו באפליקציה הזו, שראשיתה כחשבון טוויטר, וסופה ביותר מ- 75 אלף יוזרים בפייסבוק מרחבי עולם, שדרך הגרף החברתי שלהם הגיעו לאנשים מ- 125 מדינות דרך הניוזפיד שלהם. נגענו בעשרות מליונים בתוך שבועיים. שבועיים בהם קיבלנו תלונות שהמסר שלנו מציק, ושמרוב כל האנשים שמשתמשים באפליקציה הזו לא רואים דברים אחרים. התשובה שלנו לתלונה שהסטאטוסים על הקסאם מציקים היתה שקסאמים באמת מציקים.
מה אפשר ללמוד לעתיד?
בכל הנוגע למערכות בחירות ושימוש באינטרנט, אמרתי את זה כבר בפוסט אחר שפרסמתי לא מזמן, מערכת הבחירות הבאה התחילה הבוקר. בכל הנוגע למלחמות הבאות של ישראל, לצערי עלינו להיות חסרי רחמים מבחינה הסברתית. אמנם המציאות מורכבת והגיוני הוא שההסברה צריכה לדברר את המציאות הזו כדי לתת למדינת ישראל את המרחב להילחם ולפעול ככל שידרש, אבל בעצם זה לא עבד ועלינו להיות יותר רעים מהרוע עצמו, יותר "אנטישמים" מהאנטישמיות עצמה ולעשות את כל הספינים שידרשו ברמה ההסברתית בשביל לשרוד במציאות הבלתי אפשרית הזאת. המסר הוא המסר, פחות זה יותר.
== == == == == == == == ==
לכל הפוסטים שלי מהמלחמה
לכל התמונות מהמלחמה הראשונה
לכל התמונות מהמלחמה השנייה
1- the new "Facebook Like" is spammy by nature. כך כתבתי לא מזמן בטוויטר שלי וזכיתי מיד במספר "מחבבים" בפייסבוק שלי, עת נע הסטטוס שלי מטוויטר לפייסבוק.
2- מצד שני, אם פעם רציתם לדעת כמה אנשים קוראים את הסטטוסים שלכם, זו דרך טובה בה הם אומרים לכם "הייתי פה". מהבחינה הזו, הצליחו שם.
גילוי נאות: במערכת הבחירות הזו לקחתי חלק במטה הבחירות של קדימה בשלבים שונים בתחום שימוש במדיה החברתית. עכשיו, אחרי שאמרתי את זה:
3- מבחינת פוליטיקה ומדיה חברתית הבחירות הכלליות הבאות מתחילות החל ממחר בבוקר. הוכח מעל לכל ספק ששימוש במדיה חברתית הוא הכרח כדי להגיע להמונים. יש עיתונות, יש שלטי חוצות, יש טלויזיה, יש רדיו, יש באנרים באינטרנט ויש מדיה חברתית. כל אחד מהם הוא מדיה שונה עם חוקי התנהגות שונים. אם יש מקום בו אפשר לעשות אנגייג'מנט עם הבוחרים זה במדיה החברתית.
4- לכן, אם למישהו יש רצון להטמיע את עצמו בדעת קהל הבוחרים שלו, אין זמן טוב יותר להתחיל את עבודה עם הקהל מאשר מחר בבוקר.
ובנימה אישית- לא נעלמתי, יש לי בלוק כתיבה בכל הנוגע לסושל מדיה וחוויית משתמש, גם הפוסט הזה יצא תחת איומי סכין. יש לי עוד הרבה מה לכתוב, הן לספר על המלחמה ההיא (אחת האשמות בבלוק אגב) והן לספר על סושל מדיה במערכת הבחירות, שני מקומות שביליתי בהם לא מעט זמן. לעדכונים תחופים יותר ממני אפשר למצוא אותי בטוויטר שלי ובפייסבוק שלי.
ערכה מאוחרת: התחברתי לפייסבוק קונקט בנענע10 לראות מי מהחברים שלי נמצא שם (כמעט 700 חברים), וכלום. מעניין מה זה אומר על החברים שלי. מעניין מה זה אומר על נענע.
