כשבאים ללמד מדיה חברתית אסור לבוא עם דעות קדומות. אתה לא יודע מה אנשים יודעים ואתה לא יודע מה אנשים לא יודעים. קודם כל תניח שהם לא יודעים, ואז כשאתה מדבר איתם תן לעצמך ללמוד ולהכנס לתלם שלהם. אין טעם לרוץ, אין טעם לקפוץ מעל הפופיק. האינטרנט, האינטרנט לא יברח לשום מקום. כך הגעתי  השבוע בפעם הראשונה לרמת השרון, ללמד חבורה של תיכוניסטים את הבייסיקס של מדיה חברתית וזה היה שיעור מעולה. גיליתי חבורה של בני נוער מתעניינים וסקרנים עם דעות מגוונות על מה יש לעשות באינטרנט ואיך משתמשים בו.

התחלנו בשיחה פתוחה של הכרות, התוודענו קצת להרגלי הגלישה שלנו כשכל אחד לקח כמה דקות לספר על עצמו. משם לקחתי אותם לראות את הסרטון של אשטון קוצ'ר ודמי מור שהיו בדרך להשבעה של אובמה. בלי קשר לשיעור הזה, אני חושב שהסרט הזה יכול וצריך להיות דוגמה מובהקת לאיך המדיה החברתית שינתה את חיינו לבלי הכר ועוד ראוי שיכתבו על זה פוסטים רבים.

משם המשכתי להראות להם איך ביתר קלות אפשר לחבר המון שירותי מדיה חברתית אחד לשני כמו Qik שישלח הודעה לטוויטר ומשם לפייסבוק ובמקביל ישלח עותק גם ליוטיוב. דיברנו קצת על איך אפשר לנצל בלוגים כדי לייצר השפעה על הסביבה החיצונית ועל זה שמדיה חברתית זה כוח.  אמר את זה בצורה הטובה ביותר ג'ף פולבר בראיון חמש שאלות אצל בן אטלס:

The two work well together and provide a balance.  Online / Real-Life represent the ying and the yang of social media. Those who understand how to balance both will benefit a lot more than those who have mastered only one of the elements.

אמנם אין לי מספיק תלמידים בקבוצה כדי לייצר מדגם מייצג של בני הנוער, ובהתחשב בזה שאדם הוא תבנית נוף מולדתו, התלמידים שפגשתי הם תבנית לוח השעות והפעילויות שהם עושים אחרי שעות בית הספר, אבל הנה מה שהם אמרו לי: כולם ללא יוצא מהכלל יושבים לפחות שעתיים ביום על המחשב. לרובם המוחלט יש פייסבוק. רובם המוחלט לא כותב סטטוס. חלקם חושבים שלכתוב סטטוס זה עניין של לקבל תשומת לב המובן השלילי של המילה. הם כן מודעים (לא לחלוטין) ליכולת של שורת הסטטוס לשנות מציאות (אירגנו שביתת מחאה בבית הספר בעזרת התקשורת הפייסבוקית). כולם מחפשים ומוצאים מידע שמעניין אותם באינטרנט, יוטיוב הוא מקום מרכזי בשבילם. הם לא כותבים בלוגים, לחלקם היה בלוג בעבר. אחד הדברים שלא ידעתי לנסח ביני לבין עצמי ולא ידעתי לומר להם עד שקראתי את זה אצל אחר היה שאנשים שכותבים סטטוס הם אנשים מעניינים יותר. זו לא אמת, זו נקודת מבט (יש אנשים מעניינים שלא כותבים סטטוס מן הסתם), אני צריך לתת להם לקרוא את זה:

As a result, I feel at times more connected with friends who update their Facebook status than those who don’t. Mostly because by sharing random moments in time with friends, my friends are in effect contributing to the social sculpture of the Internet and sharing something about their lives that would have otherwise never be shared. And in my book, moments matter, a lot!  (Jeff Pulver)

מכיוון שמדובר במגמת תקשורת, הראיתי להם וידאו מפרויקט שהרמנו לקראת סיום המלחמה. קיבלנו מחברת אורנג' טלפונים דור 3 כדי לחלק לתושבי הדרום, שיהיו כתבים/בלוגרים מטעם עצמם ושיתעדו את חייהם עם המצלמה. אי אפשר להפריז בגודל היכולת שיש היום לבנאדם יחידי להשפיע ולשנות את המציאות בה הוא חי ואת סביבותיו. זה הסרט שהראיתי להם ואת שאר הסרטים ניתן ומומלץ לראות בצורה נוחה למדי באתר Life With Rockets, כמדומני הפעם הראשונה שבה נאספו קטעי וידאו מאנשים שונים שמתארים חוויות מלחמה (או איזושהי חוויה משותפת) מנקודות מבט שונות.

שולמית אפפל כתבה את זה יפה בשיר שלה יום כמו נצח: "כשאתה חשוף אתה מוגן" כשבעצם היא מבקשת לומר שכשאנחנו חשופים ברשת אנחנו למעשה מתחזקים את המוניטין שלנו ועלינו להיות ערים למה אנחנו כותבים ולאיך אנחנו נראים. אנחנו צריכים להיות נוכחים להשפעה שלנו על אחרים, צריכים לקחת אחריות לכל מה שיוצא מהמקלדת שלנו, ובנוסף, וזו כבר עמדתי האישית בנושא, אנחנו יכולים (ואנחנו צריכים) להשפיע בנושאים שחשובים לנו. אי אפשר ללמד את כל התורה בשעתיים.