Niv Calderon Connected

קארה סווישר מ- All Thing Digital ראיינה את מארק צוקרברג (מנכ"ל פייסבוק) ושריל סאנגברג (ה- COO החדשה שהגיעה מגוגל).
מובאים כאן ארבעת סרטונים שמרכיבים את הראיון השלם עם שני האישים שבכותרת. מומלץ למדי למי שמתעניין באיך ולאן פייסבוק הולכת.

במאמר מוסגר מעניין לראות איך צוקרברג, בעודו עונה על חלק מהשאלות בצורה מושכלת, מעניינת ושמגרה את המחשבה, מצליח לא לענות על חלק מהשאלות שסווישר שואלת אותו ובחלק מהפעמים אף חוזר על המנטרה שלו, או של החברה, שוב ושוב ושוב, ואומר (בצורה שאינה מעוררת מחשבה) שכל מטרתה היא לגרום לאנשים לשתף את החיים שלהם ואת המידע שלהם עם האנשים הקרובים להם, כתשובה לשאלות שהתשובה אליהן בכלל לא קשורה לשיתופיות של מידע.

אם אפשר להציע לכם עוד סרטון לצפות בו (אחרי שתסיימו את הצפייה בראיון), זה את הקי נוטe של צוקרברג באירוע המפתחים של פייסבוק, ה- F8 של שנת 2007 שם הוא מדקלם ומדקלם ומדקלם. אפשר גם לראות אותו באירוע של השנה, שם הוא קצת יותר משוחרר אבל עדיין נוטה לדיקלום. עם זאת, מה שהוא אומר יכול להיות מעניין למדי, אם מוותרים על הציניות שהוא יכול לעורר, ומקשיבים למה שהוא אומר ולא בהכרח לצורת ההצגה שלו.

חלק א'

חלק ב'

חלק ג'

חלק ד'

לינקים נוספים:
1- פוסט מצויין של ג'ף גארוויס על הטעויות של פייסבוק ועל "רוע" ומשמעותו

שאטנר
הבוקר קראתי ידיעה באתר המרכזי שמדבר על מסע בין כוכבים (ואולי מהיחידים שנותרו) Trek Today שוויליאם שאטנר בן ה- 77, שגילם את קפטן ג'יימס ט. קירק אי שם באמצע שנות ה-60, מסתכל אחורנית אל הדמות שגרמה לו להיחקק לעולם במוחם של מאות מליוני אנשים ולא מבין מי זה הבנאדם שהוא רואה שם, שהוא זר לו לגמרי, שהוא צעיר מדי, רזה מדי (נראה כאילו לשאטנר סובל היום מבעיה בבלוטת התריס, אבל אולי זה רק הדמיון שלי),שהוא בכלל לא מתקרב אליו יותר ואף גורם לו להיגעל.

האחר המשמעותי שלי
זה חיבר אותי למחשבות שיש לי לאחרונה לגבי הבלוג שלי, לא זה, אחר, בשם אחר, במקום אחר, בצורה אחרת, בלוג שחוגג החודש חמש שנים. חמש שנים אחורנית של פוסטים על עצמי ועל החיים שלי. מישהו באוניברסיטה, מישהו בעבודות הראשונות שלו, מישהו עם אנשים, מישהו לבד, מישהו חוקר, מישהו מבלה, מישהו.

זו המילה המרכזית, מישהו.
כשאני נכנס לקרא את הארכיון שלי בן החמש זה כמו לקרוא מישהו אחר שהוא לא אני (2207 פוסטים נכון להיום). כלומר הוא כן אני אבל בגלגול אחר שלי, בוריאציה אחרת, בהרבה מצבים שונים, ובעוד אני מחובר למי שהייתי ויודע איך התפתחתי להיות מי שאני היום, אני כבר לא מי שהייתי לפני חמש שנים, ואפילו לא שלוש, ואפילו לא שנה.

אם יש משהו משמעותי שבלוג נותן לבנאדם זה את היכולת לקרא ולהיזכר בדברי ימיו שהוא עצמו כתב לעצמו והשאיר בבלוג כאנדרטה. אמנם הוא לא מת ובלוג לא נועד לכך ולא צריך אפילו להסתכל על זה כך, אבל ברגע כתיבת הדברים אדם הוא אדם אחד ושנים אחרי זה הוא אדם אחר, ואו שיש קשר או שאין.

מילים הם גם יותר מתמונות. אם תסתכלו על תמונות שלכם מהעבר, כל מה שתראו זה את עצמכם צעירים יותר ואולי על רקע וליד אנשים שונים, אבל לקרא את עצמכם, את המחשבות שלכם ואת איך שנהגתם לכתוב את עצמכם, זו כבר רמה חדשה של חזרה לעבר שלכם, זה כמו להריח ריח מוכר, ועם זאת, רחוק.

כמובן שיש עוד תוצרים רבים לבלוג בהיותו אחת הצורות הראשונות של רשת חברתית בעידן הנוכחי, רשת שמביאה קשרים רבים, עסקיים, חבריים, השכלתיים, מיניים, יו ניים איט, אך כל אלה, אפשר לקרוא להם טמפורליים, בני זמן ההווה ואילו הסתכלות על מצבור כל האירועים בפוסט, ומעבר בין החודשים והשנים יוצרת תחושת נוסטלגיה או מגוון שלם של תחושות (זעם,כעס, צחוק, קבלה, סליחה, זילזול, שביעות רצון וכהנה וכהנה) שכולן, הסתכלות על מי הייתי, על מי היינו כולנו, פעם.

יוזר 2 ויוזר 3
פעם כתבתי פוסט על התפתחות היוזר. קראתי לו יוזר 2.0. ואז שנים אחרי זה יצא לי פוסט המשך לו קראתי יוזר 3.0.
יוזר 2 היה אחד שמשתף את עצמו בכל הצורות והגוונים באינטרנט ואחד שכבר לא מבין בשביל מה להסתתר מאחורי שם בדוי.
השורה התחתונה ביוזר 3 היתה שהוא הלך צעד אחד קדימה והתחיל להתממשק עם בני אדם דרך תוכנה.
למרות יוזר שתיים ועוד יותר למרות יוזר שלוש, אני מאמין בבלוגים אישיים ובשם בדוי, אני חושב שהם תומכים בבנאדם ומאפשרים לו חופש ביטוי רב יותר מאשר כשהוא חותם את שמו האמיתי בסוף כל פוסט ובראש הבלוג. חופש הביטוי מקבל גבולות חדשים שהבנאדם ממציא לעצמו, או שובר לעצמו ועושה Boldly Go עם עצמו למקומות שהוא, או אחרים, עוד לא ביקרו בהם ברמת החקירה שלהם את עצמם וברמת החשיפה.

מה איתכם?
יש לכם בלוג בשם בדוי? אם כן, בן כמה הוא? איך הוא השפיע על חייכם? מה איתו היום?

צילום: צבי טלית

אנחנו לא בהכרח יודעים לאן אנחנו הולכים, מבחינה טכנולוגית, מבחינה אנושית שמושפעת מטכנולוגיה ובכלל מבחינה תרבותית. אנחנו, שמתעסקים כל היום האינטרנט, שמחוברים באינפוזיה למה שקורה חושבים שמה שאנחנו עושים מובן לאנשים רגילים. מדיה חברתית, סושל מדיה, זה משהו ברור לנו, אבל אנחנו חייבים להבין שרוב האנשים בעולם, גם אם הם משתמשים בה, לא מבינים, לא לעומק בכל אופן. זו השורה הכי מעניינת לדעתי בוידאו שאני מצרף פה.

הקטע הבא, שאורכו 20 דקות, צולם במדיה קמפ שנכחתי בו לפני כשבוע (לקח לי זמן להרים את הקובץ הזה לאוויר). הדוברים שם נותנים דוגמאות למה אפשר ללמוד מהמדיות המסורתיות כשמדברים על המדיות החדשות שאנחנו מתעסקים בהן.

אתם תשמעו שם על כל מיני סטארטאפים, כל מיני גאדגטים ועוד כל מיני שירותים.
אני לא אעשה פה אינדקס של כל הנושאים, זה ארוך ואין לי כוח, אבל מה שכן, איכות הסאונד טובה למדי כי עמדתי ממש ליד הדוברים. אני לא בטוח שתראו את כל המצגות, אבל השתדלתי.

תודות:
לאחותי- שהשאילה לי את המצלמה: המצלמה היא מצלמת פליפ פשוטה, יש בה כפתור הקלטה, כפתור צפייה וידית יואסבי שמתחברת למחשב.

לכפיר- שגילה לי את נפלאות האחסון והשיתוף של בליפ

הקליפ בן 20 דקות אבל לא מייאש באריכותו, שווה לראות אותו.

הפוסט הקטן של גדי שמשון שהפנה בכלל לאמיר דותן המצוין גרם לי לחשוב על לכתוב את השורות האלה. אני לא זוכר בדיוק איפה הייתי כשכל קמפיין ההשקה של נענע10 היה ברחובות ובטלויזיה אבל הוא פסח עלי. אולי זה גם בגלל שאני לא רואה פרסומות בשועל שלי בכלל ושהגלישה שלי נקייה מלכלוכים שמרתי על תומתי.

בכל אופן, לא יכולתי שלא לחשוב על שנענע לא דיברו עם מנהלי הפורומים שלהם, אלא זמן קצרצר עד מבוטל לפני ההשקה של האתר, ולהקביל את זה לתפוז הישראלי ולפייסבוק האמריקאי.

זה הכל הסתכם בתפיסה אחת ויחידה שאומרת: "אנחנו לא נכפה על היוזרים שלנו את העיצוב שאנחנו רוצים להכיל. אנחנו ניתן להם זמן, אנחנו ניתן להם יכולת להישאר במוכר שלהם".

למה אני אומר את זה? בתקופה שבה הייתי בתפוז עמלו קשות על איפיון ועיצוב הפורומים החדשים שהם הכרכרה והסוסים של תפוז, הם המנוע והדלק והם החשמל שמניע את האורנג'דה הישראלית הזו (ולא לשכוח שכל אלה נועדו לשרת בני אדם). בתקופתי שם (לפני שנה) היתה העלאה של מערכת הפורומים החדשה שירדה אחרי שמנהלי הפורומים זעמו (שיחות יומיומיות עם מנהלי פורומים זה אנדרסטייטמנט- יותר כמו דיונים לתוך הלילה ובסופי שבוע) על בעיות שימושיות ועיצוב ותלונות על זילזול בהם (עקב טירוף פרסומות שפתאום צץ). זה היה לפני שנה. מאז כמדומני, היתה עוד השקה, רשמית ומסודרת יותר שעלתה באיחור של חודשים לאחר QA של הגולשים עצמם (מנהלי הפורומים הם האוכלוסיה הכי חזקה בתפוז ואכן מקשיבים להם). (QA של הגולשים זה רעיון ענק שבסיסו בענווה אבל גם ביראה מהגולשים) (יראה=כבוד).

למרות ההשקה, מעולם לא עברתי למערכת החדשה, לא הייתי צריך לעבור ודבר זה לא נכפה עלי. במקום זה קיבלתי באנר שעוד לא השתמשתי בו, ששואל אם כבר ביקרתי במערכת החדשה ומזמין אותי לנסות. כבר חודשים ארוכים מאד שאני מתעלם ממנו, אבל הוא שם, יושב ומחכה לי.

עכשיו פייסבוק.
אני אוהב את העיצוב החדש. כבר אמרתי ביני לבין עצמי שיש שם מן הגאוניות. כן, המון מקום ריק, המון מרחב, אולי בזבוז, אבל ביני לבין עצמי, זה שאני רואה פרסומות ושזה לא מפריע לי, זה שהאתר נותן לי לתקשר בצורה טובה יותר מהאתר הקודם, זה שהנושאים מחולקים לתתי נושאים ולטאבים- עושה לי את זה.
גם פייסבוק יודעים משהו שבנענע לא ידעו, וכמו תפוז (אם כי, יחי ההבדל)- לא כופים עיצוב על משתמשים, בטח ובטח כשהם באים ממגוון מערכות הפעלה וממגוון דפדפנים, נותנים לכל אחד להגיע לאתר איך שנוח לו ואם יש אנשים שצריכים קצת זמן להתרגל, נותנים להם לחזור לקחת אוויר באתר הישן, עם השימושיות המופחתת, לא נורא, הם עוד יבינו מה טוב. אבל אלה פייסבוק, איזה בחור בן 23, מה הוא יודע?!

 אמר יפה אמיר דותן באחת מהפסקאות שלו בפוסט המצוטט מעלה Form follows function
"כאשר מדובר בעיצוב להמונים העיצוב משרת את השימוש ולא להפך. כל הנועזות והחדשנות לא שווים דבר אם הם באים על חשבון איכות השימוש. העיצוב משרת את השימוש על ידי כך שהוא מקל על ההתמצאות, על הקריאה, יוצר תחושת נוחות ומיידע את המשתמש. העיצוב צריך להיות שמיש כך שהוא משלב בחוכמה רגישות אסתטית ותמיכה בפעילות של אנשים. זה לא עניין של טעם אישי אלא משהו הרבה יותר אובייקטיבי - או שאפשר להשתמש בנוחות ויעילות בממשק או שלא. בניגוד להתרשמות סובייקטיבית וטעם אישי, שמישות ניתן לכמת ולהעריך (זמן למידה, זמן ביצוע מטלות, מספר לחיצות עכבר, מספר טעויות, תדירות הטעויות וכו')."

בשבוע שעבר השתתפתי ב Social Media Camp שנערך בניו יורק בחסות מאשבל ו Yoono, סטארטאפ שהוציא תוסף לשועל שעושה כל מה שהדפדפן פלוק עושה, ובקיצור, פלוק, רק לשועל. האירוע כולו התקיים במשרדים של סאן בפארק אווניו והיה נטול ווייפיי לחלוטין כיאה לאירוע במעמד הזה אבל לטובת האנשים אומר שהם שיתפו את האינטרנט הסלולרי שלהם במרחב

מה שאהבתי באירוע הזה ושלדעתי צריך לגייר, זה שהאירוע היה אירוע וויקי לגמרי, כלומר שהמשתתפים קבעו על מה הולכים לדבר והתחלקו לחדרים על דעת עצמם כדי לקיים דיונים. לאחרונה פורחת אופנה של יציאה לשטח עם צוותים לסקר את המתרחש (צוות גל, צוות פראבדה) אז החלטתי לקחת את הצוות שלי ולחזור עם דיווח חי מהשטח.

כמדומני שיש לי עוד שניים שלושה סרטונים שצילמתי, אני לא רוצה להעמיס פה יותר מדי אז אדביק את השאר במועד מאוחר יותר בפוסט חדש. אני אשמח לשמוע מה דעתכם על הוידאוז ועל הנושאים שעלו שם בתגובות.

פרק ראשון, האינטרודקשן של האירוע, יש שם דיבורים על מה זה social media, איך משתמשים בה וכל המסביב, מומלץ למדי:

פרק שני, מה המדיה החדשה יכולה ללמוד מהמדיה הקלאסית. מה שמעניין בקטע הבא הוא שמי שמתעסק במדיה חברתית חייב להבין שאנשים שלא מתעסקים בה חייבים שיסבירו להם מה זה ולמה כדאי להם להשתמש, זה בכלל לא מובן מאליו, הסרטון נותן הסבר מצוין לכך:

פרק שלישי, איכות הוידאו ברשת, כשכבר מעלים שידורים לאוויר: